מלאכת שלמה על כלים טז
<< · מלאכת שלמה · על כלים · טז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל כלי עץ וכו': כלי הלמ"ד בחיר"ק גרסינן לה שהוא לשון יחיד:
והאפיפורין: הרי"ש בנקודת חיר"ק אי גרסי' לה ביו"ד ואי גרסי' לה בלא יו"ד הרי"ש בסגו"ל:
קוד: בפ' מי שאחזו גבי שלמה חד אמר קודו היה חלקו מכל עמלו וחד אמר מקלו:
קוד הבבלי: בברייתא קחני הקוד טהור ואינו קוד הבבלי דר' יהודה אי נמי הברייתא פליגא הר"ש ז"ל. ועוד יש קוד אחר של חרס דטמא אע"פ שאינו יכול לישב בלתי סמיכה:
משישופם בעור הדג: מין דג ידוע שיש בו כמין גרגרים והוא נקרא אלספן ושפין בו הכלים והוא לוטשן ומבהיקן הרמב"ם ז"ל. ובפ"ק דחולין דף כ"ה אשכחן בברייתא להטיח בטונס והוא מן דג כדאיתא באלו טרפית:
ר' מאיר אומר המטה וכו': נראה דר"מ מקיל דאע"פ שכבר שפשף עדיין אינה מקבלת טומאה עד שיסרג בה ג' בתים וכן משמע שם בגמ' פ' הנודר מן הירק דסירוג אחר שפשוף:
משיחסום: גמר עשיית שפתו מלשון לא תחסום שור שהוא קשירת פיו:
ויגמור את התלויה: בחיר"ק התי"ו דתלויה וכדכתיבנא בפירקין דלעיל סי' ד':
בית הכוסות: כלי שמצניעין בו כוסות:
סוגין: קופות גדולות שדומין לסאה ואית דגרסי סואים:
שני דורים: בפי' ישן להרמב"ם ז"ל מצאתי דודים והוא קבוץ דוד והוא האבוס שאובסי' בו הבקר ע"כ:
וכן של מאזנים: גרסי' בנו"ן לפי הפירוש שפי' ר"ע ז"ל:
שתי צפירות: שתי סבובים מלשון באה הצפירה שרוצה לומר חזרה החלילה להגעת אותה מלכות הרמב"ם ז"ל:
והערק: ברי"ש גרסי' לה: בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל וערק עשוי משעם וארכו וכו':
התורמיל: ובילקוט מתרגמי' ובתורמילא:
משיחסום: חסימה בכלי עור הוא שיכפול השפה ויתפרנה הרמב"ם והרא"ש ז"ל:
קיהותיו: אית דגרסי קיחותיו בחי"ת ובערוך מנין שזה קיהותיו לשון סגירה שנאמר ולאסורים פקח קוח וכן בפי' הרמב"ם ז"ל:
הכר והכסת: כר קטן מכסת עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט ממתני' דלקמן פכ"ח סי' ה' הוכיחו תוס' ז"ל דכר גדול מכסת דקתני כר שעשאו סדין וכו' ועוד נלע"ד אני הדיוט דיש להוכיח ג"כ מן התוספתא דמתני' דקתני עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טבור דהיינו פתח להכניס ולהוציא בו המוך ר' יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות משלשה הרי שנתן שיעור גדול לגדול ושיעור קטן לקטן. ותרי תנאי אליבא דר' יהודה דבמתני' יהיב חד שיעורא לכר ולכסת ובתוספתא מחלק. ועוד אשכחן בתוספתא דאהלות פי"ב הביאה הר"ש ז"ל בפי"א דאהלות דקתני כר מלא תבן כסת מלאה מוכין כסת מלאה מטפחות הרי ששם משל לכסת שהוא תחת הראש בדבר יותר רך מן התבן:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
קסיא וכו': ובספר אגודה כתוב קשיא בשי"ן כמו קשותיו ומנקיותיו. ויש להסתפק אם הרמב"ם ז"ל היה גורס זורעי גנות במקום זור גרנות שכך הוא שם בפ"ז דה"כ:
כסוי של קופסא: מצאתי מוגה כסוי קופסא ונ"א קפצא:
והקמרון שלה: מכסה שעל התיבה העשוי כעין קובה כדאמרי' שש עגלות צב דהיינו קמרונא כמין קובה שלא תשלוט בהן עין הרע:
אנליגין: גרסי' וכן הוא בערוך ובפירוש ראשון פי' שהוא ספסל שמשימין עליו הספר לקרות בו ע"כ. ואית דגרסי אנלינגין ופי' הרמב"ם ז"ל שהוא דפוס של עץ כדמות ס"ת ועושין עליו התיק של ס"ת כשנעשה מעור. ולזה הפירוש הסכים הרא"ש ז"ל. ובתוספתא פרק המשנה בכלי עור תניא ר' אליעזר בר' צדוק אומר אנלינגין של ס"ת טהורין התיק שלו טמא משמע משם דאנלינגין לאו היינו תיק הר"ש ז"ל:
בית הנגר: הרמב"ם והרא"ש ז"ל פי' של עץ:
בית מזוזה: פי' הרמב"ם ז"ל קנה של עץ:
והמרכוף של זמר: פי' בערוך בלשון שני יש ששונים המרכוב של זמר פי' בית יד של מגל מלשון לא תזמור ע"כ:
וגנוגנית העני: היא סוכת האומן מלשון גנון והציל ור"ל הסכך שעושה האומן על ראשו כשעושה המלאכה בשמש ורוב הנעשין אצלנו הן משיפה וקרא האומן עני שכן כתיב כי עני הוא הרמב"ם ז"ל וגם הרא"ש ז"ל הסכים לפירוש זה ונראה שאינו גורס רק ?הגננת בשני נונין וגימל אחת כדי שיבא מכוון עם מלת גנון וכן הגיה הרב בנלאל אשכנזי ז"ל:
אימום של עושי סותות: אית דגרסי סאגות וכפירוש הראשון שפי' ר"ע ז"ל דהיינו שלשלאות ע"ג אמום דהיינו דפוס. ואית דגרסי סאבות וכן הגיה הר' יהוסף ז"ל וכתב ובס"א הגיהו סאגות ע"כ:
כל משמשי משמשיו של אדם בשעת המלאכה ושלא בשעת המלאכה טמא: כך צ"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. ויש כלים שמניחין עליהם הכסוי תמיד פי' כגון כסוי של קופסא:
וכל שאינו אלא בשעת המלאכה: פי' כגון הדפוסים הנזכרים במתני':
וסקורטיא: פירשה כבר ר"ע ז"ל לעיל בפירקין. ומ"מ אותו הפירוש דוחק הוא לפרשו כאן:
בית הפגוזות: בזי"ן הגיהו רב"א ז"ל וגם בפי' הרמב"ם ז"ל כן הגיהו וכן הוא ג"כ ברמב"ם פ"ד בזי"ן:
תיק סומפוניא בזמן שהוא נותנה מלמעלה טמא וכו': כ' ה"ר יהוסף ז"ל פי' בזמן שהוא נותנה לסומפוניא לתוכו של תיק מלמעלן טמא התיק בזמן שהוא נותנה לתוכו של תיק מצדו כגון שהתיק פתוח מצדו אז טהור דאין התיק אלא חפוי. תיק חלילין וכו'. מפני שהוא נותנו מצדו פי' מפני שהוא נותנו לחליל תוך התיק מצדו ועל כן קאמר גבי סומפוניא לשון נקבה וגבי חליל לשון זכר עכ"ל ז"ל:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. פרט לחפוי כלים. אמר המלקט פי' הרמב"ם ז"ל כגון הצפויים של כסאות מכסף וזהב וכן כלים רבים שמחפים בעור ע"כ:
לחפוי טהור: מסתברא אתיא כר' יוסי בר' יהודה משום אביו דלקמן פכ"ו סי' ז' אם לא שנחלק בין שאר כלים להנהו דהתם מה"ר שמשון ז"ל. וע"ש בפי' ר"ע ז"ל שחילק. והילך פי' תוספת יום טוב תיק טבלא וסקורטיא בערוך ערך דמות סקורטיא כו'. ואני מביא סעד לפירושו ממשנה ח' פ' שני דר"ה צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא עכ"ל [הגה"ה גדול כחן לפרש נגד הגאון הרב ר' נתן בעל הערוך ז"ל. וודאי שגם הרמב"ם ז"ל וגם ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל מדלא פירשו פה מאומה הסכימו לפירוש שפירשו במלת סקורטיא דלעיל פי' ד' אלא שהאמת יורה דרכו שהוא דחוק:]