מלאכת שלמה על שבת כג
<< · מלאכת שלמה · על שבת · כג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
שואל אדם מחבירו וכו': ועיין במה שכתבתי פרק ח' דשביעית סי' ד':
ובלבד שלא יאמר לו: בספר כל בו סמוך לסוף סימן ל"א אלא יאמר לו השאילני ובלע"ז אל יאמר לו פרשטמי אלא בלאיימי שהוא לשון שאלה ע"כ. אבל הר"ן ז"ל כתב בשם תוספות ז"ל שבלשון לע"ז שאין חילוק בין השאילני להלוני צריך שיאמר תן לי כיוצא בו ע"כ. ועיין במה שכתבתי בפ"ח דשביעית סי' ד':
מניח טליתו אצלו: כתב הרשב"א ז"ל דוקא מניחם אצלו סתם אבל לא יאמר לו הילך טליתי אצלך שזהו כמעשה חול:
וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת: ולא נזכר מערב שבת לקנות:
מניח טליתו אצלו: אם אינו מאמינו ולוקח אותו ומקדישו בשבת הכי קאמר ר' יוחנן בגמ' ומיהו מתני' לא מסייעא ליה דמוקמינן לה בגמ' בממנה אחרים עמו דמעיקרא מיקדש קדיש מאתמול ועתה ממנים אותו עמהם. ואיתא להאי בבא בירוש' פ' כל כתבי:
ונוטל את פסחו: ס"א ואוכל את פסחו. וכן הוא בירושלמי והרי"ף והרא"ש ובנכ"י:
לאחר יו"ט: יום השלישי:
אבל לא מן הכתב: הרב רבינו יונה ז"ל כתב דאפי' להסתכל בכתב ולמנותו במחשבתו אסור דהא ההיא ברייתא וכו' ודלא כתוס' ז"ל שמתירין להסתכל ולמנות במחשבה הר"ן ז"ל ובגמ' מפרש רב ביבי טעמא גזרה שמא ימחוק פי' שמא ימחוק מן האורחין שיראה שלא הכין להם כל צרכן ויתחרט ויצוה לשמש שלא לקרותם ע"כ:
מטילין חלשים כו': ומצאתי שנקד החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל ומטילין המ"ם בשבא. וביד פ"ד דהל' יו"ט סי' כ' פי' הוא ז"ל מטילין חלשים וכו' משום חבובי מצוה. ובכאן בפי' המשנה פי' חלשים מין מן הגורלות. והתירו חכמים לעשות זה ביו"ט לפי שהזריזות באכילת קדשים וליטול מהם מנה יפה וגדולה מצוה ומה שאמרו אבל לא על המנות ר"ל מנות של חולין שאין מטילין חלשים עליהם ביו"ט ומלת חלשים מלה עברית חולש על גוים ע"כ. ונלע"ד דחלשים הוי לשון גורל משום שהגורל נעשה בלחש וכדכתיב בחיק יוטל את הגורל וחלשים בהפוך אותיות לחשים דוק ולפי דעת הרמב"ם ז"ל אפי' קדשים של חול דהיינו שנשחטו מעיו"ט יכולין להפיס כיון שאינו בשר חולין ממש אכן ר"ע ז"ל שפי' אבל לא על המנות של קדשים של אתמול דהיינו חול נמשך אחר פי' רש"י ז"ל והיא דעת הראב"ד ז"ל בהשגות:
ולא יאמר אדם לחבירו וכו': לדיוקה נקטיה וכו' לשון ר"ע ז"ל עד אבל אומר לו הנראה. אמר המלקט דאלת"ה פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור אלא לדיוקא ומתני' ריב"ק היא:
אין מחשיכין על התחום: לקרב עצמו וכו'. לשון ר"ע ז"ל עד להביא פירות דכל דבר שאסור וכו'. אמר המלקט ואוקימנא בפירות המחוברין שכיון שאסור לקוצצן בשבת אסור להחשיך עליהם דכל דבר וכו'. וז"ל הר"ן ז"ל אין מחשיכין על התחום לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שהוא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות ואוקימנא בגמ' בפירות המחוברין שכיון שאסור לקוצצן בשבת אסור להחשיך עליהם אבל פירות התלושין כיון שאם יש מחיצות מביא מותר להחשיך עליהן אבל מחשיך הוא לשמור להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו שהרי שמירת פירות מותרת בשבת ומביא פירות אפי' מחוברין דהואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך שרי ע"כ. וביד בה"ש פכ"ד סי' ג' ומסיים בה התם שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו ע"כ:
אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו: בגמ' מתמה ואע"ג דלא אבדיל יכול לקוצצן מן המחובר בלא הבדלה והאמר ר"א בן אנטיגנוס משום ראב"י אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה והא אמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וכוס בשדה לא שכיח ומשנינן בין הגתות שנו דאיכא כוס בשדה ובמערבא אמרין המבדיל בין קודש לחול פי' בלא שם ומלכות ועבדין צרכיהון וכ"ש אי אבדיל בתפלה דטפי עדיף:
כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי וכו': בגמ' בעי כלל לאתויי מאי ומשני לאתויי הא דת"ר אין [הג"ה ס"א לא גרסי מלת אין וכן הוא שם ביד וכן הוא בהרא"ש ז"ל ואם איתיה בהרי"ף ז"ל הוא טעות [*)וכן ליתא ברי"ף כ"י.] שהרי בשמו ז"ל כתב הר"ן קודם לזה שסמך שלא פי' יפה משנת אבל מחשיך הוא לשמור על מה שכתב ברייתא דמחשיכין על התחום להביא בהמה וכו' וגם מהרי"ק ז"ל כתב שם שכן היא הגירסא בהלכות ג"כ ושגירסא זו עיקר ע"כ והתוס' ז"ל כתבו שבתוספתא גרסי' אין מחשיכין וקיימו אותה גירסא עיין שם:] מחשיכין על התחום להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ואומר לו לך למקום פלוני ואם לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים ומפרש בגמ' דבין ת"ק ובין אבא שאול ס"ל דמותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי וקאמר ליה אבא שאול לת"ק מי לא מידית לי בהא אלמא הואיל ומותר לומר מותר להחשיך כדקאמרת אבל מחשיך הוא לשמור וא"כ אמאי נקט החשכה לשמור לחודא שוי כלל למילתא ואימא כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו דשמעת מינה הך ונשמע מינה נמי מת וכלה דהא נמי זכאי באמירתו והאי סיפא אבא שאול היא ומ"מ קשה לע"ד אמאי גבי אמירה תנא זכאי וגבי החשכה קתני רשאי:
להביא לו ארון ותכריכין: משמע דה"ה חלילין ומקוננות כדאיתא בירושלמי דר"פ מי שמתו דמסיים בה חלילין ומקוננות ע"ש:
גוי שהביא חלילין בשבת וכו': והרא"ש ז"ל פ' אין צדין דף מ"ט אהא דאמר רב פפא נכרי שהביא דורון לישראל ואין באותו מין במחובר אם הובא מחוץ לתחום אסור כתב דאין צריך להמתין לערב בכדי שיעשו דלא החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסורא דאורייתא ואין לחוש שמא הביאו הנכרי דרך רה"ר סרטיא ופלטיא דלא שכיח האידנא רה"ר דס' רבוא בוקעין בו והא דתנן נכרי שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל במ"ש עד כדי שיבואו ממקום קרוב שאני מילתא דמת דאוושא טפי והכל יודעין שבשביל מת הביאו ואחמור טפי כדתנן התם אם עשה נכרי קבר בשבת בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ולא שרינן בכדי שיעשו ע"כ:
לא יספוד בהן ישראל: בנכ"י יִסָפֵד. לרש"י ז"ל לעולם לתוס' ז"ל היינו כדי שיבואו דסתם חלילין אין מביאין אותם לשם אדם אחד אלא לשם כמה בני אדם והר"ן ז"ל ג"כ העלה דודאי כי קתני לא יספוד בהן לא לעולם קאמר אלא בכדי שיעשו והיינו דקתני לא יספוד בהן אלא אם כן באו ממקום קרוב ולא קתני עולמית כדקתני בסיפא ואין הכי נמי דבעינן שיהא בשעת הספד כדי שיבואו משם אלא משום דסתם הספד אינו ממש בשעה שחשכה ואם באו ממקום קרוב סתמן יש בו שיעור משום הכי קתני לה סתמא ולא תיקשי לך מאי שנא גבי חלילין דמיתסרי בכדי שיעשו ומ"ש גבי ארון וקבר דיקבר בו ישראל דמשמע מיד [הג"ה לפ' הגאונים שהכתוב בסמוך הכי פרכינן מ"ש גבי חלילין דלא מיתסרי אלא בכדי שיעשי אע"פ שהובאו בשביל ישראל ומ"ש גבי ארון וקבר דלא יקבר בו עולמית וזו הנוסחא היא הכתובה בדפוס בפי' הר"ן ז"ל כאן והשתא ניחא דקאמר ולא תיקשי לך וכו' דבשלמא לפי' רש"י ז"ל ניחא דשניהם שוין זה לא יספוד בו עולמית וזה לא יקבר בו עולמית אלא לפ' תוס' והר"ן ז"ל שהסכים עמהם מ"ש ומשני דהא פרכי' לה בגמ' וכפי פי' הגאונים ז"ל:]. דהא פרכינן לה בגמ' ומשנינן בעומד הקבר באיסרטיא שאין דרך ישראל להקבר שם דודאי לא נעשה בשביל ישראל ארון נמי מיירי במוטל סמוך לקברו של נכרי דמוכח דלשם אותו קבר נעשה הארון והא דמפלגינן בסיפא גבי קבר בין שנעשה בסתם לשנעשה בשביל ישראל וגבי חלילין לא מפלגינן כתב הרמב"ם ז"ל דהיינו טעמא לפי שאין דרכן של גוים לקונן ולספוד בחלילין ולפיכך בסתם אנו תולין שבשביל ישראל הביאום מה שא"כ בארון וקבר דמסתמא לצורך עצמן עשאוהו ואיכא מ"ד דכי תנן לא יספוד בהן ישראל וכן נמי לא יקבר בו עולמית דוקא אותו ישראל שנעשה בשבילו הא ישראל אחר שלא נעשה בשבילו מותר ולא בעינן אפי' בכדי שיעשו והביאו ראיה וכו' ואחרים חולקין ואומרים דלא מקילינן בהכי אלא באיסורין דרבנן אבל באיסורין דאורייתא לא דהא בפרק אין צדין וכו' ע"כ: ובתשובות הרשב"א ז"ל סי' ל"ט דחה ג"כ פי' רש"י ז"ל מדלא קתני גבי חלילין לא יספוד בהן עולמית כדקתני סיפא לא יקבר בהן עולמית ועוד דא"כ מ"ש מקום רחוק אפי' הביאן ממקום קרוב דהא נעשית בהן מלאכה דאורייתא שהכניסן מרה"י לרה"ר. ושיעור כדי שיעשו היינו המתנה לערב כפי ריחוק המקום או הקירוב וכן פירש ר"ח בפרק מי שהוציאוהו וז"ל כדי שיעשו כשיעור שילך ישראל משחשכה בגן ויגוז ויביא ואחר שהיית זה השיעור שרי ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל דהא דפרכינן בגמ' ואמאי הכא נמי לימא ימתין בכדי שיעשו פי' רש"י ז"ל דארישא קאי דקתני עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל כלומר מיד ומש"ה פרכינן דאמאי (לא) ימתין בכדי שיעשו דהא איכא לספוקי שמא בשביל ישראל עושה ומפרקינן בעומד באיסרטיא דבכה"ג ליכא לספוקי שנעשה בשביל ישראל דאין ישראל קוברין מתיהם שם ודוקא רישא הוא דמוקמינן בעומד בסרטיא אבל סיפא דקתני אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית אפי' אינו עומד בסרטיא קאמר וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שלא הביא בהלכות הא דסרטיא כך מצאתי בחדושי הרשב"א ז"ל. אבל הגאונים ז"ל פירשו דאסיפא דמתני' דקתני ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית פריך אמאי מחמרינן כולי האי ולא סגי לן בכדי שיעשו כי היכי דסגי בחלילין ופרקינן בעומד בסרטיא עסקינן שהוא מקום פרהסיא וגנאי הוא לישראל שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת. ולי נראה שאף הרי"ף ז"ל כדברי הגאונים ז"ל הוא סובר וזה שלא הביא בהלכות בעומד בסרטיא משום דה"פ היינו טעמא דבחלילין סגי בכדי שיעשו ובקבר אמרינן לא יקבר בו עולמית משום דסתמו של קבר בסרטיא עומד דהיינו מקום מפורסם משא"כ בחלילין שדרכן להביא אותן בצנעא ולפיכך לא הוצרך הרי"ף ז"ל להביא אלא סתם משנתנו שאם לא תאמר כן תיקשי לך מתני' אמאי נקט בחלילין היתר בכדי שיעשו ובקבר איסור עולמית דהא אפי' בחלילין בכל שהביאן בפרהסיא אסורין עולמית וכמו שנראה מן התוספתא וכו' ואפי' קבר אי קאי במקום המוצנע שרי בכדי שיעשו וכיון שכן אמאי נקט שריותא בחלילין ואיסורא בקבר אלא ודאי כדאמרן דהתם הבאת חלילין בצנעא וסתם עשיית קבר בפרהסיא כך נ"ל עכ"ל ז"ל. וכתוב בתוס' יו"ט דלמאן דמפרש דהך אוקימתא דבעומד באיסרטיא אסיפא דלא יקבר בו עולמית קאי נראה דרישא דקאמר יקבר מיד מיירי דהדבר ידוע שעשה לו לעצמו ואין צריך הוכחה מתוך המעשה אלא שיהא נודע שעשאה לעצמו ע"כ. ונלע"ד דבזה ידוקדק מלת לו דקתני עשו לו ארון וחפרו לו קבר:
עושין כל צרכי המת: ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל דגש בכף צרכי. ובגמ' כל לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר מביאין כלי מיקר כגון כלי זכוכית וכלי מתכות ומניחין על כריסו כדי שלא תפוח ופוקקין את נקביו כדי שלא תכנס בהן הרוח ואהא נראה דקאי לשון ופוקקין שבפי' ר"ע ז"ל:
סכין ומדיחין אותו: בגמ' פרכינן היכי שרינן לסוך דבר שאסור לטלטל האמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידו של ר"מ שנכנס אחריו לבית המרחץ בקש להדיח קרקע א"ל אין מדיחין לסוך קרקע א"ל אין סכין אלמא דבר שאסור לטלטלו אסור לסוך ומשנינן ההיא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים היא וליכא למיחש לאשוויי גומות ומשנינן בגמ' מיחלף מיהא בקרקע אחר אבל מת בקרקע אחר לא מיחלף. ונלע"ד דצרכי המת דקתני מתני' קא מני ואזיל מלמעלה למטה והכי נקט נמי ביד בה"ש פכ"ו:
ומטילין אותו על החול: ומצאתי גם פה שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל ומְטִילִין המ"ם בשבא כמו מְדִיחִין:
בשביל שימתין: שיתלחלח המת בחול ולא יסריח:
וכן קורה שנשברה וכו': שבת פ' כירה (שבת דף מ"ג) ועיין מה שכתבתי שם סוף הפרק:
סומכין אותה בספסל וכו': והוא שיהיו רווחין דכל זמן שיחפוץ יטלם כדי שלא יבטל כלי מהיכנו:
או בארוכות: בכ"ף:
והמעמץ עם יציאת הנפש וכו': לעיל ר"פ המוציא א"ר יוחנן דגרסי' המעמץ בעי"ן כמו עוצם עיניו מראות ברע ולא מאמץ באל"ף. ויש ספרים דגרסי אין מעצמין וכו' והמעצים וכו' ונראה שהכל אחד וכן בפירוש הרמב"ם ז"ל ומעמצין עצימת העינים וסתימתם ע"כ: