קטגוריה:משלי ו לד

הקבלות

האם ניאוף הוא עבירה בין אדם לחברו (פגיעה בבעל הנבגד), או שהוא עבירה בין אדם למקום?

לפי הקטע מספר משלי, נראה לכאורה שגורלו של הנואף נמצא בידי הבעל. הכתוב מעלה אפשרות שהנואף יפייס את הבעל ע"י כופר ממוני, אך מזהיר את האדם שלא יסמוך על אפשרות זאת, כי הבעל עלול להיות קנאי ולפגוע בנואף בחמת-זעם, ואז שום כופר לא יצליח לפייסו.

אולם, דין זה אינו מתאים לדין התורה; על-פי התורה:

• (ויקרא כ י): "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת"
• (דברים כב כב): "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל"

כלומר, על-פי התורה דינו של הנואף הוא מוות, ואינו תלוי כלל ברצונו של הבעל!

1. ע"פ "דעת מקרא", הקטע בספר משלי עוסק באישה נכריה, כפי שכתוב בפסוק 24, "מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה". החוקים בעמים אחרים שונים מחוקי ישראל, וייתכן שבעמים אחרים החוק התיר לבעל להחליט אם הוא רוצה להרוג את הנואף או לסלוח לו (בכמה שבטים באפריקה, וכן בכמה שבטים באיזור הקטבים, הבעל רשאי "להשאיל" את אשתו לאחרים). הקטע מזהיר את האדם, שלא יחשוב שהוא יכול לנאוף עם אישה נכריה ולהינצל, כי גם אם חוקי הנכרים לא מחייבים את הבעל להרוג אותו, רוב הסיכויים שהבעל יעשה כך מתוך קנאותו.

2. ייתכן שהקטע מתייחס גם לאישה מישראל, אבל במצב שבו אי אפשר להוציא את הנואף להורג, למשל כשאין עדים, או כשהם לא נשואים (אלא רק "ידועים בציבור" / "חברים קבועים"). הקטע מזהיר את האדם, שגם במצב זה הניאוף הוא מעשה מסוכן, כי הבעל אינו פועל על-פי כללי הדין התקינים אלא על-פי רגש של קנאה.

3. וייתכן שבפסוק זה גבר הוא כינוי לה', "שהוא גיבור על כל" (רש"י); לפי זה, ייתכן שכל מטרתו של הפסוק היא להדגיש את ההבדל שבין חוקי הגויים לבין חוקי התורה: בחוקי הגויים, הניאוף הוא עוון בין אדם לחברו בלבד, ולכן הבעל יכול למחול לנואף; אבל בחוקי התורה, הניאוף הוא גם עוון בין אדם למקום - הנואף חוטא גם לה', שציווה לקדש את המשפחה. ולכן, גם אם הבעל ימחל, הגבר - ה' - לא ימחל, ויגזור עליו גזר דין מוות: "וכשבא ליום הדין אין הקב"ה מוחל לו, אלא הקב"ה מתמלא עליו חמה. משל למה הדבר דומה - ללגיון אחד שמרד במלך, מה עשה? נטל כלי מלחמתו והלך לקראתו, כיוון שהגיע אצלו, מתוך קנאה שהיתה בו התחיל מכה והולך, היך מה דתימר: כי קנאה חמת גבר. כך לעתיד לבוא הקב"ה מתמלא חמה על בעלי עבירות, לכך נאמר ולא יחמול ביום נקם, וכתיב אחריו לא ישא פני כל כופר. אמר רבי אבהו: ללמדך, שלא כמנהג הקב"ה מידת בשר ודם: מידת בשר ודם, כשהוא מתמלא חמה על חברו, יכול הוא לרצותו בדברים, אבל הקב"ה אינו כן, לא יישא פני כל כופר. בשר ודם, אם אי אתה יכול לרצותו בדברים, יכול אתה לרצותו בממון, אבל הקב"ה אינו כן, ולא יאבה כי תרבה שוחד" (מדרש משלי). וכך קרה לדוד המלך, שחטא בניאוף עם בת-שבע, ואף רצח את בעלה אוריה החיתי (שמואל ב י ב) כדי שלא יוכל לנקום בו (ר' אליהו שץ על משלי), אולם ה' נקם בו בלי רחמים.

ראיה לפירוש זה היא הביטוי יום נקם, המופיע - פרט לפסוק זה - רק ביחס לה', בספר ישעיהו:

• (ישעיהו לד ח): "כִּי יוֹם נָקָם לה', שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן"
• (ישעיהו סא ב): "לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לה' וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים"
• (ישעיהו סג ד): "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה"

ראיה נוספת היא הפסוק הבא, המקביל ל(דברים י יז): "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"*.

לעיון נוסף

- הפסוקים הקודמים עוסקים בעונשו של גנב, וגם שם ישנו הבדל בין הדין האזרחי - ונמצא ישלם שבעתיים, לבין דין התורה*.

- עוד על כופר וניאוף, ראו במאמר כסף לא יכול לקנות אהבה.

- ראו גם: על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט.

נקמה אכזרית על ניאוף נזכרה גם ב(משלי ה ט): "פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי"*.