ביאור:איכה א
קיצור דרך: a3201
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של איכה א)
מבוא למגילת איכה מגילת אֵיכָה היא מגילת קינה וצידוק הדין, העוסקת בחורבן בית המקדש הראשון וממלכת יהודה בשנת 586 לפנה"ס, ונהוג לקוראה בתשעה באב. על פי חז"ל, כותב המגילה הוא נביא החורבן והפורענות ירמיהו. במגילה זו מקונן הכותב על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל עם ישראל כולו לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוהי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על ישראל בשל חטאותיו ופשעיו הרבים. |
א
אֵיכָה איך? הכיצד ארע דבר נורא שכזה? יָשְׁבָה בָדָד ישבה לבד, בבידוד, הָעִיר ירושלים רַבָּתִי עָם שהיתה מרובה בעם, בתושבים, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה. רַבָּתִי הגדולה וחשובה בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי החשובה כמו שר בקרב כל העם בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס משועבדת
להרחבה.
{ס}
ב
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ בין כל העמים השכנים, בעלי בריתה לשעבר. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.
{ס}
ג
גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי בגלל העוני הכבד שהיה לה בארצה וּמֵרֹב עֲבֹדָה. הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ מקום לנוח. כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים בהיותה שרויה במקום צר ואין לה לאן לברוח (וכן מלשון צרה).
{ס}
ד
דַּרְכֵי צִיּוֹן הדרכים המובילות לירושלים אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד בחג למקדש. כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים, בְּתוּלֹתֶיהָ בנות העיר שבימי חג היו נוהגות לצאת במחול נּוּגוֹת מלאות יגון, צער וְהִיא מַר לָהּ.
{ס}
ה
הָיוּ צָרֶיהָ אויביה לְרֹאשׁ למנהיגים, אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ יושבים בשלוה, כִּי יְהוָה הוֹגָהּ הביא עליה יגון עַל רֹב בגלל כל פְּשָׁעֶיהָ. עוֹלָלֶיהָ הילדים הרכים שלה הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר.
{ס}
ו
וַיֵּצֵא (מן בת) מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ האנשים המכובדים של העיר, שהיוו את ההדר שלה. הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא שלא מָצְאוּ מִרְעֶה מרעה, ומכיון שלא אכלו, לא היה להם כח, וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף.
{ס}
ז
זָכְרָה יְרוּשָׁלַ͏ִם יְמֵי בימיה בגלות, בזמן עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ וטילטוליה כֹּל את כל מַחֲמֻדֶיהָ את כל הדברים הנחמדים והיקרים שהיו לה אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם. בִּנְפֹל וירושלים גם זוכרת איך כשנפלו תושביה בידי האויב, האויב לעג לה עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ. רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ שביתת אדמת ירושלים מלאכלס את ישראל.
{ס}
ח
חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ͏ִם - עַל כֵּן לְנִידָה לאישה מנודה הָיָתָה. כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כעת מזלזלים בה כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ את חרפתה
להרחבה, גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב מללכת אל מכבדיה לשעבר אָחוֹר.
{ס}
ט
טֻמְאָתָהּ דם נידתה בְּשׁוּלֶיהָ בשולי שימלתה, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ לא חשבה על הנבואות שהזהירו אותה מלחטוא, והבטיחו עונשים שיקרו לה בסוף וַתֵּרֶד פְּלָאִים ירידה מפליאה, לא צפויה, אֵין מְנַחֵם לָהּ. רְאֵה יְהוָה אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל הירבה להרע אוֹיֵב.
{ס}
י
יָדוֹ את ידו פָּרַשׂ צָר האויב עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ כל הדברים הנחמדים והיקרים שהיו לה. כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ, אֲשֶׁר צִוִּיתָה גוים שה' ציוה (למשל בדברים כג, ד) שאסור לנשים ישראליות להנשא להם לעולם לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ.
{ס}
יא
כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים, מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ (מחמודיהם) מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל תמורת אוכל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ להרגיע את נפשם המתייסרת ברעב. רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה כמו אדם שזולל, שכל היום דואג לאוכל.
{ס}
יב
לוֹא אֲלֵיכֶם הלוואי ולא תבוא עליכם צרה כזאת כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי, אֲשֶׁר עוֹלַל נעשה לִי, אֲשֶׁר הוֹגָה הביא יגון יְהוָה בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ כעסו.
{ס}
יג
מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה והאש שברה אותן, פָּרַשׂ רֶשֶׁת מלכודת לְרַגְלַי, הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר, נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה משתוממת או שממה כָּל הַיּוֹם דָּוָה חולה, כואבת; וגם נידה (ויקרא טו לג).
{ס}
יד
נִשְׂקַד נשמר (אך יש החולקים על פירוש זה כי השין היא שמאלית) עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ, יִשְׂתָּרְגוּ הסתבכו עָלוּ עַל צַוָּארִי, הִכְשִׁיל כֹּחִי. נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי בידם של אנשים, שכאשר אני תחתם - לֹא אוּכַל קוּם.
{ס}
טו
סִלָּה השפיל כָל אַבִּירַי גיבורי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי, קָרָא עָלַי מוֹעֵד קבע זמן לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי, גַּת כמו על ענבים בגת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה.
{ס}
טז
עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם, כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם אדם שיכול לנחם אותי מֵשִׁיב נַפְשִׁי, הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים אבלים היושבים לבד כִּי גָבַר אוֹיֵב.
{ס}
יז
פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ את ידיה לתפילה - אֵין מְנַחֵם לָהּ. צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו שסביב לו יהיו צָרָיו, הָיְתָה יְרוּשָׁלַ͏ִם לְנִדָּה כמו אשה שמתרחקים ממנה בֵּינֵיהֶם.
{ס}
יח
צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי. שִׁמְעוּ נָא כָל (עמים) הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי.
{ס}
יט
קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי לעמים מסביב שהיו בני בריתי, אך - - הֵמָּה רִמּוּנִי. כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ, כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ להם, לעצמם וְיָשִׁיבוּ כדי להשיב אֶת נַפְשָׁם.
{ס}
כ
רְאֵה יְהוָה כִּי צַר לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נשרפו מרוב רעב. נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי. מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת כאילו מלאך המות בעצמו מהלך.
{ס}
כא
שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מְנַחֵם לִי. כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי, שָׂשׂוּ כִּי את אשר אַתָּה עָשִׂיתָ. הֵבֵאתָ הלוואי ותביא עליהם יוֹם קָרָאתָ כמו שהכרזת עלי וְיִהְיוּ כָמוֹנִי.
{ס}
כב
תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ, וְעוֹלֵל תעשה לָמוֹ להם כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ עשית לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי. כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי כואב.
{פ}
ביאור:איכה · א · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מבנה המגילה
המגילה מחולקת לחמש קינות. הקינות הראשונה, השנייה והרביעית, פותחות במילה איכה ומחולקות ל-22 פסוקים המסודרים לפי סדר אלפא-ביתי. בקינות השנייה והרביעית באה האות פ"א לפני עי"ן.
הקינה השלישית פותחת במילים אני הגבר ומחולקת ל-66 פסוקים וגם הם מסודרים בסדר אלפא-ביתי, אלא שכל אות מיוצגת על-ידי 3 פסוקים רצופים. גם בקינה זו קודמת האות פ"א לעי"ן.
הפרק האחרון הוא בן 22 פסוקים שאינם מסודרים בסדר אלפא-ביתי.
מספר הצלעות בכל פסוק:
- פרק א - כל פסוק מורכב משישה חלקים
- פרק ב - כל פסוק מורכב משישה חלקים
- פרק ג - כל פסוק מורכב מ-2 חלקים (אך כיוון שיש 3 פסוקים לכל אות, אנו משלימים שוב ל-6)
- פרק ד - 4 חלקים בכל פסוק
- פרק ה - 2 חלקים בכל פסוק
אפשר לראות את שני הפרקים האחרונים כיחידה אחת, ובכך הם משלימים אחד את השני, שוב למספר 6.
(מתוך הערך מגילת איכה בויקיפדיה)
את פרק א ניתן לחלק בדיוק באמצע לשני חלקים:
- א-יא - המקונן מספר על ירושלים (למעט "עָנְיִי" בפסוק ט ו"הָיִיתִי זוֹלֵלָה" בסוף)
- יב-כב ירושלים מספרת על עצמה (מלבד פסוק יז)