זהר חלק ב צו א


דף צו א

רקיעא. אלא דקודשא בריך הוא סמא עינייהו ולא ידעי ביה כלל. דהא מה דאנן אמרי דכלהו אין, ואפס, ותהו, דכתיב (ישעיה מ יז) כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, הא עקרא עלאה רבא ויקירא שוי לון קרא דא.

אמר ליה רבי חייא, והא כתיב (תהלים מז, ט) "מלך אלהי"ם על גוים וגו'"? אמר ליה, אנא חמינא דבתר כתלייהו הוית, ונפקת בהאי קרא לסייעא לון, הוה לי לאתבא בקדמיתא על מה דאמינא, אבל כיון דאשכחנא לך בארחא, אעבר לך מתמן, ומתמן איהך לאעברא כלא.

תא חזי, כל שמהן, וכל כנויין דשמהן, דאית ליה לקודשא בריך הוא, כלהו מתפשטן לארחייהו, וכלהו מתלבשין אלין באלין, וכלהו מתפלגין לארחין ושבילין ידיען, בר שמא יחידאה בריר מכל שאר שמהן, דאחסין לעמא יחידאה בריר מכל שאר עמין, ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דכתיב (דברים לב ט) "כי חלק יהו"ה עמו", וכתיב (שם ד ד) "ואתם הדבקים ביהו"ה", בשמא דא ממש, יתיר מכל שאר שמהן.    ושמא חד מכל שאר שמהן דיליה, ההוא דאתפשט ואתפלג לכמה ארחין ושבילין, ואקרי 'אלהים', ואחסין שמא דא ואתפלג לתתאי דהאי עלמא, ואתפלג שמא דא לשמשין ולממנן דמנהגי לשאר עמין, כמה דאת אמר (במדבר כב ט) "ויבא אלהי"ם אל בלעם לילה", (בראשית כ ג) "ויבא אלהי"ם אל אבימלך בחלום הלילה", וכן כל ממנא וממנא דאחסין לון קודשא בריך הוא לשאר עמין, בשמא דא כלילן, ואפילו ע"ז בשמא דא אקרי, ושמא דא "מלך על גוים". ולאו הוא שמא דא, ההוא דמלך על ישראל, דאיהו יחידאה לעמא יחידאה, לעמא דישראל עמא קדישא.

ואי תימא על ארחא דא נוקים קרא דכתיב (ירמיה י ז) "מי לא יראך מלך הגוים", דדא איהו שמא דקא מלך על גוים -'אלהים'- דהא דחילו ביה שריא, ודינא ביה שריא -- לאו הכי, ולאו על דא אתמר. דאי הכי אפילו ע"ז בכללא דא איהו, אבל כיון דכותלא דהוית סמיך אבתריה אתנסח, קרא קאים על קיומיה באסתכלותא זעיר, מי לא יראך מלך הגוים, ואי תימא דמלך הגוים על קודשא בריך הוא אתמר, לאו הכי, אלא מאן הוא מלך הגוים דלא יראך, דלא דחיל מינך ולא יזדעזע מינך, מי מלך הגוים דלא יראך.   כגוונא דא, (תהלים קיג א) "הללויה הללו עבדי יהו"ה, הללו את שם יהו"ה", מאן דשמע ליה לא ידע מאי קאמר כיון דאמר הללויה? אוף הכי "הללו עבדי יהוה", דהוה ליה למכתב "עבדי יהוה הללו את שם יהוה"? אוף הכא הוה ליה למכתב "מי ממלך הגוים דלא יראך"? אלא כלא על תקוניה אתמר.

"כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך" מהו מלה דאתפשט בינייהו בחכמתא דלהון, מאין כמוך, וכלהו אודאן על דא, כד חמאן בחכמתא דלהון עובדך וגבורתך, אתפשט מלה דא בינייהו ואמרי מאין כמוך, בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך אמרי ואתפשט בינייהו.

חדו חברייא ובכו ולא אמרו מידי. אוף הכי בכה איהו כמלקדמין.

פתח ואמר, (בראשית כא י) "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה וגו'" - חברייא אתערו, דבעאת שרה לפנאה ע"ז מביתא, ועל דא כתיב "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

הכא כתיב, וכי ימכר איש את בתו, דא נשמתא, בגלגולי, על עובדין בישין דעלמא, לאמה, ההוא סטרא אחרא, בגלגולא בישא דטיקלא דאהדר, והא אתעשקת, לאפקא לה מתמן, ודאי לא תצא כצאת העבדים.

כל אינון נשמתין דמתעשקן מאן אינון, הכא איהו רזא, אלין אינון נשמתין דינוקין זעירין, כד אינון ינקי מגו תוקפא דאמהון, וקודשא בריך הוא חמי דאי יתקיימון בעלמא יבאשון ריחיהון, ויחמצון כחומץ דא, לקיט לון זעירין בעוד דיהבי ריחא, מה עביד, שביק לון לאתעשקא בידא דההיא אמה, ודא איהי לילית, דכיון