זהר חלק ג קלב ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
דתליסר אלין משתכחין -- זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר.
אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. כלא בחד איהו טמירא ויקירא. ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא (ס"א לא אדכר באורייתא) ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה. ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא.
(מאי דיקנא דכהנא רבא) דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה, הה"ד "כשמן הטוב עלה ראש יורד על הזקן וגו'". ומנא לן? דכתיב (שם) "שבת אחים גם יחד". גם לרבותכהן גדול דלתתא, דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא -- כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא.
א"ל רבי שמעון: יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי.
תקונא תניינא מתתקן שערא, מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא, בתקונא שקיל. קום ר' חזקיה וקאים בקיומך, ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא.
קם ר' חזקיה שארי ואמר: "אני לדודי ועלי תשוקתו" - מי גרם ש"אני לדודי"? משום ד"עלי תשוקתו".
מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה -- נהיר וסליק לתלת מאה וחמשה ועשרין 325 עיבר. וחד חשוך הוה אתמחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן.
אנא שאיל מהם (ס"א מהו) פשרא דחמית. פתחו ואמרו "נושא עון" חמיתא. אמר דא הוא תקונא תניינא. יתיב.
א"ר שמעון האידנא אתקשר (ס"א אתבסם) עלמא -- בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין.
אמר ר"ש: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא.
אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני.
דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה".
ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל. הה"ד "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו".
ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון -- אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא, וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו -- נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא -- סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. אזדרזו חברין קדישין -- דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא.
קום ר' חזקיה תניינות ואוקיר תיקונא תליתאה דדיקנא קדישא.
תנא. עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר "אין מלאך אחד עושה שתי שליחות".
אתרגיש ר"ש ואמר: "ודאי כל חד וחד באתריה. ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימתא עלאה. קום ר' חייא".
קם ר' חייא פתח ואמר: "ואומר אהה יי' אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא, והוא אמר מלה כדיבא דכתיב "הנה לא ידעתי דבר"? אלא (תאנא) ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי: אנא מה בין דבור לאמירה? אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא,