משנה זבחים ו דפוסים
משנה זבחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א עריכה
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר, כאילו נשחטו בצפון.
רבי יוסי בר יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון, כצפון. מחצי המזבח ולדרום, כדרום.
המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.
משנה ב עריכה
חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית.
בכל מקום היתה כשרה, אלא זה היה מקומה.
ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה, ושלשה מלמעלה.
מלמטה, חטאת העוף, וההגשות, ושיירי הדם.
מלמעלה, ניסוך המים והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח.
משנה ג עריכה
כל העולים למזבח, עולין דרך ימין, ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו, שהיו עולים וחוזרים לעקב.
משנה ד עריכה
חטאת העוף כיצד היתה נעשית?
היה מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל, ומזה מדמה על קיר המזבח.
שיירי הדם, היה מתמצה על היסוד.
אין למזבח אלא דמה, וכולה לכהנים.
משנה ה עריכה
עולת העוף כיצד היתה נעשית?
עלה בכבש ופנה לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, וממצה את דמה על קיר המזבח.
נטל את הראש, והקיף בית מליקתו למזבח, וספגו במלח, וזרקו על גבי האישים.
בא לו לגוף, והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה, והשליכן לבית הדשן.
שיסע ולא הבדיל, ואם הבדיל, כשר, וספגו במלח, וזרקו על גבי האשים.
משנה ו עריכה
לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה ולא את בני מעיים היוצאין עמה ולא ספגו במלח, כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה, כשרה.
הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה, פסולה.
מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, פסולה.
מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, כשרה.
משנה ז עריכה
חטאת העוף שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה שלא לשמה, או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה, פסולה.
עולת העוף, כשרה, ובלבד שלא עלתה לבעלים.
אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמיצה דמן לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול, ואין בו כרת.
חוץ לזמנו, פיגול, וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו?
מלק בשתיקה ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם בשתיקה, או שמלק ומיצה הדם חוץ לזמנו, זה [הוא] שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו?
מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו, [או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו,] חטאת העוף שמלקה שלא לשמה ומיצה דמה חוץ לזמנה, או שמלקה חוץ לזמנה ומיצה דמה שלא לשמה, [או שמלקה ומיצה דמה שלא לשמה,] זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול, ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה, זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פיגול, וחייבין עליו כרת.
ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול, ואין בו כרת.
וחכמים אומרים, זה וזה פסול, ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
משנה זבחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב