פתיחת התפריט הראשי

משלי ה טז: "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה, בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם;"

תרגום מצודות: - אז יפוצו (יתפזרו) מעינותיך חוצה עד כי ילכו ברחובות פלגי מים (אַמָּת המים), כלומר: תזכה לבנים אשר יצא שמעם למרחוק.

תרגום ויקיטקסט: כשתשקיע בפיתוח מקורות המים שלך, תגלה מעיינות חדשים אשר יפוצו (יתפשטו) החוצה, ופלגי מים שיזרמו במרחבים.

/ כשתשקיע בפיתוח הקשר עם אשתך, ייוולדו לכם ילדים רבים אשר יפוצו (יתפרסמו) בחוץ, וילמדו חכמה ברחובות.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ה טז.


דקויותעריכה

בפסוק הקודם, בור מכיל מים עומדים הנאספים מהחוץ פנימה, ובאר מכילה מים הנוזלים ונובעים מתוכה החוצה; הפסוק שלנו מתאר מקורות מים שהנביעה שלהם גדולה עוד יותר - מעיינות ופלגי מים.

ישנו סדר בפסוקים: "בתחילה שתה מבורך, ולבסוף מתוך בארך" (עולא, תלמוד בבלי, עבודה זרה יט א), "תחילה כמים מכונסים, ולבסוף נובעים הם והולכים" (רש"י). כך הוא הסדר גם בעולם החכמה והתורה: בתחילת דרכו של האדם הוא מתמלא מגורמים חיצוניים, כמו בור שיש למלא במים מבחוץ, "אולם לאחר כמה שנים שהאדם לומד את תורת ה', מוחו וליבו נעשים כמעיין הנובע מעצמו דברי תורה וחכמה, אז האדם מעצמו מגלה חידושים והבנות עמוקות שיוצאים מהתורה שרכש" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, א תמוז ה'תשס"ט) .

הקבלותעריכה

יצחק אבינו חפר בארות מים בנגב אולם הפלשתים רבו איתו על כל באר שחפר וטענו שהמים שייכים להם. במקום לפתוח במלחמה, הוא עבר בכל פעם למקום אחר, עד שמצא באר שהפלשתים כבר לא רבו עליה. באר זו נקראה רחובות, (בראשית כו כא): "... וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם. וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר, כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".

ראוי לכל אדם לברוח מן המחלוקת ולהשקיע במקומות שאף אחד לא יריב איתו עליהם. כך יזכה לברכת ה' ומעיונותיו יפוצו ברחובות.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/05-16