ביאור:ויקרא כא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כא)
|
פרשת אמור
|
א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לְנֶפֶשׁ למת לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו בתוך עמו, אפילו לא מבני משפחתו המורחבת.
ב
כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב לבני משפחתו הקרובים אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו.
ג
וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו שהיא עדיין בקשר הדוק איתו, כיוון שלא נישאה והיא עדיין גרה עם המשפחה, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ - לָהּ יִטַּמָּא.
ד
לֹא יִטַּמָּא בַּעַל אדם חשוב (והכונה לכהן) בְּעַמָּיו בתוך עמו, לקרובי משפחה רחוקים, לְהֵחַלּוֹ לחלל עצמו בכך שיטמא למת.
ה
לֹא (יקרחה) יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת.
ו
קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם. כִּי אֶת אִשֵּׁי קורבנות יְהוָה, לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם, הֵם מַקְרִיבִם, וְהָיוּ קֹדֶשׁ ולכן עליהם להיות קדושים במיוחד.
ז
אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה אישה שנולדה מפסולי כהונה, ועוד לֹא יִקָּחוּ יישאו לאשה, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ מבעלה לֹא יִקָּחוּ, כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו.
ח
וְקִדַּשְׁתּוֹ יש לחלוק כבוד לכהנים, ולהקדימם לכל דבר שבקדושה, כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב. קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם ונאה לקדוש שיעבדוהו קדושים.
ט
וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל תחלל את עצמה לִזְנוֹת, אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. {ס}
י
וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו, אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים - אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע יגדל שיערו לאות אבל וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם יקרע אותם לאות אבל.
יא
וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא.
יב
וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא לצורך אבלות, כגון לוויה, וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו. כִּי נֵזֶר עטרה ותפארת שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו, אֲנִי יְהוָה.
יג
וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח.
יד
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה, זֹנָה - אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח, כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה.
טו
וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ את בניו שייולדו לו מאישה שלא נשא אותה בבתוליה (הם יהפכו ל"חללים" הפסולים לכהונה) בְּעַמָּיו, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשׁוֹ. {ס}
טז
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
יז
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם פגם בגופו, לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו.
יח
כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב, אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ צולע אוֹ חָרֻם שהאף שלו שקוע, ואין רואים אותו (אלא רק נחיריים) אוֹ שָׂרוּעַ שאחד מאיבריו מורחב, לא סימטרי.
יט
אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד.
כ
אוֹ גִבֵּן שאין לו שיער בגבות עיניו (ויש מפרשים שיש לו חטוטרת) אוֹ דַק מי שיש לו נקודה לבנה בתוך האישון אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ מי שנמשך הלובן של העין ונכנס מעט ממנו לתוך האישון אוֹ גָרָב מחלת עור אוֹ יַלֶּפֶת עוד מחלת עור אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ שנמעך לו אחד מאשכיו.
כא
כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָה, מוּם בּוֹ, אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב.
כב
לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל מותר לו לאכול (המום אמנם פסל אותו מעבודה, אבל לא מזכויותיו).
כג
אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת מלפני הפרוכת (ככהן גדול) לֹא יָבֹא, וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ, כִּי מוּם בּוֹ. וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי מקומות הקודש שלי כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם.
כד
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת" (פסוק ה) - בדומה לנאמר לעיל (יט, כז) לגבי כל ישראל: "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם, וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם". כאן הכהנים הוזהרו במיוחד מרוב קדושתם, ובפרט לגבי מנהגי אבלות (על פי ההקשר). ר' גם ביחזקאל לגבי ביהמ"ק השלישי: "וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ, כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם".
