משנה שבת כג ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים.

אין מחשיכין יד על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו.

כלל אמר אבא שאול, כל שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו.

משנה מנוקדת

נוסח הרמב"ם

לא ישכור אדם פועלין בשבת ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלין ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלין ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו.

פירוש הרמב"ם

לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו כו': הכל מודים כי מותר לאדם שיאמר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך ואשמור לך פירותיך שבתחומי וכמו שמותר לצוות חברו בשמירה כך מותר לו שיחשיך לשמור וזהו ענין אמרם כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו וענין להחשיך על התחום שילך בשבת עד סוף תחום שבת וישב בסוף התחום עד שיצא שבת ויעשה דבר פלוני וכבר ידעת כי אסור לנו בשבת הדבור והעצה וההשתדלות בשום דבר שנעשה אותו לאחר השבת מן הדברים שהן אסורין לעשות בשבת כמו שפירש ואמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכתיב עשות חפציך ביום קדשי מלבד אם הוא דבר מצוה ויהיה דבור חפצי שמים כגון שידבר בו אדם בשדוכי הנערים והנערות ולמוד הבנים תורה או כתב או מלאכה כי השתדלות באלו הדברים כולם מצוה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא ישכור אדם פועלים - דכתיב (ישעיהו נח) ממצוא חפצך ודבר דבר יב:

ולא יאמר אדם לחבירו כו' - לדיוקא נקטיה יג, לא יאמר לחבירו שכור לנו פועלים, אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב, כלומר עכשיו נראה אם תבא אלי לכשתחשך, ואע"פ ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו לפעולתו הוא מזהירו, כיון דלא מפרש ליה שכירות בהדיא שרי, דקי"ל דבור אסור הרהור מותר:

אין מחשיכין על התחום - לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות, דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו, אבל מחשיך הוא להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו, דזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו:

ומביא פירות בידו - הואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך:

כלל אמר אבא שאול - אתנא קמא פליג, דאסר כל החשכה ולא מפליג בין החשכה של מצוה להחשכה של רשות, ואתא איהו ואמר דהחשכה של מצוה שריא טו, שכשם שמותר לומר לחבירו בשבת תהיה מזומן לילך לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים למת, כך מותר להחשיך על התחום כדי שיהיה מזומן לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים. וסיפא דתנן מחשיכים על התחום [לפקח] על עסקי כלה ועל עסקי המת, אבא שאול היא. והלכה כמותו:

פירוש תוספות יום טוב

לא ישכור אדם פועלים בשבת. לשון הר"ב דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר. וכתיב לעיל מיניה אם תשיב משבת רגליך וגו' מעשות דרכיך ממצוא וגו':

ולא יאמר אדם לחבירו כו'. כתב הר"ב לדיוקא אתא כו' דאי לגופה פשינוא מ"ש הוא ומ"ש חבירו כדאיתא בגמ'. ופרש"י דהא ישראל כמותו הוא ולא מצי לאוגרינהו והשולחו עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ומקשים בתוס' ונימא דחבירו היינו דא"ל שכור לי פועלים למחר ותירצו דא"כ מאי איריא חבירו אפי' הוא נמי לא מצי למימר אשכור פועלים למחר:

אין מחשיכין וכו'. שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו. ל' הרמב"ם בפכ"ד מה"ש:

כלל אמר אבא שאול כו'. כתב הר"ב דהחשכה של מצוה שריא כדתנא דבי מנשה דף ק"ן ע"א משדכין על התינוקות וכו' אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר חפציך אסור חפצי שמים מותרין. ועיין משנה ב' פ"ה דביצה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) וכתיב לעיל מניה אם תשיב משבת רגלך וגו' מעשות דרכיך ממצוא וגו':

(יג) (על הברטנורא) דאי לגופיה פשיטא מאי שנא הוא ומ"ש ד, בירו גמרא ופרש"י דהא ישראל כמותו הוא ולא מצי לאגרינהו והשולחו עובר משום ולפני עור כו' והקשו בתוספ' ונימא אלמחר קאי ותירץ דא"כ מאי אריא חבירו אפילו הוא נמי לא מצי למימר אשכור למחר:

(יד) (על המשנה) אין מחשיכין. שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) כדאיתא בגמרא משדכין על התינוקות כו' אמר קרא ממצוא חפציך ודבר דבר חפציך אסור חפצי שמים מותר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ולא יאמר אדם לחבירו וכו':    לדיוקה נקטיה וכו' לשון ר"ע ז"ל עד אבל אומר לו הנראה. אמר המלקט דאלת"ה פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור אלא לדיוקא ומתני' ריב"ק היא:

אין מחשיכין על התחום:    לקרב עצמו וכו'. לשון ר"ע ז"ל עד להביא פירות דכל דבר שאסור וכו'. אמר המלקט ואוקימנא בפירות המחוברין שכיון שאסור לקוצצן בשבת אסור להחשיך עליהם דכל דבר וכו'. וז"ל הר"ן ז"ל אין מחשיכין על התחום לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שהוא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות ואוקימנא בגמ' בפירות המחוברין שכיון שאסור לקוצצן בשבת אסור להחשיך עליהם אבל פירות התלושין כיון שאם יש מחיצות מביא מותר להחשיך עליהן אבל מחשיך הוא לשמור להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו שהרי שמירת פירות מותרת בשבת ומביא פירות אפי' מחוברין דהואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך שרי ע"כ. וביד בה"ש פכ"ד סי' ג' ומסיים בה התם שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו ע"כ:

אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו:    בגמ' מתמה ואע"ג דלא אבדיל יכול לקוצצן מן המחובר בלא הבדלה והאמר ר"א בן אנטיגנוס משום ראב"י אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה והא אמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וכוס בשדה לא שכיח ומשנינן בין הגתות שנו דאיכא כוס בשדה ובמערבא אמרין המבדיל בין קודש לחול פי' בלא שם ומלכות ועבדין צרכיהון וכ"ש אי אבדיל בתפלה דטפי עדיף:

כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי וכו':    בגמ' בעי כלל לאתויי מאי ומשני לאתויי הא דת"ר אין [הג"ה ס"א לא גרסי מלת אין וכן הוא שם ביד וכן הוא בהרא"ש ז"ל ואם איתיה בהרי"ף ז"ל הוא טעות [*)וכן ליתא ברי"ף כ"י.] שהרי בשמו ז"ל כתב הר"ן קודם לזה שסמך שלא פי' יפה משנת אבל מחשיך הוא לשמור על מה שכתב ברייתא דמחשיכין על התחום להביא בהמה וכו' וגם מהרי"ק ז"ל כתב שם שכן היא הגירסא בהלכות ג"כ ושגירסא זו עיקר ע"כ והתוס' ז"ל כתבו שבתוספתא גרסי' אין מחשיכין וקיימו אותה גירסא עיין שם:] מחשיכין על התחום להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ואומר לו לך למקום פלוני ואם לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים ומפרש בגמ' דבין ת"ק ובין אבא שאול ס"ל דמותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי וקאמר ליה אבא שאול לת"ק מי לא מידית לי בהא אלמא הואיל ומותר לומר מותר להחשיך כדקאמרת אבל מחשיך הוא לשמור וא"כ אמאי נקט החשכה לשמור לחודא שוי כלל למילתא ואימא כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו דשמעת מינה הך ונשמע מינה נמי מת וכלה דהא נמי זכאי באמירתו והאי סיפא אבא שאול היא ומ"מ קשה לע"ד אמאי גבי אמירה תנא זכאי וגבי החשכה קתני רשאי:

תפארת ישראל

יכין

לא ישכור אדם פועלים בשבת:    שלא יהא דבורו בשבת כשל חול. ומה"ט אסור נמי לומר דבר פלוני אעשה למחר. ואפי' דבר מצוה. ואפילו שיחה בטילה אסור. וכ"כ אסור להניח (רעסט) בערכאות על נכסי בע"ח. מיהו במקום הפסד מותר. ובלבד שלא יאמר להשופט בפירוש שיכתוב (א"ר ססש"ז):

ולא יאמר אדם לחבירו:    אפי' לעובד כוכבים:

לשכור לו פועלים:    אפילו שיעשו מלאכה בחול. וכ"כ אסור לומר בחול לעובד כוכבים שיעשה לו מלאכה בשבת. דכל שאסור לישראל לעשותו אפי' אסור רק מדרבנן. אסור לומר לעובד כוכבים לעשותו. רק אם הוא חומרא בעלמא. שרי. מיהו שלא בלשון צווי. שיאמר לעובד כוכבים בחול למה לא עשית אתמול כך וכך. או שיאמר בפניו בשבת. הבית חשוך. מדאין רק נר א'. או האיגרת חתום ולא אוכל לקרות. אף שיבין העובד כוכבים ויעשה מה שחפץ. שרי (ועי' לעיל פט"ז י"ט. ובכללי אמירה לעובד כוכבים). וכ"כ מותר לומר לישראל בשבת. הנראה שתעמוד עמי לערב. דהרהור לאו כדיבור דמי (שם ס"ב. וש"ז רמג"א סק"י. וסי' מ"ז סק"ב. וסי' פ"ה ס"ב. וסי' ש"ו ס"ח):

אין מחשיכין על התחום:    לילך בשבת עד סוף התחום. כדי שיהיה מוכן לילך לכשתחשך לשכור כו':

לשכור פועלים ולהביא פירות:    ממחובר. או תלושין כשהן מוקצה דבהנך א"א בשום אופן להביאן בשבת. ונמצא שהולך לצורך חול. אבל להביא תלוש שאינו מוקצה. מותר להחשיך עליו. מדאפשר היה להביאן מחוץ לתחום ודרך רה"ר. אם היו מחיצות משם לכאן סביב (גמ'). מיהו מתוך התחום. אפי' להביא ממחובר מותר להחשיך עליו מדלא מנכרא מלתא כל כך (ש"ז ס"ט):

אבל מחשיך הוא לשמור:    דהרי בשמירה גם בשבת מותר. לולא שהיה תוך התחום. או תוך מחיצות (שם ס"ח):

ומביא פירות בידו:    בחול שחוזר לביתו. הואיל ועיקר מחשבתו לא לכך היה:

כלל אמר אבא שאול:    פליג את"ק דאסר כל החשכה אפילו של מצוה. וקאמר איהו כל שאני וכו':

כל שאני זכאי באמירתו:    דהיינו דבר מצוה. שרשאי לומר לחבירו שכשיחשיך ילך להביא עסקי כלה או מת. אפילו ממחובר או מוקצה:

רשאי אני להחשיך עליו:    והכי קיי"ל (שם ס"ה):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים