קטגוריה:משלי ה יז

פסוק 17 "יהי לך לבדך ואין לזרים איתך" לכאורה סותר את פסוק 16 "יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים"!

אפשר ליישב את הסתירה בהתאם לארבעת הרבדים שבהן פירשנו את הפסוקים הקודמים. בקצרה: 1. תוכל לייצא מים לאחרים, אך מקור המים יישאר בבעלותך; 2. הילדים שלך יפוצו בעולם ויביאו כבוד למשפחתך, אך תמיד יישארו נאמנים לך ולערכיך; 3. עם ישראל יהיה אור לגויים, אך ישמור על ייחודו הלאומי; 4. הרעיונות שלך יביאו תועלת לאנשים רבים, אך המומחיות תישאר שלך בלבד.

ובהרחבה:

1. מקורות מים: כשמחפשים מים באדמה, החפירה קשה יותר ככל שהעומק גדול יותר. הדבר עלול לפתות אותי לנסות להשתלט על שטחים רבים ולבצע מספר רב של חפירות שטחיות וזולות. אולם התנהגות כזו תסבך אותי במלחמות וסכסוכים שעלולים לעלות לי הרבה יותר. לכן עדיף לי להשקיע במקורות המים שלי, שהבעלות שלי עליהם ברורה ומוסכמת ואף אחד לא ינסה לגזול אותם ממני, יהי לך לבדך ואין לזרים איתך. עדיף לי ליצור מפעלי מים ייחודיים שאין לאף עם אחר, כדוגמת המוביל הארצי, מפעל המים הגדול של מדינת ישראל, שנבנה דווקא מתוך המחסור במים, מאבקי המים עם מדינות ערב, והצורך לנצל באופן הטוב ביותר את מקורות המים שבידינו. בזכות מפעלי מים כאלה, בסופו של דבר יהיו לי מספיק מים כך שאוכל גם לייצא לאחרים, יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים.

2. זוגיות: לכל גבר (וגם לכל זכר בבעלי החיים) ישנו יצר טבעי המניע אותו להפיץ את המטען הגנטי שלו בכמה שיותר מקומות שונים. אולם, אם אפעל רק לפי היצר הזה, אשאר ללא משפחה אמיתית, לא אדע מי הם ילדיי, ולא אוכל להעביר לילדיי את המטען התרבותי והרוחני שלי. לכן עדיף לי להעמיק את הקשר עם אשתי, לבנות עמה משפחה ולהוליד עמה ילדים שאדע בוודאות שהם שלי, יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך (אבן עזרא, מצודות, רמ"ד ואלי). בילדים האלה אוכל להשקיע את כוחותיי הרוחניים, לחנך לחכמה ולתורה, עד "אשר ייצא שמעם למרחוק" (מצודת דוד), ילדים חכמים שיעשו את מה שנאמר ב(משלי א כ): "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ"; יפיצו את מעיינות החכמה שלי החוצה, כמו פלגי מים ברחובות.

3. תאוות לעומת חכמות: כשאני הולך אחר תאוות גופניות, אני עושה דבר שכל אדם אחר יכול לעשות; אין בזה שום דבר ייחודי לי. אבל כאשר אני משקיע בלימוד ובחכמה, אני מגלה את הרעיונות והכישרונות הייחודיים לי, ובסופו של דבר אוכל גם להפיץ את המעיינות הלאה וללמד אחרים: "סוף שתקנה תלמידים ותורה הוראות ברבים ויצא לך שם" (רש"י). החכמה היא הכוח היחיד שבאמת שייך לי: "כי השלמויות המצויות לאדם - ארבעה מינים: ראשיתן... הרכוש... וזו שלמות שאין מגע בינה ובין אותו האדם כלל, אלא... דמיון מוחלט, זה ביתי וזה עבדי והממון הזה ממוני... וכאשר יתבונן על עצמו, ימצא שכל אלה מחוץ לעצמותו...; והמין השני...איבריו... וגם מין זה אין לשומו תכלית, לפי שהיא שלמות גופנית, ואינו לאדם מחמת שהוא אדם אלא מחמת שהוא בעל חי... ואפילו אם יגיע האדם אל התכלית והשיא, לא יגיע לכוח פרד חזק... והמין השלישי... היא שלמות המעלות המידותיות... וגם מין זה אינו אלא הצעה לזולתו... שכל המידות אינן אלא בין כל אחד מבני האדם לבין זולתו, וכאילו השלמות הזו במידותיו אין עתודתה אלא לתועלת בני אדם, ונעשה כלי לזולתו... והמין הרביעי הוא השלמות האנושית האמיתית, והיא השגת המעלות ההגיוניות, כלומר ציור מושכלות המביאות להשקפות אמיתיות בעניינים האלהיים.. והיא המשלימה את האדם שלמות אמיתית, והיא לו לבדו, והיא המעניקה לו הקיום הנצחי, ובה האדם אדם!" (רמב"ם, מורה נבוכים ג נד).

כך גם, כשעם ישראל משקיע בתורה ואינו פוזל לתאוות זרות או לתורות של עמים נכריים, הוא זוכה לפתח את הכישרונות הרוחניים המיוחדים לו בלבד: "הדרך להיות "אור לגויים" אינה דרך "מסיונרית", המחייבת להתרוצץ ברחבי העולם, אלא דרך ה"סגולה", העצורה והמופנמת, התובעת לבנות בנין לאומי של "ממלכת כהנים", מאירה וקורנת, המושכת את אומות העולם לבוא אליה... גם לאחר השליחות הגדולה לאמות העולם נותרה עדיין "נקודה סגולית"... גם לאחר שיקיים עם ישראל את ייעודו: יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים עדיין תישמר בו "נקודה סגולית" של "עם קדוש" הדבק בא-לוהיו באהבה עמוקה שאין לזרים חלק בה... ועליה תישא חוכמה קולה: יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך" .

4. רעיונות מקוריים: גם בתוך עולם החכמה, יש אנשים הרוצים לגזול רעיונות של אחרים, על-מנת לזכות במהירות לכבוד ולהערכה. אולם, הכבוד על חידושים של אחרים הוא זמני וחולף. עדיף לי להתמקד ברעיונות הייחודיים שלי ולפתח אותם. כך בסופו של דבר אהיה מומחה לנושא שאני עוסק בו, תהיה לי מומחיות שאין לאף אדם אחר, יהי לך לבדך ואין לזרים איתך. הרעיונות שלי יתפשטו ויתפרסמו בעולם, יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים, אבל המומחיות תישאר שלי בלבד.

הדבק באשת נעוריו זוכה לברכה: "וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ"; הנואף עם אשה זרה מקבל קללה (פסוק 10): "פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ" (רש"י).

-

בתורה ישנן מצוות רבות ייחודיות לעם ישראל, המייצגות את התפקיד הרוחני המיוחד של עם ישראל:

- ראש חודש, (שמות יב ב): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"*.

- פסח, (שמות יב ו): "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה...".

- ספירת העומר, (ויקרא כג טו): "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה".

- ארבעת המינים, (ויקרא כג מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"*.

- שנת השמיטה, (ויקרא כה ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה...".

- שנת היובל, (ויקרא כה יב): "כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם ...".

- איסור עבודת אלילים, (ויקרא כו א): "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם ...".

- ציצית, (במדבר טו לט): "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ...".

- ארץ ישראל, (במדבר לג נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ".

- רחמים, (דברים יג יח): "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ".

- צדקה, (דברים כד יג): "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ, וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ".

- משפט, (הושע ה א): "שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט...".

עם ישראל! במקום ללכת אחרי תאוות זרות ותורות של עמים נכריים, שתה את מי החכמה מתוך הבאר השייכת לך - תורת ישראל; כך תפיק רעיונות אשר "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ, וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (על-פי שמות רבה טו כג).