פתיחת התפריט הראשי

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י     (מהדורות נוספות של קהלת ח)


א מִי אשרי מי שהוא כְּהֶחָכָם מתנהג כאדם חכם וּמִי ואשרי מי ש- יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר כל תעלומה, חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו תיתן לו סבר פנים יפות וְעֹז פָּנָיו והקשיות שבפניו, קשיחותו יְשֻׁנֶּא תשתנה לטובה.

ב אֲנִי אני אומר: פִּי את היוצא מפי המלך מֶלֶךְ שְׁמוֹר, וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים על כל דבר שנשבעת בשם ה' לעשות . ג אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ תלך ממנו (מהמלך) בבהלה, אַל תַּעֲמֹד תעמוד לפני המלך בְּדָבָר רָע כשיוצא מפיו דבר רע, כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה ואל תחשוב שתצליח לשכנע אותו לחזור בו מגזירתו. ד בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן הוא דבר סופי ומוחלט, וּמִי יֹאמַר לוֹ: "מַה תַּעֲשֶׂה". ה שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע ירצה לעשות דָּבָר רָע, וְעֵת וּמִשְׁפָּט כי הוא יודע שבעתיד ישפטו כל הרשעים יֵדַע לֵב חָכָם. ו כִּי לְכָל חֵפֶץ דבר, לכל מעשה יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט, כִּי כאשר רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו מעשיו הרעים יתרבו ויאספו לרעתו. ז כִּי והחכמים יודעים שהאדם אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי כַּאֲשֶׁר איך ומה יִהְיֶה - מִי אין מי ש- יַגִּיד לוֹ. ח אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ ברוח חייו, בנשמתו לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ למנוע מעצמו למות, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְאֵין מִשְׁלַחַת וכמו שאין משלחים לחופשי את שבויי המלחמה בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע כך לא יברח העונש על מעשי הרשע אֶת בְּעָלָיו מבעליו (העונש ישאר ובעתיד יוטל על הרשע).

ט אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל על כל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֵת אֲשֶׁר כאשר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם באדם אחר לְרַע לוֹ לרעתו של הנשלט. י וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים שזכו להקבר בקבר מסודר, למרות שלא היה ראוי להם. ועל המצבה כתוב:, "וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ הם כל חייהם הלכו וחזרו מבית המקדש", וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ את רשעתם, גַּם זֶה שמעשי הרשע נשתכחים הָבֶל. יא אֲשֶׁר אֵין וזה בגלל שלא נַעֲשָׂה פִתְגָם משפט (השווה לאסתר א כ) מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה, עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע. יב אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת 100 פעמים וּמַאֲרִיךְ לוֹ, כִּי גַּם אם כי יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו. יג וְטוֹב וגם יודע אני שטוב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע, וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אלא חייב יהיו קצרים כמו צל שעובר מהר, אֲשֶׁר בגלל ש- אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים. יד יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים - אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל.

טו וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ, וְהוּא השובע יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ ילוה את האדם בשעת יגיעו וצערו יְמֵי בכל ימי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. טז כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָן להבין את הבעיה המתוארת בפסוק יד אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, כִּי אז מרוב מאמץ לפתור את הבעיה גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה בעיני לא ראיתי. יז וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּי והבנתי ש- לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא להבין אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ ,בְּשֶׁל ככל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא, וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת - לֹא יוּכַל לִמְצֹא.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

סיכום הדברים בקצרה

כדאי להיות חכם ולהתנהג בחכמה, אך כאשר עומדים לפני המלך יש לעשות כרצונו מבלי להתחכם. כך גם לגבי ה' - יש לעשות את מצוותיו כי החוטא יענש באחריתו.

אמנם יש מקרים בהם ה' לא מעניש את הרשעים מיידית, והדבר גורם לאחרים לתהות אם יש השגחה, אך בסוף הרשעים יענשו.

בעיית הגמול (צדיק ורע לו, רשע וטוב לו) היא בעיה שלמרות התשובות בפרק הקודם, תמשיך להטריד את האדם (בימינו למשל, בלתי אפשרי לעכל את נוראות השואה). קהלת ממליץ שלא לעסוק בזה יותר מדי, אלא "לשמוח בעמלו".