פתיחת התפריט הראשי

משלי כח יא: "חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר, וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ."

תרגום מצודות: העשיר מחזיק עצמו לחכם, אבל לא כן הוא; כי אף הדל, אם הוא מבין, יחקור בדברי החכמה יותר ממנו; כי אין העושר סיבה אל החכמה.

תרגום ויקיטקסט: כל איש עשיר חושב שהוא חכם ויודע את סוד ההתעשרות; אולם דל מבין אינו קונה את ה"סודות" הללו לפני שהוא חוקר היטב את העשיר ובודק אם הצלחתו אכן נובעת מחכמה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כח יא.


דקויותעריכה

אם יש כל כך הרבה רבי-מכר שמציעים מתכון להתעשרות קלה ומהירה, איך זה שיש כל כך מעט עשירים?

אפשרות אחת היא, שמחברי הספרים הללו הם לא באמת עשירים, אלא רק מתחזים, שהרי, (משלי יג ז): "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב"*.

ייתכן גם שהם באמת עשירים, אבל הם לא באמת התעשרו מהשיטות שהם כתבו עליהן בספר, אלא ממכירת הספר עצמו...

אך גם אם הם באמת התעשרו בזכות השיטות שהם ממליצים עליהן, אין זה אומר שהשיטות שלהם מתאימות לאחרים.

חכם בעיניו איש עשיר = אדם שהצליח להתעשר, נוטה להחמיא לעצמו ולייחס את ההצלחה שלו לחכמתו. הוא הרי עשה בדיוק את הבחירות הנכונות - קנה את הנכסים הנכונים, השקיע במניות הנכונות, בחר את מקום העבודה הנכון, וכו'...

למעשה, יש הרבה אנשים שעשו בחירות הגיוניות באותה מידה, אבל לא הצליחו להתעשר. מדוע? - כי מבחינה סטטיסטית, בקבוצה מספיק גדולה של אנשים, גם אם אנשים עושים בחירות אקראיות לחלוטין, מספר קטן מהם יצליחו להתעשר (בשפה עממית אומרים ש"היה להם מזל").

לדוגמה, אם יש מיליון מניות בבורסה, ואחת מהן עומדת להכפיל את ערכה פי 100, אז מי שיקנה אותה יתעשר; הסיכוי לבחור במניה זו באקראי הוא 1 למיליון, סיכוי מאד נמוך, אבל אם 2 מיליון איש משקיעים בבורסה, גם אם הם עושים בחירות אקראיות לחלוטין, חלק מהם יבחרו במניה זו ויתעשרו, ויגידו לעצמם "איזה שכל יש לנו, בחרנו בדיוק את המניה הנכונה...". כך הדבר גם לגבי דרכים אחרות להתעשרות.

הבעיה מתחילה כשאדם לא מסתפק במחמאות עצמיות, אלא גם חושב שהוא חכם (= יודע ללמד), ומחליט לכתוב ספר כדי ללמד את האחרים "איך להתעשר". הוא מספר להם על הבחירות שעשה, אבל הוא לא מספר להם על כל שאר האנשים שעשו בחירות הגיוניות באותה מידה ולא הצליחו להתעשר.

רוב האנשים שיקנו את הספר וישתמשו בשיטות שלו, לא יצליחו להתעשר, אבל הם לא יפרסמו את זה, כי כמו בסיפור "בגדי המלך החדשים", אף אחד לא רוצה שיחשבו שהוא הטיפש היחיד... וכך אנשים ממשיכים לקנות את הספר וממשיכים להעשיר את המחבר.

הנפגעים העיקריים מספרים כאלה הם אנשים עניים, שמרוב ייאוש מוכנים אפילו לשלם כסף כדי לקבל מתכון ליציאה מהעוני; הם קונים את הספר, משקיעים כסף בשיטות שכתובות בו, ונעשים עוד יותר עניים. ולכן מייעץ ספר משלי:

ודל מבין יחקרנו = אדם דל הרוצה לנהוג בתבונה, לא יאמין לעשיר שטוען שהוא חכם, אלא יחקור היטב את טענותיו, כדי לראות האם הוא באמת התעשר כתוצאה מחכמתו הרבה, או שרק "היה לו מזל".

אין להסיק מכאן, חלילה, שרק המזל הוא הקובע; ודאי שהחכמה עשויה לעזור לאנשים להשיג עושר, כמו שאומרת החכמה ב(משלי ח יח): "עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה"; אולם, לא כל מי שהצליח להתעשר הוא בהכרח חכם, ולכן צריך לחקור כל אדם עשיר שחושב שהוא חכם, לפני שקונים את ספרי ההתעשרות שלו.

מה זה ודל מבין יחקרנו?עריכה

ע"פ הטעמים, יש לקרוא "ודל מבין - יחקרנו", כלומר:

1. אדם דל שיש לו תבונה, יחקור את האמת יותר מהעשיר (מצודת דוד), כדברי חז"ל "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה".


- אולם, הצירוף "יחקרנו" משמעו "יחקור אותו" ולא "יחקור יותר ממנו".

2. אדם דל שיש לו תבונה, יחקור היטב את העשיר, ולא יחשוב שהוא חכם רק בגלל שהצליח להתעשר (ראו למעלה).

3. "ודל מבין יחקרנו מצד חכמתו, ויסבב שיוציא העשיר בפיו מה שיתבאר מומו וחסרון מדתו, כמו הענין בחקירת העדים שהוא לעמוד על מה שבדבריהם מהמומים, ואז יתבאר לעשיר כי לא יוכל להשמר מענות על הדל המבין מה שהתבאר בו מום שכלו" (ע"פ רלב"ג). הדל, מתוך מלחמת הקיום שלו, לומד לחקור ולבדוק כל דבר לעומק, ולכן יש לו אפשרות לעלות על פגמים ובעיות שהעשיר אינו שם לב אליהן.

ואפשר גם לקרוא, נגד הטעמים, "ודל - מבין יחקרנו":

4. "והדל - כל אדם שמבין שהוא דל, חוקר אותו". הדל צריך לבקש עזרה מאחרים, ולכן הוא נמצא תמיד תחת חקירה: כל מי שהוא מבקש ממנו עזרה, שואל אותו "איך התדלדלת? מדוע נעשית עני? למה אין לך עבודה?" ולאחר מכן גם "למה אתה הולך בבגדים מרושלים? למה אתה לא מחייך?" וכו'... כתוצאה מכך, הוא מתרגל תמיד להסביר את עצמו, ואף-פעם לא מרגיש שהוא חכם יותר מאחרים. לעומת זאת, איש עשיר לא צריך לבקש עזרה מאף אחד, ולכן הוא לא צריך להסביר את מעשיו לאף אחד, והוא מתרגל להרגיש חכם - להרגיש שהוא תמיד צודק.

- אולם, לפי זה לא ברור למה דווקא "מבין יחקרנו", היה עדיף לכתוב "ודל - רעהו יחקרנו".

4. "והדל - כל אדם נבון חוקר אותו כדי לברר את המסקנות שאליהן הגיע בחייו". לעומת העשירים שחושבים את עצמם לחכמים ורק יודעים לדקלם את המסקנות שאליהם הם הגיעו מתוך נסיונם האישי, אין להם חשק ולא רצון להכנס לראש של משהו אחר, הם לא מרגישים שעוד יש להם מה ללמוד; הדלים לומדים אחד מהשני, ולכן יכולים לעזור; איתם ביחד אפשר לחקור בעיות, ולא להסתפק במסקנות מוכנות מראש (ע"פ יעל).5. על-דרך הדרש אפשר לפרש גם את תחילת הפסוק נגד הטעמים "חכם - בעיניו איש עשיר": החכם תמיד עשיר בעיני עצמו, כי הוא שם לב לכל הדברים הטובים והיפים שיש בעולם, ויודע שגם אם אין לו כל רכוש, הוא עדיין עשיר גדול מעצם העובדה שהוא חי בעולם; "ודל - מבין יחקרנו" - מי שבכל-זאת מצטער על דלותו - צריך ללכת לאדם מבין, שיסביר לו עניין זה, וילמד אותו לשמוח בחלקו (ע"פ ישראל פומברג, שיעור במשכן אחוה, ה טבת ה'תשס"ז).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/28-11