קטגוריה:משלי ה ט

ניתן לפרש ביטויים אלה בדרכים שונות, בהתאם למשמעויות השונות של האישה זרה בספר משלי:

1. האישה הזרה היא אישה ממש, בת לעם זר. האחרים הם בני-עמה של אותה אישה. הוד הוא שלטון ומלכות (זכריה ו13, תהלים כא6, וראו גם "הקבלות"). כשאדם מתפתה ללכת אחר בת עם זר, הוא עלול לאבד את כוחו ושלטונו לבני עמים אחרים. ראיה לפירוש זה היא ההקבלה לשמשון ולשלמה (ראו "הקבלות").

ייתכן גם שהאחרים הם קרובי משפחתה של האישה, שינקמו בנואף על חילול כבוד המשפחה (דעת מקרא. בפרקנו האישה הזרה אינה נשואה, בניגוד לפרקים ו-ז). ההוד רומז לילדים: כשאדם שוכב עם בת עם זר, הילדים נחשבים נכרים ואינם נחשבים לילדיו החוקיים. ראיה לפירוש זה היא פסוק 17, הקובע שכשהאדם נאמן לאשתו, הילדים "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך".

2. האישה הזרה היא משל לפיתויים ותאוות חומריות, והאחרים הם אותם אנשים שיוצרים את הפיתויים, כגון: פרסומאים המפתים את האדם לקנות מוצרים שהוא לא צריך. כשאדם נכנע לפיתוי, הוא נותן לאחרים לשלוט בו ומאבד את השליטה העצמית. הוד הוא גם היופי הנפשי, כוחות-הנפש הייחודיים ההולכים לאיבוד כאשר האדם נכנע לפיתוי גשמי (רלב"ג, מלבי"ם).

3. האישה הזרה היא משל לדת זרה של עבודת אלילים, והאחרים הם האלילים. ראיה לפירוש זה היא העובדה שהאלילים נקראו פעמים רבות בתורה "אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמות כ2 ועוד). הוד הוא שבח והודאה בכוחם של אחרים: "פן תפנה לבך לאלהים אחרים, לתת להם תפארת הודך ושבחך" (רש"י).

אכזרי = זר לגמרי; ובפסוקנו אפשר לפרשו בכמה דרכים:

1. בעלה של האישה הנואפת, המקנא ונוקם באכזריות (כמו בקטע אחר המזהיר מפני ניאוף, (משלי ו לד): "כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר, וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם"; ראו היחס לנואף בספר משלי ובתורה). לפי זה, ייתכן שהקטע כולו עוסק בעונשים חברתיים המוטלים על הנואף.

2. מחלת-מין - "חולי אכזרי המושל על הנואפים" (מלבי"ם) ; לפי זה, ייתכן שהקטע כולו עוסק בעונשים טבעיים המגיעים לאדם שמתמכר לזנות ותאוות: אבדן הכבוד העצמי, הזמן, הכוחות והרכוש.

3. "מלאך אכזרי" (מדרש משלי) , הנזכר גם ב(משלי יז יא): "אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ", "שר של גיהנום" (רש"י); לפי זה, ייתכן שהקטע כולו עוסק בעונשים על טבעיים שיגיעו לאדם החוטא בזנות ובתאוות - ה' ייתן את כבודו לאחרים, ימסור אותו בידי מלאך אכזרי שיקצר את חייו, ימסור את רכושו לאנשים זרים או את גופו למלאכים זרים (מדרש משלי), ויגרום לו להשתעבד לנכרים.

שלמה המלך קיבל מה' הוד מלכות נדיר, (דברי הימים א כט כה): "וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל".

דוד הכיר את שלמה וידע שיש לו חולשה לנשים נכריות, ולכן הזהיר אותו "אַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ, פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ" - פן תאבד את כבוד מלכותך, והמלוכה תעבור לאחרים. וכך אכן קרה! (מלכים א יא א): "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת...", (מלכים א יא יא): "וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ".