ביאור:ויקרא ט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא ט)
|
פרשת שמיני
|
א וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לאחר שבעת הימים שתוארו בפרק הקודם, קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: "קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה, תְּמִימִם, וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְהוָה. ג וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה. ד וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים, לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְהוָה, וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן, כִּי הַיּוֹם יְהוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם". ה וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוָה.
ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "זֶה הַדָּבָר הדבר שיתואר בפסוק הבא והלאה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָה". ז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: "קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ, וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ, וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם, וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה". ח וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ, וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ מרכושו (כמו להלן טז, ו) . ט וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו, וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת הַדָּם שארית הדם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ. י וְאֶת הַחֵלֶב וְאֶת הַכְּלָיֹת וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד, מִן הַחַטָּאת, הִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה לעיל ד, ט-י יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. יא וְאֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. יב וַיִּשְׁחַט אֶת הָעֹלָה, וַיַּמְצִאוּ והגישו בְּנֵי אַהֲרֹן אֵלָיו אֶת הַדָּם, וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. יג וְאֶת הָעֹלָה הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ, וְאֶת הָרֹאשׁ, וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ. יד וַיִּרְחַץ אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעָיִם, וַיַּקְטֵר עַל הָעֹלָה הַמִּזְבֵּחָה.
טו וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם: וַיִּקַּח אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ הביא אותו כקורבן חטאת כָּרִאשׁוֹן כמו קורבן החטאת הראשון, העגל. טז וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה, וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט כפי הדין, כמו שצווה משה. יז וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה, וַיְמַלֵּא כַפּוֹ קומץ מִמֶּנָּה וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר והוא הקריב את המנחה (וכן את כל יתר הקורבנות המיוחדים שתוארו) בנוסף (אחרי) עולת התמיד שהוקרבה כל בוקר. יח וַיִּשְׁחַט אֶת הַשּׁוֹר וְאֶת הָאַיִל, זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לָעָם. וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו, וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. יט וְאֶת והגישו בני אהרון את הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר וּמִן הָאַיִל, הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה החלב המכסה את הקרב וְהַכְּלָיֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד. כ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת חָזֶה בלשון רבים, וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה. כא וְאֵת הֶחָזוֹת וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה "אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ, אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' " - לעיל ז, ל מֹשֶׁה.
כב וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם ברכת כהנים (במדבר ו, כב), וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים. כג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם, וַיֵּרָא נראו ענני הכבוד על המשכן כְבוֹד יְהוָה אֶל כָּל הָעָם. כד וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים, וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ הריעו בשמחה וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת" - עגל כקורבן חטאת מוזכר רק כאן, וחז"ל ראו בכך רמז לחטא העגל. בפרק הקודם הודגש שכל כללי הטקס של שבעת ימי המילואים הוכתבו על ידי ה' , ובניגוד לכך, בפירקנו לא מוזכר ציווי מוקדם. עקיבא ויטקין מוצא באבחנה זאת רמז לכך שמשה חשש ממינוי אהרון לכהן גדול לאחר שסייע בחטא העגל, ולכן יזם את עגל החטאת. בסוף הפרק עושה רושם שכהונתו של אהרון מתחילה ברגל שמאל: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם, וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים" - אהרון זובח כפי שצווה, ומברך את העם, אך לא קורה משהו מיוחד. משה ואהרון הולכים לרגע לאוהל מועד, אולי להתייעצות ביניהם, ויוצאים ביחד לברך את העם. רק לאחר ברכה משותפת עם משה מתגלה כבוד ה' ואש יורדת על הקורבנות שהכין אהרון. עקיבא טוען שבני אהרון ראו זאת כעלבון לאביהם ולכן ניסו לתקן זאת בהקרבת אש זרה, בתחילת הפרק הבא.
- "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם ברכת כהנים (במדבר ו כב)" (פסוק כב) - על ברכת כהנים הכתובה על מגילת כסף שנתגלתה מתקופת בית ראשון בחפירות בגיא בן הינום כדאי לקרא בערך לוחיות ברכת כהנים