מלאכת שלמה על זבחים ו
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח: בגמרא א"ר יוחנן אומר היה ר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי ומאי כאילו מהו דתימא בעינן על ירך המזבח וליכא קמ"ל וה"נ ס"ל לר' יוסי הגלילי אבל ר' יהודה ס"ל בפ"ק דיומא דמזבח ל"ב אמותיו מכוונות כנגד היכל וכותליו דחלל ההיכל כ' אמה ועובי כותל צפונו שש אמות וכן עובי כותל דרומי הם ל"ב אמות מכוונות זויות ההיכל כנגד זויות המזבח ור' אליעזר בן יעקב אית ליה דכוליה מזבח בדרום קאי דאמר צפונה שהוא פנוי מכלום ובר"פ שני דסוטה אמרינן דר' אלעזר ס"ל נמי כר' יוסי הגלילי דכוליה מזבח בצפון קאי והכי נמי אמרינן בפירקין דף ס"ג. ועיין בספר קרבן אהרן בפ' ויקרא ס"פ ששי פסוק המזבח צפונה וגם רפ"ז:
ונאכלות לפנים מן הקלעים: גרסינן דמנחה לשון נקבה היא. וביד פ' עשירי דהלכות מעשה הקרבנות סי' ג' ז' ובפי"ב סימן י"ב וברפ"ג דהלכות פסולי המוקדשין:
משנה ב עריכה
חטאת העוף היתה נעשות על קרן דרומית מערבית וכו': עד סוף סימן ד' פ"ז דהלכות מעשה הקרבנות סי' ו' עד סוף אותו פרק:
ניסוך המים: פ' עשירי דהלכות תמידין ומוספין סי' ז':
ושירי הדם: של חטאות החצונות אבל שיריים הפנימיים הוו במערב בלא קרן. ואיתה למתני' ס"פ לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) ושם כתבו תוס' ז"ל שאותה ברייתא היא אע"פ שכולה משנה שלימה שנוייה כלשון משנתנו:
משנה ג עריכה
כל העולין וכו': פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ח.) אלא שרש"ל הגיה שם תנו רבנן כדמוכח מן התוס' אשר שם בעמוד א':
חוץ מן העולה: לשלשה דברים הנעשים בקרן מערבית דרומית וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ומאי דקשה אמתני' מההיא דתנן שלהי תמיד גבי כ"ג בא לו להקיף וכו' כבר פירשו ר"ע ז"ל שם עיין עליו. גרסינן בגמרא א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחן של כהנים שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה פעמים שהכהן זורקן יותר משלשים אמה פי' רש"י ז"ל כשהיתה נעשית במזרח היה עומד בסובב לפי שבמזרח היה כבש קטן שפנה על סובב אבל במערב לא היה לו כבש לשמאל לפנות בו לסובב וצריך לעלות לראש המזבח ולעמוד בדרומה של קרן והכי תנן במסכת סוכה גבי נסכים עלה בכבש ופנה לשמאל ולא תנן בהו ופנה לסובב וקשה על פי' רש"י ז"ל דהא בפ' איזהו מקומן אמרינן עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן וכו' מערבית דרומית ושירי הדם היה שוכיך על יסוד דרומי פי' יסוד דרומי מערבי ואם אין שם כבש כיצד ירד מן הסובב ליסוד דרומי מערבי ולחזור על עקבו אי אפשר כדקאמר במתניתין אלא ודאי ש"מ כשבא בסוף לקרן מערבי דרומי היה יורד מן הסובב בכבש קטן לכבש גדול ומן הגדול יורד ליסוד לשפוך שירי הדם שהיה שופך על יסוד דרומי מערבי לכנ"ל דאין הכי נמי ומאותה דסוכה לא קשה מידי די"ל דשאני ניסוך דלא אפשר ליה לעשות בעמדו על הסובב דמן הסובב עד ראש הקרן ששם היו השיתין היה גבוה ד' אמות הלכך היה צריך לעשות הניסוך בראש המזבח אבל ודאי היה שם כבש לשאר עבודות שהיה צריך לעשות שם מעל הסובב וגם נמי לא קשיא מה שהקשה רש"י ז"ל דלמה היה זורק כל רוחב הכבש בגובהו ירד לסובב ויזרוק למטה מן הכבש ולא יעלה לו כ"כ הרבה ומהיכן מוכח דהוו יותר משלשים דשפיר מוכח שהיה זורק אלכסון של כ"ב על כ"ב ור"ל אם לא היה רוצה לירד על הסובב או כגון פעמים שהיו הכהנים אחרים שם בסובב והיה צריך לעמוד בראש המזבח וה"נ קאמר פעמים שכהן זורקה וכו' אבל זה קשה אם היה בצד מערב שני כבשים חד לסובב וחד ליסוד ובמזרח היה אחד לסובב שהיה פונה שם להקיף הרי ג' כבשים ולעיל לא חשיב אלא שני כבשים וי"ל דלא חשיב לעיל אלא כבשים לשתי רוחות אבל לעולם לכל רוח היו כבשים הצריכין לו עכ"ל תוס' וה"ר פרץ ז"ל. ועיין במ"ש בפ' בתרא דמדות סימן ב' בשם בית יוסף:
משנה ד עריכה
חטאת העוף כיצד היתח נעשית: ואית דגרסי הכא חטאת העוף כיצד היתה נעשית עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מערבית היה מולק וכו'. אכן בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שהיה כתוב בדפוס העביר עליו קולמוסו ואין צריך לומר שהספרים שכתוב בהן במקום מלת מערבית מזרחית שודאי שהוא טעות גמור:
בפי' ר"ע ז"ל וזו אחת מעבודות קשות שבמקדש ע"כ. אמר המלקט דאיכא נמי קמיצה וחפינה שהם עבודות קשות. ובמה שפירש אוחז שתי גפיה בשתי אצבעותיו זרת וקמיצה של ידו השמאלית העתיק מפירוש הרמב"ם ז"ל ומפי' רש"י ז"ל ומ"מ נראה שחסר בו לשון וכך צריך להיות שתי רגליה בין זרת לקמיצה ושתי גפיה בין אמה לאצבע.
ומה שכתב ר"ע ז"ל ומותח צוארו הגרון על רוחב של שתי אצבעותיו אצבע ואמה כך הם דברי הברייתא דמייתי בגמרא אבל בפירוש רבינו פרץ ז"ל בכתיבת יד מצאתי כתוב ומותח על רוחב גודלו והעוף תחת ידו ומעקם צואר העוף על (נר' תחת צ"ל) תחת גודלו ובאותו גודל עצמו מולק כי כל עבודה היתה נעשית בימין ולכ' היתה עבודה קשה עכ"ל ומה שכתב ומותח על רוחב גודלו כך הוא לשון מימרת רב בגמרא:
ואינו מבדיל: הראש מן הגוף אלא חותך שדרה ומפרקת ורוב בשר עמו עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט נלע"ד בלא רוב בשר צריך להיות דאי רוב בשר הויא נבלה ממש ונראה שחסר לשון בדפוס וכך צריך להיות חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו והכי תניא בהדיא בברייתא בגמרא הכא ובפ"ק דחולין ופי' רש"י ז"ל בלא רוב בשר המקפת סביב כדאמרינן בהכל שוחטין נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה ומטמאה ואפילו מפרכסת הלכך אי הוה חתיך רוב בשר קודם סימן הויא לה מתה ולא מהני בה מליקה וסימנין הלכה למשה מסיני הם ע"כ. ומסיים בה בההיא ברייתא ובעולה שנים או רוב שנים פי' שנים לרבנן רוב שנים לר"א בר"ש וכדמפרש לה בגמ' בפ"ק דחולין:
ואינו מבדיל: רש"י ז"ל הוא דמפרש ולא יבדיל שאין מולק אלא בסימן א' ורבינו משה פי' לאו זה שלא יבדיל הראש מן הגוף וסמ"ג במצות ל"ת סימן שכ"ז הביא ראיה לדבריו וכ"מ הביא כל דברי הסמ"ג בפ"ז דהלכות מעשה הקרבנות.
עוד בפי' ר"ע ז"ל ד"ה ומזה צריך לומר אלא בגופו של עוף:
היה ממצה: שמקרב בית מליקתו למזבח ודוחקו בקיר וכו' ומלת עוף הוא סוף הדבור:
עוד בפירושו ז"ל איזהו קיר שהשירים שלו מתמצין ליסוד הוי אומר זה קיר התחתון דהיינו מן החוט ולמטה דאי קיר העליון וכו'. אמר המלקט ובגמרא פריך ונעביד הזאתה מלמעלה והדין נותן כדאמרן בק"ו ומה בהמה שעולתה למטה חטאתה למעלה עוף שעולתו למעלה אינו דין שחטאתו למעלה ואי משום קרא דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח איזהו קיר שהשירים וכו' יחזור וימצֵה מתתאי כדכתיב ומשני אמר רבא מי כתיב יַמצִי יִמָצֵה כתיב דממילא משמע ורש"י ז"ל גריס מי כתיב יִמַצֵה יִמָצִה כתיב דאי הוה כתיב יְמַצֵה היו"ד בשב"א והמ"ם בפת"ח הוה משמע שמזהיר את הכהן שיחזור ויְמַצֵה אחר הזאה השתא דכתיב יִמָצֵה בחיר"ק וקמ"ץ משמע נמי לענין הזאה שיזה במקום דממילא יהיה הדם מתמצה על היסוד. ובספר לקח טוב פ' ויקרא עלה נ"ד מצאתי כתוב מדלא כתיב תמצה או יַמְצֶה בפתח היו"ד ע"כ. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא בדבורא דחטאות פי"ח:
שיירי הדם היה ממצה: נ"א מתמצה. ועיין במה שכתבתי ר"פ ששי דמעילה אי מצוי מעכב הכפרה אי לא:
אין למזבח אלא דמה: נ"א אין למזבח בה אלא דמה:
משנה ה עריכה
עולת העוף כיצד היתה נעשית וכו': עד סוף סי' ו' פ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סימן כ' עד סוף הפרק. ואיתה בפ' איזהו מקומץ דף נ"ד והתם פריך אי איתא דקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד היכי קתני הכא דבא לו לקרן דרומית מזרחית היה מולק וכו' אי אין לה יסוד נמצא כשהוא מולקה היא נמלקת והדם נופל לארץ לאיבוד וא"ת נופל על הסובב שהרי למעלה היא נעשית הא קתני התם בברייתא עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה דלא קפיד אלא אלמעלה מן החוט והחוט למטה מן הסובב אמה ואמאי כשרה הא נופל לארץ לאיבוד ומשני אימור כך התנו אוירא דבנימין קרקע דיהודה ופי' רש"י ז"ל ואיכא למימר למעלה משלשה דלאו קרקע הוא עשוי כמין בליטה קטנה כנגד אמת הקרן לקבל בה דם עולת העוף שלא יפול לארץ וקיר מזבח מיקרי אבל יסוד לא מיקרי להכשיר הקרן למתן דמים הצריכין לינתן כנגד היסוד שאין יסוד אלא המיוסד בארץ ע"כ. ואפשר דההיא דהתם ברייתא היא דלא קתני בה בהדיא בא לו לקרן דרומית מזרחית. ואיתה ברייתא בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ז):
וממצה: פירש רש"י ז"ל בריש מנחות הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו. מצוי סוחט בין אצבעותיו ונצוק הדם הולך למרחוק ע"כ:
והקיף בית מליקתו למזבח: דבעי למצות כל דם עולת העוף דכתיב בה ונמצא דמו כולו משמע מדלא כתיב הדם וכתבו תוס' ז"ל נראה דחטאת לא בעיא דמו כולו מדלא קתני בה הקיף בית מליקתו למזבח ע"כ:
והסיר את המוראה וכו': בגמ' פליגי בברייתא תנאי איכא מ"ד בנוצתה ללמד שנוטל את הנוצה ואינו קודר את העור בסכין ליטול הזפק לבדו ואיכא מ"ד בנוצתה ללמד שנוטל קרקבנה עמה ונוצתה לשון פרש ודבר מאוס כמו כי נצו גם נעו ועוד תניא בנוצתה בנוצה שלה קודר בסכין כמין ארובה כדי שלא יטול יותר ממה שכנגד הזפק. ופלוגתא יש בין המפרשים מני מתני' עיין בהרמב"ן ז"ל פ' ויקרא שכתב דמתני' דלא כחכמים ודלא כאונקלוס המתרגם אלא כאבא יוסי ע"ש וגם בספר קרבן אהרן ספ"ח דת"כ פ' ויקרא. ובארך תמצא הסברות שם ברב ה"ר אליהו מזרחי ז"ל:
שיסע ולא הבדיל וכו': השסוע הוא מגבו כנגד כל השדרה ונשאר מחובר מלפניו ובגמרא ת"ר ושסע אין שסוע אלא ביד וכן הוא אומר וישסעהו כשסע הגדי:
שסע ולא הבדיל: לשון הרמב"ם ז"ל שם ספ"ז ואינו צריך להבדיל שנאמר ולא יבדיל ואם הבדיל כשר ע"כ אבל בספר יראים סוף סימן שע"ו כתוב ונכללו כאן שני לאווין לא יבדיל בחטאת העוף במליקה ולא יבדיל בעולת העוף בשסוע ע"כ:
ספגו במלח: מקנחו במלח הנמצא בראש המזבח כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח דבשלשה מקומות המלח נתונה בלשכת המלח וע"ג הכבש ובראש המזבח. רש"י ז"ל:
משנה ו עריכה
הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסל: בחטאת ניחא כדדרשינן בת"כ חטאת היא שאם מלקה שלא לשמה פסולה וה"ה דכל ששינה בה פסולה אבל בעולה קשה מנלן ועוד דמהקטרה ילפא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו. א"כ מה הקטרה אינה מעכבת אף הבדלה אינה מעכבת. וכן קשה ממליקת עולה שעשאה למטה דכיון דמהקטרה ילפא נימא דין מינה ומינה וכי היכי דלא הקטיר למעלה כשר לא מלק למעלה נמי כשר. תוס' ז"ל:
הבדיל בחטאת פסל: גמרא מתני' דקתני פסל כשהבדיל בחטאת העוף דלא כר' אלעזר בר"ש דתניא אמר ר"א ב"ר שמעון שמעתי שאם הבדיל בחטאת העוף לא פסל ואמר נמי ר"ש בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת משום ר' אלעזר בן שמוע אומר היה ר"א בר"ש שמעתי בחטאת העוף שמבדילין ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל. אבל בפ"ק דחולין דף כ"ב מוכח דלר"א בר"ש חטאת העוף אסור להבדיל וכבר האריכו תוס' ז"ל כאן בגמ' על זה וגם שם ואחד מן התרוצים שתרצו הוא דהאי סברא ר"ש בן אליקים בלבד הוא דאית ליה דלר' אלעזר בר"ש מאי לא יבדיל אין צריך להבדיל ולית ליה איסור ופיסול בהבדלה כלל אפילו בהבדלה שקודם הזאה. ועיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא בדבורא דחטאות פי"ח:
משנה ז עריכה
אחד חטאת העוף וכו': פ' שני דמעילה דף ט':
אחד חטאת העוף: ואחד עולת העוף' שמלקן ושמיצה דמן. לא מצי למיתני ושהזה דמן דהא קתני הכא עולה והזאה בעולה ליכא ולמ"ד בר"פ שני דמעילה דמצוי דחטאת העוף אינו מעכב מיצה דקתני הכא לא קאי אלא אעולת העוף דלית ביה הזאה אלא מיצוי אבל חטאת העוף דאיכא מצוי מאחר שלא פיגל בהזאה לא מצי מפגל במצוי דמצוי אינו מעכב. ועיין במ"ש שם ראש הפרק. וביד פי"ג דהלכות פסולי המוקדשין סימן ה' ורפט"ו ורפי"ו:
או שמלק חוץ לזמנו. ומיצה הדם חוץ למקומו או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו חטאת העוף וכו': כך צ"ל: