תוספות יום טוב על כלים יט
<< · תוספות יום טוב · על כלים · יט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
והנוגע בחבלין. כן גי' הר"ב. אבל גי' הרמב"ם בפירושו ובחבורו ס"פ כ"ו הנוגע וכן היא גירסת הר"ש. וכלומר שאחר שנתפרקה המטה. שוב אין לחבלים חבור:
והנוגע מן הקשר ולפנים. והקשר בכלל שהרי נומי הקשר כל שהוא לצורכו מטמאין. ולשון הרמב"ם בפכ"א מה"כ [הלכה ו]. מן הקשר ולחוץ עד ג' אצבעות טמא. מפני שהן צרכיו של קשר. הרי הן מכלל המטה. וחוץ לג' אצבעות טהור. שאינו לצורך הכלי. שאפילו פסקו אין הקשר ניתר:
נימי הקשר כו' רי"א כו'. כדדרשי' בת"כ. בפ' זאת תהיה. במשכבו ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלשה אצבעות. או יכול שאני מוציא מג' ולמטה. ת"ל טמא. הר"ש. וכן כתבה הרמב"ם במשנה דלקמן וממנה נ"ל שלמד הרמב"ם. דדברי ר"י אמת. ושאין חולק עליו מדסתמה הברייתא. ודתנן רי"א בלשון פלוגתא. ל"ק. כמ"ש הרבה כיוצא בזה בפרק בתרא דביכורים. ומ"מ כתב דשיעורן זה בחבל המטה אשר עביו ידוע אצלם. דלפי מה שיהיה החבל יותר עבה. יצטרך להשאיר ממנו יותר [חוץ] הקשר. ע"כ:
עד חמשה טפחים טהור. וחמשה כלמעלה. תוספתא כתב הר"ש. ויש ט"ס בדבריו שכתב דלא מייתי לה בסוף אלו טריפות. וצריך להיות ומייתי לה. שכן היא בסוף אותה סוגיא דף נה:
טהור. דדרשינן בת"כ בפרשת זאת תהיה. במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מה'. או יתר על י'. או יכול שאני מוציא מה' ועד י'. ת"ל טמא. [*ע"כ. ודתנן שבו קושרים כו'. אה' ועד י' קאי. הר"ש]:
מחמשה ועד עשרה. ועשרה כלמטה הימנו תוספתא. מייתי לה התם בפרק אלו טריפות:
[*חבק. כתב הר"ב י"מ בגד עב וכו' וי"מ וכו'. ודבריו תמוהין בעיני. שהרי המיזרן מפרש הר"ב כמו אזור ואבנט. ושניהן אינן בגד לכסות כשיעור האוכף. או כשיעור המשוי שעליו. שהרי אינם רחבים כידוע. אבל דברי הר"ב מורכבים משני פירושים. שמ"ש בכאן על חבק. כתב כן הר"ש מהערוך. והוא כתב ג"כ על מזרן בשם גאון ובשם הערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע"ז טפי"ט. ועוד כתב הר"ש שי"מ שהוא עור הכרוך על המטה וכו' אבל זה שפי' הר"ב על מיזרן. כ"כ הרמב"ם. והוא כתב על חבק וז"ל חבק הוא [האזור] אשר ישימו אותו לחמור על המרדע. כדי שיעמוד על גבו. וזה החבק ברחבו כמו טפח. וארכו יותר מזה השיעור. ובקצהו [שנצין] יחברו בהן המשאוי [נ"א הקשירה] ע"כ]:
מטמא שנים. כתב הר"ב כל זמן שלא פירש מן המטה כדתנן במ"ב פ"ה דזבים:
היתה טמאה טומאת ז'. שזאת המטה היא נלקחת ממי שנטמא טומאת ז' מן המת והמזרן מן הבגדים וכאשר היתה המטה אב במת והוא סוף אב לא תשים הבגדים והוא המזרן הנוגע בה אב ג"כ אבל ראשון. הרמב"ם ועיין בפ"ק דאהלות [מ"ב]:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת. עיין בפי' הר"ב מ"ט ומסתבר דל"ג לה הכא וכן ראיתי בדפוס ישן שבגמ':
נפחתה מלמעלן כו'. וה"נ תנן לקמן משנה ט ועיין בפכ"ב מ"ח:
נפחתה מלמטן טהורה. פי' הר"ב בטל בית קבול שלה כו'. אע"פ שאפשר לישב עליה *)בכסא. מפני שעיקר מעשיה לקבלה וכבר בטל העיקר הרמב"ם פכ"ו מה"כ [הלכה ו'] ועיין [מ"ש] לקמן מ"ט [ד"ה מפני]:
ואינם חבור לה. כאותן ששנינו במ"ג פרק דלקמן:
התורמל. פי' הר"ב כיס גדול של עור שהרועה כו'. ועיין מ"ש [הר"ב] במ"ד פט"ז:
שבצים שלה מקבלות עמה. כתב הר"ב כשמפשיטין עורות האילים והתישים הזכרים נשאר העור שבמקום הבצים כמין כיס קטן. ולשון הרמב"ם כמו שני נודיים קטנים:
טהורות שאינם מקבלות כדרכן. לשון הרמב"ם כאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל. ר"ל מצד פיה אשר תמשך בתוך הנוד ע"כ. אבל בנא"י הנה הם טהורות לפי שא"א שיקבלו כמו שהיה דרכם לקבל ר"ל מצדדי פיותיהן אשר הם בתוך הנוד. ובחיבורו פ"ז מה"כ [הלכה ח] העתיק המשנה כלשונה:
רבי מאיר מטמא. הואיל ופתחה מצדה. ולא נפחתה למעלה ראויה למדרס כשהיתה וכל המיטמא טמא מדרס מיטמא טמא מת כדתנן במשנה ג פ"ו דנדה:
מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה. ושיהיה כלי שיטמא טומאת מת הוא העיקר. וזה הולך על השרש אשר התבאר בששי מנדה והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת ויש שטמא טמא מת ואינו טמא מדרס הנה כבר התבאר שטומאת מת עיקר. הרמב"ם בסוף פרקין:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
משנה כלים, פרק י"ט:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב