ביאור:ויקרא ב

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא ב, למהדורה המעומדת)


העץ לבונה ממנו מייצרים את הבושם לבונה
קורבן מנחה

א וְנֶפֶשׁ איש או אישה כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה מתנה (קורבן זה הוא הראשון מכמה סוגי קרבנות המובאים מן התבואה) לַיהֹוָה, סֹלֶת קמח משובח יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ, וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה בושם צמחי. ב וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ קמיצה - מלוא ידו הקמוצה (קומץ הוא הכמות שתופסים על ידי שלוש האצבעות שבין הבוהן לזרת, כאשר אחת מהן נקראת קמיצה) מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל עם כָּל לְבֹנָתָהּ, וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הקומץ של סולת, שמן, ולבונה (נקראים כך כי הם מזכירים את מביא המנחה לטובה לפני ה') הַמִּזְבֵּחָה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה. ג וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה, לְאַהֲרֹן תהיה למאכל לאהרון וּלְבָנָיו, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה. {ס}

ד וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר, סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת הנאפת לחלות דקות (שלא תפחו, החמיצו - ראה להלן פסוק יא) בְּלוּלֹת מעורבבות, הסולת עם השמן לפני אפייה בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת או שהסולת נאפת לחלות דקות מאוד (במקרה שזה מה שהבטיח בשעת נידרו) מְשֻׁחִים מרוחים לאחר האפיה בַּשָּׁמֶן. {ס}

ה וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, מַצָּה תִהְיֶה. ו פָּתוֹת שבור אֹתָהּ פִּתִּים לפרורים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן, מִנְחָה הִוא. {ס}

ז וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת סיר לטיגון עמוק קָרְבָּנֶךָ, סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה. ח וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה מהארבע לעיל (סולת, מאפה תנור, במחבת, או מרחשת), לַיהוָה, וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן, וְהִגִּישָׁהּ הכהן יגיש אֶל הַמִּזְבֵּחַ. ט וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. י וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהוָה. יא כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ אסור שיהיה בה בצק שתפח, כִּי כָל שְׂאֹר בצק שנחמץ (המשמש לזרז חימוץ של עיסה אחרת) וְכָל דְּבַשׁ מיץ פירות מתוקים (ואולי הכוונה לכל דבר מתוק, כולל דבש דבורים) - לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָה. יב קָרְבַּן רֵאשִׁית של דברים הבאים מראשית פרי האדמה (מנחת העומר - פסוקים יד-טו, שתי הלחם - להלן כג, טז-יז, או ביכורים (בהם מביאים פירות מתוקים מהם ניתן גם להכין דבש) - שמות כג יט) תַּקְרִיבוּ אֹתָם יהיה מותר להקריב את החמץ והשאור (הם מקורבים לה', אך לא נשרפים על המזבח אלא נאכלים על ידי הכוהנים) לַיהוָה, וְאֶל אבל אל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ. יג וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית תחסיר מֶלַח בְּרִית המלח מסמל ברית שקיימת לעד (כי מלח הוא מאכל שלא מתקלקל, אלא אף להיפך, משמר מזון) אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ. עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח. {ס}

יד וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים מנחת העומר הנקצרת במוצאי יום טוב ראשון של פסח ומונפת למחרת (להלן כג, ט-יא) לַיהֹוָה, אָבִיב שעורה בשלה קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ גריסים כַּרְמֶל של פירות טריים תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. טו וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה, מִנְחָה הִוא וכך היא תהפך להיות מנחה. טז וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל עִם כָּל לְבֹנָתָהּ, אִשֶּׁה לַיהוָה. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה... מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ" - רש"י מביא את דברי חז"ל במסכת מנחות: לֹא נֶאֱמַר "נֶפֶשׁ" בְּכָל קָרְבְּנוֹת נְדָבָה, אֶלָּא בְּמִנְחָה. מִי דַּרְכּוֹ לְהִתְנַדֵּב מִנְחָה? עָנִי; אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ. מעניין שהביטוי שמנה וסלתה מתאר דוקא קבוצת אנשים מובחרת, אליטה.

ראו גם