משנה שבת יח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יח · משנה ג | >>
אין מיילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין.
ומיילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבתיא, וקושרין את הטבור.
רבי יוסי אומר, אף חותכין.
וכל צרכי מילה יב עושין בשבת.
אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב,
- אֲבָל מְסַעֲדִין.
- וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת,
- וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,
- וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת,
- וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַּבּוּר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף חוֹתְכִין.
- וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת:
אין מילדין את הבהמה - ביום טוב,
- אבל - מסעדין.
- ומילדין את האישה - בשבת,
- וקורין לה חכמה - ממקום למקום,
- ומחללין עליה - את השבת,
- וקושרין - את הטבור.
- רבי יוסי אומר:
- אף חותכין.
- וכל צורכי מילה - עושין בשבת.
מילדין - הוא משיכת הולד מן הרחם.
מסעדין - הוא שעוזרין הבהמה בהתרת רגליה, ונעורה ונענועה וכיוצא בו.
וחכמה - האשה המקבלת הולד, וקוראין אותה בלשון עברית "מילדת".
ורוצים באמרם ממקום למקום - כי אין משגיחין ואין חוששין לאסור תחומין.
ואמרם מחללין עליה את השבת - רוצה לומר שעושין לה כל צרכיה מהדלקת הנר, ושחיטה והבישול, ושחיקת סממנין לשתות, וקשירת החבלים במה שתתלה עצמה בעת הלידה, וזולתם מכל צרכיה, הכל שווה בין אמרה צריכה אני או לא תאמר. אבל אין מתחילין בחלול שבת עד שתשב על המשבר ויתחיל הדם להיות שותת.
ומאותה שעה לתשלום שלושה ימים מחללין עליה את השבת בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה, ולתשלום שבעה ימים מחללין עליה את השבת גם כן אלא אם אמרה אינה צריכה, ולתשלום שלושים יום אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, אבל עושים כל צרכה על ידי גוי לפי שהיא כמו חולה שאין בו סכנה, והעיקר אצלנו כי חולה שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת. ואין עושין חלול שבת קטנים ולא גוים ולא עם הארץ, כדי שלא ינהגו עצמם בחלול שבת ויקל עליהם, כי לא ידעו שזה החילול לא התירו לעשותו אלא מפני הצורך הגדול וההכרח, אבל עושין אותו גדולי ישראל. ואם הוא חולה שאין בו סכנה עושין צרכיו על ידי גוי, וכן אמרו דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה.
ואומר תנא קמא שקושרין טבור הולד, ומניחין אותו נתלה ממנו עד מוצאי שבת וכורתין אותו. ואינה הלכה, אבל כורתין אותו ומנקין אותו ונותנין עליו אבק ההדס ודומה לו, וכורכין אותו בבגדים וכל זה בשבת. ועוד יתבארו צרכי מילה בפרק שאחר זה.
והלכה כרבי יוסי, כאשר זכרנו:
אין מילדין - אין מושכין הולד מן הרחם ביו"ט, דאיכא טרחא יתירא:
אבל מסעדין - אוחז את הולד שלא יפול לארץ:
חכמה - מילדת בקיאה:
ממקום למקום - ואין חוששין לאיסור תחומים.:
ומחללין עליה את השבת - משעה שהיא יושבת על המשבר ומתחיל הדם להיות שותת עד כל ג' ימים אחר שילדה, בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין. מג' ועד ז', אמרה צריכה אני מחללין, לא אמרה צריכה אני אין מחללין. מז' ועד ל' אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין, אבל עושים צרכיה על ידי נכרי מפני שהיא כחולה שאין בו סכנה, ודבר שאין בו סכנה עושין צרכיו על ידי נכרי:
וקושרים הטבור - של ולד שהוא ארוך, ואם לא יקשרוהו ויכרכוהו יצאו מעיו. אבל אין כורתין אותו בשבת לדברי ת"ק:
ר' יוסי אומר אף חותכין - והלכה כר"י שחותכין אותו ומנקים אותו ונותנין עליו אבק הדס וכיוצא בו:
וכל צרכי מילה עושין בשבת - ולקמן באידך פירקא מפרש לצרכי מילה מאי ניהו:
ומחללין עליה את השבת. בגמ' מכדי תני ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה ממקום למקום. ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי. לאתויי הא דת"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר וכו'. ומהכא שמעינן דסוגיא דגמ' ס"ל דאיכא איסור תחום מן התורה. דאלת"ה מאי קשיא ליה לתלמודא ומחללין לאתויי מאי. הא ודאי דאיצטריך ליה דהא עד השתא לא שמעינן אלא דאין חוששין לאיסור תחומין ואינו אלא מד"ס. אלא ודאי דאיכא נמי תחומין דמדאורייתא. ולהכי שפיר מקשינן לאתויי מאי. וסייעתא לפסק הרי"ף בספ"ק דעירובין דלכ"ע משנים עשר מיל ולמעלה לוקה עליהם מדאורייתא ותיובתא לחולקים עליו וסוברי' שאין שום איסור תחומין מדאורייתא ואפי' בכמה פרסאות. דבשלמא אי תחומין מדאורייתא שפיר קא מקשה לאתויי מאי דאע"ג דאיסור תתומין אין בהם כרת וסקילה אלא מלקות בלבד כמ"ש הרמב"ם ברפכ"ז מה' שבת ס"ד דמקשן דאה"נ דלא שרינן אלא לעשות דבר שיש בו מלקות בלבד אבל איסור כרת וסקילה לא. והמתרץ תירץ דלאתויי אף איסור כרת וסקילה קאתי. אלא אי תחומין דרבנן מאי ס"ד דמקשן לאתויי מאי דהא בהדיא קתני ומחללין דמשמע איסור דאורייתא. דעד השתא לא שמענו דרשאין נ"ל:
וכל צרכי מילה דוחין את השבת. בגמ' פרק דלקמן דף קל"ב נפקא ליה מביום השמיני [* דה"מ למכתב ובשמיני ימול ולר"א דר"פ דלקמן דאף מכשירי מילה דוחה שבת מפיק מביום למכשירין] ומילה עצמה הלכה היא:
(יא) (על המשנה) את השבת. בגמרא לאתויי הא דת"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. ומהכא שמעינן דגמרא סבירא לה דאיכא איסור מן התורה וכמ"ש הרי"ף דלכ"ע מי"ב מיל ולמעלה מדאורייתא דאל"כ עד השתא לא שמעינן אלא לאיסור תחום מדברי סופרים. תוי"ט וע"ע:
(יב) (על המשנה) צרכי מילה בש"ס דף קל"ב נפקא ליה מקרא:
אבל מסעדין: כתב ה"ר אשר ז"ל רבינו יצחק נסתפק אי הא דקתני מסעדין איו"ט קאי בדוקא או דילמא אפי' בשבת שרי והא דקתני ביו"ט משום רבותא דאין מילדין ע"כ. והביאה בית יוסף בא"ח סי' של"ב ושם פסק דאפילו בשבת מסעדין ותמה עליו בית יוסף כיון דר"י מסתפק בדבר. ובגמ' בבלית וירושלמית איזהו הסיוע מביא יין ונופח לתוך חוטמי ונותן ידו למטה ומקבלו ושומט דדיה ונותן לתוך פיו רשב"ג אומר אף מרחמין על הבהמה ביו"ט כיצד עושה נותן גוש מלח על רחמה והיא רוצה להניק את בנה:
ומילדין את האשה בשבת: ואין צריך לומר שמסייעין וכ"ש ביו"ט:
וקורין לה חכמה: ס"א גרסי' במשנה וקורין לחכמה ממקום וכו':
ומחללין עליה את השבת: ובגמי מכדי תנא ליה ומילדין את האשה וקורין לה חכמה ממקום למקום. ומחללין את השבת לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר אם היתה צריכה לנר חברותיה מדליקות לה את הנר ואם היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה שמן ביד ואם אין ספק ביד מביאה בשערה דאין סחיטה בשער ואם אין ספק בשערה מביאה לה בכלי כרוך בשערה משום שנוי ואוקימנא בגמ' להא דקתני חברתה מדלקת לה את הנר אפי' בסומא דהשתא אשמועינן רבותא דמ"ד כיון דלא חזיא אסור קמ"ל דיתובי מיתבה דעתה דסברה אי איכא מידי חזיא חברתה ועבדה לה וכתבו תוס' ז"ל ואע"ג דבפ' בתרא דיומא אמרי' חולה אין מאכילין אותו ביום הכפורים אלא ע"פ מומחה והכא שריא משום יתובי דעתה היינו משום שיותר יכולה היולדת להסתכן ע"י פחד שתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא רוצה יותר ממה שיסתכן החולה ברעב ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל ומחללין עליה את השבת משעה שהיא יושבת על המשבר ומתחיל הדם להיות שותת. אמר המלקט עיין בהרי"ף ובהר"ן ז"ל:
ר' יוסי אומר אף חותכין: גמ' אמר רב מודים חכמים לר' יוסי בטבור של שני תינוקות תאומים שחותכין מ"ט דמנתחי אהדדי זה אילך וזה אילך ונמצאו שניהם מסוכנים:
וכל צרכי מילה: ירוש' כיני מתני' וכל צרכי חיה נעשין בשבת: תני השליא הזאת העשירים טומנין אותה בשבת והעניים טומנין אותה בתבן ובחול אלו ואלו טומנין אותה בארץ כדי ליתן ערבון לארץ ובבבלי מתניי אהכי אמר רשב"ג בנות מלכים טומנין בספלים של שמן בנות עשירים בספוגין של צמר בנות עניים במוכין:
יכין
אין מילדין את הבהמה ביום טוב: למשוך הולד מתוך הרחם. משום טרחא:
אבל מסעדין: לתמוך בידיו תחתיו בשעה שיוצא מהרחם. כדי שלא יפול לארץ. ובשבת גם זה אסור (של"ב):
ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה: מילדת. ונ"ל דנקט חכמה לאשמעינן דאפי' יש מילדת כאן ורק דזו חכמה ביותר אפ"ה שרי. ומה"ט נמי נקט תנא מילדין קודם לקורין להחכמה ודו"ק:
ממקום למקום: אפי' מחוץ לי"ב מיל. ואפי' אינה מרגשת רק קצת חבלי לידה. ואפי' בספק (ש"ל ט"ז ב'). דיני יולדת:
ומחללין עליה את השבת: אפי' במלאכה דאורייתא. ואפי' א"צ רק להפיס דעתה. מיהו אפי' בצריך לחלל שבת עבורה. אם אפשר בקל. יעשה בשינוי. מדאין הסכנה כל כך מצויה (מג"א שם ג'). ובשום אופן אין מחללין עליה השבת בשמרגשת תחלת כאב הלידה. רק בקריאת היולדת מחללין. אבל בשאר דברים אין מחללין רק כשתשב על המשבר. או כשאינה יכולה לילך עוד. או שהדם שותת ממנה (ולרי"ף בתרתי קמייתא. ג"כ צריך שיהיה דם שותת ממנה) (ט"ז שם ג'). ומאותה שעה עד כל ג' ימים אחר לידה (בלי מעל"ע. מג"א שם ז'). בין אמרה צריכה אני. וחברותיה חושבין שא"צ. או איפכא מחללין עבורה. מג' ועד ז' אין מחללין רק באמרה היא או הרופא שצריכה. מכאן ואילך. אפי' באמרה צריכה אני אין מחללין. ורק ברופא תליא. או בנראה סכנתא לכל (תרי"ח ו'). חוץ מצינה. שכל ל' יום הקרירות סכנה לה. ולהכי אפי' בתקופת תמוז מחללין (ש"ל ו'). מיהו מג' ועד ז'. אפי' בלא אמרה צריכה אני. דינה כחולה שאין בו סכנה. שאומר לעובד כוכבים ועושה:
וקושרין את הטבור: של ולד. שלא יצאו מעיה לתוך (הגעבעהרמוטטער). היא האם. ואף דהוי קשר של קיימא. והרי היה סגי בעניבה עד הערב. אבל אין חותכין טבורו (מהגעבעהרמוטטער):
רבי יוסי אומר אף חותכין: והכי קיי"ל (שם):
וכל צרכי מילה עושין בשבת: כפרקן דלקמן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת