משנה כלים יט ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יט · משנה ו | >>

מטה שכרך לה מזרן, ונגע בהן המת, טמאין טומאת שבעה.

פירשו, טמאין טומאת שבעה.

נגע בהן השרץ, טמאין טומאת ערב.

פירשו, טמאין טומאת ערב.

מטה שניטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה חדשות, ולא שינה את הנקבים, נשתברו חדשות, טמאה.

וישנות, טהורה, שהכל הולך אחר הישנות.

משנה מנוקדת

מִטָּה שֶׁכָּרַךְ לָהּ מִזְרָן,

וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת,
טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה;
פֵּרְשׁוּ,
טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה.
נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ,
טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב;
פֵּרְשׁוּ,
טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב.
מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ,
וְעָשָׂה לָהּ חֲדָשׁוֹת,
וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים;
נִשְׁתַבְּרוּ חֲדָשׁוֹת, טְמֵאָה;
וִישָׁנוֹת, טְהוֹרָה,
שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְּשָׁנוֹת:

נוסח הרמב"ם

מיטה שכרך לה מזרן -

נגע בהן המת - טמאין טומאת שבעה.
פירשו - טמאין טומאת שבעה.
נגע בה שרץ - טמאין טומאת ערב.
פירשו - טמאין טומאת ערב.
מיטה שניטלו שתי ארוכות שלה,
ועשה לה חדשות,
ולא שינה את הנקבים -
נשתברו חדשות - טמאה,
וישנות - טהורה,
שהכל הולך אחר הישנות.

פירוש הרמב"ם

למדנו בזאת ההלכה שהמיטה והמיזרן כאשר יחוברו הנה הן בדמיון כלי אחד, ויטמא אחד מהן בהטמא חבירו. וכאשר יתפרדו, ישאר כל אחד מהן טמא כמו שהיו בעת חיבורן, ולא יהיה פירודן כמו שבירת כלים, שכל אחד כלי בפני עצמו בין בטומאת מת חמורה בין בטומאת שרץ.

ואמרו מיטה שניטלו שתי ארוכות שלה - רוצה לומר שאחר שנטמאה המיטה ניטלו שתי ארוכות שלה, ועשה לה שתי ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבים, [שאילו שינה] תטהר לפי מה שקדם בפרק שלפני זה כי כאשר נשתברו שתי ארוכות טהורה. ובעבור שלא שינה נקביהם והחזיר לה חדשות לא [נטהר] (נטמא) אותה בדמיון שנשתברו שתי הארוכות, אבל תשאר טמאה.

וכאשר נשתברו החדשות הנה היא גם כן נשארת בטומאתה, מפני הישנות. ואם נשתברו הישנות הנה היא טהורה, לפי ששורש טומאתה היא ישנה, ולזה כאשר נשתברו הארוכות הישנות טהורה על זה השורש, והוא אמרו שהכל הולך אחר הישנות:

פירוש רבינו שמשון

משנה זו פירשתיה לעיל מתוך הברייתא. נשתברו חדשות טמאות. דהא אפילו לא עשה כלל טמאה בקצרה ושתי כרעים ואטו משום דעשה לה ונשתברו תפרח טומאה טפי אבל נשתברו ישנות טהורה ואע"ג דקצרה ושתי כרעים קיימין כדפרישית לעיל פי"ז דגרע נשתברו או חלקוה אחים מהיכא דנתפרדה אבר אבר וכל איבריה שלימים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ונגע בהן המת - כשהן כרוכים יחד:

טמאים טומאת שבעה - בהא לא פליג ר' יוסי. דדוקא בטומאת מדרס קאמר עד עשרה טפחים טמא מעשרה ולחוץ טהור, אבל לשאר טומאות, אפילו מאה אמה כולו חיבור. כגון מזרן שהוא כרוך על המטה ונכנסה המטה לאוהל המת או נגעה בשרץ, וכן אם נכנס קצה מן המזרן לאוהל המת או נגע בשרץ, נטמאת המטה נטמא המזרן, נטמא המזרן נטמאת המטה, ואפילו היה המזרן יוצא מן המטה מאה אמה:

פירשו טמאים טומאת שבעה - ולא הוו ככלים שנשתברו, כיון דכל אחד מהן כלי בפני עצמו. אע"ג דלענין קבלת טומאה חשובים ככלי אחד וכשנגעה טומאה באחד מהן נטמא האחר:

שניטלו שתי ארוכות שלה, ולא נשתברו - והן ראויות להחזירן למקומן, הלכך לא טהרה המטה מטומאתה בנטילת הארוכות:

נשתברו חדשות טמאה - שהרי הישנות קיימות ולא נשתנו הנקבים, והוי כנתפרקה אבר אבר וכל אבריה שלמים. אבל נשתברו הישנות, טהורה, לפי שהישנות הן שהיו במטה כשנטמאת, וכשנשתברו הוי המטה שכר כלי, דלא חזיא בלא ארוכות:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ונגע בהן המת:    באחד מהם כשהם כרוכים או במטה או במיזרן:

ולא שינה את הנקבים טמאה נשתברו חדשות טמאה:    כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכך נראה מפי' הרמב"ם ז"ל המוגה:

נשתברו חדשות טמאה:    דהא אפי' לא עשה לה חדשות טמאה היא בקצרה ושתי כרעים והאי דנקט ועשה לה חדשות לאשמועי' דאם נשתברו הישנות אע"פ שכבר עשה לה חדשות טהורה:

תפארת ישראל

יכין

מטה שכרך לה מיזרן ונגע בהן המת:    ר"ל בעודן כרוכין יחד. נגע מת באחד מהן. ומה"ט נקט נגע. דקמ"ל דא' נטמא בטומאת חבירו. דאילו היה באהל. פשיטא דשניהן נטמאו:

טמאין טומאת שבעה:    ונ"ל דלהכי לא נקט בקיצור. מטה שכרך לה מזרון ונטמאו טומאת ז'. פירשו וכו'. דהרי כבר ידעינן דמת מטמא טו"ז. ה"ט משום דהיא גופה קמ"ל. דבנטמא ממת. אז כל המזרון ואפי' ארוך ק' אמה. כולו טמא טו"ז. ואפי' לר' יוסי לעיל. משום דרק במדרס ס"ל לר' יוסי דדוקא מה שתוך י"ט הו"ל כמטה. ומתטמא בטומאת המטה. אבל מה שחוץ מי"ט. לא שייך להמטה. והרי מצ"ע לא חזי למדרס. משא"כ בשאר אה"ט. הרי כל המזרון כלי הוא ומק"ט כהמטה עצמה ולפיכך כל זמן שהן מחוברין הן כב' כלים המחוברין יחד. שנטמא אחד מהן בשנטמא חבירו. כקערות שבטבלא ובית התבלין [לעיל פ"ב מ"ז]. וכ"כ ד' קציצות שבתפילין [פי"ח מ"ח] ועי' מ"ש בזה לקמן סי' נ"ו:

פרשו טמאין טומאת שבעה:    ר"ל כל אחד. עדיין טמא בטומאה הקודמת בו:

מטה:    שטמאה מאיזה מין טומאה שיהיה:

שנטלו שתי ארוכות שלה:    והרי עדיין ראויות להחזירן. וכיון שכן. אע"ג דכל עוד שהן מפורקין פרחה מהן טומאה הישנה. אפ"ה אם יחבר אבר א' מהן אפי' למטה אחרת טהורה. כל המטה השנייה טמאה בטומאה הראשונה [ועי' לעיל ספי"ט בכללי מטה סי' ה']:

ולא שנה את הנקבים:    שלא הרחיב או קיצר בהכרעיים את הנקבים שהיו תחובין בהם הארוכות הראשונות שנטלו מהמטה. נמצא דלכשירצה יכול לתחוב שם שוב הארוכות הישנות. ואז ודאי יטמא הכל בטוי"ש:

נשתברו חדשות טמאה:    ר"ל אפי' נשתברו החדשות טמאה המטה. ולא שבאמת טמאה השתא. דהרי מפורקת היא. אלא ר"ל דעדיין טומאה הישנה חופפת על המטה. שכשיעשה לה חדשות אחרות וכ"ש כשיחזור לה הישנות שניטלו ממנה תחזור לטוי"ש:

וישנות:    אם הם נשתברו:

טהורה:    נטהרה המטה עי"ז אף שיש בה השתא חדשות:

שהכל הולך אחר הישנות:    ולהכי אם נשתברו הישנות. הו"ל הנשאר כשיבור הכלי. והיינו דקמ"ל מתניתין. דמטה טמאה. מדמחובר בה ארוכות החדשות. אפ"ה אפשר שתתטהר אע"ג שלא חלו בה ידים:

בועז

פירושים נוספים