פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג קלח א

דף קלח א

זוהר חלק ג דף קלח/א לאפקא. נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא. חוטמא דעתיקא קדישא דהוא אקרי ארך אפים מכלא. והיינו רזא דתנינן יי' יי' פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני פסיק טעמא בגווייהו כגון אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל כלהו פסיק טעמא בגווייהו חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מ"ט אברהם אברהם בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. יעקב יעקב בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים קדמאה לא שלים ופסיק טעמא בגווייהו. שמואל שמואל טעמא פסיק בגויה. מ"ט. בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל משה משה לא אפסיק טעמא בגוויהו דמיומא דאתיליד שלים הוה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. אוף הכא יי' יי' פסיק טעמא בגווייהו קדמאה שלים בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין דהכי תנינן כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין כלא ברחמי אתחזון. וחוטמא אשתכיך ואשא ותננא לא נפיק כד"א ותהלתי אחטם לך. ותאנא בתרין נוקבין דחוטמא בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא. ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי. אקרי אש יי' אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא) וכלא תלייא בחוטמא. בגין כך כתיב וירח יי' את ריח הניחח דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב ויחר אף יי'. וחרה אף יי'. וחרה אפי. פן יחרה אף יי' כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב הטה אלקי אזנך ושמע האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו):

אודנא דאתעביד תחות שערי. ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו. כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי) מ"ט בעקימא. (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש) ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין. תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב כי שומע אל אביונים יי'. ביש דכתיב וישמע יי' ויחד אפו ותבער בם אש יי'. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא. ונפיק בנוקבי דחוטמא. ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט) ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין