פתיחת התפריט הראשי

שער מאמרי רשב"י/חלק ז - אדרא רבא (פרשת נשא)

<< | שער מאמרי רשב"י | >>


האדרא רבא קדישא

תוכן עניינים

אמר שמואל הנה נא הואלתי לכתוב פי' האדרא רבא בכל הפי' אשר מצאתי באמתחותי איש לא נעדר מהם כאשר עיניך תחזנה משרים בע"ה וזה החלי בעזר בוראי בפ' נשא בדקכ"ז ע"ב וז"ל:

דף קכז:עריכה

קיומא דחד סמכאעריכה

(ח"ג קכז, ב) תניא אר"ש לחברייא עד אימתי נתיב בקיומא דחד סמכא כו'    כבר ביארנו בדרוש מלכי אדום שמתו מה ענינם. ושם ביארנו כי בתחילה יצאו הי' ספירות זו על גבי זו בסוד חד סמכא לבד; ולכן מתו. ואחר כך חזרו ונתקנו ונעשו מהם בחינת ה' פרצופין כנודע. ונמצא כי טרם התיקון היו הי' ספירות בחינה א' לבד ובבחינה הזאת היו תחילה מתעסקין בידיעת'. ואמר להם ר' שמעון לחברייא שעד מתי יהיו בדרוש הזה ושעתה רוצה לדרוש בענין התיקון שהוא כאשר נתקנו הי' ספירות ונעשו בחי' ה' פרצופין כמו שמפורש בחינתם למטה בכל האדרא הזאת.

אמר שמואל: להיות שמצאתי באדרא הזאת שנים שלשה דרכים בכל מאמר וברוב המאמרים הם פירושים קרובים אלו אל אלו עכ"ז להיות כי אין מדרש בלא חידוש קרינן בהו אל תמנע טוב מבעליו וגמרתי לכתוב כל הנמצא בידי מכל אבקת רוכל ולא יהיה חיבורי זה חסר דבר בע"ה

תניא אר"ש לחברייא כו'    פירוש, כי שתי בחינות היו בעולם האצילות. האחד מהם הוא בראשונה קודם התיקון שכל העשר ספירות היו בבחינת חד סמכא לבד. והבחינה השנית היא מה שהיה אחר התיקון כי החמש ספירות שהם כתר חכמה בינה ת"ת מלכות (שהם כוללות כל העשר ספירות כמבואר אצלנו). והנה כל אחת ואחת מאלו החמשה ספירות נתפשטה ונעשית פרצוף אחד שלם, וכל האצילות נתפשטו ונתקן בבחינת חמש פרצופין הנקראים

  • אריך אפין - כתר
  • ואבא - חכמה
  • ואימא - בינה
  • וז"א - שש קצוות (חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד)
  • ונוקבא דז"א - מלכות

ולפי שבתחילה היו רשב"י וחביריו עוסקים במה שהיה קודם התיקון הנקרא 'קיומא דחד סמכא' לסיבה הנזכר -- לכן אמר להם שעד אימתי יתעסקו בבחינה ההיא לבדה, ושיתעסקו מכאן ואילך באדרא הזאת בבחינה השנית, והוא במה היה אחר התיקון שהוא התפשטות העשר ספירות (בסוד חמשה פרצופים הנזכר). ואעפ"י שבאדרא הזאת לא ביאר רק שלשתן והם אריך אפין וז"א ונוקביה -- הנה באדרא זוטא ביאר גם כן שני פרצופי אבא ואימא. ושם נבאר טעם הדבר, ועי"ש.


מחצדי חקלאעריכה

שם וז"ל ומחצדי חקלא זעירין אינון כו'

קריאת שם הזה נמצא בזוהר פעמים הרבה. וכן לקמן דקמ"א ע"ב (ח"ג קמא, ב) וז"ל רזין אילין אלו אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא .    והענין הוא במה שנתבאר אצלנו בענין פסח (בדרוש קריעת ים סוף‏[1]) וביארתי בפר' בשלח דף נ"ב ע"ב (ח"ב נב, ב) בענין ההיא אילתא דרחמה צר וחביבה על בעלה בכל שעה כו'. שאמרנו כי כאשר המלכות רוצה להוליד אלו הנשמות אשר בתוכה בסוד עיבור, אז -- לפתח חטאת רובץ -- הוא הנחש העליון הנושך ברחמה ונפתח; ועל ידי כן יולדת אותם. ואמנם כדי שתלד אותם באופן שלא יתאחזו הקליפות בנשמות ההם צריך תפילת התחתונים ובהיותם צדיקים תועיל תפילתם לשתלד הנקבה הנזכר את הנשמות ולא תצטרך אל הנחש העליון, חטאת-רובץ, לנשוך אותה. וזהו סוד שם קר"ע שט"ן שבשם מ"ב, כי שט"ן הוא בגמטריא נחש עם הכולל, והנחש הזה הוא הקורע רחם האילה. וקריעה זו נעשית על ידי שם הזה. [ והנה גם זהו סוד מה שתקנו חז"ל לומר "מזמור יענך ה' ביום צרה" בתוך התפלה כנודע שיש בו שבעין תיבין כנגד שבעין צווחין ועאקין דיולדה. ]

ונמצא כי צריך תפלת הצדיקים להזריע בתחילה אלו הנשמות (כנזכר אצלנו לעיל בדף רנ"ד סוף עמוד ג בפר' פקודי איך מתבררין בסוד מיין נוקבין ומתחברין עם טיפת מיין דכורין ומחיבורם נעשים הנשמות). ואח"כ צריכה עוד תפלת הצדיקים לשיולדו מבטן הנקבה בסוד לידה ולא יצטרכו אל נשיכת הנחש העלינן כנזכר. וסוד הלידה הזאת היא סוד 'קצירת השדה העליון' ולקיטת פירותיו מאשר נזרעו בו בתחילה. והצדיקים הגורמים קצירה זו בתפילתם נקראים "מחצדי חקלא קדישא" כי הם יודעים לכוון בתפילותם כונות הראויות לכך. וכמו שמצינו ששיבחם רשב"י ע"ה בפר' בראשית דמ"ה ע"ב (ח"א מה, ב) וז"ל מאן דזכי לאתדבקא במאריה בהאי גוונא ירית עלמין כולהו רחימא לעילא רחימא לתתא כו' עליה כתיב ותגזר אומר ויקם לך כו' .


מחצדי חקלא - דרך שניעריכה

עוד דרך שני לרב זלה"ה כנזכר וז"ל: ומחצדי חקלא זעירין אינון כו'    כבר נתבאר אצלנו במ"ש בפר' בשלח (ח"ב נב, ב) ענין קריעת ים סוף שהוא סוד פסוק כאיל תערוג על אפיקי מים כו' ואזמין לקבלה חד נחש ונשיך בערייתא דילה ופתח לה וקרע לה כו'. גם נתבאר ענין זה בענין דרוש יום שביעי של פסח שבו נקרע ים סוף ועי"ש. גם יתבאר למטה (בדף קכ"ח ע"ב) במה שאמרו יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו' ועיין שם ענין ביאת נחש על חוה מה ענינו.

וקיצור הדבר הוא כי המלכות העליונה (הנקראת 'שכינה תתאה') יורדת למטה בימי החול כדי לברר בחינת הנשמות שנשארו מעורבות בתוך הסיגים והקליפות שהובררו מן המלכים דארץ אדום שמתו; והם עולות בסוד מיין נוקבין תוך בטן המלכות מלמטה למעלה. כי הם עומדים למטה תוך הקליפות ועולות מתתא לעילא ומתגלים על פני הקרקע ונזרע שם בסוד אור זרוע לצדיק בסוד העיבור בבטן המלכות. ואח"כ בא זמן הקצירה שלהם (והיא הלידה של האילה הנזכר) ונקצרות אלו הנשמות משם ויורדות למטה בעה"ז להתלבש בגופות השפלים החומריים של ילודי אשה.    והנה בצאתם מרחם האם העליונה -- הנה לפתח חטאת רובץ (כנזכר בסוף פר' ויקהל דרי"ט ע"ב) -- כי בהיות הנשמה העליונה, לא קאים ההוא חויא תמן; ואי לאו - הא ההוא חויא נשיך ואסתאב כו'. והוא סוד נשיכת הנחש ברחם צר של האילה קדישא ועל ידי נשיכה זו היא יולדת אשר לסוד זה תיקנו רז"ל בתפילות "מזמור יענך ה' ביום צרה" שיש בו שבעין תיבין דעאקו דיולדה. וזהו סוד שם קר"ע שט"ן שבשם שם בן מ"ב; כי שט"ן בגמטריא נח"ש, כי הנחש קורע רחם האילה הנזכר והוא ע"י כח שם הזה הנזכר.

והנה כדי שלא יצטרך נשיכת הנחש הזה ואחיזתו באותם הנשמות צריך תפלות הצדיקים התחתונים לעבוד את האדמה ועל ידי תפלתם מעלים הנשמות ההם של בירור המלכים בסוד מיין נוקבין, והוא סוד זריעת האדמה. ואח"כ גם על ידי תפלתם נקצרים מן השדה ההוא ונולדים בעה"ז ואז אין צורך אל נשיכת הנחש ואינו נאחז בנשמות ההם. ובלי ספק כי אין יכולת בפעולות האלו אם לא בצדיקים קדישי עליונין שתפלתם בכונה ובידיעה גמורה בחדרי רקיעים שידעו לזרוע ולקצור השדה העליון וללקוט פירותיו בטהרה (שהם הנשמות הנזכר). ואלו החכמים היודעים סדר כונת התפילות על בוריין נקראים "מחצדי חקלא" -- קוצרים השדה העליונה כנזכר בהיכלות ר"פ בראשית דמ"ה ע"ב וז"ל ומאן דידע לקשרא יחודא דא זכאה חולקיה רחים לעילא כו'

ארור האישעריכה

שם (ח"ג קכז, ב) וז"ל: פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כולם ואמרו אמן כו' .

מה שמתחיל בפסוק הזה הוא מובן במה שנתבאר אצלנו בענין פטום הקטורת בענין אחד עשר סמנים אשר בו אשר הם סוד עשר קליפות וכח אחד של קדושה המחיה את כולם. וכמו שביארנו בפר' תרומה (בדף קס"ד ע"ב) בענין עשתי עשרה יריעות עזים דמשכנא.

והנה אלו הם סוד אחד עשר ארורים שנזכרו בפר' "והיה כי תבא", וכמבואר שם במקומו. והנה הראשון מכל אותם אחד עשר ארורים הוא כנגד אריך אפין של הקליפה. וזהו מה שאמר ושם בסתר -- רוצה לומר, ארור מי שישים אותה הקליפה הנקראת 'פסל ומסכה' באריך אפין הנקרא 'בסתר' - על שם שהוא סתרו של עולם (כמבואר אצלנו כי שיעור קומת אריך אפין הוא תופס כל עולם האצילות, וארבעה פרצופים האחרים הם מלבישים אותו ואינו ניכר ממנו רק בחינת ראשו בלבד, וכל השאר מסתתר ומתעלם בתוכם. כמבואר אצלנו באדרת האזינו בדף' רפ"ח ע"א). ולפי שהראשון מכולם הוא זה הפסוק לכן התחיל בו.

אמר שמואל: אפשר לומר שגם בשביל הדרוש הזה נתכוון הרב זלה"ה לדרוש בפסוק אכן אתה אל מסתתר כו'. ופירש כי מסתתר בגימטריא הוא אלף ומאה, ורמז בזה כי החמשה נשמות נרמזים במלת מסתתר שגם הם עולים בגימטריה אלף ומאה בזה האופן: נפש -- בגמטריא ת"ל, רוח -- בגמטריא רי"ד, נשמה -- בגמטריא שצ"ה, חיה -- בגמטריא כ"ג, יחידה -- בגמטריא ל"ז. סך הכל אלף ומאה עם הכולל, רמז בזה שאריך אפין הוא סתרו של עולם. כנלע"ד:
ארור האיש - דרך שניעריכה

עוד דרך שני להר' זלה"ה כנזכר וז"ל: פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כו' כו'    זה יתבאר לך ממה שהודעתיך ענין אחד עשר סממני הקטורת שהם כנגד עשר קליפות שנשארו מן בירור המלכים (כאשר נתקנו בזמן התיקון) ועוד יש בחינה אחת של קדושה המחיה אותם שעמה הם אחד עש.ר והם בחינת עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן הנזכר בפרשת תרומה בדף קס"ד ע"ב (ח"ב קסד, ב) וז"ל לסטרא אחרא יהבי חושבנא יתיר ואיהי במנינא דגריעו כגון עשתי עשר כו' . ושם ביארנו ענינם ועי"ש, והבן.

וכנגדם הם אחד עשר ארורים שיש בפר' כי תבא אשר הראשון שבכולם הוא "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כולי" שהוא כנגד הקליפה שכנגד בחינת אריך אפין העליון שבכולם, והוא הכולל את כולם (כמבואר אצלנו בדרושים איך פרצוף אריך אפין הוא מתלבש ומתעלם ומסתתר בתוך הארבעה הפרצופין שתחתיו, וארבעתן נעשין לבושין וכסויים אליו). ולכן האריך אפין נקררא 'סתרו של עולם' להיותו מסתתר ומתעלם בתוך כולם. וזמ"ש ושם בסתר . ולהיותו כולל את כל השאר כנזכר -- לכן התחיל ופתח בו רשב"י ואמר ארור האיש כו' שהוא בחינת הקליפות שנשארו מברורי המלכים שמתו וחזרו ונתקנו, כמו שיתבאר ענין תיקונם באדרא הזאת כנ"ל:

  1. ^ (שער הכוונות דרושי הפסח דרוש יב)

דף קכח.עריכה

ואלה המלכים אשר מלכועריכה

שם בדף קכ"ח ע"א וז"ל: כתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך גו'

אם באתי להרחיב פה הדרוש הזה מענין ואלה המלכים יארך עלינו הסיפור וכבר חיברתי בזה דרושים בפני עצמם בענין אלה המלכים מה ענינם ועי"ש. ואמנם אבאר כאן בקיצור מופלג מה שצריך לבאר במקום הזה. גם תעיין במה שביארתי (בפר' פקודי בד' רנ"ד ע"ב) וע"ש היטב.

ומה שצריך להודיעך כאן הוא מה שתמצא באדרא זו זכירת אלה המלכים ג' פעמים. האחת היא כאן בתחילת תיקון עתיקא קדישא, והשני היא לקמן בדף קל"ה ע"א (ח"ג קלה, א) בתיקון ז"א, והשלישית היא לקמן בדף קמ"ב ע"א (ח"ג קמב, א) בהתחלת תיקון נוקבא דז"א.    וטעם הדבר הוא זה, כי הנה כבר ביארנו לקמן בביאור אדרת האזינו כי עשר ספירות שרשיות ומקוריות הם, ומתחלקות בכל עולם האצילות בסדר זה:

  • כתר חכמה בינה -- באריך אנפין
  • גדולה גבורה ת"ת -- בז"א.
  • נצח הוד יסוד -- בנוקביה דז"א.

ואמנם בעת שנאצלו - יצאו בחינת אלו המלכים. פירוש, כי אחר שנאצלו שלשה ראשונות דא"א אשר השלישית היא הבינה (הנקראת 'ארץ אדום' משום דמינה דינין מתערין בכל מקום שהיא - בין בכללות בין בפרטות) -- לכן מאותה הבינה דא"א יצאו אלו השבעה מלכים שהם שבעה תחתונות שבו. וכן אחר שיצאו כתר חכמה בינה דז"א יצאו הז' מלכים שהם שבעה תחתונות שבו מבינה שבו שבז"א. וכן אחר שיצאו שלשה ראשונות (כתר חכמה בינה) דנוקביה -- יצאו מן הבינה שבה שבעה מלכים שהם ז' תחתונות שבה. ולכך תמצא שבזו האדרא הוזכר ענינם שלש פעמים -- אם באריך אנפין הנקרא עתיקא קדישא, ואם בז"א, ואם בנוקביה דז"א.

[ ואמנם המלכים של אריך אנפין לא הוזכרו כלל -- לא בתורה ולא בנביאים ולא בכתובים -- לפי שכל בחינות עתיקא קדישא לא נכתבו בשום מקום (כנזכר לקמן בדף ק"ל ע"א (ח"ג קל, א) וז"ל תאנא עכ"ד שמא דעתיקא סתים מכולא ולא אתפרש באורייתא בר מן אתר חד כו' ). ואמנם אותם המלכים של ז"א נזכרו ונכתבו בתורה בפר' וישלח. והטעם הוא כי תורה שבכתב הוא ז"א כנודע. מה שאין כן א"א שהוא למעלה למעלה. והמלכים של נוקבא דז"א נכתבו בכתובים בספר' דברי הימים כנודע; כי הכתובים רומזים במלכות. ]

ונבאר מה שהתחלנו והוא כי כאשר יצאו שלשה ראשונות של אריך או של ז"א או של נוקביה -- כל זה היה קודם התיקון ואז אף גם השלשה ראשונות שבכל אחד משלשה הנזכר לא נתקנו והיו עדיין בלי תיקון. ולכן בצאת השבעה מלכים מכל בחינה משלשתן הנזכר לא יכלו לקבל אור הג' ראשונות ומתו. כי השלשה ראשונות (אף שהיו בלי תיקון) יכלו לסבול ולקבל אור האין סוף להיותם שלשה ראשונות אבל שבעה התחתונות מתו. ולכן תמצא ששמנה מלכים הם ובשבעה הראשונים מהם עברה בהם מיתה; שהם סוד שבעה התחתונות שבכל אחד משלשה הנזכר - א"א וז"א ונוקביה בהיותם קודם התיקון.

ואמנם כאשר היה התיקון בכל בחינה משלשתן -- אז יצאו שבעה תחתונות האמתיות המתוקנות בכל בחינה משלשה הנזכר, ולכן לא הוזכר בהם מיתה כי אלו היו בסוד התיקון. וכל אלו השבעה תחתונות החדשות האמתיות המתוקנות נזכרו בשם מלך אחד בלבד, להורות על תיקונם והתחברותם והתקשרותם יחד -- כי זהו תכלית התיקון (כמבואר במקומו בסוד רשות היחיד ולא רשות הרבים).    והנה הו' קצוות החדשות נקראים 'הדר ומהיטבאל' -- היא השביעית הנקראת נוקביה דהדר. ואחר אשר יצא המלך השמיני שהוא הדר ואשתו מהיטבאל הכוללים ז' תחתונות המתוקנות -- אז גם השבעה תחתונות הראשונות (שהם המלכים שבעה שמתו) -- גם הם נתקנו ונתבסמו עמהם עם אותם השבעה תחתונות שבאו אחר התיקון. ומהתחברות החסדים והגבורות נעשה פרצוף ז"א וכן פרצוף נוקביה. וכבר ביארנו כי ענין אלו הז' תחתונות שמתו והשבעה תחתונות אשר היו מתוקנות הנקראים 'הדר ומהיטבאל' -- כל ענין זה היה גם כן בשבעה תחתונות דא"א ובשבעה תחתונות דז"א ובז' תחתונות דנוקביה דז"א. ובפר' פקודי דף רנ"ד ע"ב הארכנו יותר בענין זה, ועי"ש:

ואלה המלכים - דרך שניעריכה

עוד דרך שני להר' זלה"ה על הנז' וז"ל: כתיב ואלה המלכים אשר מלכו כו' -- התחיל בפסוק זה לפי שכבר נתבאר לעיל כי הבחינה הראשונה שהיתה קודם התיקון היה ענין המלכים האלו שלא יכלו לקבל אור העליון לחסרון התיקון ולכן מתו ואתבטלו, ואח"כ חזרו והובררו ונתקנו ע"י התיקון. ולהיות כונת רשב"י באדרא הזאת לבאר בחינת תיקונם -- לכן פתח בפסוק זה המתעסק בבחינתם הראשונה אשר קודם זמן התיקון ואח"כ ביאר תיקונם. והנה לבאר ענין המלכים יצטרך ביאור עצום ורב לא יכילנו מקום זה. וכבר הרחבנו הביאור בו בדרושים, ועי"ש. אמנם בדרך קיצור גדול נבאר קצת המצטרך לענין האדרא הזאת אבל עיקר ביאורו היא להלן בדף קל"ה ע"א (ח"ג קלה, א) כי שם חוזר רשב"י להזכיר ענין זה יותר בארוכה, ושם נבארהו בע"ה, ועי"ש:


עד דלא זמין תיקונוי דמלכאעריכה

שם בדקכ"ח ע"א (ח"ג קכח, א) וז"ל: תאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד דלא זמין תיקונוי דמלכא ועטורי עטורין

כבר ביארנו לעיל ענין העשר ספירות איך נאצלו תחילה בלתי תיקון ואח"כ נתקנו; וזהו מ"ש עד דלא זמין תיקונוי דמלכא כולי. ואמנם ענין התיקון הזה הוא בערכנו המקבלים מהם; כי בתחילה לא היה אפשר לתחתונים לקבל האור העליון הנשפע עליהם ואז גם הספירות התחתונות לא היו יכולות לקבלו, וכאשר בא התיקון (והוא ענין המעטת האור על ידי תיקון הפרצופים, כמבואר אצלנו. ואז האור נמשך דרך מסכים ודרך חלונות צרים וקטנים ודרך צנורות השערות כנזכר פר' פקודי בף דרנ"ד ע"ב) -- אז יכולין התחתונים לקבלו.

ונמצא שאצילות העליון, ואף גם בחינת עתיקא קדישא אשר בו, הוצרך התיקון הזה לצורך התחתונים, אעפ"י שלעצמו לא היה צריך לכך ואינו תיקון בערכו רק בערך התחתונים. וכל מקום שתמצא לשון 'תיקון' בכל האדרא פירושו הוא כנזכר.

עד דלא זמין - דרך שניעריכה

עוד דרך שני להרב זלה"ה על הנז' וז"ל: תאנא עתיקא דעתיקין כו'    פירוש ענין 'תיקון', רוצה לומר כי הנה האור העליון רב ועצום הוא מאד ואין בנו כח לקבלו ולסבלו. ולכן הוצרך בחינת הפרצופים; שעל ידי היות האור נמשך ע"י מסכים רבים זה על גב זה, וכן דרך צנורות צרים ודקים (שהם בחינת כל מיני שערות ונימין שנתבארו באדרות) -- הנה על ידי זה יתמעט האור ויהיה כח בתחתונים לסובלו. ולכן בחינה זו נקראת 'תיקון'. וכבר נתבאר ענין זה באורך בדרושים שביארנו בענין ואלה המלכים כו':

דף קכח:עריכה

יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לוןעריכה

שם בדקכ"ח ע"ב (ח"ג קכח, ב) וז"ל: יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון כו'

הענין הזה הוא סוד נעלם ואין לגלותו אלא לצנועים.    כבר הודעתיך בכמה מקומות כי כל הספירות יש בהם שתי בחינות והם ( א )אור פנימי ( ב )ואור מקיף חוצה להם סביב, והוא מקיף לכל ספירה וספירה. וזה נרמז בפר' בהר סיני ברעיא מהימנא בדף ק"ט ע"ב (ח"ג קט, ב) דאיהו בכל ספירה וספירה ובעובי כל ספירה וספירה כו'.

והנה עוד יש בחינת אור אחד מחוץ אל האור המקיף הנזכר. שבין חלל אור המקיף של ספירה זו לאור המקיף לספירה האחרת יש בחינת האור הזה האחר, והוא בסוד שם 'אלהים'. והאור הזה מתפשט מחוץ לאור המקיף של החכמה דאצילות ומשם ולמטה עד סיום עולם העשיה בדרך התפשטות האור של הספירות עד סיום עולם העשיה. [ אבל סביבות ספירת הכתר דאצילות ומכל שכן בין הכתר לאין סוף אין לו אחיזה שם; רק התחלתו מבין ספירת הכתר דאצילות לחכמה דאצילות ומשם למטה עד סוף העשיה כנזכר. ] וכל זה האור שהוא מבחינת שם אלהים הוא בסוד הקדושה ונקרא 'אלהים קדושים' - מן העשיה עד רום האצילות. אבל בסוף סיום אלו השמות של אלהים קדישין המסתיימין בסוף העשיה -- שם נאחזים הקליפות הנקראים 'אלהים אחרים'. והטעם הוא לפי שהם נאחזין בשם 'אלהים' שהוא באחורים של הספירות כנזכר. וזהו 'אלהים אחרים' -- לשון אחורים. והבן זה.

וזהו מ"ש בסבא דמשפטים בדף צ"ו ע"א (ח"ב צו, א) כי שמא דאלהים אתפשט בכל דרגין עד דרגא דאלהים אחרים כו' . גם תבין טעם למה כל שאר השמות הם בלשון יחיד ושם אלהים הוא לשון רבים, והוא לפי שמתפשט בכמה דרגין, אם בקדושה ואם בקליפה כנ"ל. ולהיות כי אין שם אלהים הזה מגיע רק עד החכמה תחת ספירת הכתר (ולא סביב הכתר כנזכר) -- לזה אמר דהאי סבא דסבין עתיקא דעתיקין (שהוא ספירת הכתר דאצילות) הוא יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון -- כי שם אלהים הנזכר הוא דינין וגבורות כמו שנבאר, ולכן הוא שביבין די נור, ויען הוא תחת ספירת הכתר -- לכן נעשה כמין כרסייא דשביבין תחתיו. והכתר ברחמיו הגדולים שהוא חסד גמור (כנודע דלית שמאלא בהאי עתיקא כלל), ולכן יתיב על האי כרסייא דשביבין לאכפייא לון.

ודע כי זה האור הנקרא 'אלהים' כנזכר הנה הוא סוד הגבורות כולם, דז"א ונוקביה, ובעת זווגם יחד של ז"א ונוקביה אז נכנסים אלו האלהים קדושים בנקודת ציון יסוד שבה שהם סוד ה' גבורות מנצפ"ך כנודע ומתמתקים שם ע"י החמשה חסדים שנותן בה הז"א כנודע. ואלו ה'אלהים' הם שגורמים חימום הנקבה להזדווג בבעלה. ואם ח"ו ישראל חוטאים למטה -- גורמין כי כמו שלצורך הזווג צריך שיתייחדו פנימיות העשיה והיצירה והבריאה והאצילות לצורך הזווג כמבואר אצלנו בכונת התפילות כי פנימיות העולמות הם העולים ולא חיצוניותם כנ"ל (בפר' קדושים בדף פ"ג ע"א) ואז גם מתייחדים אלו האורות של אלהים הנזכר ומתעלים ונכללין דרגין בדרגין עד שנמצא כי גם הקליפות הנקראים 'אלהים אחרים' (העומדים בסיום 'אלהים קדושים' הנזכר) עולין ונכללין גם הם בסיום האלהים קדושים ומתקשרים שם עמהם. ואז כאשר מזדווגים ז"א ונוקביה דאצילות הקדוש ונכנסין אותם האלהים ביסוד שבה בסוד החמשה גבורות מנצפ"ך כנזכר, וכיון שהקליפות הם מתקשרים ונכללים בסיום אלו האלהים קדושים - נמצא כי ח"ו דומה כאילו הם עצמם נכנסו שם ביסוד הנקבה והטילו בה זוהמא. אבל הזהר והשמר בנפשך מאד מאד אל יעלה בדעתך שהדברים כפשטן כמ"ש ז"ל שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא. כי חלילה להאמין הדברים כפשטן. אמנם רז"ל נתכוונו אל מה שאמרנו, כי בהיותם נקשרים ונכללים ומיוחדים בסיום אלו האלהים קדושים נחשב כאלו הם עצמם נכנסו אל הקדש פנימה ח"ו. וזכור אל תשכח. וכבר רמזנו זה לעיל בפר' אחרי מות (בדף ע"ט ע"א), ועי"ש היטב.

ואמנם יען מצאנו בדברי חז"ל בענין הזה שתי בחינות -- אם בחינת נחש שבא על חוה הנקבה ואם בחינת שפחה כי תירש גבירתה ומזדווגת עם צדיק עליון (כנזכר בפר' בשלח בדף ס סוף ע"ב (ח"ב ס, ב) בפסוק ויאמר אם שמע תשמע כו'), וזה ביאורם:

  • כי כאשר ישראל חוטאים ועולה הפגם עד ז"א כפי ערך החטא ההוא ואז נכללים הקלי' עד בחי' שם אלהים קדושים שמחוץ לז"א ויש יכולת לזכר של הקליפה להדבק ולכלול עצמו עם שם אלהים קדושים המקיף ביסוד דז"א. וכאשר מזדווג עם נוקביה אז נחשב כי הנחש בא על חוה, וטעמה טעם מר ממות.
  • וכאשר החטא אינו כל כך חמור ואינו פוגם רק בנוקבא דז"א -- אז הנקבה של הקליפה לבדה יש בה כח להכלל ולהאחז בשם אלהים קדושים אשר בנקודת ציון (שהוא יסוד הנקבה), ואז נאמר "ושפחה כי תירש גברתה". כי היסוד הזכר משפיע לחוץ ויונקת משם השפחה הטמאה.

וזכור שתי בחינות אלו. אבל כבר הודעתיך כי ח"ו אין הכונה לומר שהקליפה עצמה עולה עד שם -- לא בז"א ולא בנוקביה ח"ו -- רק שבערך שנכללין הקליפות ההם באותו 'אלהים קדושים' אשר עומד מחוץ לספירות (מסוף העשיה עד רום האצילות) -- לכן אנו אומרים כי ח"ו נחשב זה כאילו ח"ו בא נחש על חוה או כאילו שפחה תירש גבירתה. וזהו סוד מ"ש בפר' ויקהל דף קצ"ה ע"ב (ח"ב קצה, ב) ענין נחש דפתי לאחת' ועאל בין קלא לקלא כו' והם יסוד שבה ומפסיקין ועומדין בין זה לזה ולוקחים השפע על דרך הנזכר.

יתיב על כורסייא דשביבין - דרך שניעריכה

עוד דרך שני להר' זלה"ה על הנזכר וז"ל: יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו' -- ביאור ענין זה הוא סוד נפלא, אין לגלותו אלא לצנועים. כבר הודעתיך כי בכל ספירה וספירה מן העשר ספירות יש שני אורות והם אור מקיף ואור פנימי כמבואר ברעיא מהימנא בפר' בהר סיני בדף ק"ט ע"ב (ח"ג קט, ב) וז"ל ואנת בכל ספירה וספירה ובעובי דכל ספירה וספירה כו' אשר ביאורו הוא שאור האין סוף נכנס הוא (בסוד אור פנימי) תוך עובי כל ספירה וספירה בפנימיותה וגם הוא מאיר לבר מכל ספירה וספירה (בסוד אור המקיף).

וכן בין כל ספירה וספירה -- רוצה לומר כי הנה יש אור מקיף אחד שמקיף אל ספירת הכתר וגם אל ספירת החכמה יש אור מקיף אחר (זולת הראשון המקיף את הכתר), וכן לכל העשר ספירות. ונמצא כי בין המקיף של הכתר אל מקיף החכמה יש אויר מפסיק ביניהם ושם גם כן יש אור מקיף, והנה מחוץ אל אורות המקיפים האלו‏[1] (הקדושים ומעולים מן האורות הפנימיים כמבואר אצלנו). הנה מחוץ להם וגם בין אור מקיף אל חבירו (רוצה לומר בין כל ספירה וספירה) יש אויר בין זה לזה כנזכר, והנה שם יש בחינת אור אחד הנקרא בשם 'אלהים' ואור הזה הוא מתפשט גם הוא על דרך התפשטות העשר ספירות -- מלמעלה באצילות עד למטה בסוף עולם העשיה -- אלא שהוא עומד וסובב מחוץ אל אור המקיף שלהם ובין מקיף כל ספירה וספירה.

והנה שם 'אלהים' הזה הוא בחינת הדינין והגבורות כולם דז"א ונוקבא. אמנם התחלתו הוא מתחת הכתר של האצילות (בינו לבין ספירת החכמה) ונמשך עד סיום העשיה. אבל בין האין סוף והכתר ובין סביבות הכתר עצמו אין 'אלהים' הנזכר עולה עד שם; רק תחת הכתר. וזהו מ"ש שם "דעתיקא קדישא" (שהוא הכתר דאצילות כנודע), הנה הוא "יתיב על כורסייא דשביבין לאכפיא לון" -- כי 'אלהים' הנזכר נקרא 'כרסייא דשביבין די נור' -- גבורות חזקות, והוא כעין כסא למטה מן הכתר הנזכר, ועל ידי זה כופה אותם שלא ישלטו הגבורות ההם.

והנה נודע כי שם אלהים יש בו ק"ך צירופים, וכל אלו הק"ך הם אורות קדושים אלא שהם דינים וגבורות כנזכר. ובסיום ק"ך צירופים אלו שהם אלהים קדושים -- שם עומדים הקליפות הנקראים 'אלהים אחרים'.

[ וטעם קריאתם לשון 'אחרים' הוא לפי שהם מחוץ אל העשר ספירות בסוד אחורים כנזכר. והבן זה.
גם בזה תבין טעם למה שאר השמות של הבורא יתברך הם בלשון יחיד ושם 'אלהים' הוא לשון רבים, ואינו נקרא 'אל' בלבד אלא 'אלהים' בלשון רבים. וסיבת זה הוא מה שביארנו כי שם 'אלהים' כולל בחינת קדושה ובחינה קליפה כנזכר כי גם הוא נקרא אלהים אחרים ולכן נקרא שם זה 'אלהים' בלשון ריבוי.
וזהו הסוד הנרמז בסבא דפר' משפטים בדף צ"ו ע"א (ח"ב צו, א) בפסוק מלך אלהים על גוים וז"ל ושמא חד מכל שאר שמהן דיליה איהו דאתפשט ואתפלג לכמה אורחין ושבילין ואקרי אלהים ואחסין שמא דא כו' ואתפליג שמא דא לשמשין ולממנן דמנהגי לשאר עמין כד"א ויבא אלהים אל לבן כו' ואפילו ע"ז בשמא דא אקרי כו' . והבן זה מאד. ]

ודע כי שם 'אלהים' הזה הוא בחינת הגבורות כולם דז"א ונוקביה. ובעת הזווג שלהם של ז"א ונוקביה -- נכנסין אלו האלהים קדושים בנקודת ציון - יסוד דנוקבא דז"א; כי הם סוד חמשה גבורות מנצפ"ך. ואז מתמתקין ע"י החסדים ואלו הם הגורמים החימום והתאוה בעת הזווג. [וזכור זה מאד ענין חמשה גבורות מנצפ"ך שהם סוד ה' אותיות אלהים קדושים הנזכר]. והנה כאשר ח"ו חוטאין ישראל למטה -- מעוררין את הקליפות הנקראים 'אלהים אחרים'. וכמו שאלו האלהים הקדושים נכללים בעת הזווג בתוך נקודת ציון שבנוקבא ע"י תפילות ישראל ויחודם (כמבואר אצלנו בכונת התפילה איך אנו מייחדים ומעלים וכוללים פנימיות העשיה והיצירה והבריאה והאצילות כדי שיזדווגו ז"א ונוקביה דאצילות), ובעת זווגם אז גם הקליפות הנקראים 'אלהים אחרים' עולים ונכללין דרגין בדרגין עד שנכללין באותם אלהים קדושים שיש בד' עולמות אבי"ע כנ"ל על דרך מה שישראל עושים על ידי תפילותם בפנימיות אבי"ע כנזכר.

ויש בעלייתם ב' בחינות:

  • בחינה א' היא כאשר פגם החטא של ישראל עלה עד נוקבא דז"א בלבד -- אז הנקבה של הקליפות הטמאות יש בה כח לעלות ולהתדבק ולהכלל עד שם 'אלהים' הקדוש שיש בנקודת ציון שבנוקבא דז"א, ואז אתקיים "ושפחה כי תירש גבירתה" לפי שהיסוד העליון הזכר משפיע, והשפע היורד לוקחת אותה השפחה הנזכר.
  • בחינה השנית היא אם הפגם יותר גדול ועולה עד ז"א דכורא, כי אז גם הכללות של האלהים הנזכר עולה עד למעלה בז"א עצמו ואז הזכר של הקליפה נדבק ונכלל עד 'אלהים' הקדוש המקיף מחוץ היסוד של ז"א. ובהכללתו שם אזי ינקא נוקבא דזעיר אפין טעמא מרירא והוא סוד נחש בא על חוה כנזכר בפר' אחרי מות בדף ע"ד ע"א (ח"ג עד, א) בפסוק ערות אביך וערות אמך לא תגלה כו' ר' יהודה אמר בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כו' ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כנסת ישראל לא סלקא ריחין טבין ואטעמת מסטרא אחרא מריר'

והבן שתי בחינות אלו וזכרם.

[ אבל צריך שתדע כי חלילה חלילה מלהאמין שהזכר של הקליפה, הנקרא נח"ש שבא על חוה, שח"ו נכנס תוך פנימיות נקודת ציון שבה. וכן להפך כאשר שפחה תירש גבירתה שהיא הבחינה הראשונה.    אמנם הענין הוא כי כיון שהאלהים דקדושה הם שם ביסוד שלו וביסוד שלה (בתוך חמשה גבורות מנצפ"ך דבגו נקודת ציון שבה) -- לכן כאשר אלו האלהים אחרים עולים ונכללים עמהם כנזכר, אז אעפ"י שאינן נכנסין ח"ו בתוך נקודת ציון ממש -- עם כל זה היותה נכללת באלהים דקדושה אשר שם על דרך כללות פנימיות העולמות זה בזה בעת התפילה כנ"ל -- זה יקרא כאילו ח"ו ממש בא נחש על חוה. וזכור ואל תטעה ח"ו בדבר הזה. ]


והנה הבחינה הב' הזאת נזכרת בכמה מקומות בזוהר.

  • האחד הוא בפר' ויקהל בדף קצ"ה ע"ב (ח"ב קצה, ב) וז"ל תא חזי בארבע סטרין דעלמא בד' תקופין קלא אתער וההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא ואתחשך נהורא בקלא דלתתא ובגין דלא מטא נהורא קלא דלעילא לקלא דלתתא כדין אקדים ההוא אתערותא ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא ונטיל נהורא וההוא קלא הוא קול מלחמה קול רעה ודא איהו ברעה כו'     פירוש הענין כי הזכר של הקליפה הנקרא נחש, הנקרא אלהים אחרים, הוא הנקרא "קלא דסטרא אחרא" שעליו נאמר "וישמע יהושע את קול העם ברעה" - ברעה כתיב. וכשהוא עולה ונכלל באלהים קדושים שביסוד ז"א ואז הוא מפסיק בין יסוד שבו ליסוד שבנוקביה. וזהו מה שכתב "עאל בין קלא לקלא". ואז אתחשך נהורא על ידי קלא דסטרא אחרא שעליו נאמר כי הנה החשך יכסה ארץ ומפסיק ביניהם והשפע היורד לוקח אותו קלא דסטרא אחרא.
  • גם זה עצמו הוא סוד פסוק "כי את משכן ה' טימא" הנזכר בפר' אחרי בדע"ט ע"א (ח"ג עט, א) וז"ל אצטריכנא לגלאה כו' דתנינן בשעתא דחיויא תקיפא דלעילא אתער בגין חובי עלמא שארי ואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא כו' הה"ד כי את מקדש ה' טמא כו' . ושם במקומו יתבאר קצת יותר מבואר כמ"ש דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין מתאחדן בההיא זוהמא דאטיל חיויא תקיפא כו' , ועי"ש.
  • גם נתבאר בפר' בראשית דנ"ג ע"א (ח"א נג, א) ודנ"ח ע"ב (ח"א נח, ב) ענין הנחש דאטיל זוהמא בחוה.
  • גם זהו סוד מה שנתבאר אצלנו בענין עון הגאוה והליצנות מה ענינו. כי 'אלהים אחרים' נקרא ל"ץ ונקרא צ"ל מות (שהוא בגמטרייא ק"ך) לפי שעולין ומתגאין על ידי הגאוה ונכללין בק"ך צירופי אלהים קדושים.
  • גם נתבאר אצלנו בפר' נשא דקכ"ב ע"ב (ח"ג קכב, ב) בענין יראה ואהבה בסוד פסוק (קהלת ח, יג) "וטוב לא יהיה לרשע כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים".
  • גם זהו סוד מ"ש בפר' ויקהל בדר"ג ע"ב (ח"ב רג, ב) בהאי כונה מפתי לאתתא למיטל נהורא כו' .
  • גם זהו הסוד שנתבאר אצלנו בדרושים‏[2] בענין בארה של מרים שנאמר עליה באר חפרוה שרים כו'. ושם ביארנו ענין פסוק "כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה כולי". ושם ביארנו טעם למה קרא התשמיש בלשון אכילה. ושם נתבאר כי ענין כללות אלהים אחרים עם אלהים עליונים הקדושים זהו הנקרא 'ניאוף'; כי בתחילה היתה מקבלת מן היסוד נתיב עליון הנקרא 'פלא' ועתה על ידי הכללות יונקת מן הנתיב החיצון של אלהים הנקרא גם כן 'פלא' אשר בו נכללים הקליפות כנזכר. ולכן נרמז אותיות פל"א בראשי תיבות "לא פעלתי און" כי היא אומרת שאינה לוקחת השפע מאותו הפל"א החיצון אשר בו נכללין הקליפות הנקרא 'און', רק מן הפלא הפנימי. ואין הענין כדבריה.
  • גם לעיל בדף קכ"ז ע"ב (ח"ג קכז, ב) בענין מ"ש ומחצדי חקלא זעירין אינון כו' -- עיין שם ענין לפתח חטאת רובץ וענין הנחש הקורע רחם האילה כמבואר גם כן אצלנו בדרוש יום שביעי של פסח בענין קריעת ים סוף וגם בפר' בשלח בענין מה תצעק אלי כו'. ועי"ש.


וצריך עיון ממה שנתבאר אצלנו בדרוש ענין ק"ך צירופים של אלהים איך מתפשטים מן ז"א דאצילות ואילך עד סוף העשיה ואח"ך הם בחינת הקליפין הנקראים אלהים אחרים ועי"ש כי צריך עיון גדול אם בענין מ"ש שם שמתחילין מן ז"א ולא מן תחת הכתר כנ"ל וגם ששם כתבנו שהם הכלים החצונים ואור המקיף עליהם ולעיל ביארנו שהם חוץ אל אור המקיף וצ"ע:

ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישויעריכה

אמר עוד (ח"ג קכח, ב): ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר .

אם באתי להרחיב הביאור בזה הלשון יארך עלי מאוד. אמנם שורש דבריו יתבאר לקמן בע"ה באדרת האזינו בדף רפ"ח ע"ב (ח"ג רפח, ב) וז"ל תלת רישין אתגלפן דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא רישא חדא חכמתא סתימאה דאתכסייא כו' . ואחר שתעיין שם תוכל להבין מה שנבאר עתה בלשון הנזכר בקיצור.

הנה נתבאר שם כי אעפ"י שתלת רישין האלו הנזכר הם הכוללין שני פרצופים (כי "רישא עלאה מנהון" היא בחינת ראש פרצוף עתיק יומין, ותרין רישין תתאין הם כתר וחכמה דפרצוף א"א) -- הנה עם כל זה התרין רישין לבדה שבאריך אנפין נחלקין ונעשין תלת רישין (זולת אותה רישא עלאה דעתיק יומין); הלא הם

  • בחינת גלגלתא חיוורא -- כתר דא"א, ובחינה זו היא ראש העליון שבתלת רישין דא"א עצמו;
  • והראש השנית שבו היא בחינת מוח אחד עליון וסתום מאד, חכמה עלאה סתימאה לעילא, והיא בחינת מוח גו גלגלתא חוורא (שהוא כתר כנזכר). והמוח הזה נקרא בשם 'אוירא עלאה' כי לרוב העלמו נקרא 'אויר' ולא מוח.
  • והראש השלישי שבאריך אנפין היא חכמה דא"א הנקרא בלשון האדרא רבא וזוטא "מוחא סתימאה דעתיקא".

ונמצא כי הראש השני שהוא הנקרא "אוירא עילאה" נעשה בחינת מוחא בערך גלגלתא חוורא שהיא הראש העליון שבו וגם נעשית בחינת רישא וגולגלתא ממש בערך הראש השלישית הנקרא מוחא סתימאה כנזכר.

הכלל העולה כי תלת רישין יש ברישא דא"א והם זו למעלה מזו -- גלגלתא, ואוירא, ומוחא סתימאה. [ ואמנם בחינת עתיק יומין הנקר' רישא עלאה דלא אתידע כולי" -- הנה שבעה תחתונות שבו מתלבשין תוך א"א. כמבואר אצלנו בדרושים ובפ"ק דספרא דצניעותא בענין שבעה דגלגלתא. ועי"ש היטב. ]

גם נתבאר אצלנו במאמר הזה ענין היות בכל ראש מאלין תלת ראשין דבא"א שתי בחינות:  (א)אחד של פנימיות הרוחניות ועצמות האורות (ב)ובחינה שנית ענין הכלים שלהם. ושם ביארנו כי הראש העליונה (הנקראת 'גלגלתא') יש בה הויה אחת של עצמות ורוחניות הנקראת נשמה, והיא ע"ב דמילוי יודין. ורישא תנינא (הנקרא 'אוירא') היא הויה דס"ג הנקרא רוח, ורישא תליתאה (הנקרא מוחא סתימאה) היא הוי"ה דמ"ה דמילוי אלפין הנקרא נפש.

ובחינת הכלים ויש‏[3] בהם על דרך זה שם אחד של אהי"ה בכל ראש מהם שהוא בית קיבול וכלי של ההוי"ה הנזכר. וגם שלשה אהי"ה אלו הם מבחינת מילוי על דרך הנזכר בשלשה ההויות. והרי הם תלת רישין ובהם ששה שמות -- שלשה הויות ושלשה אהי"ה.

ושם ביארנו כי בכל בחינה מהם הנזכר יש ג' מדרגות. כי בבחינת הכלים שבכל ראש מהם יש שלש שמות אהיה. וכן בעצמות ורוחניות כל ראש מהם יש שלשה הויות שהם שלשה מדרגות שהם אור פנימי ואור מקיף ואור מקיף על כולן.

  • וג' מדרגות עצמות ראש העליונות (שהיא גלגלתא חוורא) הם שלשה הויות במילוי יודין הנקראים ע"ב ושלשתן בחי' נשמה ובהם שנים עשר אותיות פשוטות ועם כללות כולם הרי שלשה עשר.
  • ושלשה מדרגות עצמות רישא תנינא הנקרא 'אוירא עלאה' הם שלשה הויות במילוי ע"ב גם כן. ושלשתם בחינת רוח. ובהם שנים עשר אותיות פשוטות ועם כללותם הרי שלשה עשר.
  • ושלשה מדרגות עצמות רישא תליתאה הנקרא 'מוחא סתימאה' הם שלש הויות של ע"ב גם כן, ושלשתם בחינת נפש, ובהם שנים עשר אותיות פשוטות ועם כללותם הרי י"ג. ועי"ש. ‏[4]
[ אמר שמואל צ"ע שהרי למעלה כתב שהם שלשה הויו"ת אחת דע"ב ואחת דס"ג ואח' דמ"ה ואח"ך כתב ששלשתן הם הויו"ת דע"ב. וצ"ע. ואולי נוכל לומר כי מקודם הוא מע"ב ס"ג מ"ה, האמנם בהתפשטותם מתפשטין כולם בע"ב ע"ב ע"ב. עדיין אנו צריכין למודעי בזה עד ישקיף וירא ה' משמים. ]


והרי נתבאר שלשה בחינות, כל ג' פעמים י"ג י"ג י"ג‏[5]. והנה כנגדם נרמזו שלשה בחינות של י"ג י"ג י"ג בשתי האדרות. הלא הם כי

  • ( א ) באדרא זו של פרשת נשא בדקכ"ח ע"ב (ח"ג קכח, ב) אמרו האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גלופין לארבע עיבר בסטרא חד ולארבע עיבר בסיטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא וחד לעילא דגולגולתא (כלו' לסטרא דלעיל).
  • ( ב ) עוד בדקכ"ט ע"א (ח"ג קכט, א) וז"ל י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סיטרא ומהאי סיטרא דגולגלתא
  • ( ג ) ובאדרא זוטא בדף רפ"ח ע"ב (ח"ג רפח, ב) וז"ל בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרשת תלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון ושליט על כולא כו'


הרי הם שלשה בחינות:

  • י"ג חיורתי דרישא הם ברישא עלאה הנקרא רישא חוורא גם נקרא גלגלתא חוורא. והרי שלשה ההויות פשוטות אשר בה שעם כללותה הם י"ג כנזכר.
  • וי"ג נימין דשערי שרשם הם יוצאין מן רישא תנינא (הנקראת 'אוירא'), מן שלשה הויו"ת פשוטות אשר בה כנזכר.
  • והמוחא סתימאה בעצמו שגם הוא נחלק אל י"ג כנזכר וז"ל בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרשת תלת זמנין לארבע ארבע כו' והם סוד שלשה ההויו"ת פשוטות אשר בה כנ"ל. וכל הוי"ה מהם יש בה ארבע אותיות בבחינת היותה פשוטה כנזכר.


י"ג חוורתיעריכה

ונבאר תחילה ענין הי"ג חוורתי הנזכר, שהם בגלגלתא חוורא (הנקראת 'רישא עלאה חוורא דעתיקא קדישא', שהוא א"א).   הנה נודע כי בחינת הגלגלת היא בחינה בפני עצמה מלבד השערות הנאחזין ונתלין בה וצומחין ממנה. וכל אותו העור החלק והלבן המתפשט ומסבב וחופה על הגלגלת נקרא "חוורא דרישא"; שהוא עור לבן בתכלית הלובן והרחמים. ובעור הלבן הזה צומחין ויוצאין השערות השחורות. ושתי בחינות אלו הם דומים אל הקלף או הנייר החלק הלבן שעליו כותבין האותיות שחורות בדיו שחור (שהם השערות) [אלא שכאן בגלגלתא דעתיקא שערות ראשו לבנות גם כן כמו שכתב הפסוק "ושער רישיה כעמר נקא"].

והנה זה העור הלבן שחופה הגלגלתא (הנקראת 'חוורא דרישא'), והוא חופה כל הראש כמו שהוא -- פנים ואחור, סביב סביב. ולא עוד אלא שגם נמשך דרך האחור בין תרין כתפין דיליה ויורד הלובן ההוא עד למטה במקום ששם עומד רישא וגלגלתא דז"א (המלביש לא"א מטיבורא ולתתא כנודע). וזהו מה שנאמר למטה וז"ל ומהאי גלגלתא נפיק חד עיבר חוור לגולגלתא דז"א לתקנא רישיה כו' , והיא בחינת הלובן של העור המתפשט דרך אחוריו במקום העורף והכתפיים עד רישא דז"א.

והנה בבחינה אחת יש יתרון ומעלה אל החוורתי על השערות ובבחינה אחרת הוא להפך, כמו שיתבאר בע"ה במקומו. וזהו הענין הנמצא שם באדרא שאמרו ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקיא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין כו' ; ומן השערות יונק ז"א בעצמו כמ"ש למטה ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימאה דבתר כותלא ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דז"א ומהאי מתזן מוחיה כו' .

והנה בחינת החוורא דגלגלתא הנזכר מתחלקת לי"ג ארחין חיוורין כנזכר, שהם י"ג תיקונין דברישא עלאה הנקראת 'גלגלתא חיורא'. הלא הם בחינת שלשה הויו"ת אשר שם --- יהו"ה יהו"ה יהו"ה --- שבהם שנים עשר אותיות פשוטות (עם היות שכל אות מהם יש לה מילוי דיודין כנ"ל), ועם חד דכליל לון -- הרי שלשה עשר. וזה סדר חילוקן:

  • הוי"ה אחת מתפשטת דרך אחורי הגלגלת ונמשכת על גב העורף ובין הכתפיים כו' כנ"ל, ובה ארבע אותיות והם ארבע ארחין חוורין.
  • ושתי הויו"ת אחרות, שבהם שמנה אותיות, והם תמניא ארחין חוורין אחרנין הם מתפשטין ונמשכין דרך שתי הפנים של עתיקא, שהם שני הלחיים -- הוי"ה אחת בלחי הימין, והויה אחת בלחי השמאל. ובחינת החוטם מפסיק בין שניהם באמצעם ממש. ונמצא כי הפנים נחלקים לשני לחיים עד אמצעית החוטם לארכו ממש.

והרי הם שנים עשר ארחין חוורין בתלת עיבר; שהוא ד' ארחין לצד האחור, וארבע ארחין לצד הלחי הימין, וארבעה לצד הלחי השמאל. וזמ"ש שם האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לי"ג עיבר גליפין לארבע עיבר בסטרא חד ולארבע עיבר בסטרא חד בסיטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחור'     וחד לעילא דגלגלתא -- כלומר לסטרא דלעילא כו'. פירוש כי האורח השלשה עשר (דכליל לכולהו תריסר ארחין הנזכר) הנה הוא לעילא, ברישא דגלגלתא (וכמבואר אצלנו בשער היחודים איך גם הוא כולל שנים עשר ארחין חיוורין אחרנין וע"ש היטב כי שם נתבאר ענין זה באורך).

ונמצא כי אלו הי"ג חיוורתי נחלקים לשתי בחינות:  אחור ופנים. וארבעה מהם לבד נמשכים דרך האחור, והשמנה מהם נמשכין דרך שתי הפנים. ואל אלו הארבעה ארחין חיורין הנמשכין דרך אחור הוא שרמז וביאר כאן ואמר ארבע מאה אלפי עלמין אתפט חיוורא דגלגלתא דרישוי כו' . אמנם חשבון כולם יחד הם י"ג ארחין חיוורין כנז' לקמן האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לי"ג עיבר כו' . ובזה לא פליגי אהדדי שני המאמרים האלו. כי כאן לא איירו אלא באותן הארבע שהם מצד האחור אשר מנהירו דיליהון ירתי צדיקייא ארבע מאות עלמין דכיסופין כו' כמו שנבאר ענינם בע"ה.


ואמנם היותם בסוד ד' מאה אלפי עלמין -- הענין הוא כי הנה ביארנו שאלו הם הארבעה ארחין חיוורין בלבד הנמשכין דרך העורף והם הויה אחת אשר בה ארבע אותיות פשוטות. והנה נתבאר לעיל כי שלשה הויות אלו (שהם בחינת י"ג ארחין חוורין), הנה הם ממולאות במילוי יודין (הנקרא ע"ב). וכאשר תמלא הויה זו שבדרך אחור במילוי יודין ימצאו בה ארבעה יודין. ונודע כי כל יו"ד היא עשרה, וכלולה מעשרה פעמים עשרה -- הרי הארבעה יודין הם ארבע מאות. וכבר נתבאר אצלנו כי בא"א חשבנותיו הם עולים לחשבון גדול בסוד 'אלפים'. ונמצא כי אלו הארבעה יודין הם עולים לחשבון ארבע מאה אלפי עלמין דכסופין והנאות גדולות. אבל בהיותם נמשכין ויורדין, מתפשטין למטה, (כמו שיתבאר בע"ה) -- אז מתמעט חשבונם בסוד 'מאות' ולא בסוד 'אלפים'.

וזמ"ש ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקיא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר .     ביאור הדברים הוא כי האי גלגלתא חוורא היא בחינת כתר דא"א כנ"ל, וכתר מלשון כותרת היא -- עטרה הכותרת ומקפת סביב הראש, ותרגום "סביב" הוא "סחור סחור". וכנגד ארבע מאות חוורין של בחינת הכתר הלבן המתפשט באחורי הראש נאמר בהם "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" מלשון סחור סחור, שהוא הכתר הלבן המסבב ומקיף הראש; והוא עובר לסוחר -- עובר ונמשך ומסבב סחור סחור.

והנה היותם נקראים "שקל כסף" -- הטעם הוא כי הנה הויה זו היא במילוי יודין אשר מספרה ע"ב כמנין חס"ד. ונודע כי בחינת כסף הלבן הוא בחסד, והוא הוא חוורא קדישא בסוד לבנינות הכסף. וכבר נתבאר אצלנו כי שבעה תחתונות דעתיק יומין מתלבשין בשבעה תיקוני גלגלתא דאריך אנפין (הנזכר בריש פ"ק דספרא דצניעותא שהם גלגלתא וטלא דבדולחא כו'). ונמצא כי חסד דעתיק יומין גניז בגלגלתא דא"א, ומצד זה יקרא גלגלתא "חוורא". והבן זה.

והיותם בחינת שקל -- הענין הוא כי שקל בגמטריא ת"ל. והת' הם בחינת הארבעה יודין הנזכר, כל אחת כלולה מעשר הם ארבע מאות; וההויה כולה בעצמותה בהיותה פשוטה בגמטריא כ"ו, ועם כללות ד' אותיותיה הפשוטות -- הם ל'. הרי ת"ל כמנין שקל.

אמנם היות הת' נחלקת לשתי אותיות -- ש"ק. הטעם הוא לפי שסדר גלוי האורות האלו הם מלמטה למעלה; כי תחילה מתגלין שלשה יודין אחרונות של ההויה הזו הממולאות ביודין והם ש' של שקל, ואח"כ מתגלית היוד הראשונה שהיא השרשית בהויה עצמה הפשוטה אשר ממנה יצא שלשה היודין הנזכר האחרונות; וזו היא ק' של שקל. ואח"כ מתגלה שרש ההויה בעצמה פשוטה שהוא אות ל' של שקל.

גם נתבאר טעם אחר בענין היות הארבעה חוורתי הנזכר נקראים בשם שקל מלשון ש"ק, ונתבאר אצלנו בענין תיקון לבישת הש"ק מה ענינו. וכן בפסוק "כתונת בד קדש ילבש" ועי"ש. וקיצור הענין הוא כי אלו הארבעה חוורתי המתפשטים באחורי העורף, ועליהם נמשכין גם 'ארבעה נימין דשערין', כמו שנבאר בע"ה, ואז הד' נימין הם גם כן סוד ארבע מאות כמנין ש"ק (הנעשה מן השערות כנודע). והארבעה חוורתי העורף (גם כן בגמטריא ארבע מאות) הם בחינת הנקבים הלבנים שבאויר וחלל נקבי השערות של הש"ק; ודרך הנקבים ההם מאירים הארבע מאות חוורתי ומלבנים את השערות שהם שחורות (להיותם בסוד הדין) ונעשים לבנות כעמר נקא.

גם נבאר טעם אחר אל היות מספר אלו החוורתי שבדרך אחור מספרם ד' חוורתי לבד.    והוא במה שמבואר אצלנו בריש פ"ק דספרא דצניעותא בענין שבעה תחתונות דעתיק יומין המתלבשין בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א (שהם גלגלתא וטלא דבדולחא וקרומא דאוירא כו'). ושם נתבאר כי ת"ת דעתיק יומין נתלבש בההוא קרומא דאוירא. והנצח וההוד דעתיק יומין יש בהם שתי בחינות בכל אחת מהם; כי בחינה הנעלמת ונסתרת העליונה היא תרין ביעין דיליה אשר מקומם למעלה מן היסוד (שהוא האמה דכייא), ובחינה התחתונה הגלויה היא בחינת תרין ירכין דיליה אשר התפשטותם למטה מן היסוד כנודע. והנה בחינת העליונה הנסתרת (שהם תרין ביעין) הם מתלבשים בתרין אודנין דאריך אנפין אשר מקומם גבוה מן המצח דא"א (אשר בו מתלבש היסוד דעתיק יומין). ובחינתם התחתונה הנגלית (שהם תרין ירכין) הם מתלבשים בתרין עיינין דא"א אשר מקומם למטה מן המצח דא"א.

[ ובזה יובן טעם נאות למה בז"א נתבארו בחינת אודנין דיליה ובאריך אנפין כל שאר תקוניו נתבארו זולת תרין אודנין דיליה שלא נתבארו -- לא באדרא רבא ולא באדרא זוטא. האמנם טעם הדבר היא לפי שכל שאר התקונין שנתבארו הם איברים גלוים. אמנם תרין אודנין שבהם מתלבשים תרין ביעין דעתיק יומין -- ראוי להעלימם ולהסתירם וכבוד אלהים הסתר דבר. ]

ונחזור לענינינו כי הנה הנצח וההוד לעולם הם בכל מקום בחינת דינין (כנזכר בפר' צו בדל"ב ע"א (ח"ג לב, א) בסוד ערבי נחל) ולכן בחינת השערות שהם י"ג נימין דשערין כנ"ל הנה הם יוצאין וצומחין מאלו הנצח וההוד אשר מתלבשין בתרין אודנין ותרין עיינין דא"א; כי השערות כולם כחות דין וגבורה הם.    ועוד סיבה אחרת כי הנה הת"ת הוא בחינת אות ו' לעולם, וגם הנצח וההוד הם נקראים "ווי העמודים" היוצאים מן הת"ת - וי"ו גדולה, והם נקראים ווי העמודים היוצאין ממנו. והנה גם השערות הם סוד ווין אריכין כנזכר בתקונין (תיקון ע' בדף ק"ך ע"ב ונימא שיעורא דאות ו' ). ולכן מבחינת אלו הנצח וההוד אשר הם מתלבשין בתרין אודנין ותרין עיינין דא"א נמשכין ויוצאין שרשי השערות מתתא לעילא בסוד אור חוזר. ותחילה עוברין דרך אותו הקרום הנקרא קרומא דאוירא (אשר בו מתלבש הת"ת דעתיק יומין הנקרא וא"ו כנזכר), ומכחו נעשין שערות בחינת ווין אריכין הנקראין 'נימין' כנ"ל בתקונין (ונימא שיעורא דאת ו' ), ואח"כ בקעו עוד ועלו וצמחו על הגלגלתא הנקראת רישא חוורא, ואז נתגלו שם.

ואז מכחם נתהוו החיוורתי והשערות בהאי גלגלתא -- זה בבחינת אותיות כתובות (שהם השערות), וזה בבחינת הקלף והנייר הלבן החלק שעליו כתובים האותיות כנ"ל. והטעם הוא כי אלו הנצח וההוד בהיותם בתרין אודנין ובתרין עיינין -- אינם בבחינת שערות רק חלקים בלתי שיער, ובהתפשטם דרך קרומא דאוירא נעשין שערות. ועל כן יצאו למעלה בשתי בחינות אלו (שהם חוורתי -- החלקים בלי שיער, וגם בבחי' שערות שעליהם). ולהיותם תרין אודנין ותרין עיינין שהם ארבעה -- לכן גם אלו החוורתי דאחורי גלגלתא היו ארבעה כנגד תרין ביעין ותרין ירכין המתלבשים בתרין אודנין ותרין עיינין.

והרי נתבאר טעם היותם ארבעה וטעם היותם שתי בחינות חוורתי ושערי. ונלע"ד כי כן בכל סטר וסטר שבשני צדדי הפנים שייך טעם זה שבכל צד יש גם כן ארבעה חוורתי וארבעה נימין.

והנה בענין התפשטות אלו הארבעה חוורתי שבאחורי הראש צריך שתדע כי הנה התפשטותו הוא למטה עד טיבורא דליבא דאריך אפין (שהוא מחצית הת"ת שלו), אשר משם התחלת גלגלתא דז"א. ושם מאיר במוחין ובדיקנא דיליה (כמו שנתבאר בכונת ויעבור שהם י"ג תיקוני דיקנא כנודע וגם בעזרת השם למטה נבארם בענין ז"א). גם הם מתפשטים יחד עם ארבע נימין דשערין הנמשכים גם הם אחורי קדלא דאריך אפין עד דמטו לרישיה דז"א (כמו שיתבאר למטה ב"ה).

ואמנם השמנה חוורתי דמצד הפנים יתבארו למטה במקומם בדף זה באומרם ומהאי אתפשט אורכ' דאנפוי לש"ע רבוא עלמין וההוא אתקרי ארך אפים כו' . ועיין שם.    גם בחינת הי"ג נימין דשערין יתבארו בדקכ"ט ע"א (ח"ג קכט, א), עי"ש.

[ ודע כי פעמים רבות שמעתי ממורי ז"ל כי כל אלו הי"ג חוורתי מאירין בז"א. ופעם אחרת שמעתי ממנו ז"ל כי אין שום אחד מכל אלו הי"ג חוורתי דאריך אפין נמשכין אל ז"א רק מן חד אורחא אחרא חוורא דאזיל בפלגותא דשערי -- משם נמשך ונהיר חד ארחא עד פלגותא דשערי דרישא דזעיר אפין כנזכר בדף קכ"ט ע"א (ח"ג קכט, א). ]

מהאי אתפשט אורכא דאנפוי לש"ע רבוי עלמיןעריכה

עוד שם בדף הנזכר (ח"ג קכח, ב) וז"ל: האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין לארבע עיבר בסטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא. וחד לעילא דגלגלתא כלומר לסטרא דלעילא כו' .

ביאור ענין זה כבר נתבאר היטב לעיל במה שכתב ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי, ועי"ש. ואומרו ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוי עלמין כו' -- זה יובן במה שנתבאר לעיל במה שאמר ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי. ושם ביארנו כי התם לא איירי אלא באותם הארבע חוורתי לבדם הנמשכין מאחורי רישיה, ועתה ביאר השמנה חוורתי אחרנין הנמשכין בתרין אנפין דיליה. וזהו מה שאמר מהאי אתפשט אורכא דאנפין לש"ע רבוא עלמין כו' .

ביאור הדברים כי שתי הויו"ת אחרות הם הוי"ה אחת בכל פן אחת מהם, ובה ארבע אותיות פשוטות כנגד ארבעה חוורתי אשר בה. וזהו מה שאמר ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי כולי -- רוצה לומר מזה החוורא של הגלגלתא הנחלק לשתי בחינות (באחור ובפנים) למעלה בגלגלת עצמה, הנה משם נתפשטו אותם התמניא חוורתי עד למטה בבחינת תרין אנפין שהן תרין לחיים דיליה.

ואמר כי התפשטותם שם למטה באותם התרין אנפין הוא שיעור ש"ע רבוא עלמין. ביאור הדברים הוא כי כל הוי"ה מאלו השתים הנזכר שהם בתרין אנפין, הנה הם בסוד מ"ב מ"ב אתוון, ובמילוי יודין; כנודע שהם ארבע אותיות פשוטות, ועשר אותיות מלוייהן ביודין, וכ"ח אותיות מילוי מילויין ביודין גם כן כזה: [יהו"ה. יו"ד ה"י וי"ו ה"י. יו"ד וי"ו דל"ת, ה"י יו"ד, וי"ו יו"ד וי"ו, ה"י יו"ד]. והנה כל הוי"ה מאלו (שהיא בסוד מ"ב אתוון דיודין כנזכר) היא כלולה מן עשר ספירות בפן האחת. וכן הויה שנית בפן השנית.


לא נמצא יותר בדרוש הזה. האמנם נמצא תשלום הדרוש הזה במקום אחר וז"ל: 

ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לש"ע רבוא ענמין כו'     זה נתבאר אצלי בסוד מצות שלוח הקן. גם יובן בסוד פסוק "ויהי שירו חמשה ואלף" הנזכר בפרשת תרומה דף קמ"ה ע"ב (ח"ב קמה, ב); כי החמשה הם סוד חמש תרעין - מחסד עד הוד, ואלף הוא היסוד הנקרא "אילנא דחיי" העולה דרך חוט השדרה עד חכמה ובינה כנודע.

וכן הענין הוא כאן. כי כל הי' ספירות כלולות בעתיקא. והשלשה ראשונות הם תלת מאה -- כל אחת כלולה ממאה להיותם עליונות. אבל השבעה תחתונות אין כל אחד כלולה רק מעשר - שהם שבעים. וזהו סוד ש"ע רבוא עלמין הנזכר כאן.  אבל הז"א אינו לוקח מהם אלא ק"ן רבוא בלבד (כנזכר בדף קל"ב ע"ב (ח"ג קלב, ב)) -- המאה הם כנגד הת"ת בעצמו והחמשים הם כנגד חמשה תרעין -- מחסד ועד הוד -- כל אחד כלול מי'. הרי הם ק"ן רבוא. ואם תסיר ק"ן מן ש"ע נשאר אר"ך עם הכולל. ואלו הם סוד 'ארך אפים' אשר בעתיקא; כי אורכא דאנפוי הם ארך רבוא וארך אורות יש בו.

חכמתא עלאה סתימאהעריכה

עוד שם בדף הנזכר וז"ל: בחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק כו'    אם תדקדק תראה כי בתחילה אמר "חכמתא עלאה סתימאה" ואח"כ אמר "חכמתא סתימאה" ולא הזכיר עלאה. אמנם זה יובן במ"ש באדרת האזינו דרפ"ח ע"א (ח"ג רפח, א) כי ברישא דאריך אפין יש גם כן מוחא אחרא עלאה תוך הכתר שבו (וכן ביארנו למעלה), וכנגד זו הזכיר כאן חכמתא עלאה סתימאה". וכנגד חכמה אחרא סתימאה היא למטה מזו הנראת חכמה סתימאה מוחא דאריך אפין אמר כאן "חכמתא סתימאה", ותו לא. ואותו מוחא סתימאה עלאה שבתוך כתר דאריך נעשית בערך גלגלתא לגבי זו החכמה סתימאה, כנזכר שם בהאזינו.

רשים רישומא לעתיקעריכה

עוד שם בדף הנזכר (ח"ג קכח, ב) וז"ל: והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו כו'

הענין הוא כי האור העליון בהיותו נמשך מלמעלה למטה, בפוגעו למטה איזה מסך, הנה הוא מכה בו וחוזר האור לעלות בכח מלמטה למעלה בסוד אור החוזר; והוא אור גדול. והנה האותיות של האלפא ביתא הם יורדים מלמעלה למטה להאיר, ומכים במסך, וחוזר אורם לעלות ממטה למעלה כנזכר. ונמצא כי אות התי"ו (שהיא אחרונה לכל האותיות) חוזר אורה לעלות ממטה למעלה עד אות האלף (שהיא ראשונה שבכל האותיות). ולהיות כי מוחא דעתיקא יש לו קרומא דאוירא דלא אתפסק לתתא -- לכן כאשר אור האותיות יורד עד הקרום ההוא -- חוזר בכח גדול לעלות ואורו גדול מאד.    אבל קרומא דמוחא דז"א אתפסק למטה בקרקעיתו כנ"ל, והאי קרומא אתפסק בז"א. ולכן כשיורד אור האותיות בו -- פוגע באותו הפיסוק של הקרום (המופסק לל"ב שבילין כנזכר לקמן בדקל"ו ע"א (ח"ג קלו, א)), ויורד האור באותם הפתחים של ל"ב שבילין, ואין לו כח לחזור ולעלות רק אור מועט מאד. וזהו מה שאמר רשים רישומא לעתיק דלית דכוותיה הכי במוחא דז"א.

אלף אלפין ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשעריעריכה

עוד שם בדף הנזכר וז"ל: תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי כו' .

זה יובן ממה שביארתי באדרת האזינו כי אלו הקוצין דשערי הם סוד הו"וין היוצאין מן נצח-הוד היוצאין מן הת"ת - ו' עלאה. והנה סוד אלו בהיותם למטה בז"א הם בסוד (שמות לח, כח) "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים".    וביאור הענין הוא

  • כי האלף הם בא"א -- כי תמיד שם הוא מספר 'אלף';
  • ואבא ואימא הם גרועים מאריך אפין ולכן הם בסוד 'מאות' בלבד. ואמנם היותם שבע מאות הוא במה שהודעתיך כי אין אור העליון מתלבש בתחתון הימנו אלא בבחינת שבעה תחתונות שבו לבד. נמצא כי אין אריך אפין מתלבש בתוך אבא ואימא אלא השבעה תחתונות שלו בלבד. ולכן נקראים אבא ואימא 'שבע המאות';
  • והז"א והת"ת הוא 'חמשה', לפי כי חמשה‏[6] ראשונות ספירות אלו הם הנגלות בו, שהם: כתר חכמה בינה גדולה גבורה ת"ת אבל מת"ת שלו ולמטה הוא התחלת בנין קומת נוקביה כנודע, ולכן נקרא חמשה;
  • ונוקביה היא 'שבעים' כי הנוקבא נקראת שביעית. וזהו מ"ש בפר' פקודי בדף רכ"ז ע"ב (ח"ב רכז, ב) ונפקי מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים, ושבע המאות חושבן שלים כו' .

ואמנם בהיותם כאן למעלה בסוד עתיקא חסר מהם בחינת השבעים שהיא בחינת הנקבה (כמבואר אצלנו באדרת האזינו כי עיקר גילוי עשר ספירות המקוריות והשרשיות אינן אלא תשעה ספירות דלאו אינון היכלין ולאו אינון רוחין כו' כנזכר שם, ובחי' הנקבה לא נרמזה בעתיקא).

והנה להיות כי כאן הוא בעתיקא -- לכן כולם הם מספר גדול; כי מה שהיה שם בז"א 'אלף' הם כאן בעתיקא 'אלף אלפין', ומה שהיו שם 'שבע מאות' היו כאן 'שבעת אלפים', ומה שהיו שם 'חמשה' הם כאן 'חמש מאות'.


דף קכט.עריכה

שערות דרישא דא"אעריכה

עוד שם בדקכ"ט ע"א (ח"ג קכט, א) וז"ל ונהיר ונגיד בההוא נימא כו'     ענין שערות אלו דרישא דאריך אפין דתליין עד רישי כתפוי למיגד לרישא דז"א -- נתבאר באדרת האזינו, ועי"ש:

דף קל:עריכה

עוד שם בדק"ל ע"ב (ח"ג קל, ב) וז"ל: דא מארי דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לז"א כו' וחד רוחא דחיי דביה זמינין לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא כו' .

לקמן בדף קל"ו ע"ב נבאר כי כל הגבורות אשר בז"א מתקבצות כולם בתוך החוטם שלו וכדי לאכפייא כל אותם הגבורות שבחוטם ההוא דז"א צריך להמשיך רוחא דחיי מחוטמא דעתיקא (שהוא אריך אפין) אל ז"א ונוקביה הנקרא 'מלכא משיחא' בסוד המלכות (כנודע כי "מלכא משיחא" היא המלכות - נוקביה דז"א). וזהו מ"ש חד רוחא נפיק לז"א כו' וחד רוחא דחיי דביה זמינין לזמנא לבריה דדוד -- שהוא מלכא משיחא בסוד המלכות.

והנה עתה בזמן הזה אינו נפיק רק לז"א בלבד; כי גבורותיו יכולות להתבסם עתה. אבל גבורות המלכות אינן יכולות להתבסם עתה עד לעתיד בזמן מלכא משיחא ואז יפוק רוחא דחיי גם אליו‏[7]. וזהו מ"ש וחד רוחא דחיי דביה זמינין כו' , אבל לז"א הזכיר לשון הווה -- דנפיק עתה.

ואם תאמר, והרי גם בחוטמא דעתיקא הם גבורות?    והתשובה היא כי אלו הגבורות והדינין שבעתיקא אדרבא כחם וגבורתם היא לאכפייא כל הדינין והגבורות התחתונים; כי אין הדין נכפה אלא בשרשו. וזהו הטעם שאף הגבורות שבעתיקא נקראים רחמים ולית שמאלא בהאי עתיקא כלל.


ונבאר ענין אלו תרין רוחין דנפקי מחוטמא דעתיקא לז"א ולנוקביה.    והנה בשער היחודים נתבאר זה אצלנו באורך גדול בייחוד אחד פרטי אשר שם ועיי"ש‏[8], אבל הענין בקיצור נמרץ הוא כי תרין נוקבין יש בחוטמא דעתיקא והם בציור שתי אותיות מ"נ של מנצפ"ך (שהם סוד החמשה גבורות), וצורתם היא כך מ"ן[9]; כי כאשר תתפרד ותסתלק צורת המ"ם סתומה מצד הנו"ן ההפוכה ישאר נקב השמאלי כעין צורת נו"ן כפופה פשוטה (כזו נ'[10]).    ומנקב הימני שהוא מ"ם סתומה נפיק תדיר רוחא דחיי אל ז"א, אבל מן נקב השמאלי (שהוא צורת נ' כפופה הפוכה) -- משם מתפשט רוחא דחיי שבו דרך הזרוע דז"א -- כי גם הזרוע הוא צורת ו' פשוטה. ויען כי הזרוע סגור וסתום ואין לו פתח פתוח בסופו להוציא אורו משם אל המלכות -- לכן אין רוחא דחיי דנקב שמאלי דחוטם דאריך אפין יוצא אל המלכות רק בסתום גמור ואינו נגלה (כנזכר אצלנו ענין יציאת האורות דרך סופי האצבעות במקום הצפרנים ואיך משם נעשות פרצוף לאה). אבל לעתיד לבא יתבסמו דיני הזרועות ואז יוכל לצאת רוחא דחיי דרך הזרוע אל המלכות בגילוי גמור כנ"ל.

ובזה תבין טעם תפילה של יד הנקשרת בזרוע האדם. והענין הוא כי תפלה של יד היא בחי' המלכות כנודע, ואנו קושרין אותה בזרוע האדם הדומה לז"א כדי שימשך ההוא רוחא דחיי דנקב-שמאלי-דחוטמא-דעתיקא (הסתום בזרוע שמאלי דז"א כנזכר) וימשך אל המלכות דרך סתום, ולא בגילוי. והבן זה מאד.    גם בזה תבין טעם נטילת ידים שאינה רק עד פרק הזרוע בלבד. והטעם הוא כי הזרוע עצמו אי אפשר למתקו ולבסמו עד לעתיד לבא.


עוד שם בדף הנזכר (ח"ג קל, ב) וז"ל: תאנא ארכא דחוטמא שע"ה עלמין כו'     זה יובן ממ"ש בדף ק"מ ע"ב (ח"ג קמ, ב) בענין שע"ה חסדים דכלילן בחסד דעתיק יומין, ועי"ש.

עוד שם בדף הנזכר (ח"ג קל, ב) וז"ל: דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טיבורא דלבא כו'     גם זה ביארתי באדרת האזינו ועיי"ש מה שביארתי. כי אף גם שאמרו באדרת האזינו ואדרת נשא דלא נזכר בעתיקא רק בחינת רישא בלבד ולא גופא -- עם כל זה אין הדבר כפשוטו; כי ודאי שיש באריך אפין כל שיעור קומה -- ראש וגוף ורגלין. אבל הענין הוא כי ראשו בלבד הוא מגולה ושאר גופו מתלבש תוך אבא ואימא וז"א ונוקביה. וזהו מ"ש דתלייא דיקניה עד טיבורא דלביה -- כנראה כי יש בו טיבורא דליבא ג"כ. והבן זה.


  1. ^ פיסקתי כאן כמיטב הבנתי. אמנם אולי נפל כאן איזה טעות סופר כי הלשון והמשך הענין קצת מגומגם - ויקיעורך
  2. ^ (עץ חיים שער ל"ב פ"ז)
  3. ^ אולי צריכים להגיה כאן "ובחינת הכלים יש בהם וכולי" - ויקיעורך
  4. ^ עיין מבו"ש דף ס"ב ע"א
  5. ^ הלשון מגומגם לדעתי. ואולי צריך למחוק מלת "כל" ולקרות שלשה בחינות, ג' פעמים י"ג י"ג וכולי -- ויקיעורך
  6. ^ לכאורה נפל כאן טעות סופר. וצריכים - או לגרוס "ששה ראשונות ספירות", או למחוק מלת "תפארת" בסוף הרשימה ואז יסתכם בחמשה ספירות בלבד. וצע"ע - ויקיעורך
  7. ^ אולי צ"ל "אליה" - ויקיעורך
  8. ^ שער רוה"ק דף קי"ב יחוד ג
  9. ^ עקב מוגבלות טכנית כרגע לא יכולנו להציג את הציור כמכוון. מקום הנחנו לויקיעורכים לעתיד להתגדר בה. - ויקיעורך
  10. ^ כנ"ל

דף קלא:עריכה

עוד שם בדקל"א ע"ב (ח"ג קלא, ב) וז"ל: לקביל דא אל רחום וחנון כו' ואינון לתתא כו'

[זה הפירוש נמצא מכתיבת הרב הגדול זלה"ה] סוד שלשה עשר מדות כך הם וזה סדר מנינם:

  • א"ל -- אחד
  • רחו"ם -- שנים
  • וחנו"ן -- שלשה
  • אר"ך -- ארבעה
  • אפי"ם -- חמשה
  • ורב חסד -- ששה
  • ואמת -- שבעה
  • נוצר חסד -- שמנה
  • לאלפים -- תשעה
  • נושא עון -- עשרה
  • ופשע -- אחד עשר
  • וחטאה -- שנים עשר
  • ונק"ה -- שלשה עשר

ואלו הם שלשה עשר תיקוני דיקנא דאריך אפין שהורידן משה למטה במקום הדין למתקו.


ואמנם תשעה תיקוני דיקנא דז"א הם אלו:

  • ארך -- א'
  • אפים -- ב'
  • ורב חסד -- ג'
  • נושא עון -- ד'
  • ופשע -- ה'
  • ונקה -- ו'
  • פוקד עון אבות על בנים -- ז'
  • על שלשים -- ח'
  • ועל רבעים -- ט'

והנה שלשה תיקונין אלו האחרונים הזכירן משה אחר י"ג תיקוני דאריך אפין כי הם מקור הדינין, וכוון להמשיך להם י"ג מכילן דרחמי למתקן. כי שלשה אלה קשים לפקוד עון והם דין יותר מכל השאר, כמובן מפשטם, וצריכין מיתוק.

והנה התיקון השמיני של אריך אפין הוא מזלא (כנזכר באדרא רבא). ולפיכך נוצר חסד (שהוא רומז לו) הנו"ן גדולה -- לרמוז אל בינה שבכתר. והוא חוטא דשערי דבסחרני דיקנא כי היא קו ירוק המקיף העולם למטה ודוגמתו למעלה להקיף הזקן העליון ושם נעלמים חמשים שערים עליונים תכלית העלם ודקות גדול.

והנה התיקון השביעי הוא אמת וכנגדו נזכר ב'מי אל כמוך' "ישוב ירחמנו". וכך אמרו באדרא רבא (ח"ג קלג, ב) הה"ד ישוב ירחמנו ובהאי דלתתא הוא אמת - עכ"ל. וזו ראיה למנינינו שמנינו פה.

ודע כי י"ג תיקוני דיקנא הם שלש פעמים שם בן ארבע -- שהם שנים עשר; והמזל הכוללם הם שלש עשר. וג' פעמים שם בן ד' הם ע"ח, והם בגמטריא מזלא -- להורות דכולהו במזלא איתכלילו.

והנה אם נדקדק באותיות נוצר הם אותיות רצון בהיפוך. כי במצח הוא רצון -- חסד עלאה, ולמטה בזקן נהפך לנוצר, והוא הוא התיקון השמיני היורד מרצון העליון שבמצחא ומקיף הזקן. ולהיות כי הוא בינה-שבכתר נרמז בר"ת נחל -- נוצר חסד לאלפים -- כי היא נחל קדומים, והוא הנוצר חסד עלאה לאלפים, להורידו למטה. כי חסד עלאה הוא שם בן ארבע במילוי יודין (שהוא בגמטריא חסד) ויורד למטה לשם בן ארבע במילוי אלפין על ידו; וזהו "לאלפים" -- לשם בן ארבע במילוי אלפין.

והנה התיקון הששי הוא חסד דעתיקא והוא 'כי חפץ חסד' הוא כנזכר באדרא רבא. וכנגדו בי"ג מדות אלו בתיקון ששי לפי חשבוננו הוא 'ורב חסד' - מדה ששית, ומדה זו היא מדת כהן גדול, ומכאן מתחיל דיקנא דכהנא רבא דאתתקן בשמנה תיקונין כנגד שמנה בגדי כהונה. כי מכאן עד תשלום הי"ג תיקונין הם שמנה תיקונין. וזו היא דיקנא דכהנא רבא דאתקן בתמניא תיקונין הנזכר באדרא רבא. והיא אתגלייא קצת על ידי חסד עולם דאיהו גופא דאתלבש ביה חסד דעתיקא דלגו חסד דקשוט בחיי דנשמתא ולפיכך נאמר בכתוב "יורד על הזקן זקן אהרן" -- כי הם זקן בתוך זקן, כי מן מדה ששית ואילך מתחיל זקן אחר מתלבש בשמנה בגדים ותיקונין אלו הם לו כנשמה ולפיכך נגלים על ידי התלבשות שמנה בשמנה. ונמצא כי התיקון הששי מתלבש וממנו ואילך והם דיקנא דכהנא רבא בהתלבשות שמנה בשמנה -- השמנה נגלים (והם כנגד שמנה בגדים), ושמנה נכסין (והם הם תיקוני דיקנא דעתיקא ממש, והם נשמה לאלו).

והנה הי"ג תיקונין כולם בכתר, והחמשה הראשונים הם כנגד

  • 'אור צח'
  • 'אור מצוחצח'
  • 'אור קדמון'
  • 'חכמה' ו'בינה'.

ומשם ואילך מתחיל חסד והוא דיקנא רבא דכהנא מסטרא דחסד קאתי.

ודע כי התלבשות שמנה אלו נעשה נשמה לז"א -- כי גם הוא מתחיל מן חסד. ונמצא שיש חסד לגו בעתיקא וחסד המתלבש בו מלבר והוא חסד דלגו בז"א, ועוד יש חסד דלבר המתלבש בו בז"א. והבן כל זה כי לפי זה נמצא כהן גדול וסגן וכהן סתם וכהן הדיוט


תיקון י"ב דדיקנא דעתיקא הוא הפה הקדוש דלית בה שערא ונפיק ביה רוחא דאתפרש לשבעה ושלשים אלף עיבר והוא בגמטריא הבל -- הבל הפה הקדוש. וזהו מ"ש הפסוק "אמרתי שגם זה הבל" -- כי התיקון הי"ב (שהוא בגמטריא 'זה') מתפרש לל"ז עיבר כמנין הב"ל.

דף קלב.עריכה

עוד שם בדף קל"ב ע"א (ח"ג קלב, א) וז"ל: הה"ד פלא יועץ אל גבור כו'     אמר כי שם 'אל' נתפשט עד הפה. ואם תחבר אותיות אל עם אות פ יהיו פלא.


עלמא קדמאה וכו' לאלף אלפים ורבוא רבוון וכוליעריכה

עוד שם בדף הנזכר (ח"ג קלב, א) וז"ל: עלמא קדמאה דנפיק מתקונ' קדמאה שליט ונחית וסליק לאלף אלפים וריבוא רבבן מארי תריסין ומיניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא כו'     בלשון הזה צריך להרחיב הביאור, הלא הוא מיוסד על אשר הודעתיך בפר' פקודי (בדף רנ"ד ע"ב) ובמקומות אחרים רבים ענין שבעה מלכי אדום מה ענינם. והנה כבר ביארנו שם כי גם באריך אפין עצמו היה בו בחינת אלו השבעה מלכים דאתבטלו. ונבאר עתה שמותם.

הנה התחלתם הם מן הדעת עד המלכות (שהם שמנה בחינות), אבל להיות כי נצח והוד הוא תרי פלגי גופא (כמבואר סוד ענין זה אצלנו) -- לכן שניהם נחשבים למלך אחד ונמצאים שהם שבעה מלכים.

המלך הראשון -- בלע בן בעור. והוא סוד הדעת. ולכן משה רבינו ע"ה היה מבחינת הדעת של הקדושה וכנגדו היה בלעם בן בעור בדעת הקליפה. וזהו מה שאמרו רז"ל  "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" -- אבל באומות העולם קם ומנו בלעם. וזהו מה שאמר בלעם "נאום שומע...ויודע דעת עליון". גם זהו סוד "מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" -- כי 'הררי קדם' אלו הם בחינת אלו המלכים הנקראים 'חכמת כל בני קדם' -- יען קדמו למלכי ישראל.

ולהיות מלך הזה בסוד הדעת -- שהוא מכריע כנודע -- לכן הוא כולל שני מלכים אחרים עמו -- שהם החסד והגבורה -- והם יובב וחושם.    ובזה תבין מ"ש לקמן בדף קל"ה ע"א (ח"ג קלה, א) בלע בן בעור תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין דבגיניה מתקטרין אלף אלפין מארי דיבבא ויללא כו' .    והביאור הוא במה שידעת כי הדעת כלול מחסדים וגבורות ויש ביניהם מכריע הנקרא דעת. והרי כי הדעת כולל שלשה -- הוא ושנים אחרים עמו. ואלו השנים שכלל עמו הם חסד וגבורה. וכבר ידעת כי עיטרא דחסד הוא דכורא ועיטרא דגבורא היא נוקבא. גם ידעת כי השברים הם בחסד לפי שהם דינא רפייא (כי הדינין האלה משתברין), אבל התרועה היא בגבורה; ואלו השנים הם הנקראים כאן יבבא ויללא -- יבבא היא השברים, ויללה [היא התרועה]; שהם כללות שני מלכים השניים -- יובב וחושם -- שהם חסד וגבורה; יובב הוא היבבא וחושם הוא היללה (שהיא התרועה הנעשית במהירות עצום, כי תרגום "מהרו" הוא "חושו". וזהו חושם -- לשון מהירות). ובלע הכולל שניהם הוא בגמטריא ק"ב כמנין יבבה ויללה עם שמנה אותיות שבהם.

[ אמר שמואל: נלע"ד שהחשבון הזה הוא כך: כי יבבא בגמטריא ט"ו ועם ארבע אותיותיו ועם הכולל -- הוא עשרים, ויללא עולה בגמטריא ע"ז ועם חמשה אותיותיו הוא פ"ב; ועשרים -- הרי ק"ב. ואם נכתוב יללה בה"א בסוף עולה ע"ה, וארבע אותיות הם ע"ט -- הרי חסרים שלשה. כנלע"ד.    ועוד נלע"ד יותר נכון יבבה בה"א מספרה י"ט ויללה בה"א מספרה ע"ה, והשמנה אותיות של יבבה ויללה -- סך הכל ק"ב. ]

גם בלע זה הוא סוד הר עיבל -- כי בו ניתנו הקליפות; ויו"ד היתירה שב'עיבל' היא סוד הנצוץ של הקדושה אשר מחיה אותם אחר התיקון. וזהו סוד (קהלת ט, ח) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" -- ר"ת עיבל, רוצה לומר כי צריך להלבין אלו הבגדים והלבושים שהם בסוד בלע, ולהאיר בהם על ידי השמן העליון. וזמ"ש (שם,) "ושמן על ראשך אל יחסר".


ונבאר ענין שלשה מלכים האלה.    הנה בלע בגמטריא ק"ב והוא סוד ק"ב חרובין על שנחרבו ומתו. והענין הוא במה שהודעתיך כי כל המילויים הוא בחי' דין (כי כן מלוי בגמטריא אלהים), וכשתקח שלשה מילויים של שלשה הויות דע"ב ס"ג מ"ה הם בגמטריא ק"ב כמנין בלע. ושלשה מילויים אלה מקומם בדעת; ע"ב בחסד שבו, וס"ג בגבורה שבו, ומ"ה בדעת שבו.

והנה כנגד ק"ב הזה שבקדושה יש כנגדו ק"ב אחר הנקרא ק"ב של חרובין שנחרבו ומתו. והנה יובב הוא בחינת החסד שהם השברים הנקראים 'יבבא'; גם יובב הוא בגמטריא י"ט כמנין מילוי שם מ"ה דאלפין עם כללותו. [אמר שמואל: עם הכולל][1] והטעם הוא כי כל אלו המלכים הם מן ז"א שהם שבעה התחתונות כנודע.

אבל חשם הוא הגבורה והוא התרועה הנקראת 'יללה' הממהרת כתרועה. [ וזהו הטעם שבעלמא תנינא (שהוא כנגד יובב) אמר דסליק לנ"ז אלף דרגין מארי דיבבא ובעלמא תנינא אמר דסליק לצ"ו אלפין מארי יללה -- אבל בעלמא קדמאה לא הזכיר לא זה ולא זה אלא אמר מארי תריסין . והטעם הוא כי הוא סוד בלע הכולל יבבא ויללה; וכמו שהוא עצמו ביאר זה לקמן בדף קל"א ע"ב‏[2] בלע בן בעור תאנא הוא גזרת דינא כו' אלף אלפין מארי יבבא ויללה .  אמנם ענין השינוי המספרים והחשבונות אשר בהם יתבארו לקמן ב"ה בכלל דברינו אלה. ]    גם חש"ם הם אותיות חמש והם חמש אותיות מילוי הוי"ה דההי"ן שהיא בגמטריה ב"ן כמ"ש לעיל; כי המילוי דין וגבורה ואלו הם חמש אותיות מנצפ"ך, והם חמשה אותיות מילוי הוי"ה דההין כנזכר.    [ וזהו הטעם שבכל המלכים לא נזכר בהם שם ארץ שלהם אלא בחש"ם כמו שכתוב (בראשית, לו) "מארץ התמני" -- לרמוז כי חמש גבורות מנצפ"ך הם במלכות נוקבא הנקראת 'ארץ'. וגם במה שידעת כי שרש ארץ הוא שם אלהים במילוי אלפין שהוא בגימטריה ארץ. ואמנם אומרו 'התימני' -- רוצה לומר כי החמשה גבורות מתחילין מן החסד הנקרא 'תימן' דרום עד ההוד כנודע. ]

והרי נתבאר איך יובב הוא דכורא - עטרא דחסד (שהוא בגמטריא מילוי שם מ"ה דאלפין), וחשם נקבה - עיטרא דגבורה (והוא חמשה אותיות דמילוי הויה דב"ן דההי"ן).

  • גם ענין חשם הוא כי הויה דיודי"ן (שהיא בגמטריא ע"ב) - אם תרבע אותה (רוצה לומר בחינת האחורים שלה שהיא: יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וי"ו ה"י) היא בגמט' קפ"ד, ושם אהי"ה במילוי יודין הוא בגמטריה קס"א. ואם תחבר קפ"ד וקס"א הם בגמטריה משה. ואם תוסיף כללות כל שם בפני עצמו ואח"כ כללות שניהם ביחד יהיו בגמטריה חמ"ש כמו חש"ם.  [ וכבר ידעת כי גם באלו השמות יש בהם בחינת דינין לפי ששם אהי"ה הוא בבינה - דמינה דינין מתערין; גם שם ההויה דמילוי יודין -- כיון שהיא בחינת ריבוע שהם אחורים -- הם דינין גם כן.     ולכן תראה כי אם תקח ארבעה הריבועים (שהם ארבעה האחורים) של ארבעה ההויות הנודעות (הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) יהיו ריבועיהם קפ"ד וקס"ו וק"ל וקמ"ד, וארבעתם בגמטריה תרכ"ד והוא סוד דרכת בים סוסיך כו', גם הוא סוד "ואתה על במותימו תדרך" -- כי הקליפות, שהם האויבים האמתיים, אחיזתם ובמותיהם הוא באלו האחוריים, ולכן אתה בכח אלו האחורים (שהם במותיהם של הקליפות) -- תדר"ך עליהם. וכבר ידעת כי פסוק זה אמר אותו מרדכי להמן כשרכב על כתיפיו כמ"ש ז"ל, והם סוד אלו הריבועים שהם אחורים וכתפים של הארבעה ההוי"ות הנ"ל. ] והרי הוכחנו כי האחורים הם דינין וגבורות ולכן חש"ם זה הוא בקליפה כנגד בחינת קפ"ד וקס"א הנ"ל (שהם בגמטריא חש"ם כנזכר).
  • גם ענין חשם הוא סוד שלשה אותיות ראשונות של חשמ"ל. וביאור זה יובן במ"ש בפר' ויקהל דף ר"ג ע"ב (ח"ב רג, ב) כי חשמל היא הנקרא קליפת נוגה בסוד "ונוגה לו סביב"; גם נקראת 'קול דממה דקה'. והיא המפתית את הנוקבה דקדושה ונטיל נהורא. וזהו חש -- לשון חשאי. וזהו מה שאמרו רז"ל "פעמים חשות" -- כי הם בחי' קול דממה דקה. וכאשר מסתלקת זו הקליפה של נוגה -- שהיא קליפת הערלה שעל היסוד אשר היא המפתית את חוה הנוקבא לקחת נהורה -- כדין אתגלייא מילה של היסוד הקדוש. וזהו ח"ש ו-מ"ל. וזה המלך הנקרא חשם חסד‏[3] חסר ממנו אות למ"ד של חשמל. והענין הוא כי הבינה היא נקראת 'למד' -- עלמא דאתי (בסוד גרון וצואר הלמ"ד העולה למעלה). וטעם לזה הוא לפי שהבינה היא מתפשטת בז"א עד ההוד כנודע. וכבר אמרו בזוהר כי נצח והוד הם תרין למודים הנקראים "למודי השם". וכבר ידעת מה שביארנו על מה שאמרו ז"ל כי השקר אין לו רגלים, כי ענינו הוא שהקליפה הנקראת 'שקר' איננה שולטת רק בירך שמאלי הנקרא הוד אבל לא בירך הימני הנקרא נצח (שנאמר "וגם נצח ישראל לא ישקר"), ואם כן אין לו שתי רגלים, רק רגל אחד, והוא השמאלי. ונמצא כי חשם הנזכר הוא חש וממהר לפתות את חוה ולהזדווג בה (הנקראת מ"ם סתומה של 'חשם') על ידי מה שלקח מן ההוד ושלט בו. אבל מן הנצח לא לקח דבר ולכן הוסרה מכאן אות הלמ"ד להורות זה.

והנה נתבארו ענין שלשה עולמות האלו ששם סוד השרשים של שלשה המלכים הללו.


והנה כל זה היה קודם התיקון; כי הרי על כן הוא שמתו. אבל יש מהם שנתקנו אחר כך ונתבסמו, ויש מהם שלא נתקנו; אבל אלו השלשה הם נתבסמו. ונבאר ענין זה.   דע כי בתחילה יצאו שבעה המלכים האלה בבחינת שבעה ענפים אבל השרשים שלהם נשארו בפנים. ולכן מתו מפני שתי סיבות - ( א ) האחת מפני שהיו ענפים ולא שרשים. ( ב ) והשני מפני שהאור היה יוצא בהתרחבות ובהתפשטות גדולה בלי תקון ולא יכלו לסבלו ומתו. וכאשר חזר המאציל העליון לתקן אותם -- אז החזירם לשרשם ועוד שתיקנם. והרי נתקנו שתי הסיבות הנזכר ועל ידי כך נתקנו עתה.

והנה אלו השלשה עולמות הנזכרים כאן הם בחינת שלשה השרשים של אותם השלשה מלכים הנקראים בלע ויובב וחושם.


וצריך אני לבאר לך בראשונה ענין האי תיקונא קדמאה דדיקנא דעתיקא אשר ממנה יצאו אלו הג' עולמות הנזכר. וכבר ידעת כי הדיקנא יוצאת ממוחא סתימאה דבגו רישא דאריך אפין, וכמ"ש לעיל (ח"ג קלב, א) תיקונא קדמאה תיקונא דשרי מרישא דשערי דרישא ותנינא כל דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא -- וזו היא הגירסא הנכונה.

והענין הוא במה שידעת סדר התלבשות עתיק יומין תוך אריך אפין. ושם נתבאר כי הגבורה דעתיק יומין מלובשת תוך מוחא (שהיא חכמה) דאריך אפין. וזהו מה שאמר ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא מאלף עלמין דחתימין בעזקא דכייא כו' -- פירוש הדברים כי תרין עזקן אינון; חד אתקרי 'עזקא דכייא' וחד אתקרי 'עזקא רבא'. 'עזקא דכייא' היא חכמה ו'עזקא רבא' היא בינה. [והביאור הוא כי "עזקא" הוא תרגום של "טבעת". והטבעת היא עגול בצורת ם סתומא (כנזכר בס' התיקונין ריש תיקון ה'). והנה הטבעת הזו היא סוד הארבע מוחין (הנקראים חכמה בינה חסד גבורה) ונעשין כצורת מ"ם סתומה בארבע קוים שבארבע רוחותיה כזה ם]. והמוחין מצד אבא נקראים 'עזקא דכייא', והמוחין מצד אימא נקראים 'עזקא רבא' . ואמנם גם מוחא דאריך אפין נקרא 'עזקא דכייא'.

והנה בתוך זה העזקא (שהם הארבע מוחין דאריך אפין) מתלבשת עזקא דגבורה דעתיק יומין (שהוא סוד 'אלף עלמין') והם חתומים וסגורים ומלובשים בתוך עזקא זו דאריך אפין. [ וטעם היות מספרם אלף עלמין הוא כי הגבורה נקראת שם 'אלהים' כנודע. ואם תרבע שם אלהים דמילוי ההי"ן עולה בגמטריה אלף ואחד‏[4]. וסימניו "אלף ואלף". נמצא כי לשתי סיבות נקרא "אלף עלמין" -- אם להיות מספרו אלף כנזכר, ואם להיותו במילוי אלפין.]

ונמצא כי זו הגבורה דעתיק יומין סודה 'אלף עלמין', והיא שורש כל הדינין והגבורות; ומכאן מתפשטים הדינין עד סוף כל דרגין. ואלו האלף עלמין דגבורות הם סגורים וחתומים ומלובשים בתוך החכמה (שהיא מוחא סתימאה דאריך אפין כנזכר). האמנם אלו האלף עלמין שהם גבורות אינם ניכרים היותם דינים אלא עד שמתפשטין למטה בדיקנא דאריך אפין ושם הם מתגלים מה שהיו סתומים למעלה גו מוחא. וכבר ביארתי כי הדיקנא זו יצאה ממוחא דאריך אפין. וזמ"ש ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא מאלף עלמין דחתימין בעזקא דכייא עזקא דכליל כל עזקן .


ועתה נתבאר איך התחילה הדיקנא להתפשט מן מוחא סתימאה דאריך אפין.    והנה ההוא מוחא כליל מעשר ספירות. וברדתו להתפשט בדיקנא דיליה -- הנה הראשונה המתגלית היא בחינת ספירת המלכות והיא המוציאה תחילה את התיקון הראשון אשר בדיקנא הנקרא אל (שהוא הראשון שבי"ג תיקוני דיקנא כמ"ש אל רחום וחנון כו'). וכבר הודעתיך סדר הי"ג תיקונין איך הם (כמבואר אצלנו בכונת ויעבור ושלש עשרה מדות) כי התיקון הראשון הוא מלכות והשני יסוד והשלישי הוד כו'. וטעם הדבר הוא כי כל מה שהוא אור קטון מתגלה בראשונה אבל כל מה שהוא אור גדול אינו יכול להתגלות עד לבסוף אחר ההתפשטות הרב. וכבר ידעת כי המלכות נקרא 'אל' בסוד "ואל זועם בכל יום" (כנזכר בפרשת ויקרא[5]) ולכן גם התיקון הזה הראשון נקרא 'אל', ולכן יש בו תלתין וחד קוצין בהאי תיקונא קדמאה כמנין 'אל'.

ואמר כי בזה התיקון הראשון הנקרא א"ל שיצא מן המלכות -- בזה התיקון יצאו שלשה עולמות הנ"ל שהם השרשים של שלשה המלכים (בלע ויובב וחשם) אשר עתה נתקנו אלו השלשה עלמין ויצאו עם זו המלכות. ולהיות כי זה התיקון נקרא 'אל' -- נמצא שכל עולם מהם נקרא 'אל.' ואם כן מוכרח הוא שיהיו בו שלשה פעמים 'אל' בזה התיקון הראשון. וגם בעולם הראשון מהג' עולמות יש בו שלש פעמים 'אל' גם כן לפי שהוא כולל את עצמו ואת שני העולמות האחרים עמו (כמו שביארנו שהוא בחינת דעת וכולל עמו חסד וגבורה).

ובתחילה בהיותו קודם תיקונו היה נקרא 'בלע' על שם שהוא מובלע מיובב ומחשם (והם יבבא ויללה) והוא גם כן היה נקרא על שמם -- כנזכר לקמן בדף קל"ה ע"ב (ח"ג קלה, ב) בלע בן בעור תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דבגיניה מתקטרין אלף אלפין מארי דיבבא ויללה . והטעם הוא לפי ששם מדבר בהיותו קודם התיקון.    אבל עתה שמדבר אחר התיקון -- לכן הזכירו בשם "מארי תריסין" כמו שאמר עלמא קדמאה כו' וסליק לאלף אלפין ורבא רבוון מארי תריסין. והענין הוא כי "תריס" הוא תרגום של "מגן" שהוא בגימטריה ג' פעמים א"ל הכלולים בזה העולם כנזכר. והיותו במספר 'אלף אלפין' הוא כמו שבארנו לעיל כי שם 'אלהים' בריבועו במילוי ההי"ן הוא בגמטריה אלף ואחד וסימניו 'אלף ואלף'. וזמ"ש אלף אלפין . והבן זה.    [ ודע כי אלו האלף אלפין מארי תריסין אותה הכת הנקראי' "בני אלהים" מאותם עשר כתות המלאכים והם מלאכים ממש נבראים מן שם 'אלהים' הזה שבמילוי היהי"ן שהוא בגמטריה אלף אלפין. ואומרו ורבא רבוון -- הטעם הוא כי כל מה שזה השם הוא עליון למעלה מתרבה חשבונו בסוד 'רבוון' ולא בסוד 'אלפים'. ]


ודע כי ג' עולמות אלו מתפשטין למטה.

  • כי עולם הראשון הוא סוד נהר דינור אשר אלף אלפין ישמשוניה והנה הוא בהיכל הגבורה של שבעה היכלות (הנזכרים בפר' פקודי) הנקרא 'היכל הזכות'. ושם עומד זה הנהר דינור (כנזכר שם בדרנ"ב ע"ב (ח"ב רנב, ב)). וכבר הודעתיך כי אותם הז' היכלות הם בעולם הבריאה.
  • והעולם השני מתפשט בהיכל הזכות שבעולם היצירה
  • ועלמא תליתאה הוא בהיכל הזכות של העשיה.

ובזה יובן אומרו שליט ונחית וסליק כו' -- פירוש כי בתחילה כאשר יצא זה העולם הראשון (אשר הוא השורש של המלך הראשון הנקרא בל"ע) -- הנה מתפשט בהיכל זכות דבריאה. ובתחילה שליט עליו בהיותו הוא עדיין למעלה במקום האי תיקונא קדמאה דדיקנא, ומכאן מאיר בו עד למטה. ואח"כ נחית ויורד עד שם למטה בהיכל זכות דבריאה כדי להאיר בו הארה גדולה מקרוב. ואח"כ "סליק" -- פירוש כי הוא מעלה את ההיכל ההוא למעלה, כי אז כבר הוכן לקבל אור עליון ויכול להעלותו. ואמנם העלאה זו היא בחי' הכללות עולם בעולם שנכלל זב"ז ומתקשר זב"ז עד למעלה. וכללות זה נקרא בחינת עליה מה שבתחילה לא היה יכול אפילו להכלל בכללות העולמות. וענין כללות עולם בעולם נתבאר אצלנו באורך בענין כונת התפילה וסוד קרבן התמיד וגם בענין ערב שבת שאז נכללין כל העולמות ונקשרים זב"ז וכללות הזה נקראת "עליה".

ומניה מתאחרין בקסטא בעזקא רבאעריכה

אמר עוד (ח"ג קלב, א): ומיניה מתאחרין בקסטא בעזקא רבא

"קיסטא" הוא לשון מידה ושיעור. והביאור הוא, דע כי המוחין של ז"א הנה הם נמשכין בו מאימא עלאה ומהם יוצאין התפילין לחוץ (כנזכר במקומו). וכאשר הטיל יהו-ה אלהים תרדמה על האדם (הוא ז"א) -- מסתלקת מתוכו אימא עלאה ואז אימא עלאה מאיר לאישון בת עין (כמבואר ענינו אצלנו בברכת המפיל חבלי שינה על עיני כו'). כי 'אישון בת עין' היא נוקבא דז"א העומדת מאחורוי. ומאירה אימא עלאה דרך אחורי כתפוי דז"א אל נוקביה. ועל ידי אותה ההמשכה אשר נמשכת מן אימא אל הנקבה -- גם כן מאירה בז"א קיסטא דחיותא כנודע. וזהו מה שנזכר כאן "קיסטא דעיזקא רבא" שהיא ההיא קיסטא דחיותא הנמשך אל הז"א מן הבינה הנקראת 'עזקא רבא' כנ"ל.

והנה עולם זה נמשך עד שם ומתאחז שם באותם הכתיפיים והאחוריים דז"א. וכבר ביארתי לך כי כתף בגמטריא ת"ק, וב' פעמים כת"ף הם אלף. והענין הוא כי מבחינת הדעת שהוא זה העולם הראשון והמלך הראשון הכולל שתי בחינות חסד וגבורה -- הנה הוא נמשך אח"ך אל שתי הכתפים של חסד וגבורה ואותם אלף עלמין שבו הוא ממשיכם שם אל שתי הכתיפות; ת"ק לכתף ימין, ות"ק לכתף שמאל (כי כת"ף בגמטריא ת"ק כנזכר).

וזהו סוד "קלעים לכתף חמש עשרה" כמו שביארנו בשער היחודים בענין יחוד הזכירה ועי"ש.

וגם ביארתי לך באדרא האזינו כי תרין כתפין של אריך אפין הם סוד תרין עטרין שבדעת דז"א ונוקביה. והכתף האחת לוקחו ז"א והשני לוקחו נוקביה. ונמצא כי שתי כתפות של ז"א שניהם אינן אלא כתף אחד בלבד. וכן שתי כתיפות נוקביה אינם אלא כתף אחד בלבד. ונוטל הז"א כתף אחד שהוא ת"ק כי ארכא דאילנא דחיי הוא ת"ק שנה שהם בחינת חמש חסדים המתפשטות מחסד ועד הוד; כל אחד כלול ממאה -- הרי ה' מאות. ודוגמתם לוקחת המלכות חמשה הגבורות מחסד ועד הוד שבה.

והנה זהו מ"ש ומיניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא -- כי מאלו הכתפין דא"א מתאחדין ונמשכין בז"א בסוד ההיא קסטא מחיותא הנמשך לו מבינה הנקראת עזקא רבא כנ"ל. ונמצא כי הם מתאחדין בכתפוי דז"א אשר הוא סוד עולם היצירה דז"א מקננן תמן (כנזכר בתקונין).


עלמא תנינאעריכה

אמר עוד (ח"ג קלב, א): עלמא תנינא דנפיק מהאי תיקונא כו'     הנה בשער ההקדמות (בדף ר' ע"ב) נתבאר טעם; אחר שהוא יה"ו דע"ב העולה נ"ז, ועיין שם.

והנה טעם מספר אלו נ"ז אלפין מארי דיבבא הם סוד הבהן של היד כי בהן בגמטריא נ"ז. וזהו סוד "על בהן ידם הימנית" -- כי הבהן היה ממתק אותם הנ"ז אלפין מארי דיבבא התלוים בבהן ההוא על ידי נתינת השמן ההוא שם. וכבר ידעת כי חמשה גבורות מנצפ"ך הם בחמשה אצבעות היד, אבל בחינת אצבע הנקרא 'בהן' הוא לבדו יש בו אלו הנ"ז אלף דרגין מארי יבבא.

גם ענין מספר זה הוא בחינת ההוי"ה במילוי ההי"ן אלא שהיא באופן זה יו"ד ה"י ו"ו ה"ה - שחשבונה נ"ז; כי ה"י ראשונה מילויה ביו"ד. [אמר שמואל: חציה היא של ע"ב וחציה של ב"ן לרמוז כי אבא יסד ברתא בסוד ה' בחכמה יסד ארץ. כנלע"ד]   וביאור הדבר הוא במה שכתבנו לעיל כי העולם הזה השני הוא החסד. ולכן היה מן הראוי שתהיה הוי"ה זו כולה במילוי יודין (שהיא בגמטריה ע"ב כמנין חסד). אבל לפי שהעולם הזה הוא בחינת דין לכן אין בו רק מספר נ"ז [כמבואר אצלנו בפסוק "ויהי נועם ה' אלהינו עלינו", כי מנצפ"ך הם ה' גבורות, וכולם יחד בגי' פ"ר. ואם תחלק פ"ר לה' חלקים יהיו ה' פעמים נ"ו, ועם הכולל יהיו נ"ז. נמצא כי בחינת נ"ו הוא דין כי הוא אחת מחמשה חלקי גבורות של מנצפ"ך].

והנה ההפרש שיש ממספר ע"ב למספר נ"ז הם ט"ו כמנין י"ה (כי באות ו"ו חסירה יוד אחת ובה"ה אחרונה חסירה ה' אחרת מלהיות ה"י למילוי יודין). נמצא כי בהסירך י"ה משם הוי"ה ע"ב יהיה מילוי ממש על דרך הנזכר שהוא נ"ז. גם אם תסיר מהוית נ"ז הזאת שרש השם (שהוא מספר כ"ו, שהוא ההוי"ה כפשטה) -- ישאר א"ל. והוא רמז למה שכתבנו לעיל כי זה העולם השני יש בו גם כן שם 'אל' להיותו נפיק מתיקונא קדמאה דדיקנא הנקרא 'אל'.

והנה זה התיקונא קדמאה הנקרא 'אל' הוא בהתחלת התפשטות הדיקנא מסוף שני פאתי הראש. ושם הוא מקום מצר הזקן ולמטה מתרחבת והולכת. וזהו סוד פסוק "מן המצר קראתי יה וכולי".    פירוש:  כי בהיותו במקום המצר (שהוא תיקונא קדמאה דדיקנא כנזכר), וראיתי כי שם הוא הוית נ"ז הנזכרת (אשר מילויה הוא א"ל כנזכר), וראיתי כי לכן הוא בחינת דין לסיבה זו, ועל כן קראתי את שם י"ה אשר בהויה דע"ב (אשר כולה במילוי יודין, אשר היא למעלה) כדי שירד משם אותו שם 'יה' החסד בהויה זו (שמספרה נ"ז) אשר היא כאן במקום המצר, ועל ידי כן ישתלם למספר ע"ב ויהיה חסד גמור. ואז -- ענני במרחב י"ה -- כי שם י"ה הנ"ל לא ירד למעלה במקום המצר, אמנם ירד למטה במקום התיקון שלמטה ממנו אשר שם מתחיל להתרחב הדיקנא ושם ירד שם י"ה הנ"ל. (וכמו שביארנו ענין זה בביאור כונת ויעבור וי"ג מידות ועיי"ש). אבל בתיקון הראשון הנקרא 'מצר' -- חסר ממנו שם 'יה' ואין בו רק שם 'אל' שהוא מילוי הוית נ"ז כנ"ל.

גם דע כי שני פאתי הראש הם שתי שמות אלהים אלהים כל אחד בגמטריא פא"ה (כמבואר אצלנו בביאור ויעבור וי"ג מדות). והנה אלו הב' אלהים הם נמשכין מאותו שם של 'אלהים' שעולה בגימטריה "אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא", ומאלו הב' אלהים שבשני פאתי הראש נמשכין שני שמות אל אל למטה במצר הזקן; שהוא התיקון הראשון שבהם; 'אל' אחד בימין ו'אל' אחד בשמאל. ושני שמות א"ל א"ל האלו הם תיקון הראשון הנקרא 'מצר הזקן'. וכשתסיר שני 'אל' אלו משני שמות אלהים ישארו שני פעמים הי"ם הי"ם. והנה שני פעמים י"ה נתפשטו למטה במרחב הזקן כמבואר לעיל בפסוק מן המצר קראתי יה אבל לא ענני שם י"ה הנזכר כי אם למטה במקום המרחב ובאותו התיקון אשר שם במרחב יש בו שני שמות י"ה י"ה אחד מימין ואחד משמאל. נשארו שתי ממי"ן סתומות בשני שמות האלהים הנזכר. ומן האחת נעשית הפה (כי היא עגולה כצורת ם סתומה) ומן האחרת נעשו שתי שורות השינים משוכבים זה על גב זה (והם גם כן מעוגלים בציור ם סתומה). והרי איך הכל הולך אל מקום אחד.


אמר עוד: נ"ז אלף דרגין מארי דיבבא כו' . ואמנם למעלה בעלמא קדמאה אמר "מארי תריסין" ולא אמר "דרגין" כמו שאמר כאן לשון "דרגין".  והענין לכאורה נוכל לומר כי מספר הדרגין הם נ"ז אלפי אך מארי יבבא שבכל דרגא ודרגא מהם אין להם מספר.

אבל הענין הנכון הוא כמ"ש לעיל כי מעלמא קדמאה נבראו כת המלאכים הנקראים 'בני האלהים' לפי שהם נמשכין מן העולם ההוא הנקרא 'אלהים' כנ"ל (שלכך הם סוד "אלף אלפין מארי תריסין" כנ"ל). אבל בזה העולם -- שהוא שם הוי"ה העולה במספרו נ"ז כנ"ל -- לכן אין כח אל המלאכים להבראות ממנו אלא אחר התפשטות כמה מדריגות המשתלשלות מזו ההוי"ה. ולמטה מאלו המדרגות נבראו אותם המלאכים הנקראים 'מארי יבבא', ולכן קראם בשם 'דרגין' להורות כי נבראו אחר התפשטות והשתלשלות מדרגות רבות. אבל מספר הנ"ז אלף הם במארי יבבא עצמן שהם נ"ז אלף.


אמר עוד ומתאחדן מיניה לאכפייא בקודלא בחיוורא ס"א בחיזרא     הנה התיקון הזה הראשון שבזקן הנה הוא מכוון ממש מכנגד העורף אשר באחורי הצואר. ושלשה עולמות האלו הם בזה התיקון. אמנם העולם השני מהם הוא מכוון ממש מכנגד הלבנונית של העורף, רוצה לומר ממקום שנסתיים שיער הראש והתחיל לובן העורף שאין בו שערות להראות ואין שם רק בשר העורף בלתי שיער. ואמנם אמת הוא כי באריך אפין אין הדינין מתאחזין באחוריו כמו באחורי ז"א אבל עם כל זה יכולין להסתכל בו מרחוק בזה הבשר הנגלה בלי שיער ולהיותם ניזונין משם, ועל כן המאציל העליון הניח אותה הנימא דשערי דרישא דאריך אפין שתהיה תלויה עד למטה ומכסית על אותו המקום החלק שבעורף עד רישי כתפוי דלא לאחזאה קדלא [כנזכר בדף קכ"ט ע"א (ח"ג קכט, א) וז"ל קוצין דשערי תליין בתקונוי נקיים כעמר נקי עד כתפוי כו' דלא לאחזאה קדלא כו' ].

והנה מכאן יוצא כח שערות אלו אשר הם בעלמא תנינא המכוון כנגד ההוא חוורא דקדלא ממש. מה שאין כן עלמא קדמאה ותליתאה שהוא כופה ומכניע את החיצונים שלא יביטו שם. וענין אומרו "בקדלא בחוורא" ולא אמר "בחוורא דקדלא" -- הענין הוא כדי שלא נטעה לומר כי ח"ו היו החיצוניים נאחזין ממש בחוורא דקדלא עצמו אשר על כן הוצרך להניח עליהם אותה הנימה הנזכר. ולכן אמר "בקדלא בחוורא", כלומר במה שהוא כנגד הקדלא ובמה שהוא כנגד החוורא מרחוק ,אבל לא שנאחזים בהם עצמם ח"ו.


עלמא תליתאהעריכה

אמר עוד עלמא תליתאה דנפיק מהאי תיקונא כו'     העולם הזה הוא כנגד הגבורה ולכן הם מארי יללה. והיות מספרם צ"ו אלף -- הטעם הוא במ"ש לעיל כי שלשה עולמות אלו

  • הראשון הוא בבריאה אשר תמן בינה מקננא בכרסייא (ולכן שמו 'אלהים' ויש בו גם כן בחינת שם 'אל' מ'אלהים' כנ"ל),
  • ועולם השני הוא בסוד היצירה שהוא בחינת הת"ת (ולכן הוא בחינת ההויה עם שם א"ל, ושניהם בגימטריה ז"ן אלף,
  • ועולם השלישי הוא בעשיה (ולכן הוא שם אדני עם שם 'אל' אשר בגימטריה הם צ"ו אלף מארי יללה).

ולהיות כי שני עולמות האלו -- השני והשלישי -- הם חסד וגבורה שהם סוד תרין עטרין, חד דז"א וחד דנוקביה, לכן השני הוא 'יהוה' ו'אל' והשלישי הוא 'אדני' ו'אל'.

והנה העולם הראשון שהוא בסוד הדעת ובסוד הבריאה כנ"ל -- לכן נתקן יותר ואין בו אלא מארי תריסין בלבד. אבל שני עולמות השני והשלישי -- אעפ"י שנתקנו -- עם כל זה עדיין הם מארי יבבא ומארי יללה. אמנם העולם השלישי לפי שהוא בעשיה -- אשר שם הקליפות מתרבות מאד -- לכן אמר הכתוב (הושע ה, יא) "כי הואיל אפרים הלך אחרי צו" וארז"ל אין 'צו' אלא לשון עבודה זרה.

והנה אם תמנה יחד מספר העולם השני (שהוא נ"ז) ומספר העולם השלישי (שהוא צ"ו) יהיו שניהם בגימטריה וא"ל זע"ם בכל יום (תהילים ז, יב) כי הנה הם חשבון בזה התיקון הראשון הנקרא א"ל כנזכר והוא אל גבור ואל זועם. גם אם תמנה 'זועם' בוא"ו יהיה בגימטריא כמו אל זועם.

והנה ביארנו לעיל כי העולם הראשון הוא אלף אלפין מארי תריסין. והטעם הוא לפי שהוא כולל כל השלשה עולמות. וכמו שהודעתיך כי ג' פעמים נכתב שם 'אלהים' בפרשת "ויכולו השמים והארץ" והם בחינת שלשה דינין, ומתפשטין מן הבינה שהיא הבריאה. ושלשתם נקראים 'אלהים' והם בינה וגבורה ומלכות. ולכן זה העולם כולל שלשה העולמות האלו אשר בכל אחד מהם יש בו שם 'אלהים'. והנה הם שלשה שמות 'אלהים' במילוי ההין [נלע"ד שמואל יודין] ועולה בגימטריה שלש מאות. ושלש פעמים שלש מאות הם תשע מאות. וגם צריך שתכלול בו שלש פעמים אל אל אשר בשלש העולמות האלו כנ"ל אשר הם בגימט' מגן. וכשתצרף יחד תת"ק ומגן הם אלף פחות שבעה. וכשתקח גם כללות כל שם בפני עצמו שהם ששה שמות, ועוד כללות כולם יחד -- הם שבעה. והרי בין כולם הוא אלף שכולל העולם הראשון.    או גם כן אם תקח שבעה אותיות שבשם 'אל אלהים' יהיה הכל אלף כנזכר.


עוד אודיעך כי בשם 'אל שדי' אמר הקב"ה אל כל העולמות די כמו שאמרו חז"ל. וענין זה הוא אפילו בעולמות העליונים למעלה למעלה. והענין הוא כי בכל עולם ועולם יש בו בחינת היסוד הנקרא 'שדי' אשר הוא נותן קצבה לכל העולמות. וכבר ביארנו לעיל כי העולם הראשון הוא יותר נמתק ונתקן והוא קרוב יותר אל זה התיקון הראשון שבדיקנא הזו דעתיקא.

והנה שם שדי במילויו אם תרבענו כזה [שי"ן, שי"ן דל"ת, שי"ן דל"ת יו"ד] הוא בגי' אלף ותשע מאות וששים ותשעה עם הכללות.

  • והאלף הם סוד האלף עלמין דחתימין בעזקא דכייא כנ"ל. גם הם סוד אותם א"ל קוצין דבכל קוצא מינייהו אית ביה א"ל עלמין וכל עלמא מתפרש לאלף עלמין דכסיפין כו'.
  • והתתקס"ט הנזכר -- אם תחבר עמהם שם א"ל יהיו אלף, והם סוד האלף של עלמא קדמאה שהם מארי תריסין. ולפי הוא יותר שוה אל התיקון הראשון לכן שם שדי נגמר בשניהם, כי שני עולמות האחרים הם בחינה אחרת.

וסוד אלו הב' אלפים הנשלמים עם שם 'אל' ונכללים בשם שדי ברבועו כנזכר הוא נרמז בפסוק "נוצר חסד לאלפים" -- פירוש כי הקב"ה נוצר החסד (שהוא שם 'אל' אשר בחסד) כדי להשלים ולתת קצבה להיותם שני אלפים של שם שדי על ידי שם 'אל' כנזכר.

גם דע כי כל אלו התלת עלמין הם בסוד שם אהי"ה, כי הדינין האלו כולם נתנם העתיקא בסוד הבינה וכמו שכתוב בפסוק "אשר מלכו בארץ אדום" דהיא בינה, אתר דמינה דינין מתערין. ואעפ"י שביארנו כי אלו המלכים הם בעתיקא -- עם כל זה כבר ביארנו לך כמה פעמים ובפרט בפרשה זו (דף קכ"ח ע"א) כי בחינת אלו המלכים היו באריך אפין ובאבא ואימא ובז"א ונוקבא. והרי הם ארבעה מיני מלכים אשר כנגדם תקנו ד' פעמים תחיית המתים בברכת אתה גבור (כמבואר במקומו).

והנה כאשר יצאו שלשה אלה המלכים בתחילה -- נתהוו בגבורה דבריאה, ובגבורה דיצירה, ובגבורה דעשיה. וכשיצאו כנגדם שלשה העולמות הנזכר שבשבעה מלכי אבא ואימא -- גם הם ירדו אל שלשה המדרגות הנזכר בבריאה יצירה עשיה ונעשו מלבוש אל ג' המלכים הראשונים דאריך אפין. וכן אותם השלשה הראשונים שבשבעה מלכי ז"א ירדו שם אל שלשה מדרגות הנזכר ושם נעשו מלבוש אל שלשה מלכים הראשונים דאו"א. וכן אותם השלשה ראשונים בנוקבא דז"א ירדו שם שלשה מדריגות הנזכר ושם נעשו מלבוש אל שלשה הראשונים דז"א. וכולם הם יחד בשלשה מדרגות הנזכר אלא שהשלשה אלו נעשים לבושים לשלשה אחרים שבתוכם על דרך הנזכר; זה לפנים מזה.


ונחזור לענין כי הנה שני העולמות, השני והשלישי, הם בגמטריא נ"ז וצ"ו והם בגמטרי' כמנין אהיה במילוי אלפין‏[6] (העולה קמ"ג) ועם עשר אותיות הפשוט הם קנ"ג. ונ"ז וצ"ו הם קנ"ג.

גם התלת עלמין שלשתם הם בשם אהי"ה דמילוי אלפין עם עשר אותיות כנ"ל, והוא באופן זה: כי אות הראשונה של אהי"ה שהיא א' במלוי וכנגדה הוא העולם הראשון שהוא אלף אלפין מארי תריסין. ואם תקח כל אותיות השם הזה חוץ מארבע אותיות האחרונות יהיו בגמט' נ"ז כזה [אל, ה, יו, ה], והוא כנגד עולם השני שמספרו ז"ן. ואם תקח ד' אותיות האחרונות (שהם פ' א' ד' א') יהיו בגמטריה פ"ו כמספר אלהים. ואם תחבר עמהם עשרה אותיות המילוי יהיו צ"ו -- כמספר עולם השלישי.

דף קלב:עריכה

עוד שם בדקל"ב ע"ב (ח"ג קלב, ב) וז"ל: דיקנא דכהנא רבא בתמניא תיקונין אתתקן כו'    הנה שלש עשרה תיקוני דיקנא הם, והחמשה תקונין קדמאין הם סוד מוחין שהם מן הכתר עד החסד (ולא עד בכלל). ומתיקון הששי ואילך מתחיל ספירת החסד שהוא תיקון 'ורב חסד'. ומשם ועד תשלום הי"ג הם שמנה תיקונין, וכולן נקראים על שם החסד. וזהו מ"ש "דיקנא דכהנא רבא בשמנה תיקונין אתתקן".

(אמר שמואל: מה שמנה חמשה עד החסד ולא עד בכלל, נראה שמונה: כתר, אבא, אימא, ותרין עטרין דדעת -- הרי חמשה):


שם וז"ל: מסתכל הוינא וארו חמית כו' וסליק לתלת מאה ועשרין עיבר כו'    ענין זה נתבאר בפר' בא (בדף ל"ח ע"ב) ובפר' פקודי (דף רנ"ד סוף ע"ב), ועי"ש:


שם וז"ל: דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תנינא לטורא דסיני כו'

כבר הודעתיך בדרוש גדול יקר הערך בענין עשרה הרוגי מלוכה מה שרש נשמתם וענינם. ושם ביארתי כי רשב"י וכן רבינו הקדוש הם בחינת היסוד אלא שיש הפרש אם הוא יסוד דאבא או יסוד דז"א או יסוד דיעקב. גם משה הוא בחי' היסוד אלא שעולה למעלה דרך קו האמצעי עד הדעת.

והנה משה בלוחות הראשונות (שלא חטאו ישראל עדיין בעגל) היתה מעלתו גדולה מאד, וכשחטאו ישראל -- איבד אותו האור הגדול שהיה לו וניטלו ממנו אלף חלקי האור שהיו בו אז. ובלוחות שניות לא ניתן לו רק האור של חלק אחד מאלף ממה שהיה לו בתחילה. וזהו סוד "ויקרא אל משה" - אלף זעירא; שניטלו ממנו אלף חולקיו ונשארו בו חלק אחד בלבד מכל האלף חלקים הראשונים שהוא אלף זעירא מאלף. וזהו מה שאמר הפסוק "ויתעבר ה' בי למענכם" -- כי חזר משה לבחינת הקטנות שנקרא 'עיבור', ואיבד האור הגדול שהיה לו מתחלה.

והנה רשב"י ע"ה בתחילה היתה מדרגתו למטה ואח"כ עלה בזמן האדרא להיותו במדרגת משה בזמן קבלתו לוחות השניות, ולא כזמנא קדמאה דסליק לטורא דסיני לקבל לוחות הראשונות.


  1. ^ (אמר שמואל: חידשתי בזה במש"ה בהושע סימן י"א (הושע, יא) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד ר"ד עם אל ועם קדושים נאמן -- ירצה לומר בזמן שיהודה הם צדיקים זוכים שאלו השני קבים מחברים אותם ומתקנים גם את הקליפה הנקראת ק"ב חרובין. ושני פעמים ק"ב הם בגמטריא ר"ד. וזמ"ש ויהודה עוד רד עם אל)
  2. ^ (ח"ג קלא, ב) ולא מצאתי. ולכאורה הוי ט"ס וצ"ל (ח"ג קלה, א) - ויקיעורך
  3. ^ לכאורה מלת "חסד" כאן אין לו מוכן וראוי למוחקו.. - ויקיעורך
  4. ^ אל"ף, אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"ה, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם - ויקיעורך
  5. ^ (ח"ג לא, א) (ח"ג קיט, ב)
  6. ^ אל"ף, אל"ף ה"א, אל"ף ה"א יו"ד, אל"ף ה"א יו"ד ה"א - ויקיעורך

דף קלג:עריכה

עוד שם בדקל"ג ע"ב (ח"ג קלג, ב) וז"ל: תאנא אלין תפוחין כו' (השמטה ששכחתי לכתוב ענין אחר במאמר תאנא אלין תפוחין כו' וכתבתיו לקמן בדקל"ט ע"א שו' ט"ו) ומנהון נהירין לתלת מאה ושבעין עיבר כו'

זה יובן במה שביארתי לעיל (דף קכ"ח ע"ב)‏[1] בענין ש"ע רבוא דאורכא דאנפין דאריך אפין ועיי"ש. גם ביארתי זה באורך במצות שילוח הקן.

דף קלד.עריכה

עוד שם בדף קל"ד ע"א (ח"ג קלד, א) וז"ל: כד ההוא רוחא נפיק אתפרש לתלתין ושבעה אלף עיבר כו'     מספר הזה הוא כמספר ההבל עצמו היוצא מן הפה כי הבל בגמט' ל"ז.

ואומרו ודא הוא טמירתא דכולא דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא כו' -- הענין הוא כי ההבל הזה הנה הוא יוצא מן ההיא רישא עלאה קדמאה (אשר היא נקראת תנינא כמבואר אצלנו בריש אדרת האזינו) ומשם נמשך עד הפה הזה דאריך אפין ויוצא מתוכו בסוד הבל, ולכן יש בו כח להלביש ולהקיף את הכל. וכמו שנתבאר אצלנו כי אור המקיף גדול מן הניקף. וזהו מה שאמר מאי רוחא. רוחא דאתרק ביה דמתלבש ביה ז"א כו' . ושם באדרת האזינו ביארנו ההיא רישא עלאה הנזכר דמינה נפיק האי הבל כי היא הוי"ה במילוי יודין, ועיי"ש:

דף קלה.עריכה

עוד שם בדקל"ה ע"א (ח"ג קלה, א) וז"ל: תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין כו' הה"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו'

וענין המלך השמיני הנקרא הדר כו'.    כבר ביארתי קצת לעיל בתחילת אדרא זו (בדף קכ"ח ע"א). ואמנם ענין יובן במ"ש הכתוב "את שבתותי תשמורו" ואמר "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת" -- הרי כי בכל פסוק תמצא מוזכרים שתי שבתות ביחד.  ובכלל הדבר הוא להודיעך ענין טעות אחד נפל בפי קצת המקובלים כמו ספר קנה וספר בעל התמונה‏[2] האומרים כי שבע שמיטות יהיו בעולם וכל שבעה אלף שנה הם שמיטה אחת, וכבר עברה שמיטה ראשונה ואנחנו עתה בשמיטה הב' הרומזת אל ספירת הגבורה. וכיוצא בזה האריכו בדברים אשר לא כן. ועתה אודיעך כי אין להאמין בדברים האלו וסיבת מי שהביאם לידי טעות הזה יתבאר בדברינו אלה.

דע כי כאשר האציל המאציל העליון את העשר ספירות דאצילות הנה בתחילה האציל את השלש ראשונות אשר כבר ידעת כי אז הוא סוד שבת העליון. אבל כאשר האצילם, לא היו בתיקון גמור כפי הצורך, ולכן לא עלה בחשבון ומספר יום השבת הזה הנזכר. ואחר כך בשבוע השנית (שהם שבעה ימים אחרים) -- האציל שבעה מלכים הנרמזים בפסוק "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום", וביום השבת שבסוף השבוע הזאת נאצל המלך השמיני הנקרא הדר ושם אשתו מהיטבאל כו'. ולסיבת אשר שלשה הראשונות לא היו מתוקנות -- לכן אלו השבעה מלכים לא יכלו לסבול אור המאציל ולכן היו כולם בחינת דינין ומתו ונתבטלו.

האמנם כשיצא המלך השמיני הנקרא 'הדר' -- יצא יותר מתוקן מכולם כמבואר אצלנו. והמלך הזה הוא בסוד היסוד הנקרא הדר (כמבואר בלשון האדרא בדף קמ"ב ע"א (ח"ג קמב, א) ובג"ד ובכולהו כתרים כו'. ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד הה"ד ואלה המלכים כו' ). ויציאת המלך הזה היה ביום שבת השני, ואח"ך נתקנו השלש הראשונות הנז"ל כנזכר באדרא. ואז יצאו בשבוע השלישית שבעה ספירות תחתונות אשר הם נקראים אצלנו בשם חסד גבורה ת"ת כו' עד ספירת המלכות. ואז ביום השבת השלישי יצתה המלכות.

ונמצא כי המלך השמיני שהוא נקרא 'הדר העליון' והוא ממש יסוד נאצל בשבת שניה והוא קדם אל החסד אשר נקרא עתה אצלנו בשם ספירת החסד. ואח"כ ביום שבת השלישית נאצלה המלכות. וכבר אמרנו לעיל כי השבת העליון מכולם (אשר בו נאצלו שלשה הראשונות בלי תיקון) לא עלה בחשבון. ונמצאו שתי שבתות --

  • אחד שבו נאצל 'הדר העליון'
  • ואחד שבו נאצלה מלכות האחרונה משבעה ספירות שנאצלו אחרי הדר העליון.

ואלו הם סוד שתי שבתות הנז"ל בפסוק "את שבתותי תשמורו" ובפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת". ובזה תבין טעות המקובלים הנזכר; כי הם קבלו מרבותם הקדמונים ז"ל כי השבעה ספירות האלו (שאנו קוראים אותם חסד וגבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות, אשר הם סוד שבעה אלפי שני דהוי עלמא) - הנה הם נאצלו אחר השבעה מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום. ומזה טעו לומר דאם כן נמצא כי גם בז' מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום היה בהם המשך שבעה אלפים שנה אחרים כמו שהיו באלו השבעה ספירות האחרות. ונמצא כי כבר אנו עתה בשמיטה שניה. ומזה הוסיפו עוד לטעות ולומר שכיון שיש שתי שמיטות אם כן כך יתגלגל העולם עד תשלום שבע שמיטות.    ואין הדבר כן. אמנם השבעה מלכים דאדום לא נמשכו רק יום שבת אחד בלבד, ותכף בשבוע השנית נאצלו שבעה ספירות האחרות כנזכר שהיו מתוקנות, וכנגד אלו השבעה ספירות ימשך העולם שבעה אלפים שנה ואין עוד; כי השבעה מלכים ראשונים אין כנגדם בחינת עולם בפני עצמו כי לא היו מתוקנים.

והראיה לזה כי הנה הן עצמם חזרו אחר כך ונתקנו ע"י אלו השבעה ספירות אחרות ונתבסמו כמ"ש בדף קל"ה ע"ב (ח"ג קלה, ב)[3] וז"ל וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כולהו ואתחזרו לקיומא אחרא מנהון אתבסמו כו' . ונמצא כי לבחינת שתי שבתות הנזכר (שבהם נאצלו הדר ומלכות כנזכר) טעו המקובלים לכנותם ולקרותם בשם 'שתי שמיטות'; ולא כן הוא. ודי בזה.

ואמנם מה שאמר דכד אתא האי דיוקנא כו' מנהון אתבסמו כו' -- הענין הוא כי אחר שנאצלו אלו השבעה ספירות הנזכר אז נבררו ונצרפו שבעה המלכים הראשונים, ומקור שרש הדין שהיה בהם יצא מהם והוברר סוד הפסולת ונשאר למטה ושאר הטוב אשר בהם עלה ונכלל ונתחבר בשבעה הספירות הנזכר - כל אחת כפי מקומו הראוי לו. כי הנה אלו הז' מלכים הם בחינת שבעה ספירות חג"ת נהי"מ כמבואר אצלנו, ומה שהיה מהמלך הראשון נכלל בחסד, ומהמלך השני נכלל בגבורה וכיוצא בזה עד תשלום השבעה.    ואעפ"י שאמרו מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו -- כלל אין הכונה לומר כי קצת מהמלכים נתבסמו ומלכים אחרים לא נתבסמו; כי האמת הוא כי כל השבעה מלכים נתבסמו. אבל הכונה לומר כי בכל מלך ומלך שבהם יש בו חלק שנתבסם וחלק שלא נתבסם. אבל אין מלך מכל השבעה שלא הוברר ממנו קצת חלקים. וכבר ביארנו במקום אחר כי לא ישתלמו להתבסם עד ביאת המשיח בע"ה.

ואמנם ענין התיקון שאמרנו לעיל שנתקנו הג' ראשונות וכן הז' הספירות התחתונות שיצאו אחר המלך הדר -- כל ענין בחינת התיקון הוא היות האור העליון נמשך דרך מסכים והרחקים והבדלים. כי ע"י כן יוכלו התחתונים לסבלו ולא ידמו אל המסתכל בניצוץ השמש בלתי מסך כי יכהו עיניו מראות. ובהניחו מסכים בינו לבינו -- כפי ריבוי המסכים תתרבה הבטתו באור ההוא לשיוכל לקבלו ולסבלו. נמצא כי המעטת האור הוא בחינת התיקון. והבן זה.


השמטה ממה ששכחתי לכתוב למעלה בדף קל"ח ע"א שו' ה' במאמר תאנא אילין תפוחין כו' והוא בדקל"ג ע"ב (ח"ג קלג, ב) שורה ל"ב וז"ל תאנא אילין תפוחין כו' ומנהון נהירין לש"ע עיבר כו' .    ענין אלו הש"ע נהורין דאנפין הם בחינת האחורים של ההוי"ה דיודין שהם בגמטריא קפ"ד בתפוח זה וקפ"ד בתפוח זה. והנה שתי בחינות קפ"ד בתרין תפוחין הם בגמטריא ש"ע נהורין בהצטרף עמהם שני הכוללים שלהם.

ודע כי אלו הש"ע הם שורש אל ש"ע נהורין אחרים שיש גם כן בתרין תפוחין והם שמות של 'אל'. כי 'אל' במילוי -- אל"ף למ"ד -- הוא קפ"ה. והנה בתרין תפוחין יש שני שמות א"ל שהם קפ"ה קפ"ה והם בגמטריא ש"ע.

ודע כי בחוטם דבאמצע תרין תפוחין יש גם כן 'אל' שלישי ושרשו הוא משם ייא"י שבהויה דמילוי ס"ג, והוא בגמטריא א"ל כנודע. עד כאן.


עוד שם בדף קל"ה ע"א (ח"ג קלה, א) וז"ל: הה"ד וימלוך באדום בלע בן בעור וימלוך באדום רזא חדא כו'

אף על פי שענין בלע בן בעור כבר נתבאר למעלה -- פה נוסיף דיוקים אחרים.    הנה סוד בלע בן בעור הוא עצמו בלעם בן בעור כמו שאמרו רז"ל. והענין הוא כי עלמא קדמאה הוא בלע, והוא 'אלף עלמין', ונמשך מן תיקונא קדמאה דדיקנא הנקרא 'אל שדי' אשר במלואה יעלו בגמטריה אלף‏[4]. ואמנם בהיותם פשוטים יעלו בגמטריה משה הנמשך מזה התיקון; אלא שמשה היה מבחינתו של המלך הזה אחר שנתקן. וזה המלך הוא סוד הדעת.

וכנגדו היה בלעם ממה שנשאר מזה המלך בלתי תיקון. וזהו מה שאמרו רז"ל "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" -- אבל באומות העולם קם ומנו בלעם. ולפי שהיה גם הוא מבחינת שיורי זה המלך הנקרא 'דעת' לכן היה משבח עצמו ואומר "נאום בלעם.. ויודע דעת עליון" -- כי גם הוא נמשך מזה הדעת העליון שהיה הראשון שבמלכים של אדום הקדומים לפני מלך מלך לבני ישראל (שהיא הקדושה). וזהו מה שכתוב מן "ארם ינחני... מהררי קדם" כי מלכים אלו נקראים 'בני קדם' (כנזכר בספר הזוהר בפר' משפטים בסבא) כי תחילה יצתה הקליפה ואח"ך הקדושה.

ובענין שלשה מלכים אלו דע כי אחר שנתקנו נשאר הראשון שרשו בבינה דאצילות, ומשם מתפשט עד הבריאה. והעולם השני (הנקרא 'יובב' מלך השני) נשאר שרשו בת"ת דאצילות, ומשם מתפשט עד עולם היצירה. והעולם השלישי (הוא חשם המלך הג') נשאר שרשו במלכות דאצילות, ומשם מתפשט ומאיר עד עולם העשיה.

ודע כי העולם הראשון הכולל אלף עלמין (שהוא האחורים של אלהים במילוי ההי"ן העולה בגמטריא אלף) הטעם הוא לפי שכיון ששרשו הוא בבינה ובעולם הבריאה ששם הוא בחינת הוי"ה בניקוד אלהים -- לכן היו אלו העלמין אלף מבחינת האחורים של אלהים העולים אלף כנזכר.

גם דע כי המלך חשם כאשר נתקן בקדושה נהפך לשמח ונאמר עליו (קהלת יא, ט) "שמח בחור בילדותיך כולי".

דף קלה:עריכה

אוירא דכייאעריכה

עוד שם בדקל"ה ע"ב (ח"ג קלה, ב) וז"ל: תאנא כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקר' ליקריה חקיק וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא כו'. נפיק אוירא דכייא ומתגלגלא כו' .

הנה ענין אוירא דכייא נתבאר אצלנו בפר' בשלח דף נ ע"א (ח"ב נ, א) (שעמ"ר בשלח ג.) באותה התוספתא המתחלת עד לא אשתקע אוירא דכייא כו' , ועי"ש. גם ענין בוצינא דקרדינותא ואוירא דכייא נתבאר אצלנו באדרת האזינו, עיי"ש היטב, ובפר' פקודי בדף רנ"ד ע"ב (שעמ"ר פקודי רנד:).

ואמנם נבאר קצת ענין אומרו 'אשא דכייא ואוירא דכייא' בקיצור.    כבר הודעתיך בפר' משפטים (בדף צ"ט ע"ב) ובפרשת פקודי (בדף רנ"ד ע"ב) ענין ההוא רוחא דשבק בעלה באתתא בביאה ראשונה לעשותה כלי. ועתה אבאר ענין זה איך היה למעלה בזווג העליון דאבא ואימא ובזווג התחתון דז"א ונוקביה. כי בתחילת כל זווג וזווג מאלו השני זווגים הנזכר צריך שתחילה בביאה ראשונה יעשה כלי בנוקבא ואחר כך יזדווגו שנית בביאה שניה להוליד טיפה לסוד עיבור הולד. ואין לך שום זווג וזווג בעולם שאין בו שני מיני יחודים אלו -- ביאה הראשונה לצורך עשית כלי, והשניה לצורך טיפת הולדת הוולד (כמבואר אצלנו בביאור ק"ש שעל המטה, ועי"ש. וגם תעיין באדרת האזינו בזיווג אריך אפין להאציל את ז"א ונוקביה דעיבור ראשון).

ונתחיל מזווג אבא ואימא.    כי הנה כאשר אבא נזדווג באימא בביאה ראשונה כשנברא העולם -- הנחיל בה חד רוחא דשביק בה בעלה כנזכר, והוא נמשך מבחינת הדעת אשר באבא שהיא הוי"ה אחת במילוי יודין. וזהו סוד ההוא רוחא דשביק בה אבא באימא לעשותה כלי כדי שתהא ראויה אח"ך לקבל טיפת העיבור ולהתעבר. ואמנם זה הדעת אשר באבא נמשך מן הדעת העליון אשר במזל הי"ג דבדיקנא דעתיקא (שהוא אריך אנפין) הנשפע זה התיקון הי"ג מתיקון השמיני (הנקרא גם הוא 'מזלא' כנודע). וכל אלו הדעות הם נמשכין יותר מלמעלה מדעת עליון אשר בעתיק יומין הנקרא "רישא עלאה דלא אתידע" אשר הוא גנוז בין גלגלתא ומוחא דאריך אנפין והוא יושב שם בסוד ההוא אוירא דיתיב על קרומא דמוחא , כמבואר אצלנו באדרת האזינו ועי"ש.

ומשם נמשך האי רוחא דיהיב אבא באימא. ונמשך מן יסוד דאבא הנקרא 'נתיב לא ידעו עיט', ואתגניז בתוך יסוד של אימא. ועל שם שנמשך מההוא אוירא עלאה דיתיב על קרומא דמוחא סתימאה דאריך אפין כנזכר -- לכן נקרא גם הוא 'אוירא דכייא'. וזהו סוד זה האוירא דכייא הנזכר כאן באומרו נפיק אוירא דכייא ומתגלגלא ואתפשט ואפיק חד גלגלתא כו' , כמו שנבאר בע"ה.

וכבר הודעתיך כי חסד גניז בפומא דאמה (כנזכר באדרא דף קמ"ב ע"א). ונמצא כי בחינת יסוד הזה דאבא נמשך מן החסד, ולכן הוא בחינת הוי"ה דמילוי יודי"ן כנזכר שהיא בגמטריא ע"ב כמנין חסד.

אבל צריך שתדע ענין המבואר אצלנו (בפר' בראשית דף ז ע"ב) בענין חבקוק בסוד 'ויעבור' שסודו הוא 'עיבור' וסודו הוא ע"ב רי"ו -- פירוש כי הוי"ה זו דמילוי יודין היא בגמטריא ע"ב, ואם תקח שלשה הויו"ת דיודין (שהם שלש פעמים ע"ב) יהיה מספרם רי"ו.    ובתחילה ממשיך הזכר בנקבה בביאה ראשונה סוד הרי"ו הנזכר לעשותה כלי (כי הכלי שלה נעשה מבחינת זה הרי"ו), ואח"ך נותן לה בביאה שניה בחינת הע"ב תיבין שכוללים רי"ו אותיות ואז היא טיפה זרעיית לצורך עיבור הוולד ממש. ונמצא כי ע"ב הוא זכר, ורי"ו הוא נקבה.

וענין אלו השלשה פעמים ע"ב שעולים רי"ו ענינם הוא מ"ש בפר' ויחי בדף רמ"א ע"א (ח"א רמא, א) וז"ל תלת קשרין דדרועא ימינא חסד חסדים כו' . ואלו התלת פרקין דזרוע ימני הנקרא חסד שלשתם מתגלים בפי האמה - יסוד דדכורא, ונותנם לנוקבא ביסוד שלה לעשותה כלי. וזהו סוד מה שנזכר פעמים הרבה בספר הזוהר כי החסד הוא "שושבינא דמטרוניתא", והוא המכונן והמתקן את המטרוניתא. וזכור היטב ענין זה שתצטרך אליו בהרבה מקומות בזוהר.

ונמצא עתה כי בחינת הכלי והרוח הזה אשר הנחיל אבא לאימא בביאה ראשונה נקרא 'אוירא דכייא' לטעם הנ"ל, והוא סוד חמשה חסדים. ו'אשא דכייא' הם בחינת חמש הגבורות אשר ביסוד הבינה. ומאלו השנים אתתקנא גלגלתא דז"א. וזהו מ"ש ואוירא דכייא קאים עליה מסטר חד ואשא דכייא קאים מהאי סטר כו' . וביאורו הוא כי בחינת הדעת אשר בגלגלתא דז"א נעשה משתי בחינות -- אוירא דכיא ואשא דכיא הנזכר שהם החסדים והגבורות; כמבואר אצלנו בענין הנצח הוד ויסוד דאבא ודאימא הנעשין מוחין ברישא דז"א. ושם ביארנו כי מן היסודות דאבא ואימא נעש' בחינת הדעת ברישא דז"א כלול מחסדים וגבורות. ואם תמצא כתוב אצלנו כי הנה"י דאימא הם בלבד נעשין מוחין אל הז"א -- והטעם הוא לפי שגם זה האוירא דכייא (שהוא מן החכמה) -- ניתן ביסוד דאימא כנ"ל, ולכן נחשב משל אימא.

ובזה יתבאר מ"ש בספרא דצניעותא בפר' תרומה דקע"ז ע"א (ח"ב קעז, א) אתא מפתחא דכליל שית כו' -- פירוש כי אחר הביאה ראשונה דאבא באימא כשנברא העולם, אתא מפתחא דכליל שית -- הוא הז"א הכולל שית סטרין ונקרא 'מפתחא' משום שסוגר ופותח היסוד דאימא כמו שנבאר -- ומכסיא פתחהא דאימא, וסוגר אותה, כי בהעשות נה"י דאימא מוחין דז"א נמצא כי היסוד שלה (שהוא פתח שלה כנודע) נסגר ונסתם תוך גלגלתא דז"א ונעשית בו בחינת הדעת, והבן זה.

ודע כי בהעשות נה"י דאימא מוחין לז"א נמצא כי ההוא אוירא דכייא דיהב אבא באימא (שהם החמש חסדים) נתנתם אימא בז"א. ואז חזרה הבינה עלאה להסגר כבתחילה ונסתלק ממנה בחינת הכלי הנזכר ואז צריך שבזווג שני אחר יחזור אבא להנחיל לה בחינת הכלי הנזכר פעם אחרת מחדש, וחוזר ומזדווג עמה, ונותן לה בחינת כלי אחד חדש על דרך הנזכר, וכה מעשהו תמיד לעולם ועד, לפי שמאחר שהז"א תמיד סוגר פתחהא (כנזכר שנעשה לו ממנה בחינת המוחין) לכן היא צריכה בכל עת כלי חדש. וזהו סוד מ"ש רז"ל על פסוק "למנצח על אילת השחר כולי" - זו אסתר שהיה רחמה צר כאילה והיתה חביבה על בעלה בכל שעה, וטועם בה טעם בתולה. והוא כמ"ש בתיקונין כי מ"ש ז"ל כי אסתר ירקרוקית היתה הוא מצד בחינת הבינה שהיא קו ירוק כנודע, ומצידה ג"כ היתה בתולה בכל עת. ונמצא כי אימא עלאה בכל שעה היא בתולה וזכור זה.

ואמנם היות ענין זה בכל שעה אינו לבטלה כי ההוא רוחא דשביק בה בעלה בכל שעה הנה הוא נמשך תמיד בז"א כנזכר ואז גם הוא חוזר ונותנו אל נוקביה לעשותה כלי גם היא; כי היא נמשכת עד היסוד דז"א ונותנו בסוד טיפה ביסוד דנוקביה לעשותה כלי בביאה ראשונה על דרך הנזכר באבא ובאימא. הטעם הוא כי גם נוקביה דז"א צריכה שתהיה תמיד בסוד בתולה לפי שהיא עומדת למטה בבחינת העשיה אשר שם הקליפות וצריכה להיותה סתומה וסגורה בסוד בתולה. ובפרט בלילה שאז הוא שליטת החיצונים. ובפרט בימי הגלות והחרבן כי אז תרעין דילה סתימן -- בתולה ואיש לא ידעה (כמבואר בפר' פנחס דף רכ"ב ע"א (ח"ג רכב, א) ברעיא מהימנא וז"ל ותרעין דגן עדן דאיהו לבא מסתתמין ולא מתפתחין כו'

אבל צריך שתדע כי כאשר מנחיל ז"א לנוקביה את הכלי הנזכר - אינו נותנו כולו אליה, אבל נחלק לחצאין. וחציו נוטלו ז"א לעצמו וחציו נותנו לה מיסוד שבו אל היסוד שבה בביאה ראשונה. וענין החלוקה היא כך:  כי הנה בתחילה היה הכלי הזה הויה אחת דיודי"ן כנ"ל, ועתה נעשית שתי הויות דמילוי דההי"ן (כי שתי ההי"ן הם יו"ד אחת), ונמצא כי הרוחא דשביק ז"א בנוקביה בביאה ראשונה היא הוי"ה אחד במילוי ההי"ן שהיא בגמטריא ב"ן [כמבואר אצלנו (בדף רנ"ד ע"ב) בפר' פקודי].

[ ובסדר השכיבה של לילה בענין ק"ש שעל המטה ביארנו בענין זה. ועי"ש איך בכל לילה ולילה מזדווגים אבא ואמא בחצות הלילה לעשותה כלי ומזווג זה נמשך אל הזווג האחר של ז"א ונוקביה אחר חצות לילה לעשותה כלי גם היא ואח"כ ביום חוזרים אבא ואמא להזדווג בסוד זווג גמור של ביאה שנית לצורך הולדה בקריאת שמע, ומזווג ההוא נמשך אל ז"א ונוקביה להזדווג גם הם בתפלת שמונה עשרה בשים שלום בסוד זווג גמור שני לצורך הולדה גם הם. וזה הדבר מתמיד תמיד. ושם נתבאר גם כן בחי' הרי"ו העליון שהוא כלי הנוקבא אימא והרי"ו תחתון שבנוקבא דז"א. ובדרוש יצחק ובנימין וחבקוק הארכתי בפרטות בענין האי רוחא דשביק בה בעלה מה ענינו, ועיי"ש. ובאדרת האזינו בענין ספירת היסוד דז"א ביארתי היטב ענין בנימין שהוא רוחא הנזכר ומהיכן מקורו, ועיי"ש. ]

העולה מכל הנזכר לעיל הוא כי 'אוירא דכיא' הוא מה שנמשך מדעת דאבא ביסוד אימא, ו'אשא דכיא' הוא יסוד אימא.

גם דע כי אוירא דכיא ואשא דכיא הם סוד אבא ואימא. לפי שסתם 'אוירא' הנזכר בלשון פרטי הוא החסד אבל כשמזכיר 'אוירא דכיא' אז הוא כינוי אל החכמה. וכן 'אשא' סתם הוא גבורה אבל 'אשא דכיא' היא בינה.    ולהבין זה צריך שנקדים לך הקדמה אחת, נתבאר אצלנו במקומות הרבה, והיא כי שתי בחינות הם בענין המוחין דז"א -- האחת היא בחינת המוחין ההם בפנימיותו תוך גלגלתו בסוד אור פנימי, והשנית הם בחינתם מבחוץ בסוד אור המקיף הראשון (כמבואר אצלנו באורך באדרת האזינו בסוד התפילין דרישא דז"א שבחינתם היא אור המקיף השני מבחוץ). ויש חילוק ביניהם:

  • כי בהיותם בסוד אור מקיף הראשון נחלקים לארבעה מוחין והם חכמה ובינה ודעת. וזה הדעת נחלק לשנים שהם חסדים וגבורות. ואלו הם כדמיון אור המקיף השני (שהם סוד ארבע פרשיות בתפלה של ראש הנז' בזוהר בפרשת בראשית בהקדמה ובפר' ואתחנן) כי הם חכמה ובינה חסד וגבורה. ואין החסד והגבורה האלו בחינת שתי הזרועות רק מוח הדעת הכלול מחסד וגבורה הנמשך מחכמה ובינה והוא מכריע ביניהם ולכן יש בו שתי בחינות אלו חסד וגבורה
  • אבל בהיותם בסוד אור פנימי אינם רק שלשה מוחין בשלשה חללין דגלגלא, ושתי בחינות הדעת (שהם חסד וגבורה שבו) הם מתחברין ונעשין מוח אחד בחלל השלישי שבגלגלתא דז"א. וטעם זה יתבאר באדרת האזינו במקומו מי גרם להיותם ארבעה למעלה ושלשה למטה.

ועתה בזה יובנו דברי האדרא הזאת וז"ל בהאי גלגלתא אתפשטו אשא מהאי סטר חד ואוירא מסטר חד ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר ואשא דכיא קאים מהאי סטר מאי אשא הכא כו' .   ביאור הענין כי עתה מדבר בבחינת המוחין דז"א בסוד אור המקיף. וזהו מה שאמר נפיק אוירא דכייא ומתגלגלא ואתפשט ונפיק חד גלגלתא -- פירוש כי אין גלגלת ז"א נעשית עד שיצתה אוירא דכיא הנזכר, ואז על ידה נעשית חד גלגלתא תקיפא לארבע סטרין; כי בתחלה נעשו הארבעה מוחין (שהם אוירא דכיא כו' כמו שנבאר בסוד אור המקיף), ואז מכחם ומהארתם נעשית גלגלת ז"א גם היא נחלקת לארבע סטרין מכח הארת ארבעה המוחין המקיפין.

והתחיל לבאר ענין האוירא דכיא כו' איך נעשו ארבעה מוחין מקיפין. ואמר אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד כולי , פירוש כי נתהווה המוח השלישי הנקרא דעת מתחלק לחסדים וגבורות הנקרא 'אשא' ו'אוירא', ואז אתפשטו ונתחלקו בסוד אור המקיף באופן זה.

  • כי הגבורות שבדעת (הנקראת 'אשא' בלשון סתם) נתפשט לסטר חד בצד שמאלי,
  • והחסד שבדעת (הנקרא 'אוירא') נתפשט לסטר חד שהוא צד ימיני.
  • ואוירא דכיא (שהוא מוח החכמה) קאים עליה, פירוש - על החסד שבדעת (הנקרא 'אוירא' סתם); כי שניהם בקו ימין אלא שהחכמה הנקרא אוירא דכיא עומד על גבי החסד של הדעת הנקרא 'אוירא' סתם.
  • וכנגדם בקו שמאל 'אשא דכיא' (שהיא מוח הנקרא בינה) עומד על גבי הגבורה שבדעת הנקרא 'אשא' סתם.

והטעם הוא במה שנבאר באדרת האזינו כי שלשה פרקין יש בזרוע ימין דאריך, ושלשה פרקין יש בזרוע שמאל דאריך. ומשני פרקין המעולים שבהם (שהם שתי הידים) אשר הם במוחין דחכמה דאבא ודאימא -- מהם נמשכו שני מוחין דחכמה ובינה דז"א [ואלו השני מוחין נקראים באדרת האזינו בדף רצ"ב ע"ב (ח"ג רצב, ב) "אחסנתא דאבוי ואמיה"]. ומשני פרקין אחרים תחתונים מן הידים נעשו תרין מוחין דכלילן בדעת דז"א הנקר' חסד וגבורה [ונקראים שם באדרת האזינו "תרין עטרין"], וז"ל אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין גניזין דלהון דמעטרן כולהו ברישיה ואינון תפילין דרישא לבתר מתחברן ועאלין בתלת חללי דגלגלתא כו' -- הרי נתבאר שם בפירוש כי בתחילה הם בסוד אור המקיף ארבע מוחין, ואח"ך מתחברים ונעשין שלשה מוחין בלבד ונכנסין בתלת חללי גלגלתא בסוד אור פנימי דמוחין. וכן באדרא זו התחיל לבאר בחינת אור המקיף שהיו ארבעה מוחין, ולכן רמז ואמר ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר כו' ולא אמר "בגויה", רק "עליה" -- כנראה שהוא מבחוץ בסוד אור מקיף.

ואחר שביאר היותם ארבעה בסוד אור המקיף חזר לקמן בדף קל"ו ע"א (ח"ג קלו, א) ואמר בחלליה דגלגלתא תלת חללין אשתכחו דשריא מוחא בהו כו' ושם מזכיר בחינת המוחין דאור פנימי וביאר שאינם רק שלשה כמספר החללים שהם שלשה בלבד גם כן. ושם באדרת האזינו דף רצ"ב ע"ב (ח"ג רצב, ב) ביאר איך המוח השלישי עם היותו בחלל אחד השלישי -- עם כל זה יש בו שתי בחינות שהם חסדים וגבורות אלא שנכללים ונעשים דעת אחד. וזהו מה שאמר שם ומוחא תליתאה כליל לון ואחיד להאי סטרא ולהאי סטרא כו' ואתעביד מיניה תרי גווני כלילן כחדא כו' וכתיב כי אל דעות ה' בגין דאיהו בתרי גווני כו' . והדבר מובן.

גם זהו מ"ש שם בחללא דגלגלתא נהירין תלת נהורין, ואי תימא תלת ארבע אינון כו' -- פירוש כי בהיותם בבחי' שלשה חללים שהם מוחין פנימיים אז נהירין תלת נהורין בלבד שהם שלשה מוחין. והקשה ואמר כי איך הם תלתא והרי ארבע אינון כנזכר באדרת נשא? ולכן ביאר כי האמת הוא כי בתחילה בהיותם בסוד אור מקיף (כדמיון האור מקיף השני הנקרא 'תפילין דרישא') הם ארבע מוחין, ולבתר מתחברן ונטלין בתלת חללי גלגלתא בסוד אור פנימי ונעשין תלת בלב.

ק"ן רבוא עלמיןעריכה

שם (ח"ג קלה, ב) וז"ל: ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגלגלתא לאנפוי ק"ן רבוא עלמין כו' -- נתבאר במצות שילוח הקן, עיי"ש. גם נתבאר לעיל באדרא זו (בדף קכ"ח ע"ב) בענין ש"ע ריבוא עלמין דאנפוי דאריך אפין.

דף קלו.עריכה

שם בדף קל"ו ע"א (ח"ג קלו, א) וז"ל: ואילין תלת מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא כו'     זה נתבאר לקמן בביאור אדרת האזינו, עיי"ש:


דף קלו:עריכה

שם ע"ב (ח"ג קלו, ב) וז"ל: ואית מצח ואית נצח כו' -- נתבאר באדרת האזינו בדרפ"ח ע"א, יע"ש.


דף קלז:עריכה

שם בדקל"ז ע"ב וז"ל: ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי ז"א ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן כו'     כבר הודעתיך בכמה מקומות ענין החמשה חסדים והחמש גבורות מה ענינם, ואיך כל הגבורות נכללות באלו החמשה גבורות שהם שרש לכולן. והנה הם סוד חמשה אותיות מנצפ"ך שהם בגמטריא פ"ר; גם כי כל גבורה מהם כוללת כל החמשה. וא"כ בהיות כל גבורה מהם במספר פ"ר יהיו כולן בגמטריא אלף וארבע מאות גבורות‏[5]. וזהו מ"ש ותאנא חמש גבו' אינון ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן .


ואומרו ומתפשטן בחוטמוי בפומא כו' -- הענין הוא במה שנודע מספר יצירה כי כל אבר ואבר נוצר על ידי אות אחד מאלפא ביתא. ונמצא כי חמשה אותיות מנצפ"ך מתחלקות בה' מקומות האלו. כיצד?

  • ם' סתומה דמנצפ"ך היא בחוטם; כי צורת כל נקב משני נקבי החוטם הוא עגול כצורת ם סתומה.
  • ואות ן' פשוטה בדרועין; כי ציור הזרוע הוא ארוך כדמיון הן’ פשוטה.
  • ואות צ היא באצבעות.
  • ואות פ בפה.
  • ואות ך בכפות הידים.

וצריך אני להודיעך ענין זה בדרוש קין והבל אעפ"י שנתבאר ענין זה יותר באורך במקומו. והענין כי קין והבל הם סוד הגבורות, כנזכר לקמן בדף קמ"ג ע"א (ח"ג קמג, א) וז"ל ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין כו' וכד נפיק דא קין מסטרא דנוקבא נפיק תקיף קשייא כו'. והענין הוא כי שניהם בחינת גבורות אלא שגבורות קין מרובות מגבורות הבל.

  • כי הבל הוא בבחינת שתי הגבורות הנרמזים בחוטם ובפה (שהם סוד מ' ופ' דמנצפ"ך), כי משני מקומות אלו בלבד יוצא מהם הבל ולכן נקרא על שמם - "הבל". [אמר שמואל: להיות כי אין ההבל ניכר אלא בחוטם ופה אבל בדרועין ובכפות ובאצבעות אין ההבל ניכר בהם. ואפשר לומר כי להיות שהבל יצא מהחוטם ומהפה וחשבונם הוא מאה ועשרים -- לכן נתקן הבל במשה רבינו ע"ה שחי מאה ועשרים שנה כמו שכתוב "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". כנלע"ד]
גם הוא באופן אחר, כי הבל רוצה לומר ה' פעמים ל"ב, רוצה לומר ל"ב אלהי"ם - ובכל אחד חמשה אותיות. וחמשה פעמים ל"ב הם בגמטריא ק"ס. ועם הכולל הם קס"א כמנין מ"ם פ"א שהם קס"א. הרי איך "הבל" נאחז בשתי אותיות מ' פ' דמנצפ"ך.
  • ושלשה גבורות הדרועין והאצבען והידין הם סתומים בלי הבל יוצא מהם, והם בחינת קין שהוא בגמטריא ק"ס כמנין שלש אותיות נצ"ך דמנצפ"ך הנשארות שמספרם ק"ס.

ונמצא כי כל הגבורות נכללות בקין והבל והם שרשי כל הדינים כולם. ודע כי אלו הגבורות אינם מתבסמות אלא בהצטרפות שבעה תיקוני רישא דאריך אפין (הנזכרים בריש ספרא דצניעותא), והם:

  • ( א ) מוחא
  • ( ב ) וגלגלתא
  • ( ג ) וקרומא דאוירא דעל גבי מוחא
  • ( ד ) והחוטם
  • ( ה ) והעינים
  • ( ו ) והפנים
  • ( ז ) והפה (אבל האזנים לא נזכרו באדרא בעתיקא קדישא).

והנה כל אחד מאלו השבעה כלול מעשרה -- הרי שבעים. והנה הגבורות הם בגמטריא פ"ר כנזכר, ועם כללותם (שהם חמשה) הם פר"ה. ואם תחבר פר"ה עם שבעים אשר ברישא דאריך אפין יהיו בגמטריה מש"ה -- כי במשה רבינו ע"ה נתקנו כל הגבורות האלו ונמתקו הדינין אשר בקין ובהבל על ידי שבעים דברישא דאריך אפין.


ואומרו ותאנא חמש גבוראן אינון כו' ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו' -- כבר ביארתי ענינם שהוא ה' פעמים מנצפך בגמטריא אלף וארבע מאה. ועם כללות החמשה עצמם הם אלף וארבע מאה וחמשה.

ושמעתי משם מורי ז"ל כי כשם שיש מספר זה בגבורות כך ישנם בחסדים כי גם הם חמשה חסדים. והנה ורב חסד בגמטריא פ"ר, והה' חסדים הם חמשה פעמים פ"ר שהם אלף וארבע מאה חסדים בסטרא דימינא גם כן.

[אמר שמואל: נלע"ד כי ה' פעמים חסד עולין בגמטריה ש"ס ונרמזו בשם משה שהוא שמ"ה. וחסרים ט"ו למספר ש"ס והם אותיות "משה הבל" מלאים בזה האופן: מ"ם שי"ן ה"א ה"א בי"ת למ"ד. כנלע"ד.]

דף קלח.עריכה

שם בדקל"ח ע"א (ח"ג קלח, א) וז"ל: והיינו רזא דתנינן י'י י'י פסיק טעמא בגווייהו כו' אוף הכא ה' ה' פסיק טעמא בגווייהו קדמאה שלים בתראה שלים בכולהו כו'     הנה הראשון הוא באריך אפין והשני בז"א. ובביאור כונת ויעבור והי"ג מדות‏[6] ביארתי ענין זה היטב ענין שתי ההויו"ת אלו מה ענינם.

דף קלח:עריכה

שם בדקל"ח ע"ב (ח"ג קלח, ב) וז"ל: ותנינן ואימתי אקרי שם מלא בזמנא דכתיב ה' אלהים כו' , וגם בדף קמ"א ע"ב (ח"ג קמא, ב) שורה י' וז"ל תרין שמהן דאקרי שם מלא יי' אלהים כו' .

כבר הודעתיך בשער שמות הספירות איך ז"א נקרא אלהים בסוד עולם הבריאה כי משם ולמטה נקרא הז"א שבו בשם אלהים וע"ש:

דף קלט:עריכה

שם בדף קל"ט ע"ב (ח"ג קלט, ב) וז"ל קם ר' אלעזר פתח ואמר מן המצר קראתי יה כו'     כבר נתבאר אצלי בסוד ויעבור וי"ג מדות.  גם ביארתיו בענין הקרבנות שהקריבו קין והבל שהיה מצמר ופשתים, והבן שם איך המצר הזה הוא סוד הצמר העליון.

דף קמ.עריכה

שם בדק"מ ע"א (ח"ג קמ, א) וז"ל: תלת מוחי דהוו בז"א כו' וחד מוחא שקיט על בוריה כו' ובגין כך אשתלימו ארבע פרשיין דתפילין כו' -- כבר ביארתיו (בביאור אדרת האזינו), ועי"ש:


דף קמ:עריכה

שם בדק"מ ע"ב (ח"ג קמ, ב) וז"ל: ותניא תלת מאה ושבעין וחמש חסדים כו'

זה יובן מדף ק"ל ע"ב (ח"ג קל, ב) וז"ל תאנא ארכא דחוטמא שע"ה עלמין אתמליין כו' , וכבר הודעתיך בדף קל"ז ע"ב כי החוטם הוא סוד גבורה בסוד "ויחר אף ה' בם וילך" וכנגד אותם השע"ה גבורות דבאורכא דחוטמא הם אלו התלת מאה ושבעין וחמש חסדים האלו למתק הגבורות ההם.


דף קמא.עריכה

שם בדקמ"א ע"א (ח"ג קמא, א) וז"ל: כללא דכל מילין עתי' דעתיקין וזעיר אפין כולא חד כו'.

זה יובן במה שביארתי במקומות הרבה וגם בביאור אדרת האזינו איך אריך אפין הוא אוחז כל שיעור קומת עולם האצילות ומתלבש תוך אבא ואימא וז"א ונוקבא. ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד -- זה לבוש לזה וזה לזה.


דף קמא:עריכה

שם בדקמ"א ע"ב (ח"ג קמא, ב) וז"ל: ובהאי אדם שארי ותקין כללא דכר ונוקביה כד אתתקן דיוקנא בתיקונוי שארי מבין תרין דרועין כו' .   כבר הרחבתי הדרוש הזה בהרבה מקומות, גם לעיל בפר' פקודי (בדף רנ"ד ע"ב) טעם למה נבראו בתחילה אחור באחור ולטרוח לנוסרן ולהחזירן פנים בפנים. ושם ביארנו הטעם לפי שכל החיצונים נאחזים באחורים העליונים לקבל שפעם משם. ובתחילה, שאדם אין בארץ לעבוד את האדמה ולשומרה מן החיצונים -- אילו היו נבראים פנים בפנים -- היו אחוריהם נגלים, והיו החיצונים נתאחזים בהם (לפי שהאחורים הם שרשי הדינין, ולכן היו הקליפות נאחזין שם).

ולכן תחילה נבראו אחור באחור והיו האחורים מכוסים זו בזו ולא היה מקום אל החיצונים להתאחז בהם. ואח"ך כאשר נסרם - המתיק את האחורים ההם בסוד החסדים (בסוד ויסגור בשר תחתנה, כנזכר (בדף קמ"ב ע"ב)) ובזה אין אחיזה בהם אל החיצונים. וכאשר חזרו פנים בפנים אין יראה מן החיצונים להתאחז שם.


שם (ח"ג קמא, ב) וז"ל:  כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דז"א כו'     ענין זה ביארתיו בביאור אדרת האזינו. גם ביארתיו בענין דרוש התפלה של יד ותפי' של יעקב:


שם (ח"ג קמא, ב) וז"ל: תאנא אתפשט האי ת"ת מטיבור' דלבא ונקיב ואתעב' בגיסא אחרא ותקין מפרצו' דנוק' עד טיבורא ומטיבורא שארי ובטיבורא שלים כו'

הנה ממקום זה נראה כי נוקבא היא דבוקה עם ז"א באחורי הת"ת שבו למעלה מנצח הוד יסוד שבו. ובמקומות אחרים נראה כי המלכות היא שביעית, למטה מן היסוד, בסיום אות הוא"ו דשמא קדישא?    אבל כבר ביארתי לך דרוש ענין ז"א ונוקביה איך הולכים וגדלים מקטנותם ועד גדלותם, ושם ביארנו כי כאשר נולד הז"א, כאשר היה בסוד עיבור במעי אימיה, יצא אז מבחינת שש קצוות בלבד בלי שלשה ראשונות -- וזו היא סוד אות ו' שבתוך אות ה' ראשונה דשמא קדישא שאין לה ראש. והנה בסוף זו הו' יצתה המלכות כדמיון נקודה אחת בסוף הוי"ו, והוא סוד הנרמז אצלנו (בפ' בלק דף ר"ג ע"ב) בסוד "אשורנו ולא עתה", אושיט פסיעה לבר. כי המלכות יצתה בדמיון פסיעה ונקודה קטנה תחת אות הוי"ו בולטת קצת לחוץ ואז עמדה המלכות תחת היסוד בסיום הוא"ו.

ואחר אשר נגדל ז"א ונתהוו שלשה מוחין ברישא דז"א -- אז נתעלו החג"ת דז"א ונתהוו בבחינת חב"ד שבו, ונתעלו נה"י שבו ונתהוו בבחינת חג"ת שבו, ואז המלכות גם היא עלתה עמו שם; ונמצאת עתה דבוקה באחורי מה שהוא עתה בחינת ת"ת אך בתחילה היה נקרא יסוד. ונמצא כי שתי בחינותם הם תפארת ויסוד ושניהם ענין אחד. ואז הוצרך המאציל העליון להאציל נה"י חדשים לז"א שאין לו עתה, ואז מאותם הנה"י האחרים שנתחדשו עתה נתהוו מן האחורים שבהם תלת מוחין בנוקבא דז"א, כמבואר אצלנו:

דף קמב.עריכה

שם בדקמ"ב ע"א (ח"ג קמב, א) וז"ל: בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבורן והאי חסד כליל בחמש חסדים כו'    ענין זה ביארתיו במקומות רבים ענין החמש חסדים וחמש גבורות המתפשטין בגופא דז"א ובגופה דנוקביה. ובאדרת האזינו הארכתי בזה:

דף קמב:עריכה

שם בדקמ"ב ע"ב (ח"ג קמב, ב) וז"ל: ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין בדכורא תקיפין ברישא כו'     כבר ביארתי זה בספרא דצניעותא בפר' תרומה. גם ביארתיו בפר' תצוה (דף קפ"ז ע"א).


שם בדף קמ"ב ע"ב וז"ל: וכד פריש לון אפיל דורמיטא לז"א ופריש לנוקבא מאחורוי כו'.     ענין הנסירה הזאת נתבאר בהרבה מקומות ובפרט בתפילות ראש השנה וגם בברכת המפיל חבלי שינה על עיני כו'.

ואומרו "ויקח אחת מצלעותיו" מאי אחת וכולי -- יובן במ"ש לעיל (דף קמ"א ע"ב) וגם בפר' בלק (דף ר"ג ע"ב) בענין אושיט פסיעה לבר כו'. כי בתחילה היתה נקודה אחת קטנה בסוף הת"ת שהיה תחילה בחינת יסוד דז"א והיתה שם בסוד צלע מאחורי הת"ת דז"א נקודה קטנה. ואח"ך נגדלה ונעשית פרצוף גמור ודיוקנא שלמה דנוקבא. וזהו מה שאמר וסלקא ואתתקנא. ולפי שכל הגדלת הנוקבא היא ממטה למעלה אמר "וסלקא ואתתקנא".

ואומרו ובאתרהא שקיע רחמי וחסד -- נתבאר בתפילת ראש השנה:

דף קמג.עריכה

שם בדקמ"ג ע"א (ח"ג קמג, א) וז"ל: תאנא כתיב וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטופא כחדא -- נתבאר באדרת האזינו. ופירוש 'קרטופא' רוצה לומר מקור ומבוע אחד:

דף קמד:עריכה

שם בדקמ"ד ע"ב (ח"ג קמד, ב) וז"ל: דההוא יומא שדרני למעבד ניסין לרב המנונא סבא וחברוי כו'

ודאי כי יש לתמוה איך הניח את אותה האדרא קדישא דאזדמן בה קב"ה וכל פמליא דיליה בגין למעבד ניסין לרב המנונא? היה הדבר יכול להעשות על ידי מלאך אחר?    אבל הענין הוא במה שכתבנו בהקדמת בראשית (דף ו ע"א) כי רב המנונא סבא הוא בחינת ניצוץ אחד ממשה ע"ה, המתגלגל בכל דור ודור כנזכר בס' התקונין (בתקון ס"ט) וז"ל דור הולך ודור בא אין דור פחות מששים רבוא ודא משה דאתי בגלגולא בכל דרא ודרא בכל צדיק וצדיק עד שתין רבוא כנזכר שם בדף ק"י ע"א.

והנה אליהו ז"ל תלמידו של משה ע"ה וחייב בכבודו כנזכר בפר' תצא (ח"ג רעו, ב) וז"ל: אליהו קום אפתח פומך בפקודין דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא כו' . גם בפרשת צו (ח"ג כח, א) אמר באליהו איתמר ביה והוא יהיה לך לפה בגלותא כו' . ולכן הוכרח אליהו ז"ל לילך בשליחות זה ולא מלאך אחר.

וזהו סוד מ"ש בפר' ויחי (דף רכ"ה ע"א) א"ר שמעון אי הני בבלאי טפשאי כו' ינדעון שבחא דרב המנונא סבא ע"ה כד אשתכח ביניהו ולא הווי ידעיה שבחיה כו' -- כי הנה היה גלגולו של משה ע"ה:


תם האדרתא רבא קדישא



  1. ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב דף קכ"ט ע"ב -- ויקיעורך
  2. ^ אולי כוונתו אל ספר תמונה. ולא עיינתי בפנים הספר כדי לברר. וצע"ע - ויקיעורך
  3. ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב דף קל"ב ע"ב. - ויקיעורך
  4. ^ אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד - ויקיעורך
  5. ^ ה' פעמים פ"ר היינו אלף וארבע מאות - ויקיעורך
  6. ^ שער הכוונות דרושי ויעבור דרוש א