משנה כלים יט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יט · משנה ג | >>
מזרן היוצא מן המטה, כל שהוא, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, עד עשרה טפחים.
שיירי מזרן שבעה טפחים, כדי לעשותו חבק לחמור.
מִזְרָן הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה,
- כָּל שֶׁהוּא,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים.
- כָּל שֶׁהוּא,
- שְׁיָרֵי מִזְרָן שִׁבְעָה טְפָחִים,
- כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ חֲבָק לַחֲמוֹר:
מזרן היוצא מן המיטה -
- כל שהוא - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר: עשרה טפחים.
- שירי המזרן - שבעה טפחים,
- כדי לעשותו חבק לחמור.
מיזרן - הוא אזור ארוג, והוא מצמר או פשתן או שער או זולת זה, בכלל שהוא אריג, וכן יתבאר מתוספת כלים. וזה האזור כבר מקיפים בו המיטה על ריבוע חלקיו, וישאר מזה קצתו תלוי מן המיטה כמו חבל היוצא מהמיטה.
ואמר רבי מאיר, כי כאשר נטמאה המיטה באיזו טומאה שתהיה, יטמא קצה זה הבגד היוצא מן המיטה, ואפילו היה ארוך כל שהוא.
ורבי יוסי אמר, שעשרה טפחים לבד ממנו ממה שימשך מן המיטה הוא אשר יטמא בהטמאות המיטה ויהיה כמוה.
ועניין אמרו שירי המיזרן - רוצה לומר אם היה בלוי ונחתך קצתו, איזה שיעור ישאר ממנו יהיה נחשב כלי ויטמא. ואמר שבעה טפחים, ומה שהוא פחות מזה הנה לא יטמא.
וחבק - הוא אשר ישימו אותו לחמור על המרדעת כדי שיעמוד על גבו. וזה החבק ברוחבו כמו טפח ואורכו יותר מזה השיעור, ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי.
והלכה כרבי יוסי:
המיזרן. פי' גאון וכן ערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע"ז טפי"ט וכל היוצא מן המטה אפילו שלשים טפחים הנוגע בו טמא. וי"מ מיזרן הוא עור הכרוך על המטה ויוצא על המטה ויוצא חוץ למטה:
שירי מיזרן. שבלה ונשתייר ממנו ששה טפחים טמא דראוי לעשות ממנו חבק לחמור:
חבק. פי' בערוך כלי שמשימין על משוי החמור ומשימין בו קוצים ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם ירד עליו המטר וי"מ שהוא כמין נמטא ויש עוד שמשימין אותו על החמור כשנוטל ממנו הסרגא והוא מזיע שלא יצטנן:
המיזרן - כמין אזור או אבנט של אריג שכורכים אותו סביב המטה כדי לחבר פרקיה. ופעמים שהוא גדול הרבה ונגרר ויוצא חוץ מן המטה:
היוצא מן המטה - והמטה טמאה מדרס:
כל שהוא - אפילו יוצא כמה אמות חוץ למטה, הכל טמא:
ר' יוסי אומר עד עשרה טפחים - טמא בטומאת המטה. מעשרה ולמעלה טהור. והלכה כר' יוסי:
שיירי מיזרן - מיזרן שבלה ונקרע, כמה ישתייר ממנו ויהיה טמא:
שבעה טפחים - דבציר מהכי לא חזי למידי ולא חשיב כלי:
חבק - יש מפרשים, בגד עב וקשה שמשימים על החמור כשבא מן הדרך והוא מזיע, כדי שלא יצטנן לאחר שמסירין ממנו האוכף ח. ויש מפרשים, שמשימים אותו על משאוי החמור כדי שלא יפסד אם ירדו עליו גשמים:
[*חבק. כתב הר"ב י"מ בגד עב וכו' וי"מ וכו'. ודבריו תמוהין בעיני. שהרי המיזרן מפרש הר"ב כמו אזור ואבנט. ושניהן אינן בגד לכסות כשיעור האוכף. או כשיעור המשוי שעליו. שהרי אינם רחבים כידוע. אבל דברי הר"ב מורכבים משני פירושים. שמ"ש בכאן על חבק. כתב כן הר"ש מהערוך. והוא כתב ג"כ על מזרן בשם גאון ובשם הערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע"ז טפי"ט. ועוד כתב הר"ש שי"מ שהוא עור הכרוך על המטה וכו' אבל זה שפי' הר"ב על מיזרן. כ"כ הרמב"ם. והוא כתב על חבק וז"ל חבק הוא [האזור] אשר ישימו אותו לחמור על המרדע. כדי שיעמוד על גבו. וזה החבק ברחבו כמו טפח. וארכו יותר מזה השיעור. ובקצהו [שנצין] יחברו בהן המשאוי [נ"א הקשירה] ע"כ]:
(ח) (על הברטנורא) הר"ש. אבל הוא מפרש מיזרן בגד צמר שנותנים תחת המצעות. ופירוש מיזרן שכתב הר"ב הוא מהר"מ. אבל הוא מפרש חבק הוא האזור אשר ישימו אותו על המרדעת כדי שיעמוד על גבו, ורחבו טפח וארכו יותר, ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי. והר"ב הרכיב שני הפירושים ואינן ענין אחד:
כל שהוא דברי ר' מאיר: כך צ"ל:
עד עשרה טפחים: מחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת עד:
כדי לעשותו חבק לחמור: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
יכין
מיזרן: מיזרון הוא אזור הכרוך סביב לד' דפנות המטה לחזקם יחד. ולפעמים הוא ארוך יותר מהצורך ונשאר מדולדל ותלוי בסוף הסיבוב:
היוצא מן המטה כל שהוא: ר"ל בין שהוא ארוך הרבה או רק מעט יותר מהצורך. הו"ל חיבור. דמשום חשיבות אינו חותך אותו משם אעפ"י שא"צ לו. ומניחו שם דחושש דכשיתרפו פרקי המטה. יחזור ויכרוך עם המותר מהמזרון סביב פרקיה כמה פעמים:
רבי יוסי אומר עד עשרה טפחים: הוה חיבור. וכחבל לעיל [מ"ב]:
שירי מיזרן: היינו מזרון שבלה ונשאר רק קצת ממנו:
ז' טפחים: כשנשאר ממנו בריא אורך ז"ט. עדיין כלי הוא ומק"ט ככל אריג. אבל בבציר מהכי לא חזי למידי ואמק"ט:
כדי לעשותו חבק לחמור: לחבוש בו החמור מתחת לבטנו כשיקשור אותו בב' קצוותיו מזה ומזה להמרדעת שמונח ע"ג החמור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת