משנה זבחים ו א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ו · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

קדשי קדשים ששחטן א בראש המזבח, רבי יוסי אומר, כאילו נשחטו בצפון.

רבי יוסי בר יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון, כצפון. מחצי המזבח ולדרום, כדרום.

המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

משנה מנוקדת

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַצָּפוֹן.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר:
מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן;
מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם.

הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,

וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים,
לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה,
בְּכָל מַאֲכָל,
לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

נוסח הרמב"ם

קודשי קדשים, ששחטן בראש המזבח -

רבי יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
מחצי המזבח ולצפון - כצפון,
מחצי המזבח ולדרום - כדרום.
המנחות -
היו נקמצות - בכל מקום בעזרה,
ונאכלות - לפנים מן הקלעים,
לזכרי כהונה - בכל מאכל,
ליום ולילה - עד חצות.

פירוש הרמב"ם

כשנצייר המקדש במידות, יתבארו לו מקום המזבח מן העזרה.

ונחלקו שניהן במה שנאמר "וזבחת עליו את עולותיך, ואת שלמיך" (שמות כ, כ). וכבר ידעת כפי מה שנאמר בפרק שלפני זה, שהעולה קדשי קדשים ושחיטתן בצפון, והשלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום. רבי יוסי אומר, המזבח כולו כשר לשחיטת עולה ולשחיטת שלמים. ורבי יוסי ברבי יהודה אומר, חציו לעולה וחציו לשלמים.

והמנחה לא סיים לה מקום לקמיצה. ונאמר במנחה "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" (ויקרא ו, יא) וגו'. (ונאמר בה עוד "קדש קדשים כחטאת וכאשם" (ויקרא ו, י), ולפיכך היה דינה ודין החטאת והאשם אחד רוצה לומר שאינה נאכלת אלא מבית לעזרה. ואין אוכלין אותה אלא הזכרים בלבד וביום הקרבתה ועד חצות הלילה הסמוך לו כמו שביארנו בפרק אשר לפני זה, ועליה אמר הכתוב "כל זכר בבני אהרן יאכלנה" (ויקרא ו, יא).)

וראוי להזכיר בכאן, שהמזבח אם נפגם ממנו שום דבר, כל הקדשים הנשחטים בעזרה כל זמן שהוא פגום פסולין, לפי שנאמר "וזבחת עליו" (שמות כ, כ), ואין השחיטה על גוף המזבח אבל היא בעזרה, לפיכך רוצה לומר "עליו" כל זמן היותו מצוי שלם. וזהו מה שאמרו "מזבח שנפגם, כל קדשים שנשחטו שם פסולין". וכן הקדשים שיהיו באותה שעה בעזרה אף על פי שלא נשחטו פסולים, שכך עיקר בידינו "קדשים בעלי חיים נדחין". וכן שיורי מנחות אינם נאכלין בעוד המזבח פגום, שנאמר "ואכלוה מצות אצל המזבח" (ויקרא י, יב), רוצה לומר כשהמזבח מצוי שלם כמו שזכרנו. וכן קדשים קלים אינן נאכלין בירושלים אלא כשהמזבח מצוי שלם.

ודע ששחיטת קדשים קלים בהיכל בשעת הדחק מותר, לפי שאמרנו בכל מקום, וכן אכילת קדשי קדשים בהיכל.

והלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קדשי קדשים. כאילו נשחטו בצפון. דכתיב (שם כ) וזבחת עליו ב את עולותיך ואת שלמיך, כולו כשר לעולה וכולו כשר לשלמים, ואע"ג דעולה טעונה צפון ואין שלמים טעונים צפון: מחצי המזבח ולצפון כצפון. דמשמע ליה חציו לעולותיך וחציו לשלמיך. דאי סלקא דעתך כולו לעולה כשר, השתא כולו לעולה אמרת דכשר, כולו לשלמים ששחיטתן בכל מקום מיבעיא. ואידך, איצטריך, סלקא דעתך אמינא עולה דדחיק לה מקום, שלא הוכשרו לה שאר הרוחות, ופעמים שהעולות מרובות וצר להם המקום, לפיכך הכשיר להם ראש המזבח, אבל שלמים דלא דחיק להו המקום לא הכשיר להם ראש המזבח, קמ"ל. והלכה כרבי יוסי:

היו נקמצות בכל מקום. ואינם טעונות צפון. דלא קבע הכתוב מקום לקמיצה: לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה. דכתיב (במדבר יח) לכל קרבנם ולכל מנחתם, וסמיך ליה בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו: ליום ולילה עד חצות. דילפינן ממנחת לחמי תודה:

פירוש תוספות יום טוב

ששחטן. מדאורייתא שוחט לכתחלה כדדרשינן מוזבחת עליו ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרביץ גללים. תוס':

כאילו נשחטו בצפון. פי' הר"ב דכתיב וזבחת עליו כו' והא דדרשינן עליו שיהא שלם [כמ"ש בסוף מתני' א' דפ"ג] התם דייק משום דוזבחת עליו. משמע שמצוה לזבוח עליו. תוס' דף נ"ט:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ששחטן. מדאורייתא שוחט לכתחלה. כדדרשינן מוזבחת עליו. ושמא הא דנקט דיעבד, מדרבנן, שלא תרביץ גללים. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) והא דדרשינן עליו שיהא שלם, הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח:    בגמרא א"ר יוחנן אומר היה ר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי ומאי כאילו מהו דתימא בעינן על ירך המזבח וליכא קמ"ל וה"נ ס"ל לר' יוסי הגלילי אבל ר' יהודה ס"ל בפ"ק דיומא דמזבח ל"ב אמותיו מכוונות כנגד היכל וכותליו דחלל ההיכל כ' אמה ועובי כותל צפונו שש אמות וכן עובי כותל דרומי הם ל"ב אמות מכוונות זויות ההיכל כנגד זויות המזבח ור' אליעזר בן יעקב אית ליה דכוליה מזבח בדרום קאי דאמר צפונה שהוא פנוי מכלום ובר"פ שני דסוטה אמרינן דר' אלעזר ס"ל נמי כר' יוסי הגלילי דכוליה מזבח בצפון קאי והכי נמי אמרינן בפירקין דף ס"ג. ועיין בספר קרבן אהרן בפ' ויקרא ס"פ ששי פסוק המזבח צפונה וגם רפ"ז:

ונאכלות לפנים מן הקלעים:    גרסינן דמנחה לשון נקבה היא. וביד פ' עשירי דהלכות מעשה הקרבנות סי' ג' ז' ובפי"ב סימן י"ב וברפ"ג דהלכות פסולי המוקדשין:

תפארת ישראל

יכין

קדשי קדשים:    וכ"ש קדשים קלים:

רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון:    מדאורייתא אפילו לכתחילה, וכדכתיב וזבחת עליו, ורק מדרבנן לכתחילה לא, שמא תרביץ גללים. [ואף למאי דקיי"ל דעל לא משמע על ממש, וכמ"ש ועליו מעה מנשה [כמנחות דס"ב א' וצ"ו א']. והא דאמרינן בוסכות על הארון הפרוכת, דניכף בי' פורתא. ומשם משמע לכאורה דעל על ממש [כסוכה ד"ז ב'], היינו על כרחך מדכתיב התם וסכות דמשמע לשון סכך, אבל אי הוה כתוב ונתת עליו הפרוכת ודאי הוה משמע נמי מהצד, ורק אי על בסמוך משמע או לא, בהא פליגי אמוראי, וקיי"ל דלא משמע בסמוך [כפסחים ס"ג ב' ועי' תוס' שם] וא"כ היכי אמרי' הכא דוזבחת עליו משמע על ממש. נ"ל דהכא שאני, דאי נימא דעל בסמוך, לא אפשר, דהרי כתיב בשלמים כמה פעמים לפני אהל מועד [כזבחים נ"ה א'], ואי נמי נימא דעל שלא בסמוך משמע, כולה קרא יתירא הוא, דכבר כתיב בעולה ושחט אותה על ירך המזבח צפונה, א"כ ע"כ לאכשורי על ממש שעל מזבח אתא קרא]:

כצפון:    וכשר גם לק"ק:

כדרום:    וכשר רק בקדשים קלים:

המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה:    ואין טעונים צפון, [והא דהפסיק בדיני מנחה בין דיני דמים של בהמה לדיני דמים של עופות. נ"ל דה"ט, דדיני מנחות עיקר מקומן במסכת מנחות והכא רק דרך גררא נקט לה במילי בצירי ופסק ושדא לה, והדר מאריך בדיני עופות]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים