משנה כלים יט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יט · משנה א | >>
המפרק את המטה להטבילה, והנוגע בחבלין, טהור.
החבל מאימתי הוא חיבור למטה, משיסרג בה שלשה בתים.
והנוגע מן הקשר ולפניםב, טמא.
מן הקשר ולחוץ, טהור.
נימי הקשר, הנוגע בצרכו, טמא.
וכמה הוא צרכו? רבי יהודה אומר, שלש אצבעותג.
הַמְּפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ,
- וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין,
- טָהוֹר.
- וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין,
- הַחֶבֶל,
- מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה?
- מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים.
- מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה?
- וְהַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים,
- טָמֵא;
- מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ,
- טָהוֹר.
- נִימֵי הַקֶּשֶׁר,
- הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ, טָמֵא.
- וְכַמָּה הוּא צָרְכּוֹ?
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
המפרק את המיטה להטבילה,
- והנוגע בחבלים - טהור.
- החבל מאמתי הוא חיבור למיטה? - משיסרג בו שלשה בתים.
- הנוגע -
- מן הקשר ולפנים - טמא,
- מן הקשר ולחוץ - טהור.
- נומי הקשר -
- הנוגע בצורכו - טמא.
- וכמה הוא צורכו?
- רבי יהודה אומר: שלש אצבעות.
כבר קדמנו צורת המיטה, שאמרנו שאריגת החבלים בין הארבעה עצים לשכב עליו.
ואמר כי כאשר תסתר המיטה תהיה טהורה, אחר נגע אחד באלו החבלים הארוגים אחר סתירתה הנה לא תטמא. ומבואר הוא שהמאמר בכאן בטומאת המת או במשכב הזב.
עוד חזר אל פרק אחר ואמר החבל מאימתי הוא חבור, רוצה לומר מתי נחשבהו מחובר במיטה ויטמא בטומאתו ואם נגע בזה החבל כאילו נגע במיטה, ואמר כי כאשר נארגה ממנה משלשה בתים ולמעלה, הנה כאשר נטמא המיטה, כל מה שנגע במה שנארג מן החבל מהקשר האחרון אל מה שימשך לאריגה הנה הוא טמא, ומי שיגע בה מהקשר לחוץ הנה הוא טהור.
ומדרך כל קושר קשר שיעזוב מהחבל מעט חוץ מהקשר כדי שלא יותר הקשר, ויקרא זה הקצה נימי הקשרים, ונימי הן "אל-הדב", חוטים.
הנה עניין אמרו צרכו הוא השיעור אשר אם חתך החבל על יותר קצר ממנו יותר הקשר, והוא בחבל המיטה אשר היה עוביו ידוע אצלם שלוש אצבעות, לפי שמה שיהיה החבל יותר עבה יצטרך להשאיר ממנו יותר אחר הקשר.
ומאמר רבי יהודה אמת:
המפרק את המטה. אע"פ שמיטהרת שלימה פעמים שאינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה:
והנוגע בחבלים טהור. דמכיון שפורקין אותה שוב אין לחבילה חיבור:
החבל מאימתי הוא חיבור. בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסירג בה ג' בתים ועדיין נשאר חבל גדול אפי' י' אמות נטמאת המטה נטמא החבל והנוגע בחבל טמא וכולו חיבור הואיל וסופו ליסרג:
מן הקשר ולפנים. אם קשר חבל שני לחבל ראשון שסירג בו אין חבל השני חיבור מן הקשר ולחוץ.
נימי הקשר. כשקושרין החבלים זה בזה אין קושר כל כך בראש החבל כי יתיר הקשר ויוציא מעט מן החבל מזה ומעט מן החבל מזה וזה חוץ לקשר והם נקראים נימי קשר וכיון דצריך לקשר כקשר דמי והוו חיבור עד ג' אצבעות דהוא צורך הקשר אבל טפי לא כדדרשינן בת"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בנימין היוצאין מן הקשר חוץ מג' אצבעות או יכול שאני מוציא משלשה ולמטה ת"ל טמא. תניא בתוספתא [ב"מ פ"ט] החבל שהוא מסרג את המטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור הכניסו לתוך שלשה בתים כולן חיבור אחד (בתוס' איתא חבל הקשור בחרם אפילו מאה כו') (בחבל הקשור בו) אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור אמר רבי אליעזר בן יעקב בד"א דרך עליה אבל דרך ירידה אפילו קשור בקשור כולו חיבור אחד החוט שהשחילו למחט אפילו קשור משני צדדים הרי זה אינו חיבור. הכניסו לבגד החוט חיבור לבגד ואין המחט חיבור לחוט. המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות תפורות חיבור קשורות אינן חיבור רשב"ג אומר שבמטפחות הסורק אפילו קשורות הם חיבור מפני שהוא רוצה בקיומו. המשיחות והרצועות שבשק והקופה תפורות חיבור קשורות אינו חיבור שבאזני כלי חרס אפילו תפורות אינו חיבור שאין חיבור לכלי חרס. שיריים שבכרעי המטה אוצין חיבור רפין אינן חיבור ושבידי הזב אפילו אוצין אינו חיבור וזה חומר במדרס מבזב:
המפרק את המטה להטבילה - אע"פ שמיטהרת כשהיא שלימה, פעמים שהיא גדולה ואינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה: והנוגע בחבלים גרסינן! (א)
' - כלומר, בין מפרק בין נוגע בחבלים טהור. ובמטה שנטמאת במת או במשכב הזב איירי, וכגון שאין במטה ארוכה ושתי כרעים, ואפילו הכי צריך להטבילה, כדי שלא תחזור לטומאתה כשיחברנה. והנוגע בחבלים טהור, דמכיון שפירקה שוב אין החבלים חיבור:
החבל מאימתי חיבור - בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסורג בה שלשה בתים ועדיין נשאר החבל ארוך הרבה. נטמאת המטה נטמא החבל. והנוגע בחבל, טמא. דכולו חיבור הואיל וסופו לסרגו:
מן הקשר ולפנים - אם קשר חבל אחר לזה החבל שסורג בו, אין החבל האחר חיבור מן הקשר ולחוץ:
נימי הקשר - כשקושרים שני חבלים זה בזה מניחין מעט מראשי החבלים מזה ומזה יוצאים חוץ לקשר, והן נקראים נימי הקשר:
הנוגע בצורכו טמא - דכיון דצורך לקשר הם, שאם היה קושר בראש החבל ממש היה הקשר ניתר, נמצא שאלו הנימין מעמידים הקשר וכקשר דמו:
רבי יהודה אומר שלש אצבעות - הוו חבור, דהוא צורך הקשר. טפי לא:
והנוגע בחבלין. כן גי' הר"ב. אבל גי' הרמב"ם בפירושו ובחבורו ס"פ כ"ו הנוגע וכן היא גירסת הר"ש. וכלומר שאחר שנתפרקה המטה. שוב אין לחבלים חבור:
והנוגע מן הקשר ולפנים. והקשר בכלל שהרי נומי הקשר כל שהוא לצורכו מטמאין. ולשון הרמב"ם בפכ"א מה"כ [הלכה ו]. מן הקשר ולחוץ עד ג' אצבעות טמא. מפני שהן צרכיו של קשר. הרי הן מכלל המטה. וחוץ לג' אצבעות טהור. שאינו לצורך הכלי. שאפילו פסקו אין הקשר ניתר:
נימי הקשר כו' רי"א כו'. כדדרשי' בת"כ. בפ' זאת תהיה. במשכבו ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלשה אצבעות. או יכול שאני מוציא מג' ולמטה. ת"ל טמא. הר"ש. וכן כתבה הרמב"ם במשנה דלקמן וממנה נ"ל שלמד הרמב"ם. דדברי ר"י אמת. ושאין חולק עליו מדסתמה הברייתא. ודתנן רי"א בלשון פלוגתא. ל"ק. כמ"ש הרבה כיוצא בזה בפרק בתרא דביכורים. ומ"מ כתב דשיעורן זה בחבל המטה אשר עביו ידוע אצלם. דלפי מה שיהיה החבל יותר עבה. יצטרך להשאיר ממנו יותר [חוץ] הקשר. ע"כ:
(א) (על ה) וגירסת הר"מ והר"ש, הנוגע, וכלומר שאחר שנתפרקה המטה שוב אין לחבלים חיבור:
(ב) (על המשנה) ולפנים. והקשר בכלל. שהרי נימי הקשר כל שהוא לצרכו מטמאין. ולשון הר"מ, מן הקשר ולחוץ עד ג' אצבעות טמא, מפני שהן צרכיו של קשר כו'. וחוץ לשלש אצבעות טהור כו', שאפילו פסקו אין הקשר ניתר. עתוי"ט:
(ג) (על המשנה) ר' יהורה אומר כו' בתורת כהנים. במשכבו, ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלש. הר"ש. וכתב הר"מ, דשיעורן זה בחבל המטה אשר עביו ידוע אצלם כו'. עתוי"ט:
והנונע בחבלים: גרסי' וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט איני יודע מנין לו זו הגרסא שהרי הרמב"ם ז"ל לא פירשה לא בפירושו למשנה ולא בחבורו בהלכות כלים ספכ"ו גם אינה לא בפירוש הר"ש ז"ל ולא בפי' הרא"ש ז"ל וא"כ דילמא מתני' מיירי במטה שיש בה קצרה ושתי כרעים דטמאה לכ"ע ואעפ"כ הנוגע בחבלים טהור דמכי פירקה שוב אין בה טומאה אבל לעולם המפרק טמא עד שיטהר עצמו אח"כ בא לידי באור הרמב"ם ז"ל על משנתנו מוגה ומשמע משם דהנוגע גרסי' וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מחק הוי"ו:
מן הקשר ולחוץ טהור: אע"פ שסוף החבל השני ליארג:
ר' יהודה אומר שלש אצבעות: לחבל שהיה עביו ידוע אצלם יהיה שיעורו שלש לפי שכל שהחבל עבה צריך להניח יותר חוץ לקשר. הרמב"ם ז"ל:
יכין
המפרק את המטה להטבילה: מיירי במטה שנטמאה בטומאת מת ונעשית חב. או ששכב עליה זב שנעשית עי"ז אה"ט. שמטמא אדם המפרקה כשנוגע בה להטבילה. ואע"ג שא"צ לפרקה קודם טבילה [וכלעיל ספי"ח] מיירי הכא שהמטה גדולה. ואינו יכול להכניסה להמקוה רק אברים אברים. ובכה"ג אינו יכיל להשתמר מליגע באבריה הרבים אחר שנתפרקו:
והנוגע בחבלין: היינו החבלים שהמטה מסורגת מהן בשעה שנטמאה. ונטמאו עמה. דאע"ג דחבלים לבדן אמק"ט [כהת"כ שהביא רתוי"ט לקמן פכ"ז מ"א] אפ"ה כ"ז שמחוברין במטה מקבלין טומאה אגבה. והשתא שהיא מפורקת נשארו החבלים מחוברים בא' מאברי המטה:
טהור: דכל אברי המטה אין בהם טוי"ש כ"ז שהן מפורקין וכ"ש החבלים דאע"ג שהן דבר בפ"ע. עכ"פ ממ"נ אי כאברי המטה דיינינן לה. הרי כל אבריה כשנתפרקו אין בהן אז טוי"ש. ואי כגוף בפ"ע דיינינן לה. הרי חבלים ומשיחות אמק"ט. מדאינן כשק שהוא טוי וארוג [כספרא שהביא רתוי"ט רפכ"ז]:
החבל מאימתי הוא חבור למטה: ר"ל כשמסרג מטה חדשה בחבל. מאימתי החבל הוא חיבור להמטה שיתטמא שניהן כשנגע טומאה בא' מהן:
משיסרג בה שלשה בתים: שכל הסירוג הוא עשוי חלונות חלונות מרובעות. וכל חלון נקרא בית. ומשסירג בהמטה ג' בתים. אז שאר החבל המדולדל כל כדי סירוג שאר הבתים הו"ל חיבור להמטה שטמאה גם בלי סירוג משישופו בעור הדג [כרפט"ז] [והר"ש כתב אפי' ארוך עשר אמות. ובתוספתא [פ"ט דב"מ דכלים] אפי' ארוך ק' אמה הו"ל חיבור. וא"ת הרי במ"ב אמרינן דרק עד י"ט חיבור. י"ל דהכא מיירי בצריך כל הק' אמה להסירוג. וזה כדברינו לעיל]:
והנוגע מן הקשר ולפנים: אם קשר חבל אחר לחבל שכבר סרג ממנו ג' בתים. ודעתו לסרג גם החבל האחר בהמטה ונגע טומאה מהקשר ולפנים:
טמא: זהו פשיטא דמרישא שמעינן לה. אלא דקמ"ל דגם הקשר עצמו כלפנים:
מן הקשר ולחוץ טהור: אף שנצרך לסרג בו. ואע"ג דהחלק ההוא נגע בהקשר הטמא. הרי חבל אמק"ט [וכלעיל סי' ג']:
נימי הקשר: הם ציצי ראשי החבלים שיוצאים בראש הקשר. כדי שלא יתנתק:
הנוגע בצרכו: ר"ל במה שבלעדו יתנתק הקשר. זהו הו"ל כגוף הקשר. והו"ל חיבור להמטה:
רבי יהודה אומר שלש אצבעות: דאם לא יצאו בקצה הקשר גא"צ יתנתק הקשר הנעשה בחבלים עבים כפי שצריך לסרג בהן המטה לשכוב עליהן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת