משנה כלים טז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טז · משנה ג | >>
הקנונין הקטנים, והקלתות, משיחסום ויקנב.
הקנונים הגדולים, והסוגין הגדולים, משיעשה שני דורים לרוחב שלהם.
ים נפה, וכברה, וכף של מאזנים, משיעשה דור אחד לרוחב שלהן.
הקופה, משיעשה שתי צפירות לרוחב שלהה.
והערק, משיעשה בו צפירה אחת.
הַקָּנוֹנִין הַקְּטַנִּים, וְהַקְּלָתוֹת,
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב.
- הַקָּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים,
- וְהַסּוּגִין הַגְּדוֹלִים,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶם.
- וְהַסּוּגִין הַגְּדוֹלִים,
- יָם נָפָה, וּכְבָרָה,
- וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דּוּר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן.
- וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם,
- הַקֻּפָּה,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ;
- וְהָעֲרָק,
- מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בוֹ צְפִירָה אַחַת:
הקנונים הקטנים, והקלתות - משיחסום, ויקנב.
- הקנונים הגדולים, והסוגים הגדולים - משיעשה שני דורים לרוחב שלהן.
- ים נפה, וכברה, וכף של מאזנים - משיעשה דור אחד לרוחב שלהן.
- הקופה - משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה.
- והערק - משיעשה בו צפירה אחת.
קנונים וקלתות - כלים יעשו מערבה דקה על תמונת קערות אשר יאכל האדם בהן, והם מכונות אצלינו במערב "אל-סנאג'".
וסוגין הגדולים - הן הקופות הגדולות מאד אשר יניחו בהן הקמח.
ומלאכת אריגת אלו הכלים הגדולים, יקחו תחילה הגמי או הערבה או הדבר אשר יארגו ממנו, ויחברו אותן בידיהם חבל ארוך עד שיהיה ארכו מאה אמות או יותר, אז יחזרו זה אצל זה ויתפרו מזה החבל או החוט איזו תמונה שירצו, וזה דבר מפורסם בכל מקום אין צריך בו אריכות.
ודורים - קבוץ "דור", והוא העיגול אשר ישימו בו [אוכל] הבקר.
ויאמר שאלו הכלים הגדולים, כאשר יתפרו רוחב קרקעיתו עוד יגביהו לו שפה [בגובה] שני דורין שהן שני עיגולין, וזהו עניין אמרו שני דורים לרוחב שלהן, רוצה לומר על עיגולן לפי שיעור רוחב הכלי כולו, אשר יסכים שיהיה רוחבו כן.
וכן ים נפה וכברה, אשר בארנוהו שיעשו כן מגמי או מערבה, הנה כאשר יגביה שפה העליונה עיגול אחד מקבל טומאה.
ושתי צפירות - שני עיגולים מעיגולי זה הארוג, והוא מעניין אמרו "באה הצפירה"(יחזקאל ז, י), רוצה לומר הגעת סיבוב האדונות לאלה הפקידים.
וערק - כלי משעם, גם כן כדמיון קופה, לו שפה מעוטת הגובה, וזה הכלי מעט הרוחב ארוך דומה לתיבת האושכפים ולזה יקרא "ערק", תרגום "שרוך נעל"(בראשית יד, כג) "ערק מסאנא".
וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר, שהכלים הנעשים מהשעם ומהגמי והדומה להן ממה שיצמיחו בארץ, הן כולן מכלל כלי עץ, ולזה זכר אלו המינים מהכלים בזכרו כלי עץ:
הקנונין. כמו קנון ותמחוי דבפרק כלל גדול (דף עד.) שבוררים בו קטניות ועושין אותו מצורי דקל הדקין והחריות. קלתות כמו לתוך קלתה דבפרק הזורק (דף עז.) והן קופות קטנות:
הסוגין. קופות גדולות שדומים לסאה ואית דגרסי סואין:
דורין. פירש גאון וכן ערוך כדאמרינן בפרק כיצד צולין (דף פב.) אי נמי דקא גדיל שישורא ופירושו מין הוצין ומתחילין ועושין קופות דורין דורין:
צפירות. פי' גאון וכן ערוך כגון אלו שעושין לקופות גדולים ותופרים אותם ומערבין אותם והצפירה לשון סביב וחזירה כדכתיב (שופטים ז) ישוב ויצפור וכתיב (יחזקאל ז) באה הצפירה:
ערק. פירש גאון וכן ערוך נפיאתא בלשון חכמים. תניא בתוספתא [שם] הקנונים הקטנים וכן הקלתות משיחסום ויקנב הקנונים הגדולים והסואין הגדולים משעשה שני דורין לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג נפה וכברה וכף של מאזנים משיעשה דור אחד לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג: הקופה משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה. חוץ מזה שעל גבי האריג משמע שהם כלים שנעשין מנצרים דקין ואורגין אותן כשק:
הקנונין - קנון שבוררים בו קטנית. והוא נעשה מחריות של דקל:
קלתות - קופות קטנות:
סוגים - קופות גדולות:
שני דורים לרוחב שלהן - לאחר שארגו שולי הקופה, אורגים סביבותיה עיגולים כפי מה שרוצה שתהיה רחבה בדפנותיה בגבהה, ואותן עיגולים של דפנות קרויין דורים:
וכן של מאזנים - הבסיס שנותנים עליו המאזנים ד:
דור אחד - משיגביה על שפתו עיגול אחד:
שתי צפירות - שתי סיבובים ו:
והערק - שאין שפתו גבוהה כשפת הקופה:
משיעשה צפירה אחת טמא - וערק עשוי משעם וארכו יותר מרחבו, כתיבה של רצענים ז. וקרוי ערק. ועד שרוך נעל (בראשית יד), תרגום ועד ערקת מסאנא. ומשום דכלי גמי ושעם דין כלי עץ יש להם, הלכך תנינהו גבי הדדי עם כלי עץ:
משיעשה שני דורים לרחב שלהן. עד סוף מתני'. ומסיים בהו הרמב"ם ברפ"ה מה"כ. אע"פ שלא גמר גביהן. מקבלים טומאה שהרי נראו למה שנעשו. וצורת הכלי עליהן. הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו:
ים נפה וכברה. מפורשים בפ' דלעיל מ"ג ד:
וכף של מאזנים. הר"ב העתיק וכן. ופירשו מל' ויכוננך. אבל הרמב"ם העתיק וכף. גם בתוס' שהביא הר"ש כתב וכף. וכן גורס מהר"ם במשנה:
צפירות. פי' הר"ב סבובים. והוא מענין אמרו באה הצפירה יחזקאל ז (ז) ר"ל הגעת סבוב האדנות לאלה הפקידים. הרמב"ם:
והערק. מ"ש הר"ב כתיבה של רצענים. כך הוא בפי' הרמב"ם ומצאתי שם מוגה דומה לארון המתים:
(ד) (על הברטנורא) מלשון ויכוננך. והר"מ העתיק וכף:
(ה) (על המשנה) לרוחב כו'. אע"פ שלא גמר גביהן, מקבלים טומאה, שהרי נראו למה שנעשו וצורת הכלים עליהן. הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו. הר"מ:
(ו) (על הברטנורא) והוא מענין אמרו באה הצפירה. רוצה לומר, הגעת סיבוב האדנות לאלה הפקידים. הר"מ:
(ז) (על הברטנורא) מצאתי מוגה בהר"מ, דומה לארון המתים:
סוגין: קופות גדולות שדומין לסאה ואית דגרסי סואים:
שני דורים: בפי' ישן להרמב"ם ז"ל מצאתי דודים והוא קבוץ דוד והוא האבוס שאובסי' בו הבקר ע"כ:
וכן של מאזנים: גרסי' בנו"ן לפי הפירוש שפי' ר"ע ז"ל:
שתי צפירות: שתי סבובים מלשון באה הצפירה שרוצה לומר חזרה החלילה להגעת אותה מלכות הרמב"ם ז"ל:
והערק: ברי"ש גרסי' לה: בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל וערק עשוי משעם וארכו וכו':
יכין
הקנונין הקטנים: הן כעין קערות קטנות שנקלעות מערבה רכה ודקה:
והקלתות: מצנפת של נשים הנעשה מתבן או גמי. שטראה הוט בל"א. שכשתרצה מסירתו מעל ראשה ונותנת לתוכו מעשה מחט שלה:
הקנונים הגדולים והסוגין הגדולים: הוא כלי מדה גדול קלוע מערבה:
משיעשה ב' דורים: ר"ל משיארוג הערבות שבו ב' פעמים סביב בדפנותיו על השוליים שלו מק"ט:
לרחב שלהם: היינו השוליים. שאותן הסבובים הן רחבים יותר מכל הסבובים שעושין ע"ג להיות דפנות. ומשום שיש קולעין הדפנות של הכלי מלמעלה למטה על המקלות הבולטין מהשוליים. להכי קאמר תנא דאותן ב' הסבובים צריך שיהיו מחוברים בהרחב. דהיינו שיקלע ממטה למעלה. דאז יהי' להן ב"ק וצורת כלי:
ים נפה: הוא כעין דפנות נפה בלי שוליים ומרקדין לתוכו סלת שלא יתפזר. ומיירי בשל סלתן. דאילו של בעה"ב אפי' נגמר כולו אמק"ט [כלעיל פט"ו מ"ג]:
וכברה: נ"ל דמלת ים לאו אכברה קאי. דא"כ אין לו ב"ק ואמק"ט. אלא ר"ל כברה עצמה שכוברין בתוכה הדגן מהמוץ:
משיעשה דור אחד לרחב שלהן: דאע"ג דלים נפה אין שולים. עכ"פ יש שולים להנפה שיושיבוה תוך הים:
הקופה משיעשה ב' צפירות: ר"ל סיבובים כנ"ל. ודע דקופה וערק ושאר הכלים שנזכרו במשנתינו. כולן מיני סל הן וכל א' עשוי מקליעה באופן אחר. וגם תמונת הכלי הוא באופן אחר מבחברתה. ורק קופה וערק כל סיבוב וסיבוב שבאריגתן בהדפנות זה למעלה מזה. כל סיבוב וסיבוב הוא מקנה אחרת שישלבוה באריגה עם הקנה שתחתיה. וכך עושין עד שפתו העליונה. ונקרא כל סיבוב וסיבוב שבהן צפירה [שהוא בלשון יון עיגול שלם] אבל הכלים שהזכירה המשנה לעיל. כל הסיבובים שבכל הכלי הם מקנה א' ארוכה שחוזרת בכל הסיבובים חלילה חלילה כהדרא דכנתא. ולפיכך נקרא כל סיבוב שלו בשם דור [מדאין בו עיגול שלם] [רב"א]:
והערק: אין שפתו גבוה כשל קופה. ועשוי לשטוח עליו פירות ליבשן. ולהכי סגי ליה בצפיר א':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת