תוספתא/שבת/יח


הלכה אעריכה

כתב המהלך תחת הצורות ותחת הדיוקנאות אין מסתכלין בו ולא עוד אלא אף בחול אין מסתכלין בדיוקנאות משום שנאמר (ויקרא יט) אל תפנו אל האלילים וגו' ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדים על [ידיו] שלשה ימים או אחר על [ידיו] שלשה ימים כדי שתצא עמו בדרך מפני שמלאכי שלום מלוין אותו שנא' (תהילים צא) כי מלאכיו יצוה לך וגו' ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדים עליו שלשה ימים או אחר עליו שלשה ימים כדי שלא תצא עמו לדרך מפני שמלאכי שטן מלוין אותו שנא' (תהילים קט) הפקד עליו רשע וגו'.

הלכה בעריכה

רשב"א אומר השושבינין וכל בני חופה מפיסין על מנותיהן שאם הותירו מחזירין לשידה מפיס אדם את אורחיו ואורחיו מפיסין זה עם זה כדי שיטול חלקו תחלה לא שיטול שלו ושל חבירו מונה אדם את אורחיו כמה בפנים כמה בחוץ וכמה מנות צריך שיתקן להם מן הכתב שעל גבי הכותל אבל לא מן הטבלא ולא מן הפנקס כדרך שהוא עושה בחול.

הלכה געריכה

מחשב אדם [יציאתו] כמה הוציא בתוך ביתו וכמה הוציא לפועלין וכמה הוציא [לאחוריו] מן הכותל שהוא לשעבר אבל לא מן הכותל שהוא לעתיד לבא מוציא אדם ממה שיש לו בתוך ביתו ונותן לפני האורחין כגון אגוזים תמרים וקליות ר' אלעזר אומר או חסר או יתר.

הלכה דעריכה

המכתבין שבכרכים אין קורין בהן אם היה דבר שהוא צורך מדינה מותר כל חשבונות שהוא צריך להן בין שעברו ובין לעתיד לבא אין מחשבין [אותן] בשבת חשבונות שאין אלא מה בכך מחשבין [אותן] בשבת.

הלכה העריכה

לא יטייל אדם על שפת של [המדינה] כדי שתחשך ויכנס וירחוץ ולא על התחום כדי [שיתחשך] ויביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו ואינו חושש.

הלכה ועריכה

לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ר' יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אין מחשיכין על התחום להביא את הבהמה אם היתה חוץ לתחום קורא לה והיא באה.

הלכה זעריכה

מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה זה הכלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכים ואומר לו אם לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני אם לא מצאת במנה הבא במאתים רבי יוסי בר' יהודה אומר ובלבד שלא [יאמר] לו סכום [ממכר].

הלכה חעריכה

נכרי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר עשו לו ארון וחפרו לו קבר לא יקבר [בהן] אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר.

הלכה טעריכה

פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו ר' נחמיה אומר חזרו למקומן יאכלו למקום אחר לא יאכלו החזירן חש"ו בין למקומן בין למקום אחר הרי אלו יאכלו.

הלכה יעריכה

כלים ששבתו בעיר וכן כלים של אחרים ששבתו בתוך העיר הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח מה שהביא נכרי מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן.

הלכה יאעריכה

נותנין כלי מיקר וכלי מתכות ע"ג [כריסיו] של מת ופוקקין לו את נקביו ועליו אמר שלמה (קוהלת יב) עד אשר לא ירתק וגו' רשב"א אומר הרוצה לאמץ את עיני המת בשבת נופח יין [בחוטמין] ונותן שמן בשני ריסי עיניו והן [מתאמצות] מאליהן וכן היה רשב"א אומר אפי' קטן בן יומו חי מחללין עליו את השבת ואפילו דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת שכ"ז שאדם חי עוסק במצות לפיכך מחללין עליו את השבת מת בטל מן המצות לפיכך אין מחללין עליו את השבת וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר אפילו קטן בן יומו חי אין משמרין אותו [לא מן החולדה ולא מן העכברים שהכלב רואה אותו ובורח] ואפילו עוג מלך הבשן מת משמרים אותו מן החולדה ומן עכברים שכל זמן שאדם חי מוראו מוטל על הבריות שנאמר (בראשית ט) ומוראכם וחתכם יהיה וגו' מת בטל מוראו מן הבריות.

הלכה יבעריכה

מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלים בשבת ושאינם ניטלין מתיר את החבלים והשקים נופלים ר"ש אומר אם היה עליו שליף מלא נכנס תחתיו ומפרקו בד"א בנכרי המכירו אבל בנכרי שאין מכירו מהלך אחריו עד שמגיע לביתו.

הלכה יגעריכה

איזו המראה כל שמרביצו [ופוקס] את צוארו ונותן מים וכרשינין כאחד איזהו [הוא] הלעטה כל [שמאכילו] מעומד ונותן מים בפ"ע וכרשינין בפ"ע מהלקטין אווזין ותרנגולין ויוני הרדסיאות נותנין לפניהן מים ואצ"ל [שמלקיטין] אין מהלקיטין ליוני שובך וליוני עליה ולצפורין שקננו [בטפיחין] ובבימה ואין נותנין לפניהן מים ואצ"ל שאין מהלקטין.

הלכה ידעריכה

נדרי שבת מפירין אותן בשבת מפני מה אמרו נדרי שבת מפירין אותן בשבת שאם חשיכה ולא הפר אינו יכול להפר.

הלכה טועריכה

המשמר זרעים מפני עופות ומקשאות מפני [חיה] משמר כדרכו בשבת ובלבד שלא יספק ולא ירקד ולא יטפיח כדרך שעושה בחול.

הלכה טזעריכה

השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה ולשמור לו את התינוק לא יתן לו שכרו של שבת לפיכך אין אחריותו עליו בשבת אם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכרו של שבת לפיכך אחריותו עליו בשבת לא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא אומר לו תן לי שכרי של עשרה ימים.

הלכה יזעריכה

לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ברשות היחיד ואצ"ל ברשות הרבים.