משנה זבחים ו רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) קודשי קדשים, ששחטן בראש המזבח -

רבי יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
מחצי המזבח ולצפון - כצפון,
מחצי המזבח ולדרום - כדרום.
המנחות -
היו נקמצות - בכל מקום בעזרה,
ונאכלות - לפנים מן הקלעים,
לזכרי כהונה - בכל מאכל,
ליום ולילה - עד חצות.


(ב) חטאת העוף -

היתה נעשית - על קרן דרומית מערבית.
ובכל מקום היתה כשרה - אלא שזה היה מקומה.
ושלשה דברים, היתה אותה הקרן משמשת - מלמטן,
ושלשה - מלמעלן,
מלמטן - חטאת העוף, וההגשות, ושירי הדם.
מלמעלן - ניסוך המים, והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח.


(ג) כל העולין למזבח -

עולין - דרך ימין,
ומקיפין, ויורדין - דרך שמאל,
חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו - שהיו עולין, וחוזרין לעקב.


(ד) חטאת העוף, כיצד היתה נעשית? -

היה מולק את ראשה ממול עורפה - ואינו מבדיל,
ומזה מדמה - על קיר המזבח,
ושירי הדם - היה מתמצה על היסוד.
אין למזבח - אלא דמה,
וכולה - לכהנים.


(ה) עולת העוף, כיצד היתה נעשית? -

עלה לכבש - ופנה לסובב,
בא לו - לקרן דרומית מזרחית,
היה מולק את ראשה ממול עורפה - ומבדיל,
ומיצה את דמה - על קיר המזבח.
ונטל את הראש,
והקיף בית מליקתו למזבח,
ספגו במלח - וזורקו על גבי האישים.
בא לו לגוף,
והסיר את המוראה, ואת הנוצה, ואת בני מעים היוצאין עימה - והשליכן לבית הדשן.
שיסע - ולא יבדיל,
ואם הבדיל - כשר.
ספגו במלח - וזרקו על גבי האישים.


(ו) לא הסיר -

לא את המוראה,
ולא את הנוצה,
ולא את בני מעים היוצאין עימה,
ולא ספגם במלח,
כל ששינה בה, מאחר שמיצה את דמה - כשרה.
הבדיל בחטאת, ולא הבדיל בעולה - פסל.
מיצה דם הראש, ולא מיצה דם הגוף - פסולה.
דם הגוף, ולא מיצה דם הראש - כשרה.


(ז) חטאת העוף -

שמלקה שלא לשמה,
מיצה דמה שלא לשמה,
או לשמה ושלא לשמה,
או שלא לשמה ולשמה - פסולה.
עולת העוף - כשרה, ובלבד שלא עלת לבעלים.
אחד חטאת העוף, ואחד עולת העוף -
שמלקן, ושמיצה את דמן,
לאכל דבר שדרכו לאכל,
ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -
חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת,
חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו? -
מלק בשתיקה, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,
או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה את הדם בשתיקה,
או שמלק, ומיצה את הדם חוץ לזמנו - זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -
מלק חוץ למקומו, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,
או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה הדם חוץ למקומו,
או שמלק, ומיצה הדם חוץ למקומו,
חטאת העוף -
שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה חוץ לזמנה,
או שמלקה חוץ לזמנה, מיצה דמה שלא לשמה,
או שמלק, ומיצה דמה שלא לשמה - זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
לאכל כזית בחוץ, כזית למחר,
כזית למחר, וכזית בחוץ,
כחצי זית בחוץ, וכחצי זית למחר,
כחצי זית למחר, וכחצי זית בחוץ - פסול, ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה: זה הכלל -
אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,
ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.
לאכל כחצי זית, ולהקטיר כחצי זית - כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.


הדף הראשי של משנה זבחים ו