פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל
  מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יש מתעשר ואין כל" - מראה עצמו עשיר ד"א יש אדם שהוא מתעשר בסופו ואין לו כלום בתחילתו ויש שהוא בא לידי עניות מממון גדול ד"א מתעשר בגזל עניים וסוף אין לו כלום

"ויש מתרושש" - ע"י שפיזר ונתן לאביונים והון רב מוכן לו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יש מתעשר" - יש מן האנשים מי שהוא מראה עצמו עשיר, ואין לו שום קנין; ויש מהם שמראה עצמו עני, ויש בביתו "הון רב".

וכן הענין בחכמה: כי יש שמראה עצמו חכם מזולת היותו כן, ויש שמראה עצמו בלתי חכם ולו חכמה גדולה.

והנה, יבאר זה החכם, כי ה"מתרושש והון רב" ישובח יותר, כי בזה הוא ממלט עצמו מכמה סיבות באות ומתגלגלות על העשיר, וזה שה(משלי יג ח): "רש לא שמע גערה" משום אדם.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז-ח) "יש מתעשר" וגו' "כופר נפש" וגו' יש שלפי ראות העין נראה שהוא "מתעשר", אבל אחרי הבחינה השכליית באמת "אין" לו "כל", וכן נראה לפעמים בעין "שאיש מתרושש" ומכלה עשרו, ובאמת יש לו "הון רב", וזה כי קנין העושר אינו קנין אמתי רק קנין מדומה, כמו שיאמר המשתגע זה ביתי וזה קניני, כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים, עד שמה שאנו קוראים עשיר מי שיש לו קנינים רבים, הוא הבל מדומה, כי אין קשר אמתי להקנינים עם הקונה אותם, שלפעמים יאבד העושר בענין רע בחייו ועל כל פנים יעזבו לאחרים חילם במותם, עד שהוא רק מתעשר לפי הנראה, ובאמת אין כל, כי אין זה קנין דבוק בנפשו, אבל מי שמפזר עשרו לצדקה וחסד וקונה בזה שלמות לנפשו שהוא עקר האדם החי לנצח זה עושר אמתי, והמתרושש הזה יש לו הון רב שמור לנצח בעולם הנשמות, והוא עושר אמתי והון נצחי רב וגדול מאד, ומפרש כי "כופר נפש איש עשרו", עקר העושר הוא אם הוא כופר נפשו הרוחנית, אם יתנהו לעניים לפדות נפשו מני שחת, ובזה "רש לא שמע גערה", לא יכעוס על הרש הבא לקחת ממנו כופר נפשו להחיותו בחיי עד, כי יתן לו בשמחה רבה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יש" - ר"ל לפעמים ימצא המתעסק להתעשר ואין לו כל מאומה, והמתעסק להעני את עצמו ישיג בזה הון רב - כי המרבה הון בגזל יעני, והממעיט ההון בצדקה יעשיר.

מצודת ציון

"מתרושש" - מלשון רש ועני.

<< · מ"ג משלי · יג · ז · >>