שער הכוונות/דרושי ויעבר
מתוך: שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש א (עריכה)
דרוש א'
עריכהביאור כללי
עריכהדרוש א' -- בענין י"ג מדות ויעבור הנאמרים אחר הוידוי כנ"ל.
כבר נתבאר לעיל בענין נשיאות כפים דברכת כהנים כי בענין י"ג מדות דויעבור נעשים שני תועליות:
- ( א ) הא' לצורך זווג ז"א עם לאה מן החזה ולמעלה בעת ויעבור ממש,
- ( ב ) והב' הוא לצורך תיקון דיקנא דז"א -- שאין בה אלא ט' תיקונים — להשלימם לי"ג תיקונים.
ונבאר עתה ענין זה באורך.
הנה כבר נתבאר לעיל כי[1] בברכת 'אתה גבור' נעשה חיבוק השמאלי ובברכת 'אתה קדוש' נעשה חיבוק האמצעי. והנה ענין החיבוק הזה הוא
- בשם הויה דיודין דע"ב בימינא (שהוא בחסד דז"א),
- וע"ב משמאלא בגבורה דיליה (שהוא הויה דס"ג עם י' אותיותיו העולים ע"ב),
- וע"ב באמצעי' (שהוא הויה דמ"ה דאלפין עם חשבון ההויה עצמה שהוא כ"ו העולים ע"ב).
ועל ידי אלו הג' פעמים ע"ב מחבק ז"א לנוקבא. וג' פעמים ע"ב אלו הם נמשכין בסוד טפה הנמשכת ממוח הז"א (הנקרא 'חכמה') ומתפשט בג' מקומות הנזכר ג' פעמים ע"ב הנזכר. ואחר כך בברכת 'שים שלום' מתעורר היסוד ואז מתעוררת טפת ההזרעה הנמשכת מן המוח להמשיך למטה. וטפה זו היא מעולה מאד לפי שנמשך מן האור המקיף אשר על ראש ז"א מבחינת המקיף דמוח חכמה. וכבר הודעתיך כי טפת ההזרעה היא מעולה מאד ומאירה בתכלית ההארה, וכאשר היא יורדת נמשכת דרך הדעת דז"א (המלובש תוך יסוד דאימא כנודע). ולפי שהיא יורדת במרוצה עד נקודת ציון של הנקבה — לכן הטפה הזו נמשכת דרך צנור הנזכר עד למטה.
והנה כיון שנתבאר שזה החיבוק הא' נמשך מן החכמה שבז"א, ונודע כי כל בחינת חכמה היא גבורה, (כמבואר אצלנו בענין אריך אנפין שהגבורה דעתיק מלובשת תוך חכמה דאריך אנפין) -- ולכן כל בחינת ג' פעמים ע"ב ע"ב ע"ב היא בגי' גבורה — לרמוז בהויה-דע"ב-שבחכמה על גבורה דעתיק הגנוזה בתוכה.
ולכן אנו רוצים שזו הטפה של ההזרעה תתחלק לג' חלקים:
- חלק א' נמשך למטה לצורך זווג רחל, נוקבא דז"א.
- והשני הוא להמשיכה בחסד דז"א לעשות ממנו בחינת ע"ב באופן אחר לצורך חיבוק יותר מעולה מן הראשון, כמו שיתבאר.
- והג' הוא להעלותו למעלה להמשיכו אל דיקנא דז"א כדי שתהיה שלימה בי"ג תיקוני דיקנא שלמים; כי בתחילה לא היה בו רק ט' תיקונים בלבד.
ודע כי טפה זו נמשכה מחסד דעתיק המלובש תוך הכתר דאריך ומשם נמשך למטה כנזכר.
והנה בעת נפילת אפים — אז הוא עת נתינת והורדת הטפה הזו מן היסוד אל המלכות, ולכן אנו מקדימין עתה בי"ג מידות ויעבור לעכבם קודם שתרוץ למטה, וליקח אותה (בהיותה למעלה) במקום החזה דז"א, כי שם נקרא מעבר יב"ק — שעוברים הויות המוחין דגדלות תוך האלהים דקטנות שבגרון (כי הויה ואלהים בגימטריה יב"ק). וזהו ויעבור של י"ג מדות, שאי אפשר עתה ליקח את אור המוחין דגדלות העוברים מעבר יב"ק. וזהו טרם שירדו למטה, לפי שאז כבר יצאה מן תוך המחיצות דיסוד דאימא כשנמשכת מן המוח וירדה עד שם, ואז כבר נגלית בגלוי ואז אנו מעכבים טפה זו בהיותה שם קודם שתרד במלכות ומתחלק לג' חלקים כנ"ל.
ואז נמשך ממנה חלק אחד (שהוא סוד שם ההויה דע"ב דיודין) ונמשכת והולכת בחסד שהוא זרוע הימין דז"א כדי לעשות בו חיבוק יותר מעולה. אבל שלשה ע"ב הראשונים (שהיו בחסד וגבורה ות"ת דז"א) -- שלשתם נתקבצו בשמאל דז"א ושם נתחברו ג' פעמים -- ע"ב ע"ב ע"ב — ונעשו רי"ו, שהוא בגימטריה גבורה. ואמנם הע"ב דבחינת החסד נמשך בזרוע ימין עתה מן הטפה הנז' כנז'. ונמצא שהם ע"ב - רי"ו. וזה סוד ויעבור -- ע"ב רי"ו. [ ועיין באדרא רבה דף קלא ע"ב (ח"ג קלא, ב) בענין אוירא דכיא ושם תבין היטב ענין ע"ב רי"ו מה ענינו באמיתות. וכן בביאור קריאת שמע על המטה. ]
ונודע כי כאשר מים רבים יורדין דרך צינור אחד במרוצה — אף על פי שהצינור ההוא יהיה דק וצר מאוד — אין המים מתעכבים בו, ומקלחים ויוצאים דרך קצה הצינור למטה. אבל אם נסתם פי הצינור למטה במקום הקלוח המים, אז יחזרו המים היורדים ויעלו למעלה, ואין כח במחיצות הצינור לעכבם, ואז מתחלחלים מחיצות הצינור ונשברים והמים יוצאים דרך בקיעת מחיצות הצינור.
ונמצא שבהיות האור העליון של הטפה הנזכר יורדת עד הנקבה - לא היה מקלקל מחיצות. אבל עתה אשר אנחנו מעכבים אותו למעלה במקום החזה (שהוא במקום יציאת האור מפי היסוד דאימא מסתיים שם[2] כנודע) -- אז אין כח ביסוד דאימא להחזיקו (כי אורו גדול מאד להיותו נמשך מן המקיף העליון אשר למוח החכמה שבחכמת ז"א), ולכן מחיצות יסוד דאימא מתקלקלות ומסתלקות ונשארים המוחין בלתי מלובשים בנה"י דאימא. והנה בתחלה שהיו בתוך הלבושים דנה"י דאימא לא היו רק ג' מוחין בלבד (שהם חב"ד כמבואר אצלנו), ולכן אז היתה הדיקנא דז"א בסוד ט' תיקונים בלבד (כנזכר באדרת נשא לפי שהדיקנא נמשכת מן המוח. והנה הם ג' מוחין — כל אחד כלול משלשתם — הרי הם ט' תיקונים בלבד), אבל עתה שהם בלתי לבוש, הנה הם נפרדים בסוד ארבע מוחין — כי הדעת נחלק לחסדים וגבורות — ואז ג' פעמים ד' מוחין הם י"ב, ועם הכולל הם י"ג תיקוני דיקנא דז"א.
אמנם אין הדבר נעשה מאליו. כי הנה בתחילה מתגלין המוחין מתוך לבושיהם ונכרים היותם ד' מוחין, אבל עדיין אין הארתם בולטת לחוץ בצדדי הפנים דז"א להשלים בו ארבע תיקוני דיקנא החסרים בו כנזכר. וכדי להוציא הארתם לחוץ צריך שיהיה על דרך מה שבארנו בענין התפילין ששם ביארנו שאין אור המוחין בולט לחוץ במצח דז"א להעשות שם בבחינת תפילין אלא בכח ההוא קוצא דשערי הנמשכת מן אריך אנפין עד רישא דז"א כנגד ערפו, ומכה שם ומאיר הארתו שם ונכנס' במוחין, ואז מתוך ריבוי ההארה שלהם נבקעים לבושיהם ובולטים אורותיהם במצח בסוד התפילין. וכן היה הענין כאן. והענין תלוי במה שנבאר.
דע, כי ברישא חוורא דאריך אפין יש שם בחינת י"ג חוורתי, שהוא המקום החלק של העור הלבן ההוא שבין שער לשער (כמבואר אצלנו באדרת נשא). והנה הם ג' הויות בההוא חוורא, ובהם י"ב אותיות. והם סוד י"ג חוורתי הנזכר; כי הי"ג הוא הכולל את כולם. והנה ארבע חוורתי שבהם (שהם הויה אחת) -- הם נמשכים ויורדין דרך אחורי א"א, דרך העורף. אבל השמונה חוורתי (שהם ב' הויות עם החוורא הי"ג, הכוללת את כולם) -- הם נמשכין כנגד פני א"א.
גם נתבאר כי יש י"ג תיקוני דיקנא בא"א והם גם כן בחינות ג' הויות אחרות שבהם י"ב אותיות, ותיקון הי"ג כולל את כולם. והנה אלו הי"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין — ד' מהם שהם עלאין אינן צריכים אל הארה עליונה כי כבר יש להם הארה הצריכה אליהם, אבל הח' אחרונות שבהם שהם[3] הנקראים "דיקנא דכהנא רבא" שהתחלתם היא מן התיקון הנקרא "ורב חסד", משם ולמטה (כי 'רב חסד' הוא בחינת כהנא רבא; כנודע שהכהן הוא בחסד). ואלו הח' תיקונים הנה הם צריכין לרדת להאיר למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א -- ולכן הם צריכין תמיד לקבל הארה עליונה לפי שהם מתקנים תמיד לדיקנא דז"א; מה שאין כן בד' תיקונים העליונים מהם. ולכן אותם ב' ההויות שהם ח' חוורתי דרישא הם נמשכין ומאירים בהם ועל ידי כן יש בהם כח בט' תיקונים הנזכר לרדת להאיר בט' תיקוני דיקנא דז"א. אבל הד' תיקונין עילאין — שאינן מאירין תמיד בדיקנא דז"א -- אינן צריכין לאור עליון.
אמנם עתה אשר כוונתינו היא להשלים כל י"ג תיקונים בדיקנא דז"א הנעשית מכח בירורי המלכים של ז"א, והנה הכח שלהם (שהיא אותה טיפה שהמשכנו מלמעלה אשר בקעה את היסוד דאימא העומדת בחזה דז"א וקלקלה את מחיצותיה כנ"ל) הנה היא עומדת שם ואין בה כח עדיין להוציא לחוץ את הד' תיקוני דיקנא דז"א. ולכן צריך שאותה[4] ההויה השלישית (שהיא ד' חוורתי רישא דא"א הנמשכת מאחורי רישא דידיה דרך העורף ומגעת עד מקום ערפו של רישא דז"א), והיא מכה שם ומאירה שם ונכנסת עד תוך המוחין דז"א ממש. כי מאחר שכבר אור הטפה הפנימית בהגיעה שם בקעה יסוד אימא וקלקלה את מחיצותיה ולכן יש עתה כח אל אור הויה הנזכר דד'-חוורתי-אחורי-רישא-דא"א ליכנס תוך המוחין דז"א. ואז שתי האורות האלו, הפנימי והחיצון, מתחברים יחד ומכים ומאירים במוחין דז"א ויוצא הארתם לחוץ. ואז מכח ד' אותיות זו ההוי"ה של ד' חוורתי הנזכר נעשים בז"א ד' תיקונים אחרים עלאין ואז נשלמת דיקניה בכל י"ג תיקונין.
נמצא כי האור הראשון של הטיפה בוקע מחיצות לבוש יסוד דאימא ואחר כך בא האור של ההויה דארבע חוורתי דאריך אנפין ונכנסו ובקעו את הפנים עצמן דז"א והוציאו בו ארבע תיקוני דיקנא עלאין שבו. אבל עדיין אין דיקנא דיליה שלימה. לפי שהט' תיקונים תתאין דיליה הם מאירים מאד לפי שיש בהם הארת ח' חוורתי האחרים הנמשכים דרך פנים, שלא על ידי התלבשות, אבל הד' תיקונין עלאין נמשכו מן הארבע חוורתי שבאו ונמשכו על ידי העברה והתלבשות כנזכר והארתם גרועה. ואדרבה צריך שיהיה הדבר להפך — שהד' עלאין יאירו יותר מן הט' תתאין. ולכך צריך שתמשך הארת ד' תיקוני דיקנא עלאין דא"א (שהיא בחינת הויה אחת מן ארבעה אותיות), ותרד ותאיר בד' תיקונין עלאין דז"א, ועל ידי הארה זו יאירו אלו הד' תיקונין עלאין יותר מט' תיקונין תתאין.
ואמנם המשכת הארה זו היא באופן זה — כי הנה אותה ההויה דארבע-חוורתי-אחורי-רישא-דא"א אשר נמשכה למטה ונעשו ממנה ארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנזכר. והנה הויה זו — אף על פי שהיא עליונה — עם כל זה כבר היא עתה ירדה למטה ונתיישבה בז"א ונקראת על שמו ונעשית ממש בחינת ז"א. והויה זו היא קוראת אל אותה הויה הנזכר אשר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דאריך אנפין שתרד למטה ותאיר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנזכר.
ביאור פסוק ויעבור עצמו
עריכהוהנה בארנו הענין דרך כללות. ועתה ניישב הביאור הנזכר בתיבות הפסוק עצמו שהוא "ויעבור ה' על פניו ויקרא וכולי".
הנה תיבת ויעבור היא ענין המשכת הטפות דע"ב רי"ו, שהם אותיות ויעבו"ר כנ"ל.
ותיבת יהוה הכונה היא במה שנודע שז"א נשלם לי' ספירות עם בחינת המלכות, ואמנם עתה אשר המלכות ננסרה ונתפרדה ממנו וחזרה עמו פנים בפנים — נמצא שאין בז"א עצמו רק ט' ספירות בלבד. אבל על ידי זה האור אשר אנו ממשיכים בחזה שלו בין ב' זרועותיו — הנה האור הזה הוא נמשך גם כן דרך אחוריו, ומאיר גם כן שם במקום ההוא אשר היתה שם המלכות דבוקה מאחוריו בתחילה. ונודע כי כל דבר קדושה, אף שמסתלק, מניח שרשו במקומו. והנה שרש המלכות אשר שם מאיר עתה מאד על ידי תוספת האור הזה ועל ידי כך נשלם ז"א לי' ספירות ונקרא שם מלא ו"יהוה" שלימה. וזה סוד ההויה הזו ד"ויעבור יהוה".
הנה נתבאר לעיל שכל ענין המשכת אור הטפה הנזכר הוא לענין חיבוק המלכות הרמוזה בפסוק שלמעלה מזה באומרו "אני אעביר כל טובי" - שהיא המלכות הנקראת לאה. והנה המלכות הזאת היא עתה על פניו, מעולה ממנו, לפי שכל בחי' הורדת טיפה זו היתה להוריד למלכות אלא שאנחנו עיכבנו אותה במקום הזה כנ"ל כדי להשלים ז"א עצמו כנודע. נמצא שהוא אוכל משלה ומחלקה הנוגע לה. והנה הוא טפל אליה בבחינו זו והיא גדולה ממנו ומאירה בפניה יותר ממנו. וזה נרמז במלת "על פניו" — שלא נאמר "בפניו" אלא "על פניו" - כלומר למעלה מפניו, כי לאה זו היא מעולה עליו ומאירה ביותר.
והנה בחי' ע"ב רי"ו הנרמז בתיבת "ויעבור" כנזכר אשר נמשך על ידי עיכוב האור ההוא וחזרתו (ועל ידי כן נעשה בחי' "יהוה על פניו" כנזכר) -- הנה גם כן גרם דבר אחר למעלה. והוא כי גם אותה הויה של ד'-חוורתי-רישא-דא"א (הנמשכת עד עורף ז"א) עברה ונכנסה תוך המוחין דז"א וחזרה ויצאה לחוץ בפניו של ז"א ושם נעשית בחינת ד' תקונין עלאין דדיקניה. וזו כונה שנית בתיבות "ויעבור ה' על פניו וכולי" — כי "יהוה" הנזכר (שהיא הד' חוורתי הנזכר) עברו "על פניו" דז"א ונעשו שם בו בחינת ד' תקונין עלאין דדיקניה.
ואומרו ויקרא יהוה יהוה וכו הוא סוד מה שביארנו כי זאת ההויה של ד'-חוורתי-רישא-דא"א הרמוזה ב"ויעבור יהוה" אשר ירדה ונתיישבה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דז"א -- הנה הוא קוראה אל ההויה האחרת אשר למעלה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א שתרד ותאיר למטה בד' תקונין עלאין דדיקנא דז"א. וזהו "ויקרא יהוה יהוה" — כלמור כי זו ההויה קראה אל ההויה האחרת העליונה שתרד ותאיר כנזכר.
- [ והנה באד"ר אמרו[5] כי פסיק טעמא בין שני ההויות האלו לפי שההויה הראשונה היא בז"א והב' היא בא"א. וכפי דברינו אלה שניהם הם באריך אנפין?! ולא עוד אלא שהראשונה היא יותר מעולה מן השנית כי זו בחוורתי רישא וזו בתיקוני דיקנא?! אבל הענין מובן עם האמור כי אחר אשר ההויה הראשונה ירדה כבר למטה בז"א והויה הב' עדיין היא למעלה בדיקנא דא"א -- לכן הראשונה נקרא בחי' ז"א והשניה (שעדיין לא ירדה) נקראת בחינת א"א. והענין מבואר. ]
ועתה אנו צריכין להודיעך כי אין בז"א לעולם רק ט' תיקוני דיקנא כנזכר באדרא רבא (ח"ג קלח, א). אבל הענין הוא שעתה בענין ויעבור נמשכת הארת ד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א באלו הט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא שבאלו הט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם הארת של י"ג תיקונים שלימים ועל ידי כן נחשב כאילו נגמרו בו י"ג תיקונין. אבל האמת הוא כי אין בו לעולם רק ט' תקונין בלבד.
ונחזור עתה אל ענין שאנו בו. ויקרא יהו"ה יהו"ה -- כי הנה בט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם שני הויות שבהם שמונה אותיות, ותיקון הט' הכולל כולם (על דרך מה שנתבאר בתיקון הי"ג דדיקנא דא"א שכולל הי"ב עליונין). והנה עתה יורדין מלמעלה שני הויות (על דרך מה שבארנו בויקרא יהו"ה יהו"ה) ואז אלו השני הויות ראשונות — אשר שתיהן אינן רק הויה אחת לפי שהם בחינת ארבע תיקונים לבד — הנה הם מתפשטות ומאירות בט' תיקו' דיקנא דז"א, ואז נמצאו י"ג הארות בט' תיקוני דיקנא דז"א כנזכר. ונמצא כי בתיבות "ויקרא ה' ה' וכולי" צריך לכוין ג' כוונות--
- תחלה תכוין שאותה הויה שעברה דרך עורף ז"א לפנים היא קוראה את ההויה העליונה שבארבע תיקונין עלאין דדיקנא דא"א, ואז שניהם נמצאות למטה בז"א.
- ואחר כך תכוין עוד כוונה ב' כי ההויה הא' אשר בד' תיקונים הראשונים שבט' תיקוני דיקנא דז"א היא קוראה לאותה ההויה שירדה מד' תיקונים עלאין דדיקנא דא"א אשר נמשכת דרך הפנים והיא מעולה מאד ומאיר בה.
- אחר כך תכוין עוד כוונה ג' כי ההויה השנייה שבד' תיקונין תתאין שבט' תיקוני דיקנא דז"א היא קוראה אל ההויה דארבע-חוורתי-אחורי-רישא-דא"א הנמשכת דרך אחור בעורף ז"א ועוברת ומאירה בה.
והרי נתבאר ג' כוונות. וגם נתבאר לך איך ב' ההויות הראשונות דא"א מאירות בב' הויות השניות דז"א אבל לעולם אינם רק ט' תיקוני דיקנא בז"א אלא שההארות הם במספר י"ג הארות כמשי"ת עוד בע"ה.
והנה נתבאר לך איך יש בחינת רי"ו בגבורה הזכר שהוא ז"א. ואמנם גם יש בחינת רי"ו אחר אל המלכות ונמשך גם כן מן דיקנא דא"א, והוא באופן זה... -- [אמר הכותב חיים, שכחתי תשלום דרוש זה]
- ^ לכאורה חסר כאן מילים וצריך להגיה ולהוסיף ענין חיבוק הימין בברכת אבות כנזכר בדרושי העמידה דרוש ו -- ויקיעורך
- ^ נ"ל דצריך להגיה "המסתיים שם וכולי" - ויקיעורך
- ^ נלע"ד שצריך להגיה הם הנקראים וכולי -- ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה "ולכן צריך אותה ההויה" או "לאותה ההויה" - ויקיעורך
- ^ עיין זהר (ח"ג קלח, א) ועיין בשעמ"ר שם (דף קלח.) - ויקיעורך
מתוך: שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ב (עריכה)
דרוש ב'
עריכהדרוש ב' -- ונבאר ענין זה יותר באורך.
דע שענין ויעבור הוא ממש בחינת עיבור; וכן תמצא כי מלת ויעבר (שמות לד, ו) הם אותיות עיבו"ר. ואמנם עיבור זה סודו הוא בבחינת לאה נוקבא עליונה דז"א.
וביאור הענין זה -- דע כי כל נשמות של התחתונים נמשכות מן לאה ורחל -- כי יש נמשכות מלאה ויש נמשכות מן רחל. והנה נודע שמלאה נמשכו נשמות ומן רחל נמשכות נפשות, ולכן צריכות הנשמות לעבור תחילה דרך לאה ואחר כך נעשות נפשותיהן ונמשכות דרך רחל. אבל יש מי שנפשו ונשמתו שתיהן נמשכות מן לאה (כגון השבטים בני לאה -- ראובן, שמעון, וכולי), ויש מי שנפשו ונשמתו שתיהן מן רחל (כגון בני רחל -- יוסף ובנימין). ואין כאן מקום ביאור הקדמה זו.
- [ודע כי מצאתי כתוב בקונטרס במקום אחר באופן אחר. וזה ענינו בקיצור.] הנה הה' גבורות אשר תוך יסוד דאימא שבדעת דז"א -- הנה הם במלת "ויעבר" יוצאות לחוץ וניתנות בלאה שלא על ידי ז"א, ושם נעשות בה בחינת רוח. ואחר כך מזדווג בה ז"א ונותן בה הה' חסדים בסוד זווג. וכל זה בתיקון י"ג מידות ד"ויעבר". ואחר כך בוקעין דרך רגלי לאה ויוצאין החו"ג הנזכר וניתנין החסדים בראש יעקב והגבורות בראש רחל (כנודע שיעקב ורחל הם תחת רגלי לאה). ואחר כך בעת נפילת אפים מזדווגים יעקב ורחל גם כן ונותן יעקב ברחל בסוד זווג גם את הה' חסדים ונעשים אז אותם הטפות של החו"ג האלו בחינת נפש.
- ונלע"ד חיים הכותב, כי זהו ממש על דרך אבא ואמא המזדווגים בסוד חו"ג שלהם, והם בחינת נשמה ונשמה-לנשמה. והכל מתקבץ ביסוד דאימא ומתלבשת בז"א ונותנת בדעתו החו"ג ושם נעשות בחינת רוח. והגבורות ניתנים בלאה והחסדים ניתנים אליה בסוד זווג. וכן על דרך זה לאה זו העליונה קבלה החו"ג הנקרא רוח וירדה ונתלבשה ביעקב ורחל לעשות להם מוחין כדרך שעושה אימא עלאה בישראל ולאה כנזכר. ואז נעשים שם בחי' נפשות החו"ג האלו שירדו שם.
- ונלע"ד כי כן לפעמים חציו של ז"א התחתון הנקרא "ישורון" המזדווג עם רחל למטה מחזה דז"א גם הם נקראים נפשות על דרך יעקב ורחל. והבן זה.
- גם נלע"ד שאף על פי שביארנו איך תחלה הם רוח בלאה וישראל ואחר כך יורדים ביעקב ורחל ונעשים נפשות -- עם כל זה בני לאה הם ממנה לבדה נפשותם ורוחם, וכן בני רחל רוחם ונפשם גם ממנה לבדה. או אפשר שכולם כלולים בשתים יחד. וכפי הסברא ראשונה אתי שפיר - היות בני לאה גבוהים ומעולים יותר.
- והנה גם כן אני מסופק, כי בימים שאין בהם ויעבור היכן נרמזו ב' הזווגים של לאה ורחל, לרוחות ולנפשות? ואמנם בימים שיש בהם הלל כבר ביארנו שזווג לאה הוא בקריאת ההלל. [עד כאן לשון הקונטרס שמצאתי כתוב מכתבי יד, מעת ששמעתיו מפי מורי ז"ל]
ונחזור לענין הראשון, כי הנה לסיבה הנ"ל צריך לעשות עתה ב' זווגים -- אחד בבחינת לאה והשני בבחינת רחל. והנה זווג יעקב עם רחל הוא בנצח-הוד דז"א (כמבואר לעיל בברכת אבות), אבל זווג לאה עם ישראל הוא מחציו ולמעלה. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל[1] כי כאשר נזדווג יעקב בלאה היתה רחל עומדת תחת המטה וכולי. והענין הוא שהנה זווג ישראל ולאה הוא מן החזה דז"א ולמעלה ונמצאת מטת רחל עומדת מן החזה דז"א ולמטה - תחת מטת לאה העומדת מן החזה ולמעלה כנודע. ונמצא מבואר היטב מאמרם ז"ל.
ונודע כי בחינת לאה איננה פרצוף בפני עצמה אמנם היא בחינת אחוריים אשר נפלו מאימא עלאה ולכן אין בה בחינת היסוד שבה להזדווג עם ישראל. ולכן צריכה אימא עלאה לקשטה את ברתה (כנזכר בהקדמת הזוהר דפרשת בראשית). ובפרט את לאה שהיא עצמותה עצמה כנזכר, ואוזיפת מאנין דילה לברתה, ר"ל שהיא נותנת בבחינת הלואה את היסוד שבה עם המ"ן אשר בו ללאה כדי שתוכל להזדווג עם ישראל.
והנה היסוד דאימא הנה הוא תוך רישיה דז"א. וכדי ליתנו אל לאה כנזכר אנו אומרים י"ג מדות דויעבר (על דרך מה שנתבאר לעיל). ואז ההוא קוצא דשערי דאריך אנפין מכה באחורי רישא דז"א ונכנסה הארתו לפנים במוחין דיליה. ואז נבקע יסוד דאימא אשר בדעת שבו ועליו נאמר בזכריה הנביא "ונבקע הר הזיתים וכולי" (כנודע כי היסוד נקרא 'זית' כמבואר אצלנו בפסוק "שמן זית זך וכולי"). ובהיותו נבקע אז הקו האמצעי דאימא (שהוא היסוד דילה) יוצא לחוץ וניתן אל לאה ונעשה בה בחינת כלי ראוי לזווג. [אבל שני הקווים האחרים (שהם נו"ה דאימא) אינם צריכים לצאת ונשארים תוך זעיר אנפין כי הם קוים בפני עצמם ואינם מעכבים את הקו האמצעי מלצאת ולינתן אל לאה כנזכר]. והנה על ידי כן נעשות שתי הכנות ותועליות -- האחד תיקון יסוד לאה, השני הוא תיקון דיקנא דז"א.
- והנה תיקון דיקנא דז"א הוא כי תחלה היו בו ג' מוחין ועתה כשנבקע יסוד דאימא נעשה הדעת שני מוחין (שהם חסד וגבורה) ועל ידי כן נשלמים בזעיר אנפין י"ג תיקוני דיקנא על דרך הנ"ל.
- אמנם תיקון יסוד דלאה, נלע"ד חיים, כי זהו מה שנזכר לעיל כי ב"ויעבר" נעשה חיבוק שני יותר מעולה והנה הוא לצורך זווג לאה.
גם נראה לפי עניות דעתי בענין מש"ל בענין ע"ב מימינא ורי"ו משמאלא -- נראה לי שהביאור הוא כי הנה כל הזווגים הם לצורך בירור הניצוצות של המלכים דמיתו אשר הם מספר רפ"ח ניצוצין -- כמנין 'ויעבר' שהם ע"ב רי"ו. ובתחילה נתבררו ג' בחינות התחתונות (שהם ס"ג ומ"ה וב"ן) וכל אחד נעשית בבחינת ע"ב (כמבואר אצלנו בדרוש הרפ"ח נצוצין), ושלשה ע"ב אלו הם רי"ו והם ניתנין עתה אלא השמאל לצורך רי"ו (שהוא כלי הנקבה כנודע). ומן הימין (שהוא סוד הזכר) נמשך טפת ע"ב ממש דהויה דמילוי יודין; כי הנה מן הטפה הזאת היורדת עתה היא מן החסד דעתיק (כנ"ל בתחלת הדרוש) -- לכן היא ע"ב דהויה דמילוי יודין. והרי נשלמו ע"ב רי"ו. כנלע"ד.
והנה בזה שנתבאר לעיל יובן מה שנזכר בזוהר פרשת ויצא כי לאה היא בינה והיא ה' עלאה. והטעם הוא כי לפי שהיסוד דאימא עלאה ממש ניתנת אליה ובאמצעותה מזדווגת עם ישראל בעלה. ונמצא כי ענין 'ויעבר' הוא זווג ישראל עם לאה ועיבור שלה. ואחר כך נמשכת חלק שארית הטפה הנ"ל עד למטה ביסוד דז"א אחר שנזווג עם לאה ומשם בהיותה ביסוד דז"א מאירה כנגדה בדעת דיעקב (אשר הוא מכוון ועומד שם ממש כנודע) ונמשכת הארתה שם. ואחר כך יורדת מן הדעת דיעקב עד היסוד שבו ומזדווג עם רחל בעת נפילת אפים כנודע.
ונמצא כי שני כוונות צריך לכוין ביחד בויעבר:
- האחד כוונת תיקון יסוד דלאה וחיבוקה וזווגה
- והשני כוונת תיקון דיקנא דז"א.
וצריך לכלול שני הכוונות ביחד כנ"ל באופן זה -- כי ב"ויעבר" תכוין אל סוד עיבור לאה (שהוא סוד ע"ב רי"ו כמבואר לעיל היטב), וגם תכוין כי ענין הזה נעשה על ידי הכאת קוצא דשערי דאריך אנפין ברישא דז"א ועוברת אותה ההויה מאחוריו עד פניו דז"א (אחר שאר עיכבנו את הטפה ההיא מלרדת למטה) ונעשית ע"ב רי"ו. וזו היא העברה שנית וזהו "ויעבר יהו-ה על פניו".
גם תכוין במלת "יהו"ה" להשלים הי' ספירות דז"א כנ"ל. ובמלה "על פניו" תכוין כי עתה לאה יש לה יתרון מעלה עליו, ולזה אמר "על פניו" ולא אמר "בפניו" כמו שביארנו לעיל.
ואחר כך תכוין ב"ויקרא יהו"ה יהו"ה" בכל מה שנתבאר לעיל.
מתוך: שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ג (עריכה)
דרוש ג'
עריכהדרוש ג' - בביאור התיבות די"ג מדות שהם אל רחום וחנון כו' וגם סדרן ומקומן בדיקנא דא"א עצמה.
והנה
- אל -- הוא מדה א'.
- רחום -- מדה ב'.
- וחנון -- מדה ג'.
- ארך -- מדה ד'.
- אפים -- מדה ה'. (והטעם הוא לפי ש"ארך אפים" נזכר בלשון רבים; שלא אמר "ארך אף". והורה בזה על חיבור שני מדות ביחד).
- ורב חסד -- מדה ששית.
- ואמת -- מדה ז'.
- נוצר חסד -- מדה ח'.
- לאלפים -- מדה ט'. (יען שאפשר להיות נוצר חסד אבל לא לאלפים, אם כן שני מדות הם).
- נושא עון -- מדה י'.
- ופשע -- מדה י"א.
- וחטאה -- מדה י"ב.
- ונקה -- מדה י"ג.
ועתה נבאר סדר הי"ג תיקונין למקומתם בשמותם בדיקנא עצמה.
- הנה תחת ב' פאתי הראש מתחילין לצמוח שני ראשי הזקן, מכנגד שני אזנים בימין ובשמאל, והם צרין בלתי רחבים. ושני ראשים אלו נחשבים לתיקון א' והוא התיקון האחד[2] שבדיקנא, ונקרא אל
- תיקון השני הוא שורת השערות הגדלים על השפה העליונה בהמשך אורך הפה ונקרא רחום
- תיקון הג', והוא "ההוא ארחא דפסיק באמצעית" של התיקון השני, והוא מקום החלק בלתי שערות המכוון כנגד אורך החוטם ונקרא חנון
- תיקון הד' והוא שורה שניה התחתונה של שערות הגדלים על השפה התחתונה ונקרא ארך
- תיקון הה' והוא ארחא תניינא תתאה המפסקת באמצע התיקון הרביעי והוא מכוון ממש כנגד "ארחא עלאה" הנקרא תיקון השלישי ונקרא אפים
- תיקון הו', והוא עומד תחת מקום תיקון הראשון (הנקרא "אל" והוא מקום הצר), ובמקום שמתחלת הזקן להתרחב יותר -- שם הוא התיקון הששי הזה. והוא מתחיל ממקום התחלת בליטת העצם של הלחי שתחת האוזן (אשר משם ולמטה מתרחב יותר הזקן ממה שלמעלה) ונמשך עד המקום אשר מכוון כנגד הפה. ונקרא ורב חסד.
- תיקון הז' והוא מקום תרין תפוחין קדישין, והם שני הפנים החלקים בלתי שער, והוא מקום שתחת שני העינים. והחוטם מפסיק בין שניהם ושתיהם הם תיקון א' בלבד. ונקרא ואמת.
- תיקון הח' והוא נקרא "מזלא קדישא" באופן זה: כי מה שהוא מכנגד הפה ולמטה הוא כללות הזקן בכללותה בחיבור אחד. כי מה שלמעלה מזה המקום הנה הוא נחלק לשני צדדין (לפי שתרין תפוחין וחוטם מפסיקין ביניהם), אמנם מה שהוא כנגד הפה ולמטה הוא עובי הזקן והתחברותה יחד. אבל עובי הזה הנה הוא עב מאד ונחלק לשתים -- כי השערות העליונות הנראים הם תיקון אחד, וצד הזקן במקום התחברותה אל מקום הגרון למטה הוא תיקון שני. ולפי שהנה הם שערות על גבי שערות, שוכבין זה על זה, ולכן עביות הזה של הזקן מתחלק לשנים. צד העליון הנגלה הוא תיקון אחד, וצד התחתון שהם שערות המכוסות תחת הזקן הזה הנתונים אצל הגרון הם תיקון שני.
- והנה כל שני תיקונין אלו הם נקראים "שני מזלות" -- "מזל עליון ומזל תחתון". ונקראו 'מזלות' לפי שהם יורדים ונמשכים באורך ונתלים ועומדים כלפי מטה (מלשון "תזל כטל אמרתי"). ואין בכל התיקונים כמו אלו השנים ששניהם יורדים ונוזלים ונמשכים עד טבורא דיליה. והנה העליון הוא התיקון השמיני ונקרא נוצר חסד, והתחתון הוא תיקון הי"ג האחרון שבכולם ונקרא ונקה. וכל אחד משניהם נקראים "מזלא קדישא".
- תיקון הט' הוא בחינת שערות קטנות צומחות בין שני המזלות הנזכר והם צומחות המובלעות תוך אלו השערות הנזכר הארוכות הנקראים 'מזלות' כנזכר ונקרא לאלפים
- תיקון העשירי והוא בחינת שערות אחרות קטנות צומחות למטה ממקום שני המזלות והם סמוכין עם הגרון ועומדים למעלה מעט מן הגרון וחפיין על הגרון והם בפני עצמם ואינם מובלעים תוך שערות המזלות כמו שערות תיקון הט'. ונקרא נושא עון
- תיקון הי"א עניינו הוא היות אלו השערות הקטנות הנזכר של התיקון העשירי שוים בארכם בהשוואה אחת ולא נפקי דא מן דא אלא תליין בשיקולא חדא. ונקרא ופשע.
- תיקון הי"ב הוא ענין הפה עצמו היותו פנוי וריקן מן השערות ונקרא וחטאה.
- תיקון הי"ג והוא המזל התחתון מהשני מזלות הנז' השוכבים זה על זה והם בסוד זכר ונקבה, ואבא ואמא יונקים משניהם (כמבואר אצלנו במקומו); כי אבא יונק מן העליון ואימא מן התחתון. ונקרא ונקה.
- ^ פתיחתא דאיכה רבתי כ"ד
- ^ נ"ל שצ"ל "התיקון הראשון" והסופר כתב בקיצור " תיקון הא' " ואחר כך נפל בו טעות. עניות דעתי. -- ויקיעורך
מתוך: שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ד (עריכה)
דרוש ד'
עריכהדרוש ד' -- נבאר בו מציאות י"ג תיקונים הנזכר.
דע כי כל בחינת הדיקנא היא בחינת אור מקיף אל הראש דא"א או דז"א. ושערות אלו הם אורות מקיפין על האורות הפנימיים. ולהבין הענין צריך שנבאר לך הקדמה אחת תחילה בענין רישא דא"א.
הנה נודע כי אריך אנפין מלביש את עתיק ויש באריך אנפין בחינת "גלגלתא חדא סתימאה" (והיא בחינת הכתר דא"א), ובגו האי גלגלתא אית מוחא סתימאה דא"א (והוא הנקרא חכמה דא"א). ואיהי חד מוחא ולא אתפלג לג' מוחין (כמה דאתפלגן ברישא דז"א כנודע).
ודע כי יש שינוי אחד באריך אנפין מה שאינו כן בכל שאר הפרצופים שבעולם האצילות. והוא, כי בכל שאר רישין אית תמן ברישא ההוא בחינות כחב"ד, אבל ברישא דא"א לית ביה רק כתר וחכמה (שהם גלגלתא ומוחא סתימאה די בגוויה). אבל בינה ודעת אין שם בראשו. אמנם הבינה אשר בו ירדה למטה בבחינת הגרון דא"א. [ובזה תבין למה הבינה נקרא "גרון" ונקרא "שופר" ונקרא "כתר". והטעם הוא לפי שמן הגרון דאריך (שהיא בחינת בינה שבו) נעשו שני הכתרים דאבא ואמא (כמבואר במקומו). ]
ונמצא אם כן כי ג' ראשונות (שהם כח"ב) דאריך אנפין אינן בסוד קוים ובסוד סגולתא (שהם: כתר בקו אמצעי למעלה, וחכמה ובינה בקו ימין ושמאל למטה מן הכתר) אבל שלשתם עומדות זו ע"ג זו -- כתר למעלה בסוד גלגלתא, ותחתיו חכמה בסוד מוחא סתימאה, ותחתיו הבינה בסוד הגרון. ונודע כי כל עיקר תיקון האצילות היה כאשר נתקן ונעשה בבחינת קוים, וא"כ צריך לדעת על מה אירע זה ברישא דאריך אנפין להיות כתר-חכמה-בינה שבו זה על גבי זה ולא בציור קוים שהוא ענין התיקון?
אבל טעם הדבר הוא לפי שכבר הודעתיך כי בחינת המלכים שמתו בארץ אדום הם בחינת עולם הניקודים. ואח"כ נתקנו. והנה ברישא דעתיק לא היה שם שום בירור ניצוצות מאותם המלכים (כמבואר אצלנו שם), אבל מבחינת א"א היה שם בירור ניצוצות מאותם השבעה מלכים. ולכן בהיות א"א נתקן ומלביש את עתיק (אשר בתוכו ממש כנודע), לכן לא היה כח אל הבינה דאריך לעמוד שם ברישיה דאריך אנפין לקבל משם אור עתיק כמו החכמה. ולכן החכמה נשארה שם במקומו למעלה ברישא דא"א והיה בה יכולת לקבל אור העתיק, אבל הבינה דא"א -- לפי שלעולם כל בחי' בינה דינין מתערין מינה כנודע -- ולכן לא יכלה לקבל אור העתיק בהיותה למעלה, ולכן נתרחקה וירדה למטה בגרון דא"א, ובהתרחקה ממנו תוכל לסבול הארתו. ואמנם כל שאר רישין -- דאבא ואמא וזו"ן וכיוצא -- כולם מקבלים אור העתיק אחר התלבשו תוך א"א כנזכר, ולכן אף בחי' הבינה של כל רישא ורישא מהם היה כח לעמוד שם ברישא ומשם תקבל אור העתיק כיון שבא אליהם דרך התלבשות כנזכר. והרי ביארנו ענין הבינה איך ירדה בגרון.
ואח"כ בחי' הדעת דא"א ירד עוד יותר למטה ונתלבש תוך ו' קצוות דא"א עצמו והיה שם להם בחינות רוחניות אליהם.
ואחר שביארנו ההקדמה הזאת נחזור עתה לבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא ומציאות. הנה נתבאר כי ברישא דא"א אין שם רק כתר וחכמה בלבד. ונודע כי כל ספירה כלולה מעשר. ונמצא שהכתר הזה כולל כל הי' ספירות; וכן החכמה כוללת כל הי' ספירות. והנה כל שיעור הראש אשר הוא עד מקום המצח אשר שם נתלים השערות -- שם יש בחינת י' ספירות מן הכתר וי' ספירות מן החכמה. וכן למטה, שהוא מן המצח עד הגרון (שהוא בינה דא"א) -- גם שם יש י' ספירות דכתר וי' ספירות דחכמה. וכל זה הוא בבחי' אור פנימי. וכמו כן בבחי' אור מקיף יש בראש עשר ספירות דכתר ועשר ספירות דחכמה; וכולם בסוד מקיפים. וגם מן המצח ולמטה עד הגרון יש עשר ספירות דכתר ועשר ספירות דחכמה, וכולם בבחינת אור מקיף[1]. ונניח עתה מלדבר בבחי' העשר ספירות דכתר ועשר ספירות דחכמה -- פנימיים ומקיפים -- אשר במקום הראש, ונדבר בבחינות אשר במצח עד הגרון.
דע כי בבחינת האורות הפנימיים אשר שם הנה הם עשר ספירות מן הכתר ועשר ספירות מן החכמה, אבל בבחינת אור מקיף אין שם רק י"ג אור מקיף בלבד; קצתם מן הכתר וקצתם מן החכמה. והם הם י"ג תיקוני דיקנא אשר כולם הם סוד שערות אור מקיף מבחוץ (כי האורות יוצאים דרך נקבי השערות ומאירים לחוץ בבחינת אור מקיף). ונמצא כי עשרים אורות פנימיים הם תופסים ומחזיקים שיעור המקום המחזיק בו י"ג אור מקיף, ושיעור זה וזה שוים -- המקיף והפנימי -- אעפ"י שאינם שוים במספרם.
עוד יש חילוק אחר בין האור הפנימי אל האור המקיף. והוא, כי אור פנימי דכתר הם עומדים כסדרן, זה על זה, כתר חכמה בינה וכו' עד מלכות באחרונה. וכן על דרך זה בעשר ספירות החכמה הפנימיים. אבל האור מקיף דכתר הם להפך וסדרן הוא ממטה למעלה; כי המלכות שבהם עומדת למעלה מכולם ותחתיה היסוד וכו' -- עד שנמצא הכתר בסוף כולם. וכן על דרך זה בעשר ספירות המקיפות דחכמה. ולא עוד אלא שכל העשר ספירות מקיפים של החכמה עומדות למעלה מכל העשר ספירות מקיפים של הכתר, ונמצא שהמדרגה האחרונה (שהיא המלכות שבחכמה) היא עליונה למעלה מכולם, והמדרגה העליונה (שהיא הכתר שבכתר) היא תחתונה למטה מכולם.
וטעם הדבר הוא לפי שאור מקיף גדול ועצום מאד יותר מן הפנימי כנודע. ואילו נתגלה במקומו אין כח בתחתונים לקבל הארתו. ולכן אורות העליונים שבאור מקיף לא נתגלו למעלה במקומם רק נתגלו למטה ממדרגתם. ולכן בחינת הכתר-שבכתר (שהיא המדרגה העליונה שבכולם) הוצרכה להתגלות במדרגה היותר תחתונה שבכולם, והמלכות-שבחכמה (שהיא הגרועה שבכולם) נתגלית למעלה מכולם -- לפי שיש כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם היא במקום עליון. ועל דרך זה הוא בשאר הספירות כולם כנזכר.
ודע שאע"פ שכתבנו שבחי' הכתר-שבכתר נגלה למטה מכולם באור מקיף -- אין לשונינו מדוייק, שהרי אינם רק י"ג תיקונין בלבד. אך כוונתינו לומר שהבחינה יותר[2] עליונה שבספירת הכתר (והיא החסד שבכתר כמו שיתבאר בע"ה) הנה היא ירדה למטה במדרגה התחתונה שבכולם.
גם צריך שתדע ענין סדר מעלת המקומות שאין הדבר כפי הנראה שהוא לסדרן זה על גבי זה ממש. כי הנה אין מעלת מקומות כפי גובהן ושפלותן; כי יש מקום תחתון שמדרגתו מעולה ממקום עליון ויש להפך. והמשל בזה כי הנה המקום שהוא תחת הפה הוא מקום תחתון מאד יותר מכולם ועם כל זה מדרגתו היא מכלל המקומות המעולים והחשובים לפי שהוא סמוך אצל הפה אשר משם יוצא ההבל והאור הפנימי יותר משאר מקומות. ועל דרך זה המקום הסמוך אל החוטם והסמוך אל העינים -- אשר גם דרך הנקבים ההם יוצאים האורות לחוץ ולכן הם מכלל המקומות החשובים במעלה.
ואמנם אין הדבר כן בפשיטות שאם היה כך היה ראוי שהמקום שהוא תחת הפה יקרא תיקון א' דדיקנא (שהוא היותר מעולה שבכולן כנזכר). אמנם צריך להעריך שני הערכות ביחד. הא' להעריך גובה המקום והב' היא להעריך מעלת המקום -- אם הוא סמוך אל מקומות האור (כמו הפה והחוטם וכיוצא). וערכים אלו תלויים בדעתו יתברך והוא העריכם בבחינה זו הנ"ל בסדר הי"ג תיקוני דיקנא כנז"ל.
- ^ לכאורה צריך להגיה כאן "אורות פנימיים". אחרת הדברים סותרים בהמשך כאשר המחבר כותב בפירוש שיש רק י"ג אורות מקיפין בלבד. וצע"ע -- ויקיעורך
- ^ נ"ל שצ"ל היותר עליונה -- ויקיעורך
מתוך: שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ה (עריכה)
דרוש ה'
עריכהדרוש ה' -- בביאור שמות הי' ספירות והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא.
ועתה צריכין אנו לבאר שמות הי' ספירות והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא.
דע כי ח' תיקונין קדמאין הם ח' ספירות שבחכמה דאריך אנפין -- מתתא לעילא; ממלכות שבה עד בינה שבה [כי הכתר וחכמה שבה לא נתגלו כלל בסוד אור מקיף לפי שלרוב מעלתם לא היה כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם יתגלו במקומות תחתונים למטה ממדרגתם]. וזה סדרן:
- אל -- מלכות
- רחום -- יסוד
- וחנון -- הוד
- ארך -- נצח
- אפים -- ת"ת
- ורב חסד -- גבורה
- ואמת -- גדולה
- נוצר חסד -- בינה
וה' תיקונין תתאין הם חמש קצוות תתאין שבכתר דאריך, ואלו הם סדרן:
- לאלפים -- הוד
- נושא עון -- נצח,
- ופשע -- ת"ת,
- וחטאה -- גבורה
- ונקה -- חסד.
והרי נשלמו י"ג תיקוני דיקנא.
ונמצא כי בכתר דאריך אנפין לא יכלו להתגלות כלל כל הג' בחינות ראשונות שבה ולא נתגלו רק מחסד שבו ולמטה. אבל בחכמה דאריך אנפין -- השניים עליונות (שהם כתר והחכמה) לא נתגלו כלל, אבל בחינת הבינה שבה יש יכולת בתחתונים לקבלה ולכן נתגלית כי אין מעלתה כמעלת בינה שבכתר.
ועתה קשה עלינו -- שהרי המלכות דכתר דא"א לא נגלית עם היותו גרוע מן השאר אשר עליה? אבל טעם הדבר הוא לפי שבא"א אין בחינת נקבה נמצאת בו (כנודע אצלינו). ולכן בבחינת הכתר שבו לא נגלית בחינת המלכות שבה, אבל בחכמה דא"א (אשר היא נוקבא שלו כמבואר אצלינו) לכן יש בה כח להתגלות בחי' המלכות אשר בחכמה הזו.
ואמנם היסוד של הכתר דא"א נגלה ביחד עם הבינה דחכמה בתיקון הח' של נוצר חסד (הנקרא 'מזלא' כנ"ל). וזהו סוד "נוצר חסד"; כי הבינה של חכמה היא נקראת "נוצר חסד" שהוא היסוד שבכתר שהוא בחינת חסדים. ושניהם נקראו תיקון אחד השמיני. והטעם לזה הוא לפי ששם למעלה אין פירוד כלל בין הזכר (שהוא הכתר) אל הנקבה (שהיא החכמה). ולכן היסוד דכתר לעולם דבוק בג' ראשונות דחכמה. ולפי שלא נגלה מהם רק הבינה שבהם לכן אנו מחברים אותו עם הבינה.
ועתה נבאר סדר מקומות האורות הפנימיים. דע כי מקום האורות פנימיים הם מכוונים ממש מבפנים כנגד אלו המקיפים ואין ביניהם הפרש -- רק שאלו המקיפים סדרן הוא מתתא לעילא והפנימיים סדרן הוא מעילא לתתא כנ"ל. ולכן צריך גם כן לכוין באל רחום וחנון כו' בבחינת האוה"פ המכוונים כנגד אלו המקיפים, וזה סדרן:
- אל -- פנימי דבינה.
- רחום -- בחסד.
- וחנון -- בגבורה
- ארך -- ת"ת
- אפים -- נצח.
- ורב חסד -- הוד.
- ואמת -- יסוד.
- נוצר חסד -- מלכות.
אח"כ בה' תיקונין תתאין "חסד" הנזכר ב"נוצר חסד" הוא חסד ממש.
- לאלפים -- גבורה
- נושא עון -- ת"ת
- ופשע -- נצח
- וחטאה -- הוד
- ונקה -- יסוד.
והרי איך הפנימיים הם מעילא לתתא והמקיפים הם מתתא לעילא.
והנה מג' ראשונות הפנימיים שבכתר וב' ראשונות פנימיים שהם בחכמה אין כנגדם במקיפים מבחוץ; ומקום אלו הה' פנימיים הם בה' מקומות אחרים שיש בא"א במקום שמן המצח דיליה ועד הגרון דיליה. ואין זה מקום ביאורם.
- [ ודע כי נסתפק לי
- אם הח' פנימיים של החכמה כוונים ממש עם השמונה מקיפים שלה עצמם; וכן ה' פנימיים של הכתר אם מכוונים כנגד ה' מקיפים של הכתר ואין הפרש ביניהם רק שאלו הם מעילא לתתא ואלו הם מתתא לעילא כנ"ל. וכפי זה יבא על נכון היותם מכוונים ח' כנגד ח', וה' כנגד ה'. אמנם יש בזה דוחק אחד והוא כי נמצא שאפילו בבחינת הפנימיים עומדת החכמה על הכתר וזה דוחק גדול.
- ואם נאמר להפך מזה והוא כי ודאי בבחינת הפנימיים הם כתר על גבי חכמה ונמצא שהמקיפים בכתר יהיו כולם מכוונים כנגד הפנימיים של החכמה ומקיפים של החכמה יהיו מכוונים קצתם כנגד הפנימיים של החכמה וקצתם כנגד הפנימיים של הכתר.
- אבל נלע"ד שהפירוש הראשון הוא יותר אמיתי קרוב לודאי לפי שאני זוכר שאמר לי מורי ז"ל הסדר הראשון; כי פנימי של חסד שבכתר הוא כנגד מקיף של יסוד שבכתר, וכן על דרך זה שאר כל התיקונים -- וא"כ מוכרח הוא כפירוש הראשון כי גם בבחינת הפנימיים יהיו פנימיים של החכמה גבוהים מן פנימיים של הכתר. ]
ודע כי מצאתי כתוב בקונטריסי מפי מורי ז"ל באופן אחר וזהו סדרן.
- אל -- מקיף מלכות ופנימי כתר.
- רחום -- יסוד וחכמה
- וחנון -- הוד ובינה.
- ארך -- נצח וגדולה
- אפים -- ת"ת וגבורה
- ורב חסד -- גבורה ות"ת
- ואמת -- גדולה ונצח.
- נוצר -- בינה והוד; חסד -- יסוד וחסד
- לאלפים -- הוד וגבורה
- נושא עון -- נצח ות"ת
- ופשע -- ת"ת ונצח
- וחטאה -- גבורה והוד
- ונקה -- חסד ויסוד. עכ"ל הקונטרם הנזכר
ועתה נבאר שמות י"ג תיקוני דיקנא איך הם מכוונים עם שמות הספירות. הנה נתבאר לעיל שבגלגלתא דא"א יש בה י' ספירות מקיפים וי' ספירות פנימיים עד מקום המצח. והנה הם כסדרן מעילא לתתא -- כתר חכמה... עד מלכות לתתא מכולם. והנה זו המלכות האחרונה שבעשר ספירות הראש מקומה הוא בפאת הראש שבצד ימין ושמאל (וכנודע כי כל בחינת פאה היא במלכות).
ודע כי הפאה הזאת אשר בראש א"א היא בחינת שם הויה בחילוף אתב"ש -- מצפץ, אבל הפאה שבראש ז"א הוא בחי' שם אלהים במילוי יודין. וכבר נתבאר אצלנו במקום אחר כי אלהים דיודין הוא בגימטריה מצפ"ץ. לפי שנאמר באריך אנפין (דברים לב, לט) "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי" ולכן אין בו שם "אלהים", ובמקום שיש בו בחי' 'אלהים' יהיה תמורתו במקומו באריך אנפין שם 'מצפץ' שהוא תמורת ההויה כנודע. כי יען שהוא בחי' תמורה וחילוף הרי הוא דין כמו 'אלהים' ולכן שניהם בגי' שוים כנזכר. אבל שם עצמו של 'אלהים' אין באריך. והנה נודע כי המלכות היא בחינת דין ולכן נקרא 'אלהים' (כנזכר בזוהר בראשית גבי ג' אלקים דפרשת ויכולו שהם א' בגבורה וא' בהוד וא' במלכות). ולכן זו המלכות האחרונה שבי' ספירות הראש דז"א נקרא 'אלהים' שהוא בגימרטיה פא"ה רק שהוא במילוי היותר מעולה שהוא ביודין להיותו למעלה בבחינת הראש.
ונודע כי כל השערות דינין אינון דתליין מן ההיא רישא, ולהכי איצטרך לספרא רישיה דז"א בסוד "איש כי ימרט ראשו טהור הוא" כנזכר בפרשת תזריע. וגם זהו סוד גלוח הלויים שהם בסוד הגבורה. אמנם צריך להניח קצת הדינין כדי שלא יתבטלו לגמרי כי מוכרחים להמצא בעולם, ולכן צריך להניח פאה של הראש והיא בחינת המלכות (אשר בהם נק' אלהים כנזכר) כדי להשאיר שרש הדינין (כמבואר אצלינו בשער המצות בענין מצות פאתי הראש).
האמנם גבי רישא דא"א -- הפאה של ראשו איננה בבחינת שם אלהים בבחינת שם מצפ"ץ כנ"ל. ואמנם ב' פאות יש בראש בשני צדדין ימין ושמאל וה"ס שני המאורות הגדולים הנזכר בזוהר פר' בראשית שהם מצפ"ץ מצפ"ץ. והם סוד שני הויות הנזכר בפסוק קודם י"ג מדות המתחילות מן אל רחום כו' כנ"ל. וב' הויות הנזכר הם יהוה יהוה אל רחום וחנון כו'. וביאור הענין הוא כי ז"א נמשך ונאחז במצפ"ץ הימיני ונוקביה בשמאלי. ואלו הם שני המאורות הגדולים שוים בקומתם זו"ן שאין הפרש בין זל"ז אלא שזה ימיני וזה שמאלי אבל כל אחד מהם יש לו הויה אחת שלימה בפני עצמה.
והענין יותר מבואר והוא כי הנה נודע שיש בא"א בחינת חסדים וגבורות הנקראים זכרים ונקבות; אלו בימינו ואלו בשמאלו (כמבואר במקומו). ומצד הימיני דרישא דא"א יוצאת הארת פאה שלו מבחינת חסדים העומדות בימין וממנה יונק ז"א, ומן הגבורה שבצד שמאלו יוצאה פאה שמאלית שממנה יונקת נוקבא דז"א.
ועדיין צריך לבאר איך הם בחי' ב' שמהם קדמאין די"ג מכילין דרחמי וכמ"ש בזוהר. והענין הוא כי הנה הי"ג תיקוני דיקנא הם בחי' הי' ספירות שיש למטה ממקום המצח עד מקום הגרון, והנה אלו הי' ספירות הם יוצאים ויונקים מן הי' ספירות עליונות אשר ברישא עד מקום המצח. והנה הי' ספירות שבראש הם כסדרם מעילא לתתא ובחינת המלכות שלהם היא למטה בשתי פאתי הראש. אבל הי' ספירות שבדיקנא הם מתתא לעילא והמלכות שבהם היא למעלה במקום התיקון הראשון הנקרא א"ל והוא המקום אשר בזקן אשר תחת ב' פאתי הראש כנ"ל. ונמצאו עתה שני המלכיות דבוקות יחד -- כי במקום שמסתיימת המלכות די'-ספירות-דרישא (שהיא מקום פאתי הראש) -- שם מקום המלכות די'-ספירות-דדיקנא (שהיא תיקונא קדמאה הנקרא א"ל כנ"ל).
ואז יונקת המלכות דדיקנא ממלכות דפאתי הראש; כי מן כח אותם השערות שנשארו בפאתי הראש ולא נתגלחו -- משם בלבד יוצאות וצומחות השערות התחתונות שבתיקונא קדמאה דדיקנא ושבשאר י"ג תיקונין. ונמצא כי כל הי"ג תיקוני דיקנא יונקים משתי פאתי הראש ולכן הוזכרו אלו השתי שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ בתחילת כל הי"ג מדות שהם בדיקנא למטה. וזהו "יהו-ה יהו-ה אל רחום כולי".
והנה כבר נתבאר לעיל כי אפילו עתה בעת שאנו מזכירים אלו הי"ג מדות של רחמים אין בז"א רק הט' תיקוני דיקנא בלחוד. אבל הענין הוא שמאירים הי"ג תיקוני דיקנא דא"א בט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא כי יש בהם י"ג הארות; אבל התיקונים אינם רק ט' בלבד כנ"ל. ונמצא כפי זה שאלו הי"ג מכילן דרחמי אינם בתיקוני דיקנא דז"א רק בי"ג תיקוני דיקנא דא"א עלאין אשר אנו מורידים וממשיכים הארתם למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א שיאירו בהם י"ג הארות -- עם היות שהתיקונים עצמן אינם אלא ט' לבד. ולכן שתי ההויות האלו הקודמות אל הי"ג מדות הם סוד תרין שמהן יהוה יהוה בחילוף מצפ"ץ מצפ"ץ שהם בשתי פאתי הראש דא"א. ואילו היו אלו הי"ג מכילן דרחמי למטה בדיקנא דז"א היו צריכין להיות שני שמות של 'אלהים' בשתי פאתי ראש דז"א כנזכר.
מתוך: שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ו (עריכה)
דרוש ו'
עריכהדרוש ו' -- נבאר שמות אלו הי"ג תיקונים למה נקרא כן.
ונתחיל מתיקון ראשון הנקרא אל. דע כי מן שני שמות 'אלהים' אשר בשתי פאתי הראש נמשכו שני שמות א"ל א"ל לתיקון הראשון שבדיקנא הנקרא א"ל. ועוד יש שני שמות י"ה י"ה בשני שמות אלהים הנזכר והם ירדו ונמשכו יותר למטה לתיקון הששי הנקרא 'ורב חסד'.
- [ וזה סוד שנתבאר באדרא רבא בפר' מן המצר קראתי יה כו'. פירוש: כי התיקון הראשון מן י"ג נקרא 'מצר' לפי שהוא במקום צר מאד ואינו רחב ונקרא 'מצר הזקן'. ומשם -- קראתי אל שם י"ה הנשאר בשם אלהים שבפאתי הראש; כי שם 'אל' מ'אלהים' כבר נתגלה בתיקון הראשון אבל שם 'יה' שעדיין לא נתגלה שם לכן משם קראתיו שיתגלה. האמנם אותו שם י"ה לא נתגלה שם רק עד למטה במרחב וזהו ענני במרחב י"ה, והוא בתיקון הו' הנקרא 'ורב חסד' ששם מתרחב רוחב הזקן כנ"ל, ושם ירד ונתגלה שם י"ה הנזכר, ולא נתגלה בתיקון הראשון הנקרא 'מצר הזקן'.
- ונמצא כי שני שמות 'אל' שבשני שמות אלהים שבשתי פאתי הראש נתגלו למטה במצר שהוא תיקון הראשון שבדיקנא; שני א"ל א"ל בשני צדדי הזקן, ושני שמות י"ה י"ה שבשתי שמות 'אלהים' הנזכר נתגלו למטה במרחב הזקן בתיקון הששי שבדיקנא בב' צדדי הזקן.
- נשארו עתה שתי אותיות ממין סתומות בשני שמות 'אלהים אלהים' הנזכר ואלו ירדו למטה ונתגלו בתיקון הי"ב הנקרא 'וחטאה' שהוא בחינת הפה; והמ"ם האחד היא בסוד שפתותיו הסוגרות את הפה ונעשות כדמות אות ם סתומה, והמם האחרת היא בסוד השינים שהם גם כן כמין חומה עגולה הסותמת מוצא הפה. ]
והרי נתבאר טעם קריאת התיקון הראשון בשם אל. ובביאור ברכת אבות במלת "האל הגדול כו'" נתבאר יותר ענין זה ועיי"ש.
ורב חסד הוא תיקון הששי. והענין הוא -- כי הנה לעיל נתבאר שתיקון זה הוא בגבורה של אור המקיף ואם כן קשה איך נקרא 'ורב חסד'? וגם קשה במה שנתבאר לעיל שהי' ספירות הפנימיים הם כסדרן מעילא לתתא ותיקון 'ורב חסד' הוא בהוד של הפנימיים -- כי גם הוד הוא דין -- ואיך נקרא 'ורב חסד'? אבל הענין הוא כי הנה הוא בחינת דין ממותק ולכן נקרא 'ורב חסד' אשר הוא בגימטריה מנצפ"ך שהם הה' גבורות -- להורות שהם בחינת גבורה אלא שהיא ממותקת ונעשית חסד.
נוצר חסד -- כבר נתבאר שהוא תיקון הח' ונכלל בו שני בחינות -- אם בחינת בינה של החכמה (במלת "נוצר"), וגם בחינת יסוד של הכתר (במלת "חסד"). ודע שהבינה נקרא 'רצון' ומשם נמשכה נשמת משה רבינו ע"ה שהוא בגימטריה כמנין נוצר שהם אותיות רצון. גם נודע כי מצח הרצון הוא בבינה, וזהו הטעם שהאותיות מתגלות במקום המצח בסוד הכרת הפרצוף, ולכן אות נ' של נוצר היא גדולה, וכבר נודע שהאלפא ביתא דאותיות גדולות הם בבינה.
ומלת 'נוצר' הוא סוד האחוריים דחכמה (שהוא בגי' קפ"ד שהוא אחוריים דהויה דע"ב דיודין)[1] וגם הוא סוד הפנים דבינה (שהוא אהיה דמלוי יודין שהוא בגי' קס"א). והנה קפ"ד וקס"א הם בגי' נוצר. ומלת 'חסד' שהוא כנגד יסוד שבכתר הנזכר; וכבר נודע מה שאמרו בסוף אדרת נשא כי חסד גניז בפום אמה, והביאור הוא שהה' חסדים יורדין אל היסוד כדי שיתנם בנוקבא בעת הזווג ולכן היסוד נקרא 'חסד'. והנה לסיבה זו נקרא התיקון הזה "מזלא עילאה" כנ"ל, והוא לפי שהוא בסוד היסוד של הכתר המזיל טללי ברכה וחסדים טובים, ולכן התיקון הזה הוא הויה אחת דיודין שהוא בגי' חסד; ומזה המזל יונק אבא עלאה שהוא גם כן הויה דכורא כנ"ל.
אבל התיקון הי"ג שהיא ונקה גם כן הוא נקרא "מזלא עלאה" כנ"ל והטעם הוא לפי שהוא בחינת החסד שבכתר אשר הוא נוזל ויורד בפי האמה כנזכר. וזה התיקון הי"ג הוא שם אהי"ה דמילוי יודין שהוא בגימטריה ונק"ה, ולכן מזה המזל הנקרא אהיה יונקת ממנו אימא עלאה כי גם היא נקראת 'אהיה'. ולכן אמרו באדרת האזינו דאבא גניז וטמיר יתיר מאימא -- והטעם הוא לפי שהוא יונק ממזל העליון הח' ואימא יונקת ממזל הי"ג התחתון.
נושא עון -- הוא תיקון העשירי, והוא נצח דכתר כנז"ל. ומלת "נושא" -- "נשא" כתיב; חסר ו', והוא בגימטריה -- שכ"ה ניצוצות הדינין המתמתקים בשם יהוה; כי חיבור שכ"ה ושם הויה הם בגי' נשא. וזהו סוד מה שאמרו באדרא רבא חזי הוינא וארו חד נהורא עלאה נהיר וסליק לשכ"ה עיבר כו'. וארו חד חשוך אתסחאי כו' א"ל נושא עון חמית' -- הרי שנושא עון הוא סוד שכ"ה ניצוצין שהם דינין חשוכין שהיו נרחצין ומתמתקים ע"י שם ההויה הנקרא "נהורא עלאה". וחיבור שכ"ה ויהוה בגימטריה נשא כנ"ל.
לאלפים -- הוא סוד ספירת ההוד דבכתר. ולפי שהנצח וההוד הם חברים ורעים זה לזה (כמ"ש חז"ל על פסוק תהום אל תהום קורא כו' קול שני רעים אני שומע[2]) לפי שהם נקראים "תרי פלגי גופא" -- ולכן נכללים יחד במלת "לאלפים" -- תרי אלפי שנין, והם נצח והוד. והענין הוא כי כאן נכלל הנצח בהוד כדי למתקו. אבל ההוד לא הוצרך להכלל בנצח בתיקון 'נושא עון'.
וביאור ענין 'לאלפים' לקמן דף צ' ע"ב נתבאר באורך בשער רוה"ק בענין תיקון העונות. ושם כתבתי תיקון אחד שנתן לנו מורי ז"ל שיכוין בו האדם תמיד וינצל מיצר הרע, ועיי"ש באורך.
- ^ יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וי"ו ה"י -- ויקיעורך
- ^ (תענית כה, ב) - ויקיעורך
מתוך: שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ז (עריכה)
דרוש ז'
עריכהקטע 1
עריכהדרוש ז' -- בסוד ויעבור וי"ג מדות באר היטב.
כבר הודעתיך שיש ברישא דאריך אנפין י"ג חוורתי, והם ג' שמות יהוה (שיש בהם י"ב אותיות). וב' הויות מהם (שהם תמניא חוורתי) נמשכות דרך הפנים. והויה השלישית (שהם ד' חוורתי אחרות) נמשכות דרך אחורי רישא. [ וכנגד אלו ב' הויות הנמשכות כנגד הפנים הוא סוד שני הויות שהוזכרו בתחילת הי"ג מדות של רחמים כמו שכתוב בפסוק "השם השם אל רחום כולי", כמבואר לעיל כי הי"ג מדות מתחילין מן שם א"ל, ואין שני הויות אלו בכלל הי"ג מדות.]
והנה משני הויות אלו יוצאין שני שמות מצפץ מצפץ בחילוף אלפא ביתא דאתב"ש כנ"ל. והוא שם אחד מצד ימין כנגד א"א, ושם אחד מצד שמאל כנגד ז"א; כי גם בעתיקא קדישא יש בו ב' בחינות -- אריך וז"א.
והנה כל אחד משני שמות אלו כולל כל הי"ג תיקוני דיקנא באופן זה:
- כי ד' תיקונים עלאין הם בסוד מוחין והם נרמזים באות מ' של שם מצפץ
- וט' תיקונין תתאין הם נרמזים באות צ' של שם מצפץ
- והטעם הוא כי הד' ראשונים הם בחי' הארבעה הנכללים בכתר חכמה כי אלו יש להם יתרון ומעלה להיותם כוללין רישא דאריך כנודע. והט' האחרים הם נמנים אח"כ מן הבינה ולמטה.
- ולהיות שעכ"פ ודאי שגם יש אל הבינה יתרון על החכמה אשר תחתיה -- לכן חזר למנות הח' בפני עצמן, והם פ' של מצפ"ץ
- והץ' אחרונה של מצפ"ץ הם הט' תיקונין של ז"א.
ונמצא כי בכל שם מאלו הב' נכללים שניהם -- דיקנא דא"א ודיקנא דז"א.
והנה משני שמות אלו מצפ"ץ משתלשים שני פאתי הראש. ושם בפאתי הראש הם שתי שמות אלהים אלהים במלוי יודין (שכל אחד מהם הוא בגימטריה מצפ"ץ). והנה משני פאתי הראש (שהם ב' שמות 'אלהים' כנזכר) -- משם משתלשין שני רישי דיקנא הנקרא אל אל בסוד אל רחום וחנון כו' -- כי 'אלהים' במילוי יש בו י"ג אותיות כנגד י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים ממנו.
ונתחיל לבאר תיבות "אל רחום וחנון כו'" שהוא סוד י"ג תיקוני דיקנא.
אל -- הנה בתחילה תצייר אות א' שהיא י' ו' י', ואות ל' שהיא אותיות כ ו. ושניהם -- יו"י וכ"ו עולים בגי' נ"ב, כי שם זה הוא שורש שם ב"ן שהיא הויה דההין.
ובתחילה צריך להודיעך כי בכל מדה ומדה מאלו הי"ג מדות צריך שנכלול בה שם 'אל'. והטעם הוא לפי ששרש כל הדיקנא הוא שם 'אל' כמו שנבאר.
ונחזור לענין ראשון. דע כי משני שמות 'אלהים אלהים' אשר בשני פאתי הראש -- משם נמשכין תרי רישי דיקנא כנ"ל, וכל אחד משניהם לוקח שם 'אל' משם 'אלהים' שלמעלה ממנו, ובכל אחד משניהם יש בו א"ל קוצין דשערי (כמו שנבאר לקמן דרוש אחר בע"ה). והנה שם למעלה בתיקון הראשון דדיקנא שהוא מקום צר ונקרא "מצר הזקן" -- הנה שם יש שם 'יה' אחד מן אלהים הראשון; אות י' בימין, ואות ה' בשמאל. וזהו סוד "מן המצר קראתי יה". ולמטה בתיקון הששי אשר שם מתחיל הזקן להתרחב יש שם שם 'יה' אחר מן 'אלהים' השני; אות י' בימין ואות ה' בשמאל. וזהו "ענני במרחב יה". ואות ם' סתומה שבשם 'אלהים' היא למטה בתיקון הי"ב שהוא הפה אשר צורתו כמין מ"ם סתומה כזה ם.
והרי נתבאר איך שם 'אלהים' כולל כל הי"ג תיקוני דיקנא.
ונחזור לבאר דרך פרט ענין ב' שמות א"ל א"ל אשר בתיקון ראשון בב' רישי דיקנא. הנה הב' שמות אלו של 'אל' מתפשטין ונמשכין משני שמות א"ל א"ל שבשני שמות 'אלהים' שבפאתי הראש, והרי הם ד' שמות 'אל'. ואם תצייר כל אחד מהם בציור הנ"ל (העולה בגי' נ"ב) יהיו ארבעתם בגימטריה קדק"ד ובגי' יצחק אשר הוא מקור ושרש הדינין וגבורות (שהוא שם 'אלהים' אשר בו נכללו כל הי"ג תיקוני דיקנא כנזכר). וכבר הודעתיך שהדיקנא היא שרש כל הדינין כולם אלא שהם נכפים שם ואינם ניכרים.
אחר כך תצייר עוד שם אל בציור שני כזה והוא היות אות א' צורת י' ו' ד' ואות ל' צורת ד"ו כזה (ציור) ומספר כולם הם ארבעים. והוא סוד ם' סתומה אשר בה נכללים כל הדינים בבטן המלאה ושם הם נכפין על ידי שם 'אל' הכופה אותם שם בסוד "ואל זועם בכל יום" -- זועם ולא נזעם, זועם אל הדינין וכופה אותה. ואע"פ ששני 'אל' יש בב' רישי דיקנא -- עם כל זה כבר ידעת כי בעתיקא תרוייהו אתהדרו חד ואתכללו בחד.
- אמר שמואל: לא הבנתי החשבון ואינם זולת ל'. ואולי ירצה לחשוב היו"ד במילואו -- כ', והו' חסירה ופשוטה בלי מילוי -- והוא ששה, וגם הד' פשוטה והוא ארבע. הרי שלשים. ואחר כך ו"ד -- עשרה. הרי ארבעים. וקשה כי למעלה בחשבון יוי לא חושב כי אם הי' בעשרה. וצ"ע. אמר שמואל: עוד מצאתי כתוב כי הלמ"ד צורתה י' ו' ד' והשתא אתי שפיר מנין ארבעים; עשרים ביוד ועשרים בלמד (ע"כ בכתבי יד).
רחום -- אם תצרף ציור הראשון העולה בגי' קדק"ד עם ציור הב' העולה בגי' מ' יהיו שניהם בגי' רמ"ח; ועם ו' אותיות שיש במילוי שם 'אל' (שהם אל"ף למ"ד) יהיה הכל בגי' רחום, כי כבר הודעתיך שכל מדה מן הי"ג מדות צריך לכלול בהם שם 'אל'. וזכור זה שלא נצטרך לכופלו בכל מדה ומדה.
וחנון -- הוא בגי' ק"ך צרופים, לרמוז על שורש הכל שהוא שם 'אלהים' שבפאתי הראש כנ"ל והנה יש בו ק"ך צרופים כנודע והם כמנין וחנון. גם וחנון עם ה' אותיותיו ועם הכולל יהיה הכל בגי' קכ"ו והם
ג' שמות מ"ב ג' שמות מ"ב שווה 126 היוצאים מג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה כנודע. והנה
ג' פעמים מ"ב {{{3}}} ג' פעמים מ"ב {{{3}}} שווה 0 גי' קכ"ו.
ארך -- הוא שני אלפין שיש בשני שמות אל אל כנזכר בהיותם מלאים כזה: אל"ף אל"ף -- הם בגימטריה ארך עם הכולל. עוד פירוש אחר והוא כי הנה ש"ע נהורין נמשכין מן עתיק והם מתחברין בשני שמות אלו של 'אל אל' שבתיקון הראשון כנ"ל. והנה שני שמות 'אל' במלויים (כזה אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד) הם בגי' ש"ע, ואלו הם סוד ש"ע נהורין דכלילן בתרין תפוחין קדישין דיליה. וכבר הודעתיך בביאור אד"ר כי מספר ארך נשארין אליו ומספר ק"ן יורדין בז"א בתרין תפוחין דיליה. וכנגד מספר ארך הנשארים בו נקרא 'ארך'.
אפים -- הוא בגימ' אהיה במלוי יודין העולה קס"א, ואם תסיר מקס"א שם 'אל' ישאר בגימ' אפים עם הכולל. והענין הוא כי כשתסיר מן שם 'אהיה' הנזכר בחינת 'אל' (שהוא חסד החסד שבו) -- ישאר הנשאר בחשבון אפים והוא בגי' ק"ל שהוא בחי' הגבורה שבו (כמו שנבאר בתיקון 'ורב חסד'). ונמצא כי סוד החסד (שהוא שם 'אל' הנרמז במלת 'ארך' כנזכר) בא ונצטרף עם הגבורה ושניהם יחד נקראים 'ארך אפים'. גם פי' כי הנה שם 'אהיה' במלוי ההי"ן הוא בגי' קנ"א, וכשתסיר ממנו חשבון ארבע אותיותיו הפשוטות (שהם בגימ' כ"א) -- ישאר בגימ' אפים עם הכללות.
ורב חסד -- הנה תיבת אפים הנ"ל הנה היא בגי' ק"ל, ונודע כי כל סוד ק"ל הוא מצד הדין לפי שהוא בנוקבא. ונודע כי סוד ק"ל הוא רבוע האחוריים של שם הויה דמ"ה דאלפין כנודע כזה: יוד . יוד הא . יוד הא ואו . יוד הא ואו הא. וצריכין אנו לחבר עמו בחי' הע"ב שהוא בגי' חסד ואז נעשה ע"ב ק"ל והוא בגי' ר"ב. והנה כל מילוי אלפין הוא בז"א הנקרא וא"ו ולכן נאמר עם וא"ו יתירה -- "ורב חסד". ואחר אשר נתחבר הע"ב עם הק"ל נתהפך הכל לבחי' חסד שהיא הויה דע"ב דיודין שהיא בגימ' חסד. וזהו ורב חסד.
ואמת -- הוא בגי'
אהי"ה פעמים אהי"ה אהי"ה פעמים אהי"ה שווה 441. וכן הוא שבעה הויות דס"ג שהם בגי' אמת[1]. והם בתרין תפוחין קדישין דא"א הנקראין 'אמת', והיא מדה ז' מן הי"ג מדות.
- אמר שמואל: לא נמצא תשלום דרוש זה. ומצאתי דרוש קרוב אל הנזכר, ואעתיקהו פה, וזה לשונו: סוד וכולי...
[2]סוד י"ג מדות א"ל הוא יוד יוד, יוי כ"ו, א' אל, אלף אלף למד, יוד יוד יוד, אלף. כ"א כ"א כ"א כ"א כ"א כ"א.
- א"ל נמשך מן אלהים שבמלוי ביודין (עולה בגי' מצפ"ץ) ורומז בפאתי הראש. כל א"ל הוא ב"ן באחד מציוריו. ויש א"ל בפאתי הזקן מימין וכן משמאל, ונמשכין משני פאתי הראש -- הרי הם ד' א"ל העולים בגי' קדקד שהוא סוד יצחק.
- (ה)גם בציור שני של א"ל הוא מם כאמור, ועם קדקד הנז' -- הרי רמ"ח. ועם ו' אותיות מלוי א"ל -- הם רומח, שהם אותיות רחום.
- וחנון הוא ק"ך צירופי שם 'אלהים'. גם "וחנון" עם ה' אותיותיו והכולל הם קכ"ו שהם ג' פעמים מ"ב אותיות שיש בג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה. וע"ב הוא סוד יוד יוד לפי שההויה מתחלת ביוד ומסיימת ביוד.(ו)
- ארך -- אל'ף אל'ף עולה רכ"ב שהוא ארך עם המלה.(ז)
- אפים -- מילוי אהיה דיודין כשתסיר ממנו שם א"ל. או אהיה דההין כשתסיר ממנו אהיה פשוט -- נשאר ק"ל, ועם התיבה כמנין אפים.
- וק"ל הנשאר ממילוי אהיה עם ע"ב עולה ר"ב. והדין נהפך לרחמי'. ור"ב בגימטריא יצחק ועולה בבחי' שם ע"ב שהוא בגי' חסד. וזהו ורב חסד. והה' גבורות משתככין ע"י חמש חסדים בהתעוררותם.
- ואמת הוא
אהיה פעמים אהיה אהיה פעמים אהיה שווה 441. גם ז' פעמים הויה ד ס"ג ז' פעמים הויה ד ס"ג שווה 441 בגימ' אמת. ואלו הם סוד ש"ע נהורין דבתרין תפוחין.
- נוצר חסד --- הוא שם א"ל שציורו יוד יוד. ד' יודין שבהויה דע"ב.
- לאלפים -- הוא אהיה דההין עם יוד אותיותיו שהם קס"א כמנין אלפים. ומשום דמתערבין שם כחות שאר השערות עם שערות הדיקנא לכן אנו משליכין אותם במצולות ים בכח החסד העליון שהוא לאלפים.
- נושא -- הוא אחוריים דא"ל כזה -- אלף אלף למד ועם ההויה דב"ן ועם ט' אותיותיה.
- עון -- הוא אחוריים דשם אדני שהם בגי' קכ"ו. גם הם
ג' פעמים מ"ב ג' פעמים מ"ב שווה 126, אותיות דשלשה הויות ע"ב ס"ג מ"ה
- ופשע הוא שלשה מלויי אהי"ה והם תנ"ה. ועם השם עצמו -- תנ"ו כמנין ופשע.
- וחטאה עם הכולל -- שלשים. והא"ל הא' ציורה יו"ד והל' ציורה ד"ו -- הרי ל' כמנין וחטא"ה עם הכולל.
- ונקה -- הוא אהיה דיודין שמנקה אותו התעוררות של השערות אשר השליכם במצולות ים.
והנה אלו הי"ג תיקונים נמשכו מן הי"ג נימין שיש ברישא חוורא וכל נימא היא אות ו' וכל ו' הוא אהיה(ח). י"ג ו י"ג ו שווה 78וין עולים בגי' הי"ה הו"ה ויהי"ה(ט) ועם ג' מלות כמנין י"ג ווין. והכולל עם הי' אותיותיהם.
קטע 2
עריכהשם א"ל יוצא מן אהיה דיודין כמש"ל, נמצא שצריך לכוין בשם א"ל בג' יודין ואל"ף ואח"כ בשם א"ל. וכל יוד מנוקדת בנקודתו. וכן האל"ף. ותחת כל אות שם 'אהיה'. וכן תחת 'אל' שם אהיה -- הרי י"ג פעמים אהי"ה י"ג פעמים אהי"ה שווה 273 שה"ס ברגע קטן עזבתיך כו' וכן גער חית קנה כו'.
וזה ציורו:
| י | ו | ד | י | ו | ד | י | ו | ד | א | ל | ף | אל |
| אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה | אהיה |
והנה
ט' פעמים אם ט' פעמים אם שווה 369 עם הכולל הם ש"ע.
הט' -- אבא ואמא, מ"ב מ"ב, אחד לכל אחד -- נשאר א"ם. ומתפשטין בכל הספירות -- הרי ט' א"ם ט' א"ם שווה 369. וש"ע נהורין הנזכר -- מנין אר"ך הם באריך אנפין ומנין ק"ן הם בז"א. והש"ע נהורין הנזכר יוצאים משם א"ל א"ל במלואו (שהוא קפ"ה), ושניהם בגי' קפ"ה קפ"ה -- ש"ע נהורין. וא"ל א"ל הנזכר הם ראשי פאתי הדיקנא דא"א במצר הזקן; בצד ימין יש י', ובשמאל ה', הרי שם י"ה. וכן במרחב הזקן יש גם כן י"ה שני. ונתבארו לעיל בפסוק "מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה".
וסוד זה: יה הוא י"ה אותיות שבפסוק "יברכך ה' וישמרך". והארת הפנים שהוא סוד פסוק "יאר ה' פניו אליך" הוא סוד ואמת שהם הש"ע נהורין, וז' הקצוות כל אחד כלולה מי' -- הרי ע', והכולל -- זהו סוד ואמת.
סדר הי"ג מדות הפנימיים הם אלו.
- א"ל -- מלכות החכמה שבכתר
- רחום -- יסוד שלה.
- וחנון -- הוד.
- ארך -- נצח.
- אפים -- ת"ת.
- ורב חסד -- גבורה.
- ואמת -- חסד.
- נוצר חסד -- בינה עם יסוד שבכתר, וחכמה שבחכמה ומלכות שבכתר בסוד נקודה ובסוד עטרת היסוד.
- לאלפים -- הוד.
- נושא עון -- נצח.
- ופשע -- ת"ת.
- וחטאה -- גבורה.
- ונקה -- חסד.
אלו הם הפנימיים.
ואלו הם המקיפים.
- א"ל -- כתר שבכתר ושבחכמה.
- רחום וחנון -- הם חו"ב שבכתר.
- ארך אפים -- חו"ב שבחכמה.
- ורב חסד -- שני חסדים שבהם.
- ואמת -- שני הגבורות שבהם.
- נוצר חסד -- שני הת"ת שבהם.
- לאלפים -- שני הנצחיים שבהם.
- נושא עון -- שני ההודות שבהם.
- ופשע -- שני היסודות שבהם.
- וחטאה -- סוד המלכות דהיינו נקודת עטרת היסוד דכתר שבכתר.
- ונקה -- מלכות שבחכמה.
קטע 3
עריכהסוד הי"ג מדות כבר נתבאר אצלנו. ואמנם בשני ההויות הקודמות והם "יהו"ה יהו"ה אל רחום כו'" כבר נתבאר אצלנו שהויה הראשונה היא בקוצא דשערי דאריך והיא בחינה תחתונה והוא קורא אל ההויה האחרת העליונה ממנה הנזכר אחרונה בפסוק הזה, ומקומה בד' תיקונים קדמאין דאריך אנפין. וזהו מה שכתוב "ויקרא ה' ה'". למי קרא? להויה האחרת העליונה ממנה. ולהכי פסיק טעמא בגוייהו כי זו התחתונה קוראה לעליונה.
והנה בהויה הראשונה (שהיא התחתונה) תכוין
- שיו"ד שבה היא הויה אחד דמילוי אלפין,
- והה"א ראשונה שבה היא אהי"ה דאלפין,
- והוא"ו הוא הויה דאלפין,
- וה"א תתאה שם 'אדני' פשוט.
ובהויה השניה (שהיא העליונה) תכוין
- שהיו"ד שבה היא הויה דע"ב דיודין,
- וה"א ראשונה שבה היא אהי"ה דיודין,
- והוא"ו שבה הויה דס"ג,
- וה"א אחרונה שבה היא 'אדני' במלואו שיש בו י"ב אותיות.
ותכוין כי זו ההויה האחרונה[3] -- שהיא ראשונה בפסוק בהיותה בסדר הנזכר -- היא קוראה אל הויה העליונה כסדר הנזכר.
אל -- זהו התיקון הראשון. וכבר נתבאר אצלנו באדרת נשא בדף קל"ה ע"ב כי ג' א"ל הם: אל שדי, אל הויה, אל אדני. ושלשתם נכללים ב'אל' הראשון הנקרא "אל שדי" והוא בעולם הבריאה, ובו כלולים שרשי יצירה ועשיה (בסוד ג' אלהים שבפרשה ויכולו). וטעם היות 'אל שדי' בבריאה הוא לפי שהבריאה הוא סוד הבינה והיא הספירה הג', סוף לג' ספירות ראשונות אשר שם נאמר לעולמו העליון "די". וזהו אל שדי כי הז' תחתונות עולם אחר הם. ודע כלל זה כי בכל מקום אשר נגמר תחום מדרגה א' נזכר בה שם 'שדי' כדי להבדיל בין זו לזו אף עפ"י שיהיה כל המדרגות ההם בעולם הקדושה.
גם דע כי כל ג' 'אל' הנזכר, שרשם הם בבריאה שהיא הבינה הנקראת "ארץ אדום", ולכן שלשתם רמוזים בשם אהי"ה דאלפין באופן זה:
- כי האל הראשון שהוא אלף אלפים[4] -- שרשו באלף הראשונה שבו,
- ואל יהו"ה שהוא נ"ז עלמין -- שרשו בשתי אותיות ראשונות, שהם אל מן אלף, וה' מן ה' הראשונה, י"ו מן היוד, ה' מן ה' תתאה -- הרי ז"ן.[5]
- ואל אדני שהוא צ"ו עלמין, שרשו בשאר אותיות הנשארות שהם פ' מן אלף, א' מן הא, ד' מן יוד, א' מן ה"א[6] -- הרי הם צ"ו עם כוללות הי' אותיות מלוי שם אהיה הנזכר.
נוצר חסד -- דע כי נוצר הוא בינה דחכמה וחסד יסוד שבכתר (כמבואר אצלנו), ושניהם אינם רק תיקון א'. והטעם הוא לפי שהבינה היא שמיני ממטה למעלה והיסוד הוא שמיני ממעלה למטה ולכן הם שוים בבחינה זו.
ענין ויעבור
עריכהענין ויעבור. כבר ידעת כי משני נקודות ראשונות של עשר נקודות של קודם התיקון כאשר נתקנו ונעשו מהם שני ראשין דא"א (והם הכתר והחכמה שבו), ויש בהם כ' בחינות אורות פנימיים, י' מן הכתר וי' מן החכמה. וכן יש בהם עשרין מקיפין -- עשרה מן הכתר ועשר מן חכמה. והנה אפילו במקיפין יש בהם בחינות רבות והם נר"ן.
והנה המקיפים -- אין כולם מתגלים בי"ג תיקוני דיקנא דאריך. ואמנם מן החכמה מתגלים ח' -- שהם מן הבינה שבה עד מלכות שבה, ומן הכתר מתגלים ששה -- שהם חג"ת נה"י שבו (ואמנם היסוד דכתר נכלל עם הבינה של החכמה). נמצא שהם י"ג תיקונים בלבד. וכל השאר של הכתר ושל החכמה אינם מתגלים, לפי ששערות הדיקנא הם דינים ואלו הם רחמים, לכן לא נתגלו בה.
ואמנם הפנימיים נתגלו כולם בדיקנא. ובמקום הי"ג שבחוץ הוא שיעור כל העשרים שבפנים.
והנה המקיפים נגלים ממטה למעלה --
- אל במלכות
- רחום ביסוד כו'...
- נוצר - נון רבתי - בינה, חסד - יסוד שבכתר.
והנה נוצר חסד (שהם בינה ויסוד), שניהם הם תיקון א' לבד, לפי שהבינה היא שמיני ממטה למעלה, והיסוד שמיני ממעלה למטה. ועוד שהן' שערי בינה הם מתחלקים עד ההוד ואח"כ חוזרים ונכללים ביסוד הנקרא כ"ל כמספר חמשים, כמו שהיו נכללים בבינה. ואין הפסק ביניהם כי אין בחינת נוקבא באריך להורות היותו יחיד לגמרי אבל הנוקבא היא שם בסוד נקודה וע"כ אינה נתגלית בו. ומשם והלאה מתחילין דכר ונוקבא. והיא סוד תמר הכלול זכר ונקבה ביחד, כי המלכות כלולה היא ביסוד.
ונקה הוא החסד שבכתר המתגלה בפי האמה, כי המזל הזה הוא המייחד אבא ואמא, ולעולם החסד הוא "יומא דכלהו", כי כדי להמשיך הטפה באורה ממש מלמעלה צריך ע"י חסד שאינו משתנה מהתפשטות. והטעם שהם ממטה למעלה הוא לפי שהאור הגדול שבהם צריך התפשטות כדי שיקבלוהו התחתונים מהם. וכי מתחיל מחכמה ואח"כ מתגלין אותם שבכתר מן הטעם שאמרנו אבל הפנימים כל העשרים מתגלים וגם שהם ממעלה למטה מפני שהם לצורך עצמם ולא לצורך שיקבל זולתם, ולכן בשני מצרים הסמוכים לראש שהוא התיקון הא' הנקרא א"ל הוא מלכות פנימי וכתר שבכתר מקיף במצר הימין וכתר שבחכמה מקיף לצד שמאל:
- תיקון הב' מה שעל הפה ונקרא רחום -- יסוד פנימי וחכמה שבכתר מקיף.
- תיקון ג' ארחא דתחות חוטמא ונקרא חנון -- הוד פנימי ובינה שבכתר מקיף.
- תיקון הד' מה שתחת הפה, ארך -- נצח פנימי וחכמה שבחכמה מקיף.
- תיקון הה' ארחא דתחות פומא, אפים -- ת"ת פנימי ובינה דחכמה מקיף.
- תיקון הו' שער רחב שבפנים עד הפה. ורב חסד -- גבורה פנימי (מפני שהפנימי מורה דין וצמצום וגבול ומדה) וחסד שבכתר מקיף. ולכן אהרן היה כהן ולוי ולכן הפנימי גבורה ולוי, והחיצון חסד וכהן. וזה מצד ימין דדיקנא אבל בשמאל חסד שבחכמה המקיף.
- תיקון הז' הפנים עצמם, ונקרא ואמת -- חסד פנימי וגבורה דכתר מקיף מצד ימין, וגבורה דחכמה מקיף מצד שמאל. ולכן הפנים הם אדומים ומטילים אימה ויראה מצד הגבורה שבהם.
- תיקון ח' שורות השערות המשתלשלות עד הטבור, והוא מזל הח' ונקרא נוצר חסד, והוא בינה דחכמה פנימי מצד שמאל, ות"ת דחכמה מקיף לו, ומצד הימין הוא יסוד דכתר פנימי, ות"ת דכתר מקיף לו.
- תיקון הט' לאלפים, השערות הקצרות שבין המזל עצמו -- הוד דכתר פנימי, ונצח דכתר מקיף מצד הימין, ונצח דחכמה מקיף בצד שמאל.
- תיקון הי', שערות שתחת הצואר, נושא עון -- נצח דכתר הפנימי, והוד דכתר מקיף מצד ימין, והוד דחכמה מקיף מצד שמאל.
- תיקון י"א הם שערות הנז' היותם ע"י תיקון דלא נפיק נימא מן נימא, ופשע -- ת"ת דכתר פנימי, ויסוד דכתר מקיף מצד ימין, ויסוד דחכמה מקיף שמאל. כי החוטם מפסיק עד למטה ולכן כל אלו נחלקים לימין ולשמאל כנזכר.
- תיקון הי"ב הפה, וחטאה -- גבורה דכתר פנימי, ומלכות דחכמה מקיף.
- תיקון הי"ג שורת השערות שתחת המזל הח', גם הוא משתלשל עד הטבור, ונקה -- גדולה דכתר פנימי, ומלכות דכתר מקיף (הכלול ביסוד דכתר המקיף) מצד הימין דתיקון י"א (הנקרא ופשע כנזכר). ונמצא שיש לו בחינת יסוד משום דהוי בחינ' חסד פנימי המתגלה בפום אמה שהוא היסוד:
סוד ויעבר
עריכהסוד ויעבר. הנה מלת ויעבר הוא אותיות עיבור וצירופו ע"ב רי"ו. וסוד העיבור נעשה ע"י היסוד הנקרא שדי.
והנה אם תמנה הויה פשוטה שהיא כ"ו, וגם תעשה אותה בחי' ע"ב ובחינת רי"ו -- יעלה הכל כמנין שדי. וזהו "ויעבר יהו"ה" כי ב' תיבות אלו הם בגי' שדי.
גם "ויעבר יהו"ה על פניו ויקרא כו'" -- הנה ר"ת "ויעבר יהו"ה על" הוא בגי' פ"ו כמנין אלהים. גם ר"ת "פניו ויקרא" פ"ו הוא כמנין אלהים הרי ב' אלהים. והנה אלקים הא' כבר נתמתק קצת בתיבת "ויעבר" (שסודו ע"ב רי"ו כמבואר לעיל), ולכן די לו מיתוק קצת ע"י תיבת "פניו" שהיא בגי' קמ"ו והוא סוד [הפנים העליונים שיש בהם ב' שמות ס"ג, כל אחד עם אותיותיו -- הרי ב' פעמים ע"ג ע"ג והם גי' קמ"ו שהם גימטריא פניו שהם ב' פנים, ימין ושמאל. ואלו השמות הם סוד הפנים העליונים כמ"ש בעז"ה בסוד "ואמת" שבי"ג מדות שהם ב' תפוחין והם ז' שמות ס"ג ז' שמות ס"ג שווה 441 שהם כמנין ואמת.][7].
אבל השם הב' של אלהים שלא נתמתק כלל צריך למתקו בתיבת {{צ|ויקרא} שעולה בגימטריא שכ"ב עם כללות ה' אותיותיו, והוא בגי' ב' שמות דאהיה דיודין -- קס"א קס"א.
גם ויעבר כבר נתבאר ענינו אצלנו.
וזהו מה ששמעתי נוסף.
הנה באתה גבור ואתה קדוש נעשם החיבוק בסוד החכמה (כי הגבורה לעולם היא מתלבשת בענין מוחא דא"א כנודע) ובחיבוק הזה היו ג' פעמים ע"ב שהוא
- ע"ב דהויה דיודין מן הימין
- והויה דס"ג עם עשרה אותיותיו מן השמאל'
- והויה דמ"ה עם כ"ו שלה באמצע
ואז אפי' הע"ב הימני היה גבורה לפי ש ג' פעמים ע"ב ג' פעמים ע"ב שווה 216 הם רי"ו בגימטריה גבורה. ולכן עתה בויעבור אנו צריכין להמשיך הטפה מצד אור מקיף החכמה שבו (שהוא חסד עלאה דהוי יומא דכלהו) כדי שאחר ההמשכה תשאר הטפה בכל אורה. וזהו ויעבר - ע"ב רי"ו.
והואיל ואתא לידן ענין ויעבר נבאר עתה ענין ע"ב רי"ו הנזכר אצלנו פעמים הרבה. גם נבאר ענין מלת תבל הנזכר אצלנו שהוא בגי'
ב' פעמים רי"ו ב' פעמים רי"ו שווה 432 (כי הגבורה דעתיק מתלבשת בחכמה דאריך אנפין כמש"ל פ"א דויעבור):
דע כי יש רי"ו אחד בשם הוי"ה ורי"ו אחד בשם אהיה. וזה ביאורם.
כי רי"ו של הויה הוא זה.
- כנגד אות יוד של ההויה יש הויה אחד במלוי יודין העולה ע"ב,
- וכנגד אות ה' ראשונה יש הויה א' דס"ג ועם יוד אותיותי' הרי ע"ג
- וכנגד אות ו' יש הויה אחד דמ"ה דמלוי אלפין ועם מספר יהוה פשוטה (שהיא כ"ו) יהיה הכל בגימטריה ע"א
- וכנגד אות ה' אחרונה יש הויה אחד דב"ן דמילוי ההין והע"ב שלו הוא י יה יהו יהוה כנודע.
ואמנם ע"ב הראשון דמלוי יודין הוא חסד ממש, כי שלש הויות אחרונות אינם ע"ב ממש אלא ע"י חיבור וצירוף, ולכן זה הע"ב הא נקרא 'ע"ב' ממש, והג' ע"ב האחרונים הם בגימטריא רי"ו שהוא בגימטריא גבורה.
עוד טעם שני אל הנזכר, כי הנה הע"ב הב' הוא ע"ג, והג' בגימטריא ע"א, ובהתחברות שניהם יחד הם ע"ב ע"ב. וזהו לשון ע"ג, מלשון הגעה, להורות שאין מספרם שלם כמו הע"ב הראשון, וצריכין להתחבר ולגעת אל הויה השלישית ואז יהיה בין שניהם ע"ב ע"ב.
והרי נתבאר בחינת ע"ב רי"ו שיש בשם ההויה והוא אשר אנו מזכירין תמיד בשם ע"ב רי"ו.
עוד יש בחינת רי"ו שני של שם אהיה וזה עניינו. הנה בשם אהיה אין בו ד' מלויים רק ג' בלבד (שהם אהיה דמלוי יודין ודאלפין ודההין). ובשתים הראשונות, דיודין ודאלפין, יש בכל אחד משניהם כ"ז אותיות של מלוי המלוי[8]. וכאשר תרבעם בסוד האחוריים יהיה בכל א' מהם מ"ד[9]. והנה מ"ד וכ"ז הם ע"א -- הרי הם ע"א דיודין וע"א דאלפין, אבל אהיה דההין אין בו רק כ"ה אותיות של מלוי המלוי[10], ועם ריבועו שהם מ"ד -- הרי ס"ט. ותחבר עמו ד' אותיות אהיה הפשוטות -- הרי ע"ג.
והנה זו האחת המיותרת על ע"ב, אם תחברנה עם ע"א דיודין ויהיו ע"ב, ועם ע"א דאלפין ויהיו ע"ב, והרי הם ג' פעמים ע"ב ג' פעמים ע"ב שווה 216 שהם בגימטריה רי"ו.
והרי לך
ב' פעמים רי"ו ב' פעמים רי"ו שווה 432 -- א' דהויות וא' דאהיה. וכאשר לוקחת המלכות שניהם נקראת היא תב"ל שהוא
ב' פעמים רי"ו ב' פעמים רי"ו שווה 432 הנזכר. גם סוד ויעבר כבר נת"ל כי בעת שאומרים ויעבר נבקע היסוד דאימא שבדעת ז"א וכו', גם נתבאר שם כי ענין בקיעה זו הוא לצורך זווג לאה עם ישראל מן החזה דז"א ולמעלה ועי"כ נתקן פרצוף לאה כדי שתהיה ראויה אל הזווג הנזכר.
וענין בקיעה זו נעשית באופן זה שנבאר עתה. כי הנה בעמידה שבלחש היו יעקב עם רחל עומדים בנצח והוד דז"א, ואחר כך בחזרת העמידה עלו עד חג"ת דז"א, כמו שנת"ל הטעם לפי שעתה אין אימא עלאה רובצת על הבנים ועי"כ היסוד שלה עולה ונגבה למעלה בדעת דז"א דוקא ונשאר כל הת"ת דז"א באורות מגולים, ואז בהתגלות האורות האלו מתרבים הארותיהם ועולים בג' ראשונות דז"א, וברוב ההארות ההם אין היסוד דאימא סובלת אותם, ונבקע היסוד דאימא (העומד בדעת דז"א) מאליו, ואז כל אורך ז"א, מראשו ועד רגלו, הם מגולים. ואז אנו אומרים ויעבר כו'.
והענין יובן במה שנת"ל בענין נשיאות כפים של ברכת כהנים, ועיי"ש שביארנו הטעם שהוא לתקן כל פרצוף לאה על ידי אותו הנשיאות כפים, לפי שעל ידי ברכת כהנים נכנסין אורות המקיפים בתוך ראש ז"א ונתקן כל פרצופה. ועדיין חסר בחינת היסוד שבה בלבד לפי שבענין ברכת כהנים נעשים שני קוים שלה הימין והשמאל ונתקן חצי קו האמצעי עד כנגד הת"ת שלה בלבד (כמבואר אצלנו בדרוש פרצוף לאה), וחסר ממנה בחינת היסוד שבה, ואז עי"כ ג"כ מתרבים האורות אשר שם מלבד ההארות המגולות שעולות מלמטה מחג"ת דז"א ועי"כ נבקע היסוד דאימא אשר בדעת דז"א בעת שאומרים ויעבור, ואז אימא עלאה נותנת בדרך הלואה והשאלה את היסוד שלה אל לאה, ועי"כ תוכל להזדווג עם ז"א בעת שאומרים י"ג מדות כמבואר לעיל בדרוש דויעבור. ולכן אין אומרים ויעבור עד אחר ברכת כהנים:
הערות
עריכה- (ה) אמר שמואל: גם זה יובן במ"ש כי ד' פעמים ב"ן הם בגי' קדק"ד.
- (ו) אמר שמואל: אפשר לומר שהוי"ה דע"ב דיודין מתחלת ביו"ד, ומסיימת ביו"ד. ושם א"ל יוצא מן הוי"ה דס"ג כנודע
- (ז) אמר שמואל: כבר נתבאר לעיל שהם ב' אלפין משני א"ל א"ל.
- (ח) אמר שמואל: לא הבנתי. ואולי רצה לומר שוי"ו במילוי יודין, הוא כ"ב, ואהי"ה עם הכולל הוא כ"ב.
- (ט) אמר שמואל: גם זה לא הבנתי כלל. ואולי היה הוה יהיה, הם כנגד מלך מלך ימלוך, ובהם ג' הויות, שהם י"ב אותיות, והיה הוה יהיה, הם בגי' ס"ו.וי"ב אותיות של ג' הויות, יהיו הכל ע"ח, כמספר י"ג ווין. נכתב בסוף שעה"כ, וז"ל, מן תיבות עם עד תיבות והכולל, לא היה כתוב בספר הרש"ו, לכן כתב אמר שמואל לא הבנתי.
הערות ויקיעורכים
עריכה- ^ ז פעמים ס"ג ז פעמים ס"ג שווה 441 עולה אמת -- ויקיעורך
- ^ עיין במפרשים על קטע זה כי רבו בו הנוסחאות והפירושים -- ויקיעורך
- ^ כוונתו אל ההויה התחתונה - ויקיעורך
- ^ דהיינו אל שדי במילוי - אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד - ויקיעורך
- ^ דהיינו אל"ף ה"א יו"ד ה"א - ויקיעורך
- ^ אל"ף ה"א יו"ד ה"א - ויקיעורך
- ^ הטקסט בסוגריים מרובעים הושלם מפרי עץ חיים סוף פ"ג דסליחות
- ^ אל"ף למ"ד פ"א, ה"י יו"ד, יו"ד וי"ו דל"ת, ה"י יו"ד - ויקיעורך
- ^ אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י
- ^ אל"ף למ"ד פ"א, ה"ה ה"ה, יו"ד וי"ו דל"ת, ה"ה ה"ה - ויקיעורך