משנה זבחים ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) קודשי קדשים, ששחטן בראש המזבח -

רבי יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

מחצי המזבח ולצפון - כצפון,

מחצי המזבח ולדרום - כדרום.

המנחות -

היו נקמצות - בכל מקום בעזרה,

ונאכלות - לפנים מן הקלעים,

לזכרי כהונה - בכל מאכל,

ליום ולילה - עד חצות.

(ב) חטאת העוף -

היתה נעשית - על קרן דרומית מערבית.

ובכל מקום היתה כשרה - אלא שזה היה מקומה.

ושלשה דברים, היתה אותה הקרן משמשת - מלמטן,

ושלשה - מלמעלן,

מלמטן - חטאת העוף, וההגשות, ושירי הדם.

מלמעלן - ניסוך המים, והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח.

(ג) כל העולין למזבח -

עולין - דרך ימין,

ומקיפין, ויורדין - דרך שמאל,

חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו - שהיו עולין, וחוזרין לעקב.

(ד) חטאת העוף, כיצד היתה נעשית? -

היה מולק את ראשה ממול עורפה - ואינו מבדיל,

ומזה מדמה - על קיר המזבח,

ושירי הדם - היה מתמצה על היסוד.

אין למזבח - אלא דמה,

וכולה - לכהנים.

(ה) עולת העוף, כיצד היתה נעשית? -

עלה לכבש - ופנה לסובב,

בא לו - לקרן דרומית מזרחית,

היה מולק את ראשה ממול עורפה - ומבדיל,

ומיצה את דמה - על קיר המזבח.

ונטל את הראש,

והקיף בית מליקתו למזבח,

ספגו במלח - וזורקו על גבי האישים.

בא לו לגוף,

והסיר את המוראה, ואת הנוצה, ואת בני מעים היוצאין עימה - והשליכן לבית הדשן.

שיסע - ולא יבדיל,

ואם הבדיל - כשר.

ספגו במלח - וזרקו על גבי האישים.

(ו) לא הסיר -

לא את המוראה,

ולא את הנוצה,

ולא את בני מעים היוצאין עימה,

ולא ספגם במלח,

כל ששינה בה, מאחר שמיצה את דמה - כשרה.

הבדיל בחטאת, ולא הבדיל בעולה - פסל.

מיצה דם הראש, ולא מיצה דם הגוף - פסולה.

דם הגוף, ולא מיצה דם הראש - כשרה.

(ז) חטאת העוף -

שמלקה שלא לשמה,

מיצה דמה שלא לשמה,

או לשמה ושלא לשמה,

או שלא לשמה ולשמה - פסולה.

עולת העוף - כשרה, ובלבד שלא עלת לבעלים.

אחד חטאת העוף, ואחד עולת העוף -

שמלקן, ושמיצה את דמן,

לאכל דבר שדרכו לאכל,

ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -

חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת,

חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.

כיצד קרב המתיר כמצותו? -

מלק בשתיקה, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,

או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה את הדם בשתיקה,

או שמלק, ומיצה את הדם חוץ לזמנו - זה הוא שקרב המתיר כמצותו.

כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -

מלק חוץ למקומו, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,

או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה הדם חוץ למקומו,

או שמלק, ומיצה הדם חוץ למקומו,

חטאת העוף -

שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה חוץ לזמנה,

או שמלקה חוץ לזמנה, מיצה דמה שלא לשמה,

או שמלק, ומיצה דמה שלא לשמה - זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.

לאכל כזית בחוץ, כזית למחר,

כזית למחר, וכזית בחוץ,

כחצי זית בחוץ, וכחצי זית למחר,

כחצי זית למחר, וכחצי זית בחוץ - פסול, ואין בו כרת.

אמר רבי יהודה: זה הכלל -

אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,

ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.

וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.

לאכל כחצי זית, ולהקטיר כחצי זית - כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

הדף הראשי של משנה זבחים ו

משנה זבחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב