ביאור:רות א
קיצור דרך: a2901
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של רות א)
| מגילת רות. כמבוא למגילה כדאי לקרא את הערך "מגילת רות" בוויקיפדיה |
א וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵּלֶךְ אִישׁ אלימלך (חז"ל מסבירים שהיה איש עשיר והיה יכול להשאר בארץ למרות הרעב, אך כיוון שהיתה עינו צרה בעניים ירד מהארץ) מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה הנמצאת בנחלת שבט יהודה (ישנה עוד בית לחם, בגליל) לָגוּר בִּשְׂדֵי בארץ מוֹאָב, הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. ב וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי, וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים "אפרתה" הוא שם נוסף לבית לחם. פירוש אחר: ממשפחת אפרת (ראה לקמן ד, יא), מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם. ג וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ בעלה של נָעֳמִי, וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ. ד וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת, שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. ה וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן לפי חז"ל: כיון שנשאו גויות מבלי לגיירן או כיוון שיצאו מהארץ, וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ שָכּוּלָה משני ילדיה וּמֵאִישָׁהּ ואלמנה מבעלה.
ו וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב, כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד שזכר (לטובה) יְהוָה אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם. ז וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ, וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה. ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ: "לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ. (יעשה) יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים עם הבנים שלי וְעִמָּדִי שפרנסתם אותי. ט יִתֵּן יְהוָה לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה את הדבר הזה, שתמצאו מנוחה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ בבית בעלה (שתתחתנו בשנית)". וַתִּשַּׁק לָהֶן, וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה. י וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ: "כִּי לא נסכים למה שאמרת, אלא אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ". יא וַתֹּאמֶר נָעֳמִי: "שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי? הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי בבטני (האם אוכל עוד ללדת?) וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים שתנשאו אליהם (על פי מצוות יבום אלמנה שאין לה ילדים צריכה להנשא לאחי המת)? יב שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לֵכְןָ, כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ אני זקנה מדי מכדי להתחתן (ולהוליד בנים שתוכלו להתחתן איתם), כִּי אָמַרְתִּי ואפילו אם אמרתי יֶשׁ לִי תִקְוָה להוליד גַּם הָיִיתִי וגם אם הייתי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים - יג הֲלָהֵן האם בשבילם תְּשַׂבֵּרְנָה תחכינה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ? הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ תשבו עגונות, ללא בעל, ותאלצו לחכות להם שיגדלו, ובינתיים לא תוכלו להתחתן? אַל בְּנֹתַי! כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם, כִּי יָצְאָה בִי באה לקראתי לרעה יַד יְהוָה". יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד, וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ ערפה נשקה לנעמי לשלום, וחזרה, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. טו וַתֹּאמֶר נעמי לרוּת: "הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ גיסתך, עָרְפָּה (אחי הבעל נקרא יבם, ובהשאלה אישתו: יבמה) אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ". טז וַתֹּאמֶר רוּת: "אַל תִּפְגְּעִי תפצירי, תבקשי שוב ושוב בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ לחזור אחורה, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר, כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יֹסִיף לשון של שבועה, כביכול: ה' יעניש אותי אם לא אקיים את הבטחתי (ואת העונש שיבוא עלי מאת ה' לא מפרטים) כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ". יח וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת מתחזקת, מתעקשת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ, וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.
| "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ" ציור מאת וויליאם בלייק, 1795 |
יט וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם, וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם ותרעש כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה: "הֲזֹאת נָעֳמִי?". כ וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן: "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי לשון נעימות, קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי אחד משמות ה' לִי מְאֹד. כא אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה. לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי? וַיהוָה עָנָה בִי העיד בי שחטאתי כאשר עזבתי את ארץ ישראל (על ידי הצרות שקיבלתי) וְשַׁדַּי הֵרַע לִי". כב וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים בסמוך לחג הפסח.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן" (פסוק ב) - שמותם אמנם רומזים למה שארע להם בסוף: מחלה, וכיליון. אך אין הכרח שמדובר בשמות בדיוניים. את השם "מחלה" מצאנו גם אצל בנות צלפחד ועוד, ואולי הוא מלשון מחול או במשמעות של מתוק. גם כליון הוא אולי מלשון כליל, שלם או מלשון תשוקה וגעגוע. ויש אומרים שמחלון וכיליון הם שמות של תכשיטים.
- "וַיֵּלֶךְ אִישׁ" (פסוק א) - פעמיים במקרא מופיע הביטוי "וילך איש", בפעם הראשונה בספר שמות: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", והפעם השניה, בתחילת מגילת רות. על ידי ההליכה הראשונה בא משה, הגואל הראשון של עם ישראל, ועל ידי ההליכה הזו בא הגואל האחרון, דוד מלך ישראל. (בעל הטורים, שמות)
