משנה שבת כג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שואל אדם - מחברו,

כדי יין, וכדי שמן,

ובלבד - שלא יאמר "הלווני".

וכן שואלת אישה, מחברתה - כיכרות.

אם אין מאמינו -

מניח טליתו - אצלו,

ועושה עימו חשבון - לאחר שבת.

וכן ערב פסחים - בירושלים,

שחל להיות - בשבת,

מניח טליתו - אצלו,

ואוכל - את פסחו,

ועושה עימו חשבון - לאחר יום טוב.

(ב) מונה אדם -

את אורחיו,

ואת פרפרותיו,

מפיו,

אבל - לא מן הכתב.

ומפיס -

עם בניו,

ועם בני ביתו,

על השולחן,

ובלבד שלא יתכוון,

לעשות מנה גדולה - כנגד מנה קטנה,

משום קוביה.

מטילין חלשים - על הקדשים,

ביום טוב -

אבל - לא על המנות.

(ג) לא ישכור אדם,

פועלין - בשבת.

לא יאמר אדם - לחברו,

לשכור לו - פועלין.

ואין מחשיכין - על התחום,

לשכור פועלין,

ולהביא פירות.

אבל -

מחשיך הוא - לשמור,

ומביא פירות - בידו.

כלל אמר אבא שאול:

כל שאני זכאי - באמירתו,

רשאי אני - להחשיך עליו.

(ד) מחשיכין על התחום, לפקח -

על עסקי הכלה,

ועל עסקי המת,

להביא לו ארון, ותכריכין.

גוי,

שהביא חלילין - בשבת,

לא יספוד בהן - ישראל,

אלא אם כן - באו ממקום קרוב.

עשו לו - ארון,

וחפרו לו - קבר,

יקבר בו - ישראל.

ואם בשביל - ישראל,

לא ייקבר בו - עולמית.

(ה) עושין - כל צורכי המת,

סכין,

ומדיחין אותו,

ובלבד - שלא יזיזו בו אבר.

ושומטין את הכר - מתחתיו,

ומטילין אותו - על החול,

בשביל שימתין.

קושרין - את הלחי,

לא שיעלה,

אלא - שלא יוסיף.

וכן קורה - שנשברה,

סומכין אותה -

בספסל,

או בארוכות המיטה,

לא שתעלה,

אלא - שלא תוסיף.

אין מאמצין את המת - בשבת,

ולא בחול - עם יציאת נפש.

וכל המאמץ - עם יציאת נפש,

הרי זה - שופך דמים.

הדף הראשי של משנה שבת כג

משנה שבת, פרק כ"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב