ביאור:בראשית יט ז
בראשית יט ז: "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט ז.
וַיֹּאמַר
עריכהבמצב המסוכן הזה, לוט חושב שהוא יכול לדבר עם אנשי העיר ולטפל בבעיה. ואכן הקהל שומע את דבריו ועונה לו בהתאם: "ויַֹּאמְרו הָּאֶחָד בָּא לָגורּ ויִַּשְׁפֹּט שָׁפוֹט" (בראשית יט ט). מכאן אפשר להסיק שההמון היה ממושמע ופעל לפי חוקי העיר. הקהל השתתק כאשר לוט יצא ודיבר ארוכות, ולאחר מכן אפילו ענה בצורה מסודרת ולא בשאגות ובהתקפה בלתי-מרוסנת.
אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ
עריכה"אַל נָא" – ביטוי המציין בקשה.
"אַחַי" – פנייה מכובדת לאנשי העיר.
לוט שם את עצמו כחלק מתושבי העיר, כאח וכרע הרוצה בטובתם. עם זאת, המילה "תָּרֵעו"ּ מעידה על כך שהוא האשים אותם בכוונה לעשות רע. יש לשים לב שגם אחרי ההאשמה הזאת, אנשי העיר נתנו לו להמשיך לדבר ולא תקפו אותו.
לוט לא ידע מדוע באו שני האנשים הזרים לסדום. הוא לא ידע שהם מרגלים חוקרים. הוא לא ידע שהם מתכוונים להעניש את העיר. ובכל זאת, בתמימות ובהתאם למנהג של הכנסת אורחים, הוא הגן על אורחיו ללא שאלות ובלי לדעת את האמת.
למעשה, לאנשי העיר היתה סיבה טובה לחשוד בזרים הללו.