משנה זבחים ו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ו · משנה ז | >>
חטאת העוף שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה שלא לשמה, או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה, פסולה.
עולת העוף, כשרה, ובלבד שלא עלתה לבעלים.
אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמיצה דמן לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול, ואין בו כרת.
חוץ לזמנו, פיגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד כג קרב המתיר כמצותו?
מלק בשתיקה ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם בשתיקה, או שמלק ומיצה הדם חוץ לזמנו, זה [הוא] שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו?
מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו, [או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו,] חטאת העוף שמלקה שלא לשמה ומיצה דמה חוץ לזמנה, או שמלקה חוץ לזמנה ומיצה דמה שלא לשמה, [או שמלקה ומיצה דמה שלא לשמה,] זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול, ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה, זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פיגול, וחייבין עליו כרת.
ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול, ואין בו כרת.
וחכמים אומרים, זה וזה פסול, ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- מִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ,
- פְּסוּלָה.
- עוֹלַת הָעוֹף,
- כְּשֵׁרָה,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים.
- אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף
- שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּצָּה דָּמָן
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,
- וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
כֵּיצַד קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- מָלַק בִּשְׁתִיקָה,
- וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וּמִצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה,
- אוֹ שֶׁמָלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- זֶה – שֶׁקָּרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
כֵּיצַד לֹא קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁמָלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- וּמִצָּה דָּמָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ,
- אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ,
- וּמִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ וּמִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
- לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר,
- כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ,
- כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר,
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל:
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וָזֶה פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
חטאת העוף -
- שמלקה שלא לשמה,
- מיצה דמה שלא לשמה,
- או לשמה ושלא לשמה,
- או שלא לשמה ולשמה - פסולה.
- עולת העוף - כשרה, ובלבד שלא עלת לבעלים.
- אחד חטאת העוף, ואחד עולת העוף -
- שמלקן, ושמיצה את דמן,
- לאכל דבר שדרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -
- חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת,
- חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
- כיצד קרב המתיר כמצותו? -
- מלק בשתיקה, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,
- או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה את הדם בשתיקה,
- או שמלק, ומיצה את הדם חוץ לזמנו - זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
- כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -
- מלק חוץ למקומו, ומיצה את הדם חוץ לזמנו,
- או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה הדם חוץ למקומו,
- או שמלק, ומיצה הדם חוץ למקומו,
- חטאת העוף -
- שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה חוץ לזמנה,
- או שמלקה חוץ לזמנה, מיצה דמה שלא לשמה,
- או שמלק, ומיצה דמה שלא לשמה - זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
- לאכל כזית בחוץ, כזית למחר,
- כזית למחר, וכזית בחוץ,
- כחצי זית בחוץ, וכחצי זית למחר,
- כחצי זית למחר, וכחצי זית בחוץ - פסול, ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- לאכל כחצי זית, ולהקטיר כחצי זית - כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
המליקה בעוף היא כמו השחיטה בבהמה, והמיצוי כמו הזריקה. ואין בעוף לא קבלה ולא הילוך, ובאלו שתי העבודות בלבד תפסול בו המחשבה, רוצה לומר מליקה ומיצוי, כמו שיפסל הזבח בארבעה דברים. וזה העניין כולו מבואר כפי העיקרים שבארנו בפרק ראשון ושני. וכשתבין מה שפירשנו בסוף הפרק השני יתבאר לך הכל, לפי שהן אותן המשניות בעצמן. וכפל אותן בכאן פעם שנית בקרבן העוף, להשוות אותו לקרבן בהמה בדיני המחשבה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
חטאת העוף שמלקה שלא לשמה. מליקה בעוף במקום שחיטה בבהמה. ומיצוי בעוף במקום זריקת הדם בבהמה. והמחשבה הפוסלת בשחיטה וזריקת דם בבהמה, פוסלת במליקה ובמיצוי הדם בעוף. אבל קבלה והלוך אין בעוף:
עולת העוף כשרה. כדתנן בריש פרק קמא גבי בהמה, כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת:
לאכול דבר שדרכו לאכול. חטאת העוף: להקטיר דבר שדרכו להקטיר. עולת העוף:
שלא לשמה. אין מוציא עולה מידי פגול, לפי שהיא כשרה שלא לשמה. וכולה מתניתין מפורשת לעיל פרק ב':
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
(כג) (על המשנה) כיצד. כל הנך משניות דהכא ודפ"ב דמכילתין ודפ"ק דמנחות, צריכי לדקדק אמאי צריכי לכולהו. תוספ':
אחד חטאת העוף וכו': פ' שני דמעילה דף ט':
אחד חטאת העוף: ואחד עולת העוף' שמלקן ושמיצה דמן. לא מצי למיתני ושהזה דמן דהא קתני הכא עולה והזאה בעולה ליכא ולמ"ד בר"פ שני דמעילה דמצוי דחטאת העוף אינו מעכב מיצה דקתני הכא לא קאי אלא אעולת העוף דלית ביה הזאה אלא מיצוי אבל חטאת העוף דאיכא מצוי מאחר שלא פיגל בהזאה לא מצי מפגל במצוי דמצוי אינו מעכב. ועיין במ"ש שם ראש הפרק. וביד פי"ג דהלכות פסולי המוקדשין סימן ה' ורפט"ו ורפי"ו:
או שמלק חוץ לזמנו. ומיצה הדם חוץ למקומו או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו חטאת העוף וכו': כך צ"ל:
יכין
חטאת העוף שמלקה שלא לשמה: דמליקה בעוף דינה כשחיטה בבהמה:
מיצה דמה שלא לשמה: נ"ל דנקט מיצוי, לאשמעינן דאע"ג דהוה דומיא דשפיכת שיריים בבהמה, עכ"פ מדמיצוי מעכב, כלעיל סי' כ"ו, להכי דינו כזריקה, ומכ"ש בהזה שלא לשמה. ונ"ל ראיה מש"ס [מעילה ד"ח א' ורש"י שם, ורש"י שם ד"ט א' ד"ה קתני מיהת]:
או שלא לשמה ולשמה: שעשה א' מב' עבודות הללו בב' מחשבות, או שחישב בשעת מליקה לשמה ע"מ למצות דמה שלא לשמה:
פסולה: דדינה כחטאת בהמה:
עולת העוף כשרה: דדינה כעולת בהמה שכשרה שלא לשמה:
לאכול דבר שדרכו לאכול: דהיינו חטאת עוף:
להקטיר דבר שדרכו להקטיר: היינו עולת העוף:
חוץ למקומו: שאמר בא' עבודות הנ"ל שעושה אותה ע"מ לאכול או להקטיר כזית חוץ לעזרה:
חוץ לזמנו: שכשעשה א' מב' עבודות, אמר שעושה אותה כדי לאכול או להקטיר כזית אחר זמן הראוי:
פגול וחייבין עליו כרת: אפילו אכלו תוך זמנו:
ובלבד שיקרב המתיר כמצותו: ר"ל שמצוי הדם שהוא המתיר גוף העוף לאכילה או להקטרה יהיה כדינו בלי פסול אחר:
מלק בשתיקה: ר"ל בלי מחשבה הפוסלת, ואח"כ מיצה וכו':
מלק חוץ למקומו: שמלק על מנת לאכול או להקטיר כזית ממנו חוץ לעזרה:
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר: רישא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו היינו נמי בכה"ג, רק רישא מיירי בב' עבודות, שמלק לאכול כזית בחוץ, ומיצה לאכול כזית אחר זמנו, אבל הכא מיירי בעבודה א', שמלק לאכול כזית בחיץ וכזית למחר:
פסול ואין בו כרת: מדמעורב בו פסול אחר:
אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום: בין בעבודה א' או בב' עבודות פליג, דס"ל תפוס לשון ראשון, כלעיל [ס"פ ב']:
ולהקטיר כחצי זית: ושניהן במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו:
שאין אכילה והקטרה מצטרפין: ואילה"ק הרי אפילו מצטרפין אפ"ה כשר, דממ"נ בין שהוא עולה או חטאת הרי יש בו חצי זית א' שאין דרכו לאכול או להקריב ובכה"ג אפילו כזית שלם לשם כך אינו פוסל כלעיל בריש משנתינו. נ"ל דאפ"ה סד"א דדוקא כשכל הזית הוא שלא כדרכו אינו פוסלו, אבל כשחצי זית הוא רק שלא כדרכו מצטרף קמ"ל. מיהו בש"ס [דל"א ב'] משמע דאין זה סברא, ולפיכך נ"ל דהכא רק אגב גררא דספ"ב נקטא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת