עיקר תוי"ט על זבחים ו

(א)

(א) (על המשנה) ששחטן. מדאורייתא שוחט לכתחלה. כדדרשינן מוזבחת עליו. ושמא הא דנקט דיעבד, מדרבנן, שלא תרביץ גללים. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) והא דדרשינן עליו שיהא שלם, הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו. תוספ':

(ב)

(ג) (על הברטנורא) כלומר דדלי דלות. והיינו דכתב ומשמע נמי וכו', דכולהו חדא קרא וחדא דרשא:

(ד) (על הברטנורא) תימה דלא ילפינן נמי למליקה. ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח כמנחה. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) והר"מ כתב ושיירי הדם של עולות וחטאות הנאכלות ואשמות ושלמים ששופכים עליה:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) ולשלשה דברים הנעשים בה למטה אינו עולה ואינו מקיף, אלא עומד על הרצפה בקרקע. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) ולפי זה כבש קטן היה ג"כ לשמאל. רש"י. וכן כתבו התוספ'. וכמו שהיה כבש קטן שפנה אל הסובב למזרח הכבש. ועיין תוי"ט:

(ח) (על המשנה) וחוזרין כו'. בדרך שעלו בו. ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהלוך של שמאל ממעטין. רש"י. ותוספ' כתבו דטעמא דהכא חזרתו על העקב הוי דרך ימין:

(ד)

(ט) (על המשנה) חטאת כו'. משום דדם חטאת קודם לעולה, מפרש חטאת תחלה. תוספ':

(י) (על הברטנורא) ואינו כן לשון הברייתא בסוף פרקין. אלא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שיגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו. ופירש"י שדרה, חוט השדרה. מפרקת, עצם הצואר. בלא רוב בשר המקפת, דאל"ה הויא נבלה. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) ילפינן לה בגמרא מקרא:

(יב) (על הברטנורא) לשון רש"י, הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו:

(יג) (על הברטנורא) ובמנחות פירש"י, מיצוי, סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק:

(יד) (על הברטנורא) לא ידענא למאי איצטריך להאי, דקרא גופיה הא קאמר ימצה אל יסוד המזבח. אבל בגמרא מייתי הברייתא על ההזאה שתהא למטה ולא למעלה. וכ"כ הר"ב בעצמו ריש קנים. ועתוי"ט:

(ה)

(טו) (על הברטנורא) ולא סגי לן בהכי, דהא גזירה שוה אית לן למול עורף, דנילף נמי ליסוד. אלא כדאיתא בברייתא, דכתיב ומלק והקטיר, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. ועוד נאמר והקטיר ונמצה דמו, וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה, אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי בראש המזבח:

(טז) (על הברטנורא) וזה לשון רש"י, ערפה, גובה ראשה. מול ערפה, למטה לצד האגפיים מול הרואה את העורף. ע"כ. וצ"ע, דהו"ל לפרש במשנה הקודמת:

(יז) (על הברטנורא) בגזירה שוה ומלק ומלק. וכתבו התוספ', דליכא למילף מליקה דחטאת דתהא ג"כ בראש המזבח, דכיון דמליקה דעולה לא י, לפינן אלא בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש:

(יח) (על הברטנורא) הר"מ. ולא סגי לן כו'. דנילף נמי בג"ש ללא יכדיל. אלא כדאיתא בברייתא דתלמוד לומר ומלק והקטיר, מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה כו'. ומנין שהקטרת הראש לעצמו והגוף כו', שנאמר והקטיר אותו, הרי הקטרת הגוף אמורה, הא מה אני מקיים והקטיר המזבח כו', בהקטרת הראש הכתוב מדבר:

(יט) (על המשנה) וממצה. דלא כתיב אלא מצוי בלבד:

(כ) (על הברטנורא) מלשון אין מקיפים ב' חביות:

(כא) (על המשנה) במלח. כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. רש"י:

(ו)

(כב) (על הברטנורא) שעיקר הדם הכבד והלב והגידים היוצאים משניהם. הר"מ. ות"ר עולה אע"פ שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש. יכול טיצה דם הראש ולא דם הגוף ת"ל היא:

(ז)

(כג) (על המשנה) כיצד. כל הנך משניות דהכא ודפ"ב דמכילתין ודפ"ק דמנחות, צריכי לדקדק אמאי צריכי לכולהו. תוספ':