ביאור:ויקרא כ

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כ, למהדורה המעומדת)

---

העברה למולך

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ב אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר: אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן כאן לא מדובר בשריפת הילדים ממש, אלא בטקס מסוים הקשור באש

להרחבה מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לאליל המכונה מולך - מוֹת יוּמָת. עַם תושבי הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. ג וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי כעסי בָּאִישׁ הַהוּא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ. כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ, לְמַעַן התוצאה תהיה שזה יטמא טַמֵּא המקדש מיטמא מעבירות חמורות (לעיל טז, טז: "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. ד וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא, בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ - ה וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים מושפעים לרעה אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם. ו וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶם, וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ.

איסור קללת אב ואם

ז וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ח וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. ט כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ - מוֹת יוּמָת. אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, דָּמָיו בּוֹ הוא זה שגרם שישפך דמו.

איסורי עריות - עונשים

י וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר כלומר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת. יא וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו, עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה, מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, דְּמֵיהֶם בָּם. יב וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ, מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, תֶּבֶל דבר עירבוב שהוא תועבה עָשׂוּ, דְּמֵיהֶם בָּם. יג וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם, מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם. יד וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח נשא אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ, זִמָּה הִוא זה מעשה זנות, בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן את השניה משתיהן, כי הראשונה נחשבת לאישתו, וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם. טו וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה, מוֹת יוּמָת, וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ. טז וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ, וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה, מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם. יז וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ, בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ, וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה כלומר, תשכב איתו לרצונה אֶת עֶרְוָתוֹ, חֶסֶד חרפה הוּא, וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה, עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא. יח וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה נידה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ, אֶת מְקֹרָהּ מקור דמיה הֶעֱרָה גילה, חשף, וְהִיא גִּלְּתָה הדבר נעשה בהסכמתה ולא באונס אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ, וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם. יט וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, כִּי אם אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה - עֲו‍ֹנָם יִשָּׂאוּ. כ וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ כאן הכוונה לאשת הדוד, בניגוד לפסוק הקודם שדיבר על אחות האם או אחות האב, עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה, חֶטְאָם יִשָּׂאוּ, עֲרִירִים ללא ילדים (ואם היו להם - הילדים ימותו). לפי רש"י עונש כרת שהוזכר לעיל מספר פעמים, כאן פורש שמשמעותו היא ערירות יָמֻתוּ. כא וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לפי חז"ל: אפילו נתגרשה מאחיו ואין לה בנים ממנו - אסורה (יבמות נד ב); ואף לאחר מיתתו, אם אין שם חובת יבום, כגון שיש לה בנים ממנו - אסורה (יבמות נה א), נִדָּה תועבה הִוא, עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ.

אזהרה מללכת בחוקות עמי כנען; כשרות; סקילת אוב וידעוני

כב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ. כג וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ ומאסתי בָּם. כד וָאֹמַר לָכֶם: אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים. כה וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר, וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא הבחנתי בשבילכם מיתר החיות, כך שרק אלו יחשבו לטמאים בשבילכם. כו וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה, וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי.

כז וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם באחד מהם (לטענתו) רוח של אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי - מוֹת יוּמָתוּ, בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם, דְּמֵיהֶם בָּם. {פ}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• איסורי עריות בפרק זה מהווים חזרה על פרק יח. חז"ל מסבירים ששם הובאו הדברים לאזהרה, וכאן לחייב עונש.

עקיבא ויטקין[1] מוצא כאן מבנה של מנורה:

במרכז, פרשת קדושים (פרק יט)

משני הצדדים: איסורי עריות (יח \ כ)

משני הצדדים: מאכלות אסורים (יז \ סוף פרק כ)

משני הצדדים: דיני טומאה וטהרה (של ישראל - יב-טו \ של כהנים - כא)

וכן הלאה, בכל ספר ויקרא. מכיוון שויקרא עומד במרכז חמשת חומשי תורה, ניתן לראות בפרק יט את מרכז התורה, המעיד על חשיבותו.

• הפרשנים מסבירים שהצמדת איסור המולך לאיסורי עריות נובעת מהמכנה המשותף של פגיעה בקדושת החיים והמשפחה, ממידת החומרה, ומהיותם תועבות אופייניות לעמי כנען, אותן רצתה התורה לעקור מישראל.
• ככלל, איסורי העריות מוזכרים בשני הפרקים, אך ניתן להצביע על מספר הבדלים. להלן טבלת השוואה:

כותרת	ויקרא יח - אזהרה	ויקרא כ – עונש
אם	ז- עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה, אִמְּךָ הִוא	יא - אֵשֶׁת אָבִיו, עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה, מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, דְּמֵיהֶם בָּם
אשת האב	ח - עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה	גם מפסוק יא
אחות	ט - אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ	יז - אֲחֹתוֹ, בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ
נכדה	י - בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ	נלמד מפסוק יד - אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ
אחות חורגת (אב משותף)	יא - בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ, מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא	גם מפסוק יז
דודה - אחות האב	יב - אֲחוֹת אָבִיךָ	יט - וַאֲחוֹת אָבִיךָ
דודה - אחות האם	יג - אֲחוֹת אִמְּךָ	יט - אֲחוֹת אִמְּךָ
דודה – נשואה לאח האב	יד - עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב	כ - אֶת דֹּדָתוֹ, עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה
כלה	טו - עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה, אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא	יב - כַּלָּתוֹ, מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם
גיסה	טז - אֵשֶׁת אָחִיךָ	כא - אֵשֶׁת אָחִיו, נִדָּה הִוא, עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ
אישה וביתה, או נכדתה	יז - עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה, אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח	יד - אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ (נכדה לא מוזכרת)
אחיות	יח - וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח	נלמד מפסוק: כא - אֵשֶׁת אָחִיו
נידה	יט - אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ	יח - אִשָּׁה דָּוָה
אשת איש	כ - אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ	י - יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ
מולך	כא - וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ	ב - אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ - מוֹת יוּמָת
משכב זכר	כב - וְאֶת זָכָר, לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה	יג - אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה
משכב בהמה	כג - וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ. וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ	טו - שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה, מוֹת יוּמָת, וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ טז - וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה