זהר חלק ג קכט א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קכט א
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לשבע (ס"א לארבע) מאה ועשרין עובד. ובכל נימא ונימא אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה (דבתר כותלא) ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן (ס"א מתזן) מוחיה.
וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. וכל קוצא וקוצא מתלהטן. ותליין. מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא עד גולגלתא.
ותאנא: כל נימא ונימא אקרי (ס"א איהי) משיכא דמבועא (ס"א ממבועין), (ס"א ואינון מבזעין) סתימין דנפקין ממוחא סתימאה.
ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאי הוא, אי דינא אי בדיוקניה) (ס"א בדיקניה) ובגביני עינוי.
קוצין דשערי תליין בתקוני נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד אלא עד רישי דכתפי. דלא אתחזי קודלא משום דכתיב "כי פנו אלי עורף ולא פנים". ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב "להיות אזניך פקוחות".
שערא דנפיק מבתר אודנוי כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה, דכלא י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלגא.
לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה. כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה כ"ש ביה. ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב "היש יי' בקרבנו אם אין" -- בין זעיר אנפין דאקרי "יי'" ובין אריך אנפין דאקרי "אי"ן".
אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) "ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין".
בפלגותא דשערי אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דז"א דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי, הה"ד "ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה תהלים "כל ארחות יי' חסד ואמת וגו'".
מצחא דגולגלתא -- רעוא דרעוין, רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. (נ"א מצחא דגולגלתא רצון אקרי) דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב דכתיב "והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'". וההוא מצחא דאקרי רצון -- הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשרין (נ"א ועשר) עלמין. וכד אתגליא אתקבלא צלותהון דישראל.
אימתי אתגליא? שתיק ר"ש. שאל תניינות אימתי? אר"ש לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא? א"ל בשעתא דצלותא דמנחה שבתא. א"ל מאי טעמא? אמר ליה משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון -- בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב "ואני תפלתי לך יי' עת רצון". ו"עת רצון" מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובג"כ אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא.
אר"ש לר' אלעזר בריה: "בריך ברי לעתיק יומין -- רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה". ת"ח בשאר (ס"א בשעתא) דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא (ס"א ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כד"א) הה"ד "ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם". והכא כד אתגלי מצחא -- תיאובתא (ס"א חביבותא) ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה.
מהאי מצחא (ס"א דלתתא) נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי עת רצון -- כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב (דניאל ז, י) "דינא יתיב" (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד).