שער הכוונות דרושי הפסח דרוש יב

שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יבעריכה

שביעי של פסח וקריעת ים סוףעריכה

דרוש י"ב:    מדבר בענין יום שביעי של פסח ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום הזה.

הנה למעלה בדרוש הא' ובדרוש הב' ביארנו טעם אל היות היום הזה נקרא יו"ט, ושם ביארנו כי להיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה (אשר בו נכללין כל המו' כמש"ה כולם בחכמה עשית), ולכן כשנשלמ' כניסתו (כי אז בלילה ההוא נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא מוח החכמה) - לכן אז הוא י"ט גמור, וביום שלאחריו אע"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב' אין זה חידוש כיון שכבר נכנס בליל ז' של פסח והניח בו רשימו ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד כי בסבת שאין בו חידוש לכן איננו יו"ט ממש ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא לכן הוא אסרו חג ואינו חול גמור.

והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג לפי שכבר עתה יכול ז"א להזדווג עם המלכות. וטעם הדבר יובן במש"ל כי המוחין מתפשטים בז' בחינות; הלא הם

  • חכמה,
  • ובינה,
  • ועטרא דחסדים ועטרא דגבורות שבדעת,
  • וחסד
  • וגבורה
  • ות"ת. ואמנם בבחינת הז' (שהיא הת"ת) צריך לכוין בה ב' בחינות יחד, והם בת"ת ומלכות העומדת באחוריו כנודע.

וכל בחינה מאלו הז' כלולה מכולם, ולכן הם ז' שבועות, וכל שבוע ז' ימים. ועתה ביום ז' של פסח -- שהוא יום ו' של שבוע ראשון דספירת העומר -- נתקן בחינת הת"ת, ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המלכות שהוא באחוריו, ולכן הוא יו"ט וראוי לזווג. האמנם כיון שלא נתקנו כל המוחין - לכן אינו זווג גמור מעולה; אמנם נקרא זווג דקטנות כיון שעדיין לא נגדל ז"א.

ובזה יתבאר לך לשון מאמר אחד מספר הזהר בפר' בשלח בדף' נ"ב ע"ב (ח"ב נב, ב) בענין קריעת ים סוף בפסוק "מה תצעק אלי" ואמר שם רשב"י ע"ה בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה' .

ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב"י ע"ה שהפליג בהסתר' סודו ואמר "בהאי מלה לא תשאל". וביום שמורי ז"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו יושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו, ומורי ז"ל ענה ואמר אחריו "ברוך דיין האמת". שאלתי את פיו ואמר לי כי אמר לו העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא - לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן. ותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים, רחמנא ליצלן. ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר, זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו, כי כבוד אלקים הסתר דבר, ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים. וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדרא זוטא, ועיי"ש.
והטעם שנענש מורי ז"ל בביאור מאמר זה, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה עצמו שאמר "בהאי מלה לא תשאל" -- הענין הוא כי הנה נודע שאין החיצונים נאחזין אלא במוחין של קטנות (כי הם דינין תקיפין), ובהיות האדם מתעסק בסודות התורה אם יהיה בענין זמן הגדלות העליון או בשאר דרוש חכמת האמת שהם ענינים למעלה -- אין לאדם כל כך סכנה כמו בזמן שעוסק בסודות זמן הקטנות כי בהתעסקו בהם הנה החיצונים מתעוררים בהם ומתאחזין שם ומזכירים עונותיו של האדם המתעסק בהם. וזה סוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנאמר בו "וינס משה מפניו". והטעם הוא לפי שענין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא 'נחש' (כמו שיתבאר בע"ה), ובהיותו מתעסק בדרוש ההוא נתיירא וינס מפניו. ולכן הסוד הזה צריך להעלימו -- אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא.

ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך בערייתא ויולדת כו'.    דע, כי האילה הזו היא נוקבא דז"א החביבה מאד על בעלה ז"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי שהז"א נגדל בתכלית הגדלות, וגם בחינת היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות. ולהיות זווג ההוא זווג עליון, ולא נעשה ע"י -- נאסר בזווג תחתון כנ"ל. והנה הנוקבא מעוברת מן הזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. [ועיין בדרוש יום אסרו חג של סוכות כי שם נתבאר באופן אחר].

והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז"א לבחינת קטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך. ואם הוא בימי קטנות - מכל שכן נוקבא, שאינה נבנית אלא על ידו, שהיא עדיין קטנה. ולכן נקראת עתה בשם האילת אשר רחמה צר כי הנה אין ברחמה רק הה' גבורות דמנצפ"ך (שהם בחינת עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר כמבואר לעיל. כי מנצפ"ך כפול הוא בגי' שער"ה; כי ב' פעמים מנצפ"ך הם תק"ס, וי' אותיות שלהם -- הרי תק"ע, ועם ה' אותיות השרשיות שהוא ענין הכללותם חמש בחמש -- הרי תקע"ה כמנין שער"ה). ולכן רחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים, ולכן אינה יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה החיצונים באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור, ובצאתם מפתח רחמה יתאחזו בהם בסוד "לפתח חטאת רובץ" לפי שהיא עתה בזמן הקטנות.

והתיקון לזה הוא שיחזור ז"א (שהוא עתה בסוד הקטנות) להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחינת היסוד שבו (שהוא בבחינת קטנות), ועי"ז נפתח רחמה ויולדת. ואז החיצונים יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת הנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות דיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחינת היסוד דקטנות הנקרא נח"ש (כמו שיתבאר בע"ה, כי הוא דינין תקיפין) -- לכן הזווג ההוא מכונה בשם 'נשיכה' כמו שאמר "ונשיך בערייתא כולי".

ואמנם היסוד הזה בהיותו בבחי' קטנות נקרא בשם נח"ש. והטעם הוא כי היסוד נקרא שד"י כנודע, ובזמן הקטנות אין לו אלא חיות מן האחוריים של הדעת דז"א שהוא בחי' שם אהי"ה בריבועו העולה ד"ם כנ"ל. ובהתחבר דם עם שדי יהיה בגי' נח"ש.    והענין הוא כי עתה אין היסוד הזה ממשיך טפת הזרע אלא מן האחוריים של היסוד דאימא (שבתוך דעת דז"א, שהם הלבושין של המוחין דחסד וגבורה כנ"ל), והנה אימא נקרא 'אהיה' ביודין, והאחוריים שלה הוא ריבועו שהוא עולה בגי' תקמ"ד[1]. ואמנם ריבועו הפשוט של אהי"ה היא גי' ד"ם[2] ואותיות מילויו הם בגי' ת"ק כמו המילוי של שם שד"י (שהוא ת"ק כנודע)‏[3]. ולכן תסיר מן תקמ"ד מילויו (שהוא ת"ק) - וישאר ד"ם. גם תסיר מן שד"י אותיות מילואו (שהוא גם כן בגימטריה ת"ק) וישאר שד"י פשוט. ואז תחבר שדי פשוט עם ריבוע שם אהי"ה פשוט (שהוא ד"ם) ויהיה הכל בגי' נח"ש.

והענין יותר בביאור הוא כי ריבוע אהי"ה הנזכר (העולה ד"ם) הוא בחינת היסוד דאימא אשר ממנו נמשכה הטיפה ביסוד ז"א (הנקרא שד"י), ניתנת בבחינת זווג אל הנקבה, והתחברות יסוד דאימא עם יסוד דז"א -- הרי נחש כי כל אלו הם בבחינת דינין קשים. וזהו סוד הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה. ולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור לפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות.

ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה -- שהוא קריעת רחם האילה (שהוא היסוד שבה, סוף לכל דרגין שבה) על ידי זווג נשיכת נחש העליון דקטנות. וזה ביאור מאמר פר' בשלח הנ"ל וז"ל ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא -- רוצה לומר כי להיות אז ז"א בבחינת קטנות - לא היה יכול להזדווג עם נוקבא בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף אם לא ע"י הארה הנמשכת לו מעתיקא קדישא (הוא א"א כנודע); כי נה"י דאריך אנפין מתלבשת בז"א ועל ידי כן מתעורר א"א להאיר בז"א ועל ידי כן מזדווג ז"א בנוקביה בסוד 'נשיכה' הנזכר. אבל שאר ההארות הנמשכות לו עתה מאבא ואמא אין בהם כח לעוררו אל הזווג הזה, ולכן בעתיקא תליא מילתא.

ובזה תבין ענין משה שכתוב בו "וינס משה מפניו כולי" כנ"ל כי הנה נתבאר אצלינו כי בכל הדברים יש קטנות וגדלות -- וגם יש בחינת 'משה' של זמן הקטנות. והוא סוד ב' שמות א"ל שד"י שהם בגי' משה, וכשתוסיף עליהם ט' אותיות שיש במילוי שם שד"י יהיו בגי' שנ"ד, ואם תוסיף ה' אותיות שיש במלוי א"ל או ה' אותיות של א"ל שד"י בפשוטם יהיה הכל בגי' שנ"ט שהוא בגי' נח"ש עם הכולל.

וזה סוד "ועשית חשן משפט" - כי החשן הוא אותיות נחש, ובו משפט ודינין תקיפין. וזהו גם כן מה שאמרו בסוף פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א (ח"ב ריט, א) וז"ל חיה חדא אית בעלמא ואיהי שלטא על אלף מפתחן כו' -- שהוא סוד שני שמות א"ל שד"י כנזכר אשר במילואם הם עולים בגי' אלף. וזהו סוד אלף מפתחן הנזכר. והבן זה.

ענין המ"ט ימים של ספירת העומרעריכה

ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר.    דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר הותר לנו הזווג ההוא -- עם כל זה איננו זווג גמור של גדלות, כי עדיין ז"א בסוד הקטנות (כנ"ל בענין זווג ליל ז' של פסח). וכל הזווגים שבימים האלו הם על דרך מה שנזכר בזווג ליל שביעי של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ"ל. כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמו שיתבאר בע"ה.


ענין הגילוח במ"ט ימים של ספירת העומרעריכה

ענין הגילוח במ"ט ימים אלו. לא היה מורי ז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות. ולא היה מגלח -- לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן.

ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד וכוליעריכה

ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד ותענית ובנפילת אפים. דע כי הנה מ"ט ימי העומר הם ימי הדין כנ"ל, שהם סוד הש"ך דינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר. והטעם הוא לפי שעדיין ז"א הוא כל מ"ט ימים אלו בבחינת קטנות עד חג השבועות. ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימים האלו, והטעם למה פסקו למות בל"ג לעומר.

דע כי רבי עקיבא ע"ה -- שורש נשמתו היתה מן הה' גבורות בהיותם בשרשם למעלה בדעת דז"א, ולא בבחינת התפשטותם למטה לגופא. והנה הוא בסוד הדעת -- בין בסוד הגדלות בין בזמן הקטנות (כמש"ל בענין מרע"ה שנאמר בו וינס משה מפניו וע"ש בענין קריעת י"ס). והנה נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו הם שם 'אלהים' דמילוי אלפין; אלא שה'אלהים' דחסד -- האלף דמילוי הה"א שבו הוא בציור יו"י, ושל הגבורה בציור יו"ד (כנ"ל בדרוש א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד', ועיי"ש).

ולכן נקרא עקיבא. כי ג' אותיות עקב הם בגימטריה ב' שמות אלהים; דחסד וגבורה. וב' אותיות י"א מן עקיבא -- הוא בחינת שני ציורי האלפין כנזכר; כי של החסד הם ציור יו"י שהוא צורה אות א' ושל הגבורה הוא בציור יו"ד דעקיבא במילואה. ונמצא כי ב' אותיות י"א של עקיבא הם ב' ציורי אלפין של ב' אלהים הרמוזים בג' אותיות עק"ב מן עקיבא.

והנה רבי עקיבא הוא היה אב ורבי לכל הנשמות הנמשכות מאלו הגבורות המתפשטים בגופא דז"א לפי שהוא כללות הדעת העליון למעלה בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבורות המתפשטות ממנו ומתפשטים בגופא דז"א. ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות -- לכן הקדימו בתחילה אותם הכ"ד אלף תלמידים שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש"ר רז"ל.

וטעם היות מספרם כ"ד אלף לפי שהדעת של הקטנות הוא שם 'אלקים' כנזכר והוא מצטרף לק"ך צירופים כנודע (כי כל תיבה בת ה' אותיות בונה ק"ך בתים). ונמצא כי יש בהם כ"ד צירופים מתחיל באות א', וכ"ד מתחילים באות ל' כו'. ואלו הכ"ד אלף תלמידים כולם היו מבחינת כ"ד צירופים הא' של אלקים הראשון שבעטרא דגבורה המתפשט בגופא דז"א וכולן מתחילות באות אלף כי אַלֶף ואֶלֶף - הכל אחד.    גם זולת זה נודע כי שם 'אלהים' במילוי ההין בריבועו עולה בגימטריה אלף‏[4] . והרי ב' טעמים למה היה מספרם כ"ד אלף.

ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זה את זה כמו שאמרו ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה. וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת -- שאז הוא זמן קטנות ז"א, והם ימי הדין כנ"ל, ואז הוא זמן יניקת החיצונים -- לכן פגעה בהם אז מדת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכר.

ובבוא יום ל"ג לעומר -- אז נתגלה קטנות ב' של אימא שהוא שם אכדט"ם אשר באימא, והנה הוא חילוף שם 'אלהים' אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלקים חיים (כנ"ל בדרוש הא' של פסח). והנה ה' אותיות אכדט"ם הם סוד ה' גבורות דגדלות, ועל זה אמר הכתוב בטחו בה' עדי ע"ד -- כי הוא באימא עילאה והוא רחמים, ולכן בו תלוי הבטחון. וכבר נתבאר לעיל כי נדרש בספר הזהר בפר' וארא על בינה עילאה שהוא שם אכדט"ם והוא רחמים.

והנה כבר נתבאר לעיל בדרוש הא' של פסח בענין ד' כוסות כי שם אכדט"ם נתחלק לב' בחינות:

  • ג' אותיות אמצעיות, והם כד"ט הם בגי' ג"ל, והם מתחלפים בג' אותיות לה"י דאלקים
  • וב' אותיות א"ם אינם מתחלפות.

ונמצא כי נחלק לב' תיבות א"ם ג"ל; כי אותיות ג"ל כיון שהם מתחלפות נעשים רחמים (כי אותיות לה"י שהם דין דאלקים נתחלפו ונעשו רחמים), משא"כ בב' אותיות א"ם. וזהו סוד מ"ש יעקב אבינו עליו השלום ע"ד הג"ל הזה -- רמז אל השם הנזכר שהוא בגי' ע"ד, ואמנם האותיות המתחלפות בו הם בגימ' גל. והנה בהגלות נגלות השם הנזכר ביום ל"ג לעומר שהוא סוד אותיות המתחלפות שהוא יותר רחמים כנזכר -- אז פסקו מלמות.

והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחי' הגדלות. ולכן סמך אחר כך ר"ע את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות (שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם שהם רחמים) ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים. והם: ר' מאיר, ור' יהודא, ור' אלעזר בן שמוע, ור"ש, ור' נחמיה. ואמנם ר' עקיבא איננו כל בחינת ה' גבורות שבדעת רק בחינת גבורה הנקרא הוד האחרונה שבהם (כמבואר אצלנו במקומו), אבל תלמידיו הם הה' גבורות המתפשטות בגופא. ולהיות כי הוא בחינה עליונה -- גבורת ההוד שבדעת עצמו -- היה רבי לכולם, אעפ"י שהם כוללים כל הה' גבורות, לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף. וכבר ביארנו כי ר"ע הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות.

ודע כי אעפ"י שביארנו שה' החכמים האלו, ר"מ וחבריו, הם ה' גבורות האלו המתפשטות -- הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם, ואחר שגדלו במעשיהם -- עלו והגדילו יותר, כל א' כפי מציאותו ובחינתו.

ענין מנהג ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנועריכה

ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.   אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחד ביום ל"ג לעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הא' שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה.

גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון "נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כולי", וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו "אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב". ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:

ענייני ליל פסחעריכה

דע כי בליל פסח נכנסין בז"א מוחין דקטנות ראשונה וגדלות ראשונה וקטנות שנייה וגדלות שנייה.

עוד צריך שתדע כי יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא. ובכל בחינת מהם יש כל בחי'. המוחין דאבא נרמזים בסוד המצה; בסוד הלחם שהוא בחכמה. ובחינת מוחין דאימא הם נרמזים בסוד הד' כוסות של יין; כי כל יין המשמח הוא דאימא עילאה. ואינם נכנסים כסדרן אלא

  • בתחילה נכנס גדלות הראשון
  • ואחריו קטנות השנייה
  • ואחריו גדלות הב'
  • ואחריו קטנות הא' באחרונה. והטעם נתבאר בדרושים הקודמים.


וזה סדרן:

קדש -- ותכוין כי הכוס בעצמו הוא בגי' אלהים שהוא הקטנות הב'. אמנם הוא בבחינת תמורתו שהוא שם אכדט"ם, והה' אצבעות יד ימינך הם סוד ה' אותיות אכדט"ם, והיין הוא בגימטריה ע', וה' אצבעות האוחזים בו -- הרי ע"ה כמנין אכדט"ם עם הכולל.

וגדלות הב' נכנס ע"י הדיבור וע"י הכוונה של ברכת הקידוש וברכת היין. ולכן תכוין בהויות שבברכות אלו שהם הויה דע"ב דמילוי יודין ותכוין אל קו הימין שהוא מוח החכמה שבז"א מצד אימא בלבד. וקו זה הוא נכנס ראשונה לכולם ולכן כוס זה אומר עליו קידוש כי כל קדש הוא בחכמה. ונמצא כי בכוס ראשון נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' דמוח-חכמה-דמצד-אימא. האמנם גדלות הראשונה שבו - דרכו ליכנס תמיד מאליו כשאר לילי יו"ט ושבת, ואין צורך לכוין בו על הכוס.


ורחץ -- עתה נכנס אור החכמה דאימא. וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י"ה. וזהו רחיצה -- רחץ י"ה. רוצה לומר תכה יו"ד ב ה"י ויהי בגי' רחץ עם ב' אותיות י"ה. והוא משורש י"ה דמלוי ע"ב.


כרפס -- הענין הוא כי אחר שנכנסו הגדלות הראשון כמנהגו, והקטנות השנייה והגדלות ההשנייה דמוח-חכמה-דמצד-אימא בכוס יין הקידוש כנזכר -- הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם ואז נכנס קטנות הראשונה. והנה מלת כרפס היא בגי' שי"ן והוא שם 'אלהים' במילוי יודין שהוא ש'‏[5]. וכשתמלאנה במילואה יהיה שי"ן כמנין כרפס. והוא הקטנות הראשון דמוח-חכמה-שבנצח-דאימא. ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה.


כוס השני -- הוא בחינת מוח-בינה-דמצד-אימא. ותכוין בו שהוא אלהים דמילוי ההין. ותכוין בגדלות הראשונה (הוא הויה במילוי ס"ג), וקטנות הב' (הוא שם אכדט"ם בבחי' התחלקותו לשתים - א"ם ג"ל), וגדלות השנייה (גם הוא הויה במילוי ס"ג).

יחץ -- יתבאר לקמן בענין מוציא מצה.

מגיד -- כבר נתבאר ענין כוס הב'. עוד יכוין למצות סיפור י"מ. ונתבאר בענין פסח פ"ה ס"ח:

רחצה -- והיא רחיצה השנייה -- גם היא בסוד י"ה על דרך הנזכר ברחיצה הראשונה אלא ששם י"ה הזה תכוין אל שם י"ה היוצא מהויה דס"ג. וגם הוא בהכאה יו"ד פעמים ה"י כנ"ל. ונכנס גדלות שנייה - בינה שבגבורה.


מוציא מצה -- כבר נתבאר כי המוחין דמצד אימא נכנסין על ידי ד' כוסות היין אבל המוחין דאבא נרמזים באכילת מצה הנקרא 'לחם'. ולחם הוא ג' הויות, ונודע כי שם ההויה הוא באבא ושם אלקים באימא.

ועתה באכילת המצה צריך לכוין בקטנות הראשונה דמצד אבא ובגדלות השנייה דמצד אבא, וגם בקטנות השנייה דמצד אבא. האמנם לא קבלתי כוונתו [וגדלות ראשונה דמצד אבא כבר נכנסו מאליהם בענין ב' כוסות הא' כנ"ל]. וזה ביאורם.

  • תכוין כי מצה בגימטריה הוא הויה דע"ב והויה דס"ג והם ב' מוחין (חכמה ובינה) דמצד אבא דגדלות-שנייה הנכנס קודם הקטנות ראשונה. ואלו הם ב' המצות -- העליון ואמצעי. והמצה התחתונה השלישית היא מוח הדעת דמצד אבא-דגדלות-שנייה. והרי נרמז גדלות שנייה.
  • אח"כ תכוין בקטנות הראשונה. וזה עניינו. כי המצה העליונה הוא אלהים דיודין, חכמה-דקטנות ראשונה-דאבא; והמצה האמצעית -- אלהים דההין דבינה; והמצה הג' אלהים דאלפין - דעת.

עוד תכוין כי אות ה' דאלהים-דחכמה-דיודין ציורה ד"י, ושל הבינה ד"ו, ושל הדעת ג' ווין. ולכן המצה הא' שהיא י' אינה נפרסת וגם הג' שהיא ו' אינה נפרסת, האמנם האמצעי שהיא כנגד ה' היא נפרסת -- כי ציורה היא ד"ו, ולכן חציה הא' שהוא ו' מניחין אותה לאפיקומן וחציה הב' שהיא ד' (שהיא כנגד נוקבא) אנו מחברים אותה עם החכמה שהיא המצה הראשונה השלימה. ומברכים עליה 'המוציא' ו'אכילת מצה'; המוציא -- כנגד השלימה, ואכילת מצה -- כנגד הפרוסה. ועל זו הפרוסה השנייה (שהוא כנגד אות ד' של אות הה') אנו אומרים "הא לחמא עניא", והכוונה היא כי מה שהיתה ה' שלימה נעשית לחמא עניא - שהוא ד'.


מרור כורך ויתבאר עמם ענין החרוסת.    דע כי הזווג הנעשה בליל פסח הוא עם רחל, ואין זווג עם לאה בליל זו.

עוד מצאתי כתוב לזולתי וז"ל:    וסוד החרוסת רמז לטיט, סוד לאה, ואנו צריכין למתק דיניה. והנה טיט -- היו"ד שבאמצע נדרש לפניו ולאחריו -- ט"י י"ט -- והוא מילוי מ"ה שהוא בגי' י"ט, והוא בגימטריה חו"ה. וב' פעמים י"ט הם לאה ורחל. ואין זווג עם לאה בליל זה.

ועם כל זה אנו צריכין להמתיק את הדינין שבה גם כן וזה נעשה ע"י טיבול המרור בחרוסת. ומלת חרוסת הוא חיבור רו"ת ס"ח.

  • ורות הוא בחינת לאה -- להיות כי שם אדנ"י במילואו תרע"א[6] וכשתסיר פשוטו (שהוא ס"ה, מנין אדני לרחל) ישאר מילוי שהוא רו"ת אל לאה.
  • ושתי אותיות ס"ח הם המוחין של ז"א (והם ג' שמות אהי"ה יהו"ה אהיה העולים בגי' ס"ח כמנין חיים) הממתקין את דיני לאה הנקראת 'רות'. וזהו 'חרוסת' -- 'רות סח'.

וזה סוד המרור שהוא בגי' מות, ולכן צריך למתק את המרור (ואת רו"ת הנזכר) באותיות ס"ח (שהם חיים הנזכר, שהם מוחין של ז"א).

ובכורך נכנס פנימיות ת"ת דאבא שהוא מ"ה (ב"ן)[7] בדעת דז"א, גדלות ב', והוא ה' בציור ג' ווי"ן:

שולחן עורך -- צריך לכוין כוונת האכילה הכתובה אצלינו במקומו

צפון -- והוא האפיקומן, יכוין כי עתה נכנסה הו' שנשארה מאות ה-ד"ו


הלל נרצה -- אח"כ יכוין בב' כוסות האחרים הנקראים מוח דעת (והם חסדים וגבורות), ולכן בין ג' לד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם.

והנה כוס הראשון הוא חסדים שבדעת.

  • והנה הקטנות הראשון שלו הוא 'אלהים' במילוי אלפין, אבל צורת הא' שבמילוי אות ה"א היא צורת יו"י,
  • וגדלות הראשון הוא הויה דמ"ה דאלפין
  • והקטנות השני הוא שם אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא בגימטריה ע"ד
  • וגדלות השני הוא הויה דמ"ה דאלפין.

והכוס האחרון --

  • קטנות א' דאלהים דמילוי אלפין, אלא שצורת האלף שבמילוי ה"א היא צורתה יו"ד,
  • וגדלות הראשון הוא הוי"ה דב"ן דההין
  • וקטנות השני הוא אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא ע"ד
  • והגדלות השני הוא הויה דב"ן דההי"ן.

ואמנם אתה תחבר שתי הכונות יחד בכוס ראשון ואח"כ תכוין שתים בכוס השנית. והסיבה היא לכלול אותם יחד בסוד זכר ונקבה. וכבר כתבתי בדרושים הקודמים ששמעתי שיש חילוק בקטנות השני בין החסד לגבורה בשם אכדט"ם -- כי זה חשבונו ע"ה בסוד ג' פעמים יב"ק כמנין אותיותיהם, וזה חשבונו ע"ד וזהו "בטחו בה' עדי עד".

תם


מצות ספירת העומרעריכה

עניינה וברכתהעריכה

הנה נתבאר כי הגדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל א' של פסח ואחר יום א' של פסח מסתלקין כל המוחין הנזכר וחוזר לקדמותו. ואח"כ מליל ב' ואילך אז אנו חוזרין להמשיך המוחין הנזכר כפי סדר המדריגות - כל מדריגה ביום שלה - על ידי מצות ספירת העומר בן' יום שבין פסח לעצרת.

ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה. והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א והם: חכמה . בינה . דעת . חסד . גבורה . ת"ת ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה מלכות, מאחורי הת"ת כנודע, ועמה הם ז' ספירות. וכנגדם אנו סופרים שבעה שבועות אלו.

ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות נתקנת ספירת אחת מז' ספירות הנזכר. ולהיות כי כל א' מאלו הז' היא כלולה מכולם - לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות, וכל שבוע כולל ז' ימים.

גם יכוין להשפיע מז' 'שבתות' (שהם מ"ט יומין דכורין) אל מ"ט 'יומין' נוקבין. וכיון שהענין הוא להשפיע במלכות צריך להשפיע כסדר, מחסד עד מלכות.

גם צריך לכוין בז' שבועות הנזכר לתקן מה שפגם בז' ספירות -- ר"ל שבשבוע הא' יכוין לתקן כל מה שפגם בספירת החסד, ובשבוע הב' כל מה שפגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בכל הז' שבועות:

סוד הברכה היא בסוד דיבור ההבל היוצא מן הפה שהוא סוד אור מקיף.
"ברוך אתה יהו-ה" -- יכוין בזו ההויה בשם מ"ה כזה יוד הא ואו הא, יען כי זאת הברכה היא כולה בז"א. ולכן תכוין לכלול בשם זה עשר שמות של מ"ה דאלפין, להבליע אותם עשר דמים של החסד והגבורה בז"א עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא עשרה מדות; ה' חסדים וה' גבורות:

"על ספירת העומר" -- תכוין בר"ת "ספירת העומר" אל שם אדנ"י העולה בגי' ס"ה.    והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכין שפע אל הז"א -- כך אנו צריכין להמשיך גם כן אל הנוקבא.

"העומר" -- הם עשרה אחוריים דאהי"ה הנקרא י' דמים, ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו - נעשים בו בבחינת פנימיים, ואינם בבחינת ד"ם אלא ביושר, ונעשים י' שמות של אהי"ה - הוא בגי' כ"א, וכשתמלאו יהיו בו עשרה אותיות והרי הוא בגי' א"ל. והנה עשרה שמות א"ל הם בגימטריה עמ"ר. ותכוין להמשיך משם 'אל' הנזכר (היוצא משם 'אהיה' כאמור) אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת 'ספירת העומר' כנזכר, ואז תהיה בה א"ל אדנ"י כנודע.

ובאומרך "היום כך וכך לעומר" -- תכוין כי יום הוא בגי' א"ל הוי"ה, והכונה הוא כי כמו שכוונת להמשיך א"ל באדנ"י -- כך תכוין להמשיך שם א"ל בז"א הנקרא יהו"ה. ובאמרך המספר -- "היום כך וכך לעומר" -- אז תכוין בסדר כל הכוונות שנבאר בע"ה.

"הרחמן הוא יחזיר עבודת בה"מ למקומה במהרה בימנו -- הוא תיקון האור הפנימי.


שבוע א'עריכה

ונתחיל בשבוע א'. שבוע א' בחכמה והויתה בע"ב.

  • ליל א' נכנס מלכות דחסד א' ומתפשט ממוחא בגופא דז"א בחסד של חסד שלו וכן בנוקבא נכנס מלכות דגבורה א' בחסד דחסד שלה ויכוין בזו הלילה היא חסד שבחסד והיא הויה נקודתה בסגול ידוד ופנימיות שלה ג"כ הויה בסגול ובמוח ע"ב גדלות א' דחכמה דאבא וגם נכנס אות א' דאהי"ה ראשונה ויכוין אות א' של שם אבגית"ץ ויכוין במזמור מלת אלקים ויכוין בפ' של ישמחו י' של ישמחו.
  • ליל ב' נכנס יסוד דחסד א' בחס' של חסד שלו ומלכות בגבורה של חסד וכן בנוקבא נכנס יסוד דגבורה בחסד דחסד ומלכו' בגבורה שלה והיא הוי"ה נקוד' בשבא כזה ידוד ופנימיות שלה הויה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות א' דאימא וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ראשונה ויכוין באות ב' של שם אבגית"ץ ובמזמור יחננו ובפ' ש' של ישמחו
  • ליל ג' נכנס הוד דחסד א' בחסד דחסד שלו ויסוד ומל' בגבו' ות"ת וכן בנוק' מגבורה א' בחסד גבורה ת"ת שלה והיא הויה נקודה בחולם כזה ידוד ופנימיות שלה הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח אכדט"ם קטנות ב' דאו"א וגם נכנס אות י' דאהיה א' ויכוין באות ג' של אבגית"ץ ובמזמור ויברכנו ובפסוק אות מ' של ישמחו.
  • ליל ד' נכנס נצח הוד יסוד מלכות בחסד גבורה ת"ת נצח כסדר האמור וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בחירק כזה ידוד ופנימיות הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות ב' דאי' וגם נכנס אות ה' דאהי"ה א' ויכוין באות י' של אבגית"ץ ובמזמור מלת יאר ובפסוק או' ח' של ישמחו.
  • ליל ה' נכנסים תפארת נהי"ם בחסד גבורה ת"ת נצח הוד א' בא' וכן בנוקבא והיא הויה ניקו' בקיבוץ כזה ידוד ופנימיות הויה נקוד בסגול כזה ובמוחא אלקים ביודין קטנות א' דאבא ואי' וגם נכנס אות אלף דאהי"ה הב' ויכוין באות ת' של אבגית"ץ ובמזמור מלת פניו ובפסוק אות ו' של ישמחו.
  • ליל ו' נכנסים גבו' תנהי"ם בחסד גתנה"י א' בא' ונן בנוק' והיא הויה נקו' בשורק ופנימיותה הויה נקוד' בסגול ובמוחא ע"ב רשימו דגדלות ב' דאבא. וגם נכנס אות ה' דאהיה הב' ויכוין באות צ' של אבגתי"ץ ובמזמור מלת אתנו ובפסוק אות ו' של וירננו,
  • ליל ז' נכנסים חג"ת נהי"ם בחסד ג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות ופנימיותה הוי"ה נקוד' בסגול ובמוחא עצמו' ע"ב גדלו' ב' דאבא וגם נכנס אות י' דאהיה הב' ויכוין בשם אבגית"ץ כולו ובמזמור מלת סלה ובפ' אות י' של וירננו:


שבוע ב'עריכה

שבוע ב' בבינה והוייתה דס"ג.

  • ליל ח' ס"ג גדלות א' דאבא שהוא הוד לבינת ז"א זהו במוח ובגופא מלכות דחסד ב' בחסד דגבורה ז"א. וכן בנוק' מלכות דגבורה ב' בחסד דגבו' שלה והיא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ב' ויכוין באות ק' של קר"ע שט"ן ובמזמו' מלת לדעת ובפ' אות ר' של וירננו.
  • ליל ט' במוחא ס"ג גדלות א' דאי' שהוא הוד דאי' ובגופא יסוד בחסד דגבו' ומל' בגבו' דגבו' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיו' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות א' של אהיה ג' ויכוין באות ר' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת בארץ ובפ' אות נ' של וירננו.
  • ליל י' במוחא א"ם ג"ל קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ע' של קר"ע שטן ובמזמור מלת דרכך ובפ' אות נ' של וירננו.
  • ליל י"א במוחא ס"ג גדלות ב' דאי' שהוא פנימיות גבו' ובגופא נהי"מ בחגת"ן וגם בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימיות נקודה בשבא וגם נכנס אות י' של אהיה ג' ויכוין באות ש' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת בכל ובפ' אות ו' של וירננו.
  • ליל י"ב במוחא אלקים דההין קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיו' הויה נקוד' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ט' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת גוים ובפ' אות ל' של לאומים.
  • ליל י"ג במוחא רשימו דגדלות ב' דאבא שם ס"ג ובגופא ג"ת נהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקודה בשורק ופנימיות הויה נקודה בשבא וגם נכנס אות א' דאהיה ד' ויכוין באות ן' של קרע שט"ן ובמז' מלת ישועתך ובפ' אות א' של לאומים.
  • ליל י"ד במוחא שם ס"ג שהוא עצמו' גדלו' ב' דאבא שהיא גבו' דאבא ובגופא חג"ת נהי"מ בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' שכבר נכנס חסד ב' דגבורה שבו וכן גבורה בגבורה שבה והיא הויה נקו' צבאות ופנימיות הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין בשם קרע שט"ן כולו ובמ"ז מלת יודוך ובפ' מלת מ' של לאמים:


שבוע ג'עריכה

שבוע ג' החסד שבדעת והויתה מ"ה.

  • ליל ט"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאבא חסדים שבדעת שהוא יסוד דאבא שנכנס בדעת דז"א ובגופ' מל' דחסד ג' בחסד דת"ת דז"א וכן בנוק' גבורה ג' בחסד שלה והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ד' ויכוין באות נ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של לאמים:
  • ליל י"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' דחסד ג' בח"ג דת"ת דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימי' הוי' נקודה בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין באות ג' של נגדי כ"ש ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ם' סתומה של לאמים.
  • ליל י"ז במוחא ע"ה קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הוי"ה נקודה בחולם ופנימיו' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה' ה' ויכוין באות ד' של נגד יכ"ש ובמז' מלת יודוך ובפ' אות כ' של כי.
  • ליל ח"י במוחא שם מ"ה גדלות ב' דאי' שהיא ת"ת ובגופא נהי"מ בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימי' הויה נקוד בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות י' של נגדיכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של כי.
  • ליל י"ט במוחא אלקים דאלפין וצורת האלף של מילוי הה"א יו"י והוא קטנות א' דאבא ואי' ובגופא תנהי"מ בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימי' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ה' ויכוין באות כ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת ובפ' אות ת' של תשפוט.
  • ליל ך' במוחא שם מ"ה והוא רשימו דגדלות ב' דאבא שהוא ת"ת שלו בחי' החסדי' ובגופא גבורה תנהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוקב' והיא הויה נקודה בשורק ופנימי' הוי"ה נקוד' בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות ש' של נגדיכ"ש ובמז' מלת ישמחו ובפ' אות ש' של תשפוט.
  • ליל כ"א במוחא שם מ"ה והוא עצמו' גדלות ב' דאב' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימי' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה ו' ויכוין בשם נגדיכ"ש כולו ובמז' מלת וירננו ובפ' אות פ' של תשפוט:


שבוע ד'עריכה

שבוע ד' הגבו' שבדעת והוייתה ב"ן.

  • ליל כ"ב במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאבא גבור' שבדעת שלו ובגופא מלכו' של חסד ד' בחסד דנצח דז"א ונן בנוק' מל' דגבו' ד' בחסד דנצח סלה והוא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכוין באות ב' של שם בטרצת"ג ובמזמור מלת לאומים ובפסוק אות ו' של תשפוט.
  • ליל כ"ג במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' בח"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיותה הויה נקודה בחירק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ו' ויכוין באות ט' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת כי ובפ' אות ט' של תשפוט.
  • ליל כ"ד במוחא ע"ד והוא קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בחירק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכון ר' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת תשפוט ובפסוק אות ע' של עמים.
  • ליל כ"ה במוחא ב"ן והוא גדלות ב' דאי' שהוא הגבו' שבת"ת שלה ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות א' של אהי"ה ז' ויכוין באות צ' של שם בט"ר צת"ג ובמזמו' מלת עמים ובפסוק אות מ' של עמים.
  • ליל כ"ו במוחא אלקים דאלפין שצורת האלף יו"ד והיא קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בח"ג חנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהיה ז' ויכוין באוח ת' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת מישור ובפ' אות י' של עמים.
  • ליל כ"ז במוחא ב"ן והוא רשימו דגדלות ב' דאבא בחי' גבו' שבת"ת שלו ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והוא הויה נקו' בשורק ופנימיות' הוי"ה נקו' בחיריק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ז' ויכוין באות ג' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת ולאומים ובפ' אות מ' סתומה של עמים.
  • ליל כ"ח במוחא ב"ן והוא עצמו' גדלות ב' דגבו' דעת דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' ובן בנוקבא והיא הויה נקודה בנקוד צבאות ופנימיות' היא הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ז' ויכוין בשם בטרצת"ג כולו ובזמור מלת בארץ ובפסוק אות מ' של מישור:


שבוע ה'עריכה

שבוע ה' בחסד והיא הויה דע"ב

  • ליל כ"ט במוח' ע"ב והוא גדלו' א' דאב' שבשבוע א' נכנס במוח' דחכמ' דז"א ועכשיו אנו ממשיכין אותו בחסד שבו ובגופא מל' שבחס' ה' בחסד של הוד דז"א וכן בנוק' מגבו' ה' בחסד דהוד שבה והיא הויה נקו' בסגול ופנימיותה הויה נקו' בקיבוץ כזה ידוד וגם נכנס אות א' של אהי"ה ח' ויכוין באות ח' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת תנחם ובפסוק אות י' של מישור.
  • ליל ל' במוחא ע"ב מחכמה בחסד גדלות א' דאימ' ובגופא יסוד ומל' דחסד ה' בחסד גבור' דהוד דז"א וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ק' של שם חק"ב טנ"ע ובמזמור מלת סלה ובפסוק אות' ש' של מישור.
  • ליל ל"א במוחא אכדט"ם קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוקב' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיו' הויה נקודה בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהיה ח' ויכוין באות ב' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ו' של מישור.
  • ליל ל"ב במו' ע"ב והוא גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הוי"ה נקו' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ט' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת עמים ובפ' אות ר' של מישור.
  • ליל ל"ג במוחא אלקים דיודין והוא קטנות א' של או"א ובגופא תנהי"ם בחגתנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות א' דאהי"ה ט' ויכוין באות נ' של חק"ב טנ"ע ובמז' מלת אלקים ובפסוק אות ו' של ולאמים.
  • ליל ל"ד במוחא רשימו דע"ב גדלו' ב' דאבא בחסד ובגופא גתנהי"ם בחג"ת נה"י וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ט' ויכוין באות ע' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ל' של ולאמים.
  • ליל ל"ה במוחא עצמות ע"ב גדלות ב' דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בניקוד צבאות ופנימיות' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהי"ה ט' ויכוין בשם חקבטנ"ע כולו ובמז' מלת עמים ובפסוק חוח א' של ולאמים:


שבוע ו'עריכה

שבוע ו' בגבו' והיא הויה דס"ג.

  • ליל ל"ו במוח' ס"ג מבינ' לגבו' שבו והוא גדלות א' דאבא ובגופא מל' דכללות ה"ח שביסוד בחסד דיסוד דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בסגול ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה ט' ויכוין באות י' של שם יגלפז"ק ובמזמור מלת כולם ובפ' אות מ' של ולאמים.
  • ליל ל"ז במוחא שם ס"ג גדלות א' מבינה שהי' בבינה ויורד בגבו' שבו ובגופא יסוד ומל' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיות' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס אות א' דאהיה עשירי ויכוין באות ג' של יגלפז"ק ובמז' מלת ארץ ובפסוק אות י' של ולאמים.
  • ליל ל"ח במוחא א"ם ג"ל מבינ' שבו לגבור' שבו והוא קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיותה הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה עשיר ויכוין באות ל' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת נתנה ובפסוק אות מ' אחרונה של ולאמים.
  • ליל ל"ט במוחא שם ס"ג גדלות ב' דאימא מבי' שבו לגבו' שבו ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הוי"ה נקו' בשוריק וגם נכנס אות י' דאהיה עשירי ויכוין באות פ' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת יבולה ובפ' אות ב' של בארץ.
  • ליל מ' במוחא אלקים דההין והוא קטנות א' דאו"א מבינה שבו לגבור' שבו ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות' הוי' נקו' בשוריק וגם נכנס אות ה' דחהיה עשירי ויכוין באות ז' של יג"ל פז"ק ובמז' מלת יברכנו ובפ' אות א' של בארץ.
  • ליל מ"א במו' רשימו דגדלות ב' אבא דשם ס"ג ובגופ' ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשוריק ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה א' ויכוין באות ק' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ר' של בארץ.
  • ליל מ"ב במוחא שם ס"ג עצמות גדלות ב' דאבא מבי' לגבו' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימיו' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה ב' ויכוין בשם יג"ל פז"ק כולו ובמז' מלת אלקינו ובפ' אות ץ' של בארץ:


שבוע ז'עריכה

שבוע ז' בת"ת ומלכות והם הוי"ה דמ"ה וב"ן.

  • ליל מ"ג במוחא שם מ"ה וב"ן מדעת שבו לת"ת שבו גדלות א' דדעת אבא המ"ה שהם חסדים לז"א והב"ן שהם גבו' לנוק' ובגופ' מלכות דכללות הה' חסדי' שבמלכו' בחסד דמלכות שבו וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ג' ויכוין באות ש' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת יברכנו ובפ' אות ת' של תנחם.
  • ליל מ"ד במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת גדלות א' דאי' ובגופ' יסוד ומלכו' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיות הויה נקוד' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהיה ד' ויכוין באות ק' של שם שקוצי"ת ובמזמו' מלת אלקים ובפ' אות נ' של תנחם.
  • ליל מ"ה במוחא ע"ה ע"ד מדעת לת"ת קטנות ב' דאו"א ע"ה לז"א וע"ד לנוק' ובגופ' הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיות הויה נקודה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ה' ויכוין באות ו' של שם שקוצי"ת ובמז' מלת ויראו ובפ' אות ח' של תנחם.
  • ליל מ"ו במוחא מ"ה וב"ן מדעת לת"ת גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ו' ויכוין באות צ' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת אותו ובפסוק מ' של תנחם.
  • ליל מ"ז במוחא אלקי"ם דאלפין צורת האלף של מילוי ה"א יו"י והא' הב' צורת יו"ד מדעת לת"ת והוא קטנות א' דאו"א ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות הויה נקו' בנקו' צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ז' ויכוין באות י' של שקוצי"ת ובמז' מלת כל ובפ' אות ס' של סלה.
  • ליל מ"ח במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת רשימו דגדלות ב' דאבא ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשוריק ופנימיות הויה נוק' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ח' ויכוין באות ת' של שקוצית ובמז' מלת אפסי ובפ' אות ל' של סלה.
  • ליל מ"ט במוחא מ"ה ב"ן מדעת בת"ת עצמות גדלות ב' דאבא ובגופ' חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות פנימיותה הויה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ט' ויכוין בשם שקוצית כולו ובמז' מלת ארץ ובפ' אות ה' של סלה.

ויכוין בשבוע ז' זאת שהחסדים הם לז"א והגבורות לנוקבא -- להגדילם ולתקנם להיות מוכנים לזווג.

ובליל נ' שהוא חג השבועות נשלם ז"א וגם נוקבא כאשר נבאר בע"ה בדרושים שלהם.


  1. ^ אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י - ויקיעורך
  2. ^ א, אה, אהי, אהיה - ויקיעורך
  3. ^ י"ן ל"ת ו"ד - ויקיעורך
  4. ^ אל"ף, אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"ה, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם - ויקיעורך
  5. ^ אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם - ויקיעורך
  6. ^ אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד - ויקיעורך
  7. ^ נ"א לא גרסינן ליה