בבא בתרא קו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר ליה הויא עשרין גריוי משחיה ולא הואי אלא חמיסרא אתא לקמיה דאביי אמר ליה אסברת וקבילת והתנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה הני מילי היכא דלא קים ליה בגוה אבל היכא דקים ליה בגוה סבר וקביל והא עשרין אמר לי אמר ליה בדעדיפא כעשרין תניא ר' יוסי אומר גהאחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם מ"ט אמר ר' אלעזר כתחלת ארץ ישראל מה תחלה בגורל אף כאן בגורל אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים אף כאן בקלפי ואורים ותומים אמר רב אשי בההוא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי:
איתמר שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים רב אמר דבטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין אמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני בי תלתא דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג הכי נמי דבטלה מחלוקת הכי השתא התם נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא הכא לא נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא אמר ליה רב פפא לאביי לשמואל דאמר מקמצין למימרא דקם דינא והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה
רשב"ם
עריכהוהא עשרים אמר - ולדעת כן אמר לי כך שישלים לי הפחת משדה אחר או ינכה לי מן הדמים דלדעת כן אמר לי עשרים שהוא עצמו היה סבור דהויא כ' ועל מנת להשלים לי מדת כ' אמר לי עשרים:
א"ל - אביי מצי למימר לך דהאי דקאמר כ' לא לתת לך כ' שהרי גם הוא היה יודע שאין בשדה אלא חמיסר אלא דעדיפא כעשרין של שדה אחר אמר לך ולהשביח מקחו אמר כן:
תניא ר' יוסי אומר כו' - איידי דאיירי במתני' במוכר קרקע לחבירו במדה ומצא יותר מכדי מדתו דמחזיר ולא אמרינן בטל המכר נקט נמי להך דאיתמר לקמן שני אחין שחלקו ובא להן אח דקאמר שמואל מקמצין מחזיר את מה שיש לו יותר דומיא דמתני' ואגב גררא דההיא קתני ברישא הך ברייתא לאשמועינן דחלוקה בגורל קניא דעלה פליגי רב ושמואל היכא דחלקו ובא להן אח דדמיא להך דר' יוסי שלא עלה הגורל לכולן:
האחין שחלקו - ביררו שנים ושלשה חלקין שוין ואח"כ יפילו גורלות וה"ה לשותפין:
כיון שעלה כו' - שנפל הגורל על אחד מהם והוברר חלקו:
קנו כולן - כלומר זה קנה לגמרי בגורל ולא יוכלו לחזור בו ואם הם שנים זה קנה חלקו שנפל עליו הגורל וגם חבירו קנה דעל מי יפול גורל שני כי אם על השני ואם ג' אותו שנפל לו הגורל קנה חלקו והשנים קנו בין שניהם שני החלקים לחלוק ביניהם כל שעה שירצו אף לחלוק בענין אחר ואחר כך יפילו גורלות ומיהו היכא דנפל הגורל לכולן פשיטא דקנו כולן ואע"ג דלא אחזוק כל אחד בשלו דכיון דמוחזקין ועומדין הן כולן בכל הקרקע אין הגורל מקנה להן כלום אלא מברר לכל אחד חלקו המגיעו (ולא שנא קרקע ולא שנא מטלטלין כיון שעלה הגורל לזה קנה חברו כמו כן חלקו המגיעו מיד בלא נפילת גורל דהא לא מפליג גמרא בין מקרקעי למטלטלין הכא מידי):
מ"ט - במאי קנו הרי לא נפל גורל ולא החזיקו כל אחד בשלו עדיין דאי אחזוק מאי למימרא:
בקלפי ואורים ותומים - כדאמרינן ביש נוחלין (לקמן דף קכב.) אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדין לפניו קלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו והיה מכוין ברוח הקודש כו':
אמר רב אשי - לעולם כתחלת ארץ ישראל קונה גורל ודקשיא לך אי מה להלן כו' היינו טעמא דלא צריך כולי האי משום דגמרי בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד מהני גמר דעתם עם הגורל כאורים ותומים דמהני אפילו היכא דלא גמרי ומקנו דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו דאינן חפצים עוד בשותפות הלכך אין רוצין שיהא עוד עכוב בדבר וגמרו ומקנו אהדדי כן זקוק אני לפרש שהרי אין כתוב בספרים אלא אמר רב אשי הלכך לא בא לסתור טעמו של ר' אלעזר אלא לתרצו:
שני אחין שחלקו - קרקעות:
בטלה מחלוקת - ויחלקו לכתחלה בשלשה חלקים ובגורל דנהי נמי דנפל גורל לאחד מהן קנו כולן הני מילי היכא דחלקו כראוי אבל היכא דכל אחד נטל יותר מחלקו חלוקה בטעות הוא והדרא:
מקמצין - נוטל כל אחד שליש מחלקו ונותנין לזה כגון שירשו שש שדות ונטלו זה שלש וזה שלש ובא להן אח זה נותן לו שדה אחת וזה נותן לו שדה אחת הרי לכל אחד שני שדות והנם שוים:
הדר דינא - כלומר חוזרת החלוקה בשביל שנטלו חלקם שלא מדעת אח השלישי:
אלא מעתה הני בי תלתא - אחין או שותפין דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג בלא ידיעת השלישי בשלשה חלקים בפני שלשה בית דין הדיוטות כדאמרי' באלו מציאות (ב"מ דף לב.):
הכי נמי דבטלה מחלוקת - כשיבא השלישי ויאמר איני חפץ בהך חלוקה בתמיה. מהכא שמעינן דפשיטא להו דתלתא אחים או תלתא שותפין אי נמי תרי אחי או תרי שותפי כדמוכח באלו מציאות (שם דף לא:) באיסור ורב ספרא דעבוד עיסקא בהדי הדדי והלך רב ספרא ופלג בלא דעתא דאיסור באפי תרי כו' ופלג חד בלא דעתא דחבריה וכגון דפלג בלא דעתא דחבריה באפי תלתא ואית ליה סהדי דפלג כדאמרינן באלו מציאות תתקיים החלוקה ואין חבירו יכול לערער עליה ואם חלק שלא בפני בית דין לא כלום הוא ומה שהשביחו הנכסים השביחו לאמצע והני מילי מידי דצריך שומא אבל חלוקת מעות דלא צריך שומא אין צריך לחלוק בפני ב"ד:
אדעתא דבי תלתא - בשלשה חלקים חלקו הכל דמטי לכל חד חלק הראוי לו הלכך לדעתו לא חיישינן דאילו הוה הכא נמי הוה פליג בגורל אבל הכא דאגלאי מילתא לבסוף דנטל יותר מדאי טעות הוא ובטלה מחלוקת:
ולשמואל דאמר מקמצין אלמא קם דינא - דכל מי שנוטל דבר הראוי לו אלא שאינו נוטל כשיעור הראוי לו אלא יותר וה"ה לפחות קאמר שמואל דמאי דתפיס תפיס אי הכי אמאי אמר שמואל יכול לחזור בו מוכר ואפילו בסאה אחרונה ומוציא מיד הלוקח כ"ט סאין שבאו כבר לידו ואמאי הא כיון דהוה ראוי ליטול כור כדאתני ליה מוכר במה שזכה כבר יזכה אף על גב דלא בא לידו כשיעור הראוי לו אלא לאו שמע מינה דהדר דינא היכא דנטל פחות וכל שכן היכא דנטל יותר כדלעיל וקשיא דשמואל אדשמואל:
תוספות
עריכהושמואל אמר מקמצין. פ"ה שיתן לו כל אחד שליש ויחלקו ומשמע מתוך פירושו שלא בגורל וקשה דלמה יגרע הוא שהם נטלו בגורל והם יתנו מה שירצו בלא גורל ולימא להו מעלינן להו כנכסי דבר מריון וקי"ל כרב יוסף בפ"ק (לעיל דף יב: ושם) ואפי' בגורל אין לו להטיל עם כל אחד ואחד בפני עצמו אלא עם שניהם יחד כדי שיפול לו חלק בבת אחת אלא מפרש ר"י מקמצים כגון אם יש להן שלש שדות ולקחו כל אחד שדה והשלישית חלקו וכשבא אחיהם יפילו גורל על כל השדות ובאיזה שיפול גורלו יזכה ולענין זה לא בטלה מחלוקת שאם יפול השדה השלישית לחלקו זכו הראשונים בחלקם כמו שהיו הראשונים מתחלה ואפילו נפל לו שדה שהיה של אחד מהן מכל מקום לא יחלוקו כל המותר אלא שדה שלישית שהיה מחצה לזה ומחצה לזה יהיה כבתחלה ושדה שניה יחלוקו וכן הני בר תלת דקיימי ואזול תרי מינייהו ופלוג פירוש כשנפל לזה שדה ולזה שדה ושדה שלישית נשארה כשיבא שלישי יפילו גורל על הכל ואם יפול אותו שדה הנשאר לחלקו זכו הראשונים בחלקם ולא כפ"ה דמועלת חלוקתם לגמרי אף לשלישי ואע"ג דפלוג בלא דעתיה ומה שהביא ראיה אינה ראיה דהתם במטלטלין אבל במקרקעי דשייך קפידא ברוחות אין אחד יכול לחלוק בלא דעת חברו כדאמרינן באלמנה ניזונת (כתובות דף ק. ושם) יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן כו' משמע התם דאי לאו משום מה כח בית דין יפה הוה אמינא אע"ג דלא טעו הגדילו יכולין למחות ברוחות והכא דלא שייך מה כח ב"ד יפה למה לא יוכל למחות כי פלג חד בלא דעתא דחבריה ומיהו לפר"י דמפרש התם דבוררין להן חלק יפה בלא גורל קאמר לא קשיא מידי לפ"ה דאי לאו מה כח ב"ד יפה לא הוה מהני בלא גורל אבל בגורל מהני ואפילו בלא מה כח ב"ד יפה [חולקין] ואפילו לפירוש ר"ת דע"י גורל קאמר איכא למימר דהתם ודאי שהיתומין קטנים ואין אחד מהן תובע לחלוק אי לאו מה כח ב"ד יפה היו יכולין למחות אבל אם אחד מהן גדול ותובע לחלוק כי הכא בלא כח ב"ד יפה חולקין:
עין משפט ונר מצוה
עריכהכט א ב מיי' פכ"ח מהל' מכירה הלכה י"ג, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ח סעיף ט"ז:
ל ג מיי' פ"ב מהל' שכנים הלכה י"א ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ג סעיף ב':
לא ד מיי' פ"י מהל' נחלות הלכה א', סמג עשין צו, טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ה סעיף ג':
ראשונים נוספים
משחה. מדתה:
והאנן תנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. והכא קא חסר רובע:
מר קים ליה בגויה. דלא הויא כ' אלא חמיסר:
דעדיפא כעשרים. כי היכי דקרקע אחרת של כ' הכי נמי הא שויא כעשרים דשפירא היא:
כיון שעלה גורל לאחד מהן. אע"ג דעדיין לא עלה לאידך הגיעו ולא אפשר בחזרה:
בקלפי. ארגז שמצניעין שם הגורלות:
דקא צייתי להדדי. למיפלג בגורל:
גמרי ומקני להדדי. אע"ג דאידך לא עלה גורלו קנה זה מזה:
רב אמר בטלה מחלוקת. כלומר אותה מחלוקת שחלקו בטלה ליחלוק כדמעיקר' ויחלוקו בשוה:
ושמואל אמר מקמצין. כל אחד מחלקו ויתנו לו עד שיהא חלקו גדול כחלק אחד מהם:
הנהו בי תלתא. אחין או שותפין דקמו ואזלי בי תרי מינייהו. שלא בפני השלישי ופלגי:
התם. ודאי לא בטלה מחלוקת (התם) דכי נחתי אדעתא דבי תלתא נחתי לחלק ג' חלקים לפלגי בשוה אבל הכא לא נחיתי אדעתא דבי תלתא ומשום הכי בטלה מחלוקת:
אלמא קם דינא. כלומר כל מה שחלקו מקויים הוא ולא אפשר בחזרה:
אפילו בסאה אחרונה. ואם איתא דקם דינא אמאי מצי למיהדר ביה והא אתני ליה הכור שלם:
ושמואל אמר מקמצין. פי' הרב ז"ל נוטלין שליש מחלק זה ושליש מחלק זה וא"ת אמאי לא מצי לעלוינהו כנכסי דבר מריון ואפילו ברוחות נמי יכולין השותפין לעלות אטו מפני שלא היה כאן הפסד י"ל כיון שכבר עלו קם דינא ויעלה עם כל אחד במחצה. ויש אומר דהכי פירושה שלא יתבטל החלוקה מעיקרא ויחלוקו עוד כלם אלא לזה האח הבא ממדינת הים כגון שהיו להם שש שדות נטל זה ג' וזה שלשה וכשבא להם זה האח ממדינת הים עושים מהם שלשה חלקים שתי שדות לכל אחד ואחד אם עלה לו אחת משדות שמעון נוטלו ושמעון אחיו יעמוד בשלו ואם עלו לזה שתי שדות מחלק שמעון יעמוד שמעון בשדה אחת שלו ויקח אחת משדות ראובן אחיו כפי מה שיעלו והחלק שעלה לראובן נשאר לו ולא נתבטלה מחלוקתם אלא לאחד משני האחין ופעמים שלא בטלה כלל שעולה לבא ממדינת הים א' משדות שמעון ואחת משדות ראובן והיינו מקמצין שאי אפשר שלא תתבטל חלוקתם ואפשר שתבטל במקצת ואין אנו יודעין כיצד ולשון מקמצין משמע כפי' הראשון וכן הסוגיא אינה מתישבת לפי לשון זה.
הני תלתא דקיימי ואזול חד מינייהו ופלוג הכי נמי דבטלה מחלוקת. כתב רבינו הגדול ז"ל מהא שמעינן דתרי אחי או תרי שותפי דאזל חד מינייהו ואיצטריך אידך מנתא דיליה דפלגי' בינייהו ויהבינן ליה מנתיה ולא נטרינן להאיך עד דאתי וכן כתב ר"ת ז"ל מדאמר ליה רבא לרב נחמן אלא מעתה וכו' שמע מינה מילתא ברירה היא בידייהו דהני תלתא אחי או תלתא שותפי דפליג תרי מינייהו בתלתא חולקי לא יכיל השלישי דלא הוי בהדייהו לבטל חלוקתם אלא עמדה חלוקתם וכל אחד יטול חלקו. והסכים לזה הרב רבי שמואל ז"ל ואייתי ראיה ממעשה דאיסור ורב ספרא דמציעא (ל"א ב') ומהנהו תרי כותאי התם וזה מוכיח כלשון ראשון שכתבנו דלשמואל קם דינא לגמרי ולפי' שני שאמרו שאין הדין עומד לשלישי הבא חלקו בזה ואומרי' שאין המטלטלין דומין לקרקעות בדין זה דבמקרקעי לא מצי אחי ושותפי למפלג בלא דעתא דמחברייהו דמצו מעלו לה בנכסי דבר מריון שאפילו ברוחות יכולין למחות והם פירשו אתקפתא דרב נחמן הכי נמי דבטלה מחלוקת הא ודאי דינא הוא שלא יבטלו אלו שבכאן חלוקתם אלא מקמצין כמו שפירשנו בלשון האחרון וזה הפי' נראה קרוב והוא רחוק שאם חלקו אותם שנים לשלשה חלקים ונטל האח חלקו בגורלו או בעילוי היאך עלה על דעת רבא לדמות זו לזו האי ודאי בתחלתן הן עומדין והרי על מנת כן חלקו ואם בשנטל האח מחלק המגיע להם לפי חלוקתן לרב ודאי בטלה מחלוקת שלא ע"מ כן חלקו אלא ודאי לשמואל קם דינא לגמרי כשם שלרב בטל דינא לגמרי והכא מאח הבא הקשה לו שכשם שהוא אינו יכול לבטל החלוק' לעלו' הואיל והם עלו אף כאן לא תבטל חלוקתן שכבר עלו הם ופריק התם כבר עלו לו לזה אבל הכא לא היה עלוים על חלוקה זו הילכך בטלה מחלוקת מהם עצמן דאמר האי כורא שקלי אבל פלגי כורא לא שקלי וכל שכן שהאח מבטל
וראי' לדברי רבותינו ז"ל, דקאמרינן עלה דאיסור ורב ספרא ומאי שנא מהא דתנן אלמנה מוכרת שלא בבית דין ומסקינ' עלה צריכה בית דין הדיוטות מדקא מדמינן מילי אהדדי אלמא אלמנה מן הנשואין יפו כחה בנכסים ועשאוה כשותף שחולק בנכסים שלא מדעת דנכסי אלמנה קיימי וכדפריש לה התם והצריכוהו בית דין הדיוטות לשו' וחלוקתן חלוקה וכן בשותפין הא למדנו שאף דין קרקעות כדין המטלטלין דהא מדמו להו בגמ' ומשוו להו אהדדי.
ותו דמאי שנא מההיא דאמרינן בקדושין א"ר נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן בית דין מעמידין להם אפטרופוס ובוררין להם חלק יפה וקיימא לן הגדילו אין יכולין למחות אלמא חולקין ביניהם ואין ממתינין עד שיגדלו ה"נ חולקין ביניהם ואין ממתינין עד שיבא אלא חולקין מעכשיו ביניהם ומעלין החלקים כשם שהוא יכול לעלות ע"מ לזכות ולכשיבא אין יכולין למחות דכיון שבדין הוא שנחלקו ביניהם אם יבטל חלוקתם מה כח בית דין יפה והכי דיקא שמעת' התם.
והרב רבי יהוסף הלוי ז"ל כתב דהאי מקמצין דקאמרינן הכא בשלא ערער באותה חלוקה שחלקו אחיו וכן הא דאמרינן אלא מעתה הני בי תלתא וכו' הכי נמי דבטלה מחלוקת בשחלקו אותה לשני חלקים דומיא דפלוגתא דרב ושמואל ובא לומ' שאין א' מן השנים מבטל אלא נותן קמוצו לבא אם נתרצה בו ומעשי' בכל יום דעבדי שותפי הכי בין במטלטלין בין בקרקעות ולהכי תמה רבא אי סלקא דעתך בטלה מחלוקת. ופריק התם כיון שחלקו על מנת ליתן כל אחד שלישו לבא אין חלוק' שלהם בטעו' הילכך הם אינן יכולין לבטל אבל שלישי אם לא רצה לקמץ עמהם ודאי מצי לעליונ' כנכסי דבר מריון ויפה כיון ויפה פי' לענין השמוע', אבל חלקו לשלשה חלקים קמי בי דינא לא הכריע הרב ז"ל אם חלוקתן חלוקה, ועל רבינו ז"ל נסמוך.
הני מילי היכא דלא קים ליה בגויה מר הא ידע לה: נמצא לפי פסק הלכה, דהיכא דאמר ליה כור שיש לי במקום פלוני אני מוכר לך מדה בחבל, אפילו פחות כל שהוא ינכה, ואם הותיר כל שהוא יחזיר, והן חסר הן יתר אפילו פחת רובע לסאה הגיעו, והוא הדין שאין בשדה יותר כדי למלאת המדה. והוא הדין לבית כור סתמא.
ואם הרכיב שתי הלשונות, כגון שאמר מדה בחבל הן חסר הן יתר, אי נמי הן חסר הן יתר מדה בחבל, הולכין אחר פחות שבלשונות להקל לנתבע, דהיינו המוכר. ואם אמר לו בית כור שיש לי במקום פלוני שסימניו ומצרניו כן, או שהעמידו עליו ואמר לו בית כור זה, אפילו פחות משתות הגיעו, כרב הונא. וכן פסקו הגאונים ז"ל.
ואם אמר לו בית כור שיש לי במקום פלוני וקורין אותו כן, אפילו אין בו אלא לתך הגיעו, שלא מכר לו וכן אפילו אין קורין אותו כן אלא שהלוקח יודעו ומכירו שאינו אלא לתך, הגיעו, ובית כור דאמר ליה דעדיף כבית כור קאמר.
האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהם קנו כולן: פירש ר"ש ז"ל, בין במקרקעי בין במטלטלי, ד(מ)סתמא אמרו קנו ולא חלקו בין זה לזה, ואחין דנקט, לאו דוקא, אלא הוא הדין לשותפין. וקנו כולן דקאמר, אם שנים הם, בודאי קנו שניהם, דכל שזה שעולה בידו הגורל קנה כבר נסתלק מחלק אחיו, ואם שלשה הן או יותר קנו כולן לענין זה שאין השאר יכולין לחזור במי שעלה בידו הגורל וכן הוא אינו יכול לחזור בשאר האחין, ומיהו השאר לא קנו בשאר החלקים זה כנגד זה, שהרי לא עלה לו עדיין גורל.
ויש מי שאומר, שקנו כולן לענין לחלוק באותן חלקין שעשו, ועל פי הגורל, ואין אחד מהם יכול לחזור מעתה ולומר לא בגורל אני חפץ אלא בעילוי, אלא כיון שעלה הגורל לאחד מהן על כורחן יחלקו גם כולם בגורל. ויש מי שאומר, שהשאר קנו לגבי הראשון שעלה לו הגורל כמו אבל מכל מקום אם רצה אחד מן הנשארים לעכב ולחלוק בינו ובין שאר האחין בעלוי שומעין לו. והראשון נראה עיקר.
ויש מי שפירש, קנו כולן דוקא, וכגון שהסכימו שיחלקו לפי סדר תולדותן, שמעון אחר ראובן ולוי אחר שמעון, וכיון שעלה גורל לראובן קנה שמעון בחלק הסמוך לו וכן לוי אחר שמעון.
ושמואל אמר מקמצין. לקוחות הוו וקם דינא: ואיכא למידק, ולמה יגרע כח שלישי שבא לומר גורלי אפיל בתוככם או אעלה בנכסי דבי בר מריון (לעיל יב, ב). וי"ל כיון שחלקו הם ודקדקו בשווי הנכסים לחלוק חלק כנגד חלק בשוה מדוקדק זו ושעלו אהדדי, חלוקתם חלוקה, וכענין שאמרו בהני תלתא דקיימי ואזלי תרי מנייהו ופליג, דלא בטלה מחלוקת אלא מקמצין וקם דינא.
ותימה הוא בעיני איך יטול השלישי בעל כרחו בקימוץ, ונמצא חלוקו מפוזר בשני מקומות וחלק האחים במקום אחד, דמי לא עסקינן דפלוג שדה כנגד שדה. ואינו דומה לשלשה אחים שחלקו השנים כל הנכסים לשלשה חלקים וחלק השלישי במקום אחד כחלק כל אחד ואחד מן השנים.
ור"ח והרב אלפסי ז"ל למדו מכאן לשותפין שהלך אחד מהם למדינת הים וחלקו השותפין בבית דין שלא מדעת אותו שאינו כאן, שחלוקתן חלוקה, ואין אותו השלישי יכל לבטל חלוקתם כלל, דהא הכא פשיטא להו אליבא דכולהו בהני תלתא דאזיל תרי מנייהו ופלוג דלא בטלא מחלוקת.
ואף ר"ש ז"ל כן כתב, והביא ראיה ממעשה דאיסור ורב ספרא דעבדו עסקא, ואזל רב ספרא ופלג באפי תרי בלא דעתא דאיסור, ואסיקנא התם בפרק (איזהו נשך) [אלו מציאות] (לב, א) דאילו פלג באפי תלתא חלוקתו קיימת, ואין הפרש בין חלוקת מטלטלין לחלוקת קרקעות, דהתם קא מייתי ראיה מאלמנה שמכרה שלא בבית דין, דאלמא כי הדדי נינהו, ועוד דהא אסיק רב נחמן בפרק האיש מקדש (קדושין מב, א) ביתומים גדולים וקטנים, שבאו הגדולים לחלוק בנכסי אביהם, בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה, שאם הגדילו היתומים אין להם למחות, שאם כן מה כח בית דין יפה, וההיא בקרקע היא, כדאיתא התם.
והראב"ד ז"ל כתב בהדיא דהכא איכא למימר עדיפא מינה, דאפילו קאי האי ולא ניחא ליה, בית דין חולקין שלא מדעתו ועל כרחו וקיים, דהא הכא הני תלתא דקיימי ואזלי בתרי מנייהו ופלוג קאמרינן, ומדקאמר דקיימי ואזלי בתרי מנייהו, משמע דפליג שלא מדעתו, ואף על גב דקאי הכא, וכל שכן כשאינו.
ומי' לענין פירוש שמועה זו פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל בן מיגש, דמקמצין דאמר שמואל כשנתרצה השלישי שבא בקמוץ, ואפילו הכי קאמר רב דאף אחד מן השנים שחלקו יכול לבטל כל החלוקה, דכיון דבטל מקצתה בטל כולה והדר דינא, והא דתלתא דאזלי תרי מנייהו ופלוג, פלוג ביניהו כל הנכסים לשני חלקים קאמר, והכי קאמר, מי נימא דבטלה מחלוקת והא מעשים בכל יום ולא אמרינן דבטלה מחלוקת. והשמועה כולה עולה כהוגן לפי פירושו, ושמועתינו בשחלקו אפילו שלא בבית דין. ומכל מקום הדין הראשון, כל שחלקו בבית דין, דין אמת ועיקר.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
כיון שעלה הגורל לאחד מהם קנו כולן. פי' כל החלקי' ששמו ואמרו ילך זה כנגד זה קנו כבר ואינן יכולין למחות ולומר לשום בעינן אחר אלא כיון שהתחילו לעשות מעשה ולהפיל גורלות כבר קנו כל החלקים להיות כאשר נישומו ואינם חסרים אלא בירור להטיל עליהם גורלות ולהתברר כל אחד בחלקו:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ז (עריכה)
כ. רב פפא זבן ארעא מההוא גברא אמר ליה הויאן עשרים גריוי משחותא ולא הואי אלא חמיסר אתא לקמיה דאביי אמר ליה סברת וקבילת אמר ליה והא אנן תנן פחות משתות הגיעו יתר על שתות ינכה א"ל ה"מ היכא דלא קים ליה בגוה ומר קים ליה בגוה א"ל והא עשרים אמר לי אמר ליה דעדיפא כעשרים קאמר לך. שמע מינה דהא דתנן עד שתות הגיעו יתר על שתות ינכה, הני מילי היכא דלא קים ליה ללוקח בגוה, אבל היכא דקים ליה בגוה, אע"ג דא"ל הויאן עשרים ולא הויאן אלא חמיסר או עשרה, סבר וקביל. וה"ה נמי גבי רישא דקתני בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר, ואע"ג דלא א"ל בסימניו ובמצרניו. וה"מ היכא דשויא כי ההוא שיעורא דאמר ליה, אבל היכא דלא הוי בה כההוא שיעורא לא במדה ולא בדמים, מקח טעות הוא. דדיקינן מדאמר ליה אביי לרב פפא דעדיפא כעשרים קאמר לך, דש"מ דוקא דעדיפא כעשרים, דאי לאו הכי הוה ליה כיפות ונמצאו רעות.
ומסתברא דגבי המוכר פירות לחבירו ונמצאו מתליעות או שנמצאו בהן עפרורית יתר מכשיעור וכל דבר הנראה, היכא דקים ליה בגויה סבר וקביל, ואפילו יתר מכדי עירובו הגיעו. ומתניתין דקתני גבי מדה בחבל הן חסר הן יתר אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר מכאן יעשה חשבון ומהו מחזיר לו מעות כו', דאלמא אפילו היכא דטעי מוכר יעשה חשבון ולא אמרינן הא קים ליה בגוה, התם נמי כגון דלא קים ליה בגויה, אי נמי כגון דלא שויא כשיעור ההיא מדה דאמר ליה, אבל היכא דקים ליה בגויה ושויא כשיעור ההיא מדה דא"ל כשיעור דרב פפא:
כא. תניא ר' (אסי) [יוסי] אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהם קנו כולן. כגון שחלקו את השדה לשלשה (ד) חלקים שוין בדמים וכתבום בפיתקאות, כיון שעלה גורל לא' מהן קנו כולן שאר החלקים כפי מה שיעלה לא' מהן בגורלו ונסתלקה רשות הראשון וזכותו משאר החלקים. וכן אחד משאר האחים אם רצה לחזור בו שלא יחלקו השאר בגורל לא כל הימנו. וכן אם כתבו בכל פיתקא ראשון שני ושלישי עד תשלום מנין האחין על מנת שכיון שעלה לראשון גורלו אותה פיתקא שעלתה לו היא נעשית ראשון, ונתברר שהחלק של אחריו לאח שאחריו הוא, וכן כולן. ואפילו אם עלה ביד הראשון א' מן האמצעים, כגון שהיו ג' ועלה השם ביד הראשון, נתברר שהשלישי הוא חלקו של שני והראשון הוא חלקו של שלישי, וכיון שעלה גורל לא' מהן קנו כולן על הסדר שהסכימו עליו. מאי טעמא אמר רבי אלעזר כתחלה של ארץ ישראל מה להלן בגורל אף כאן בגורל אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים וכל ישראל אף כאן בקלפי ואורים ותומים וכל ישראל אלא אמר רב אשי בההיא הנאה דקא ציתי להדדי לגמרי:
כב. איתמר שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין. ומסתברא דהיכא דלא ניחא ליה לההוא אח דאתי ממדינת הים לקמוצי ליה, דכולי עלמא בטלה מחלוקת והדרי ופלגי לכתחילה, דא"ל מאן פלג לכו, דאי הוה פלגיהו בהדאי דילמא חולקא דחד מיניכו הוה סליק לי לדילי בגורל, אי נמי הוה מעלינן ליה לההוא חולקא כנכסי דבי בר מריון. כי פליגי, היכא דניחא ליה לההוא אחא דאתא ממדינת הים בחולקא קמיתא ולקמוצי ליה כל חד מיניהו מטו מנתיה, מיהו חד מאחי קמאי קא בעי לבטולה לחולקא, וקא טעין דכי ארצאי בהאי פלוגתא אדעתא דזאכי בכוליה חולקא דמטי ליה, והשתא דצריך לקמוצי מחולקיה לההוא אחא דאתא ממדינת הים לא ניחא ליה בההוא חלוקה, דחלוקה בטעות הואי, וקאי בעי מהדר ומפלג מרישא.
רב אמר בטלה מחלוקת, וחוזרין וחולקין לכתחלה, ושמואל אמר מקמצין, שכל אחד מן הראשונים בשלו אלא שנותן כל א' מהן לזה שליש חלקו שהגיע לו ונמצא ביד כל א' משלשתן חלק אחד פחות שליש. וה"מ היכא דלא נחות אדעתא דבי תלתא מעיקרא, [אבל היכא דנחות אדעתא דבי תלתא מעיקרא] מודה ליה רב לשמואל דמקמצין. והיינו דא"ל רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני תלתא דקימי ואזיל בתרי מיניהו ופלוג הכי נמי דבטלה מחלוקת א"ל הכי השתא התם נחות אדעתא דבי תלתא מעיקרא הכא לא נחות אדעתא דבי תלתא מעיקרא. ופליג אדעתא דכי אתי ההוא אח שלישי מקמצי ליה, דהא הוו ידעי מעיקרא דהוה להו אח שלישי ואפ"ה פלגונהו לנכסי אדעתא דהכי, ואמטול הכי לא מצו הני תרי למהדר בהו מהאי פלוגתא דהא סבור וקבול למפלג אדעתא דהכי, ואלו הכא לא נחות אדעתא דבי תלתא מעיקרא, דהא לא הוו ידעי דהוה להו אח שלישי, וכי פלוג אדעתא דמטי ליה לכל חד מיניהו האי שיעורא דמטא ליה בעידן חלוקה [הוא] דפלוג. וכיון דאתיא להו אח ממדינת הים ואיצטריכו לקמוצי ליה, אע"ג דאיהו ניחא ליה לקמוצי ליה, כל חד מקמאי מצי לבטולה לחלוקה, דהא כי נחות מעיקרא לאו אדעתא דבי תלתא נחות והויא לה חלוקה בטעות. ושמואל דאמר מקמצין קסבר כיון דהא אחא דאתא ממדינת הים לא קא מערער עילויהו בההיא חלוקא, וניחא ליה לדידיה לקמוצי ליה מחולקא דתרויהו, לא מצי חד מיניהו לבטולה לחלוקה דלגבי' חד מקמאי לאו חלוקה בטעות היא, דהא לא אטעייה חד מיניהו לחבריה ולא מידי. וקימא לן כרב כדבעינן למימר קמן. ואפי' היכא דניחא ליה לההוא אחא דאתא ממדינת הים לקמוצי ליה ולא מערער עילויהו בההיא חלוקה, מצי כל חד מקמאי לבטולה לההוא חלוקה, דעל כרחיך כי פליגי רב ושמואל בדלא קא מערער ההוא אח שלישי עילויהו, בהא לימא שמואל מקמצין, ולימא להו מאן פליג להו, אלא לאו בדלא קא מערער ההוא אח שלישי עילויהו, ואפילו הכי קאמר רב בטלה מחלוקת, וקיימא לן כוותיה.
ושמעינן מינה דתלתא אחי או תלתא שותפי דאזל חד מיניהו, ופלוג הני תרתי דקיימי, אע"ג דלא שבקו ליה חולקא לההוא אחא תליתאה אלא דעתיהו דכי אתי מקמצי ליה לחולקייהו לכי אתי ומצטרכי לקמוצי ליה, לא מצי חד מיניהו לבטולה לחלוקה, דכי נחית אדעתא דבי תלתא נחית ולאו חלוקה בטעות היא. ודוקא היכא דניחא ליה לההוא אח שלישי לקימ' לחולקה ולקמוצי ליה מחלוקא דתרויהו. אבל היכא דאיהו לא קא ניחא ליה בההוא חלוקה דכולי עלמא בטלה מחלוקת, משום דאמר להו מאן פלג להו, דהא אפילו לגבי עיסקא קאמרינן דהיכא דפלג חד מיניהו בלא דעתא דחבריה מצי אמר ליה אידך מאן פלג לך, כדאמרינן התם (בבא מציעא סט,ב) גבי חמרא דאיכא דבסים ואיכא דלא בסים, וכל שכן גבי קרקע דלא, דאיכא דניחא ליה בהאי גיסא ולא ניחא ליה באידך.
ודוקא היכא דלא פלוג אפומא דבי דינא, אבל היכא דפלוג קמי בי דינא, ואפילו קמי בית דין הדיוטות, ואפיקו ליה חולקא להאיך אדעתא דבי דינא, הויא פלוגתא, כי מעשה דאיסור ורב ספרא דעבדו עיסקא בהדי הדדי (ב"מ לא,ב), אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דאיסור, אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל אייתי תלתא אי נמי תרי מגו תלתא דפלגת קמיהו וכולא כדמיפרשא בפרק אלו מציאות. וכי תימא מי דמי, התם גבי עיסקא דעתא דתרויהו אדעתא* נינהו ולאו אגופיה דעיסקא וכיון דקא מפיק ליה מאי דשוי הנהו דמים לא איכפת ליה, אבל קרקע דעתיה דחד מיניהו לאו אדמים היא אלא אגופיה דקרקע נינהי. הילכך אע"ג דאפיק ליה מאי דשוה נמי מצי א"ל מאן פלג לך. לא ס"ד, דהא טעמא דמילתא התם משום דכי קא שקיל דידיה קא שקיל הוא וכיון דפלוג אפומא דבי דינא מה לי מטלטלי מה לי קרקע.
וכי תימא אי הכי גבי בעל חוב שבא ליפרע שלא בפני הלוה, מאי שנא דאיצטריכינן למימר טעמא משום שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים, דשמעת מינה דגבי שותפי דלא שייך האי טעמא לא מזדקיקינן להו, לימא טעמא משום דכי שקיל דידיה קא שקיל. לא תקשי לך, דכי אצטריך להך טעמא גבי בעל חוב לאו למימרא דהיכא דלא שייך הך סתמא לא מזדקיקינן, אלא בעלמא גבי שותפי אע"ג דלא שייך בהו הך טעמא נמי מזדקיקינן, ובעל חוב שאני, דאי לאו האי טעמא דשלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים דינא הוא דלא ליזדקיק ליה משום דאיכא למיחש לשובר, אבל שותפי דלא שייכא בהו חששא דשובר מזדקיקינן. תדע דהא גבי יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה ואם הגדילו אינן יכולין למחות, והא יתמי כמאן דליתנהו קמן דמי, וכי מוקמי להו בי דינא אפוטרופא דפליג להו הויא פלוגתא. והכא נהי דלא מוקמינן אפיטרופא, דאפטרופא לדיקנני לא מוקמינן, אלא כיון דפלוג קמי בי דינא הא ודאי עדיף טפי והויא פלוגתא, כי מעשה דאיסור ורב ספרא:
כג. אמר ליה רב פפא לאביי ולשמואל דאמר מקמצין, ולא אמרינן כיון דבטלה חלוקתן במקצת בטלה כולה, והא רב ושמואל דאמרי תרויהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה. אלמא כיון דכוליה כור כחד זבינא דמי, אף על גב דמשכיה לכוליה לבר מחדא סאה יכול לחזור בו ואפי' בסאה אחרונה, דכיון דבטלי זביני במקצת בטלי בכוליה, דכי אקני ליה אדעתא דמיקיימי כולהו זביני הוא דאקני ליה, וכיון דבטלי במקצת בטלי בכוליה. הכא נמי נימא כי אירצו אהדדי בהאי פלוגתא אדעתא דתיקום כולה, וכיון דבטלה מקצתה בטלה כולה.
הני מילי היכא דלא קים ליה בגויה כו'. נמצא לפי פסק הלכה דהיכא דאמר ליה בית כור שיש לי במקום פלוני אני מוכר לך מדה בחבל אפילו פיחת כל שהוא ינכה ואם הותיר כל שהוא יחזיר. והן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה הגיעו והוא שאין בשדה יותר כדי למלאת המדה. והוא הדין לבית כור סתמא. ואם הרכיב שתי הלשונות כגון שאמר מדה בחבל הן חסר הן יתר אי נמי הן חסר הן יתר מדה בחבל הולכין אחר פחות שבלשונות להקל לנתבע דהיינו המוכר. ואם אמר לו בית כור שיש לי במקום פלוני בסימניו ומצרניו כן או שהעמידו עליו ואמר לו בית כור זה אפילו פחות משתות הגיעו כרב הונא וכן פסקו הגאונים ז"ל. ואם אמר לו בית כור שיש לי במקום פלוני וקורין אותו כן אפילו אין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא סתמא וכן אפילו אין קורין אותו כן אלא שהלוקח יודעו ומכירו שאינו אלא לתך הגיעו ובית כור דאמר ליה עדיף כבית כור קאמר. הרשב"א ז"ל.
תניא האחין שחלקו בגורל כיון שהגיע הגורל לאחד מהם קנו כולם. יש מפרשים שזכה בחלקו ואלו נסתלקו מעליו מחלק זה וזהו קנה כולן אבל אם יעכב האחד מן השנים הנשארים ואמר לא נחלוק בגורל אלא בשומא ובעילוי יכול לעכב. ויש מפרשים שלא יכול עוד אחד מהם לעכב שלא יחלקו בגורל. וזה הפירוש נראה יותר מן הראשון מדקתני קנו כולם כלומר נתחייבו כולן לחלוק בגורל. הראב"ד ז"ל.
וכן כתב הרשב"א ז"ל כפירוש האחרון הנזכר ככתוב בספר מגיד משנה בפרק ב' מהלכות שכנים.
אבל הר"ן ז"ל כתב וזה לשונו: כיון שעלה גורל אחד קנו כולם. פירוש אם שנים הם קנו שניהם ואם שלשה קנו כולן לענין שזה שעלה לו הגורל מסולק מהן ונשארו שניהם שותפים בשאר אבל לא שיהו השנים מחוייבים לחלוק בגורל דבמה נתחייבו וכי תימא אם כן לא שייך ביה שפיר לישנא דקנו כולם אפשר להעמידה כגון שהסכימו ביניהם לחלוק בסדר תולדותיהן כו' ככתוב במגיד משנה שם.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: תניא רבי יוסי אומר האחין שתלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם. פירוש כגון שחלקו את השדה בשוה ועשו אותם חלקים בשומא ועשו שבח בין חלק יפה לחלק שאינו יפה וכתבו אותם החלקים בפתקאות ובללום ונתנום בקלפי ובא כל אחד מהם להכניס ידו ליטול ומה שיעלה בידו הוא חלקו כיון שהכניס אחד מהם ידו לקלפי ועלה בידו מה שעלה קנו כולן כלומר אין אחד מהן יכול לעכב באותה חלוקה ולבטלה ולעשות החלקים על דרך אחרת ולומר איני מכניס ידי לקלפי שחלוקה זו שעשו אותה על דרך זה איני רוצה בה ושהחלקים לא השוו אותם אלא כיון שהכניס ידו אחד מהן לקלפי על דעתם ועלה בידו מה שעלה נתקיימה החלוקה על אותה הדרך וכל אחד מהן מכניס ידו אחר כך ומה שעולה בידו הוא חלקו בלי שיהא יכול לעכב בכך. ויש לפרש קני כולם כלומר שלא נשאר לו לאותו האח שעלה לו הגורל שום זכות באותם חלקים הנשארים בשיתוף וחוזרים גם הם וחולקים אותו על פי הגורל. אי נמי יש לפרש שזה הגורל אין צריך שיכניס בו כל אחד מהם את ידו לקלפי אלא אחד מהם בלבד הוא שמכניס את ידו לקלפי וכשעלה בידו מה שעלה מתברר חלקו וחלק כל אחד מהם כגון שחלקו את השדה בשוה ועשו אותם חלקים כפי מנין האחין וכתבו אותן החלקים בפתקאות וכתבו על אחת מהן אחד ועל אחת שנים ועל אחת שלשה אי נמי ראשון שני שלישי וכן בכולם עד תשלום מניינם ומכניס האח הגדול את ידו לקלפי או מי שמסכימין עליו להכניס את ידו מהן וכשעולה בידו החלק שעולה ממילא נתברר שחלק שאחריו במנין כבר זכה בו האח שהוא שני לו והחלק שאחר אותו החלק האחר כבר זכה בו האח שהוא שלישי לו וכן כולם עד תשלום מנינן ואפילו אם יזדמן שיעלה בידו אחד מן האמצעיים כיון שעלה בידו נעשה הוא ראשון ונעשה החלק שהיה לפניו כמנין אחרון שבכולם וזכה בו האחרון שבאחין ולפיכך כשעולה הגורל לאחד מהם קנו כולם שהרי כבר נתברר כולן כל אחד מהם. ואמרינן מאי טעמא פירוש כלומר כיון שלא קנו זה מזה ולא החזיק אחד מהם במה תתקיים חלוקה זו. ומהדרינן אמר רבי אלעזר כתחלתה של ארץ ישראל כו' ואקשינן אי מה התם בקלפי אורים ותומים כלומר מה התם לא היתה חלוקה בקלפי בלבד שהוא הגורל אלא קלפי אורים ותומים וכיון שאי אפשר לומר כן אין לנו לדון מתחלתה של ארץ ישראל. ויש לפרש דמשניהם הוא פריך. אורים ותומים בקלפי לפי שלא שנינו בכאן אלא כיון שעלה גורל לאחד מהם ואפשר שיהא גורל בלא קלפי ועוד שקלפי שחלק בה ארץ ישראל קלפי של קדש היה ואנן לית לן השתא קלפי של קדש. ומהדרינן אלא אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי במה שהסכימו להיות הגורל מחלק ביניהם ומה שעלה לכל אחד מהם יהא חלקו וכל אחד מהם רוצה שיעמוד תבירו עמו על דבורו בכך ומוצא הנאה בלבו מה שיקבל ממנו על עצמו בדבר זה שהסכימו עליו גמרו ומקנו להדדי מה שעלה לכל אחד מהם בגורל. עד כאן לשון הרא"ם ז"ל.
והר"ן ז"ל כתב וזה לשונו: בההיא הנאה דקא צייתי להדדי כו'. ומיהו דוקא בגורל דההוא הנאה מהניא כקלפי אורים ותומים שהיתה בתחלתה של ארץ ישראל אבל בלא גורל כלל דודאי בדיבורא בעלמא לא קנו משום ההיא הנאה אלא הכא אגורל קא סמיך דכיון שיש לגורל עיקר שהרי ארץ ישראל נחלקה בו והם מתרצים לחלוק בכך גמרו ומקנו אהדדי. וכן כתב רשב"ם ז"ל דרב אשי אדרבי אלעזר קסמיך. עד כאן.
ושמואל אמר מקמצין. קשה לפירוש רשב"ם ז"ל היאך מפקיעין דינו של זה שלא יטול בגורל ועוד מה טעם הם נותנים לו במפוזרין והם נוטלין חלקם במכונסים וכי בשביל שלא היה שם בשעת תלוקתם מפסיד זכותו. ופריק ז"ל כגון שחלקו שלש שדות כו' ככתוב בתוספות. עוד נראה לי לפרש כגון שחלקו שדה אחת או בקעה אחת לשני חלקים זה נטל בצפון וזה נטל בדרום וכשבא זה האח השלישי עושים שדה זו שלשה חלקים ואם נפל חלקו באמצע עומדים שני האחין בחלקו ברוחות זה לצד צפון וזה לצד דרום אלא שנכנסים זה בחלקו של זה כפי מה שחלקו שגרעו החלקים מפני החלק השלישי שנטל זה משם ורב סבר בטלה מחלוקת. וכתב הרב הגאון ז"ל מהא שמעינן דתרי אחין או תרי שותפי דאזיל חד מינייהו כו'. וכן דעת רשב"ם ז"ל דאחד מן השותפים יכול לחלוק שלא בפני חברו כו'. והרא"ם ז"ל נסתפק בדין זה שכתב הרב הגאון ז"ל ואמר כי אולי לא אמרו שחלוקה שלא בפניו קיימת אלא בחלוקת עסק שאין העסק עומד אלא דמיו אבל במקרקעי איכא למימר שחלוקה בטלה מהא דאמרינן הכא אלא מעתה הני בי תלתא דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג הכי נמי דבטלה מחלוקת כגון שהשלישי ספק בחלוקתם אלא שאחד מן השנים עצמן שחלקו רוצה לבטל החלוקה ולומר שלא היתה חלוקה כיון שלא היו שלשתן בחלוקה וקסלקא דעתך דאליבא דרב הוה ליה למימר בטלה מחלוקת. התם נחיתו אדעתא דבי תלתא כלומר טעמיה דרב לא מפני שלא נעשית החלוקה בפני שלשתן אלא מפני שלא חלקו לשלשה חלקים ולא נעשית החלוקה כהוגן הלכך אף על גב דפליג לנפשייהו בבית דין חלוקה בטלה. ויש לפרש עוד כיון שלא נגמרה החלוקה שיש לזה האח השלישי לחלוק עדיין אינה קיימת כדין מקח שאינו קיים עד שנגמר כולו וכדרך מה שהקשה התלמוד לדעת שמואל מהא דאמרינן כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה. עליות.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: רב אמר בטלה מחלוקת. פירוש כל אחד מהם יכול לערער ולבטל המחלוקת בין אחד מן האחין אלו בין האח הבא ממדינת הים ושמואל אמר מקמצין. אמר ליה רב פפא לאביי לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא כלומר כיון דקא נפיק מידא דכל חד מינייהו מההוא חלק דמטו ליה מקצת הדר דינא מעיקריה ומבטיל ליה ההוא מחלוקת מעיקרא אלא מעתה הני תלתא אחי או שותפי דאזול תרי מינייהו ופלוג פירוש ולא אפיקו ליה לההוא אח דלא הוה בהדייהו חולקא הכי נמי דכי אתי ההוא אח ושקיל חולקיה כל חד מינייהו מצי לבטולי לההיא מחלוקת משום דקנסוהו השתא מיהא דכל חד מינייהו יהיב מחולקא דמטא ליה מקצת אמר ליה התם אדעתא דבי תלתא נחות מעיקרא פירוש דהא הוו ידעי מעיקרא דתלתא אחי נינהו ואפילו הכי פלגינהו להנהו נכסי ומשום הכי לא מצו הנך תרתי לבטולי המחלוקת דהא סביר וקביל לפלוגתא אדעתא דהכי אבל הכא לאו אדעתא דבי תלתא נחית פירוש דהא לא הוו ידעי דאית להו אח במדינת הים הלכך אף על גב דההוא אח דלא הוה בהדייהו בעידן חלוקה הא ניחא ליה השתא לקמוצי מחולקא דתרווייהו ולא קא מערער עלייהו בההוא חלוקה הנך תרי אחי גופייהו כיון דלאו אדעתא דבי תלתא ניחות כל חד מינייהו מצי לבטלה לההיא מחלוקת משום דחלוקה בטעות הויא. ושמואל אמר מקמצין קסבר כיון דההוא אח דלא הוה בהדייהו בעידן חלוקה קא נימא ליה השתא לקמוצי ליה מחלוקה דתרווייהו כדאמרינן ולא קא מערער עלייהו בההוא חלוקה אף על גב דהני תרי אחי גופייהו דפליג לאו אדעתא דבי תלתא פליג אפילו הכי קם דינא ולא מצו הדרי בהו ולבטולה לההיא חלוקה. והא דאמר שמואל מקמצין דוקא היכא דלא מערער עלייהו ההוא אחא דלא הוה בהדייהו אבל אי לא ניחא ליה בהכי וקא מערער עלייהו בההוא חלוקא לבטולי מעיקרא לכולי עלמא מצי מבטל לה משום דאמר להו מאן פלג לכו דלמא חד מחולקא דידכו הוה סליק לי בגורל אי נמי מעליתא ליה בנכסי דבר מריון. וכן לענין תלתא אחי דאזול בי תרי מינייהו ופלוג דאמרינן דלא מצו הדרי בהו הני מילי היכא דניחא ליה לההוא אח דלא הוה בהדייהו לקמץ ליה מחולקא דתרווייהו אבל אי לא ניחא ליה בודאי דמצי מבטל לה לההיא חלוקה דהא אפילו לענין עסקא היכא דפליג חד מינייהו בלא חבריה מצי אמר ליה מאן פלג לך כדאמרינן מעשה בהני כותאי דזבין חמרא בהדדי ואזל חד מינייהו פלג בלא דעתא דחבריה וכל שכן לענין קרקע. אבל ודאי אי הני תלת שותפי דאזיל בי תרי מינייהו ופלוג אדעתא דבי דינא הוא דפלוג כגון דאזיל חד מינייהו למדינת הים ואזלו הנך ופלוג ואפיקו ליה חולקא דהיאך אדעתא דבי דינא לענין עסקא ושאר מטלטלי בודאי דהוה קיים ולא מצי היאך למימר מאן פלג לך והיינו ממעשה דאיסור ורב ספרא. ואיכא למימר דלא הוי קיים וההיא דרב ספרא ואיסור לא דמיא דאלו התם עיסקא והכא קרקע והיינו טעמא דאית לן למימר דשאני דין קרקע מדין עיסקא משום דעיסקא דעתייהו אדמי ולא אגופה דעסקא וכיון דקא מפיק ליה מאי דשוו הנהו בדמים לא איכפת ליה אבל קרקע דעתיה דכל חד מינייהו אגופה דקרקע ניהו הלכך אף על גב דאפיק מאי דשוה מצי אמר ליה מאן פלג לך אף על גב דקמי בי דינא הוא דפלוג כי תקון רבנן לבעל חוב הוא דתקון לאפוקי שלא בפניו דבעל חוב כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אבל לפלוגי שלא בפני שותפו לא אשכחן דתקון רבנן והדבר צריך עיון. עד כאן. ולענין פירוש השמועה הסכימו הרמב"ן והרשב"א והר"ן לפירושו ז"ל.
והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו: אלא מעתה הני בי תלתא אחי דקיימי ואזול תרי מינייהו ופלוג. נראה לי מדקאמר דקיימי אלמא כי הדדי נינהו והיכי פלגי תרי מינייהו בר מחד. אלא הכי קאמר דאזול תרי מינייהו ופלוג בהדי חד הכי נמי דבטלה מחלוקת הואיל ולא נגמרה חלוקתם אמר ליה התם אדעתא דתלתא נחות והני תרי פלגי בנפשייהו הכא לא נחית אדעתא דתלתא. עוד אני יכול לפרש אף על גב ששלשתן עומדים והשנים רוצים לחלוק והשלישי אינו רוצה שעושין בית דין לחלוקתם על כרחו ומניחין לו חלקו ומשמנים או חולקין ביניהם או משתתפים והוא שיש דין חלוקה בנחלה אלא שאני תמה על הרב שכתב שמעינן מהכא דתרי אחי או תרי שותפי דאזיל חד מינייהו ואצטריך אידך למנתא דיליה דפלגינן בינייהו ויהבינן ליה מנתיה ולא נצריך ליה להיאך עד דאתי וכיון דגריס בגמרא הני תלתא אחי דקיימי כו' השתא כי קאי חד הכא פלגי תרי על כרחיה דהיאך כי ליתיה מבעיא. ולשמואל דאמר מקמצין אלמא אף על גב דלא גמרו למילתייהו קם דינא והא כור בשלשים יכול לחזור בו כו' משום דלא גמר למילתיה. התם עבוד מילתא בינייהו דניחא ליה כו' כלומר שניהם רוצים בחזרה שמא יוקרו או יוזלו אבל הכא מי ניחא להו בחזרה. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה