קטגוריה:שמות כ ג
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ
המהדורה המנוקדת: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תַעֲבֵיד לָךְ צֵילַם וְכָל דְּמוּ דְּבִשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא וְדִבְאַרְעָא מִלְּרַע וְדִבְמַיָּא מִלְּרַע לְאַרְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תַעַבְדוּן לְכוֹן צְלַם וְצוּרָא וְכָל דְּמוֹי דְּבִשְׁמַיָא מִלְּעֵיל וְדִי בְאַרְעָא מִלְּרַע וְדִי בְמַיָא מִלְּרַע לְאַרְעָא: |
רש"י
"וכל תמונה" - תמונת כל דבר אשר בשמים
מפרשי רש"י
ואם תאמר, כיון דכתיב (ויקרא י"ט, י"ד) "אלקי מסיכה לא תעשו לכם", ודרשינן 'לא אחרים לכם ולא אתם לאחרים', "לא יהיה לך" ו"לא תעשה לך" למה לי, ואין זה קשיא, ד"לא יהיה לך" צריך, שלא תאמר דוקא שלא יעשו אחרים לכם, אבל אם נעשה בלא דעתו, והוא קנאו - מותר לקיימו, תלמוד לומר "לא יהיה לך". ו"לא תעשה לך" נמי צריך, דלא תאמר "אלקי מסיכה" משמע מתכת, ולכך נאמר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", דמשמע בין של עץ ובין של ענין אחר, לכך הוצרך למכתב. ו"אלקי מסיכה לא תעשו לכם" צריך למכתב, ללמוד על העושה עבודה זרה לאחרים שהוא חייב, דדרשינן (בתו"כ שם) "לא תעשו" לאחרים, דזה לא מצינו למילף מ"לא תעשה לך" ומן "לא יהיה לך:
והך מילתא אתא בין אליבא דרבנן דסבירי להו במכילתא העושה עבודה זרה לעצמו לא עבר רק שתים, משום "לא תעשו" ומשום "לא לכם", דסבירי להו שאינו עובר משום "לא יהיה לך" דאין כאן שם בפני עצמו לעבור משום "לא תעשה" ומשום "לא יהיה לך", דגם העשיה יש בה קיום. ומכל מקום סבירי להו לרבנן אם יש בידו עבודה זרה שנעשה לאחרים חייב משום "לא יהיה לך". ואין להקשות לרבנן כיון דחייב משום הקיום בלבד, למה לו לחייבו משום עשייה, דצריך לחייב משעת התחלת עשייה אף על גב שלא גמרה, אבל הקיום של עבודה זרה שנעשה לאחר - אין חייב רק כשהוא מקיים עבודה זרה שנגמרה. ובין אליבא דרבי יוסי דעושה עבודה זרה לעצמו עובר משום "לא תעשה", ומשום "[לא] לכם", ומשום "לא יהיה לך", וסבירא ליה דכל אחד הוי לאו בפני עצמו; עשיית עבודה זרה לאו לעצמו, ומה שהוא מקיים עבודה זרה לאו לעצמו, כל אחד הוי לאו בפני עצמו. ואליבא דכולי עלמא הך קרא ד"לא יהיה לך" ללמד שלא יקיים. והרא"ם פירש בזה כי הך מילתא ד"לא יהיה לך" שלא יקיים, הוא אליבא דרבי יוסי, ולא כרבנן. גם פירש ד"לא תעשה לך פסל" (פסוק ד) יש למדרש לא תעשה לאחרים ולא אחרים לכם. כל הדברים אין להם שורש, דאם כן למה דרשו אצל "אלקי מסיכה לא תעשו לכם", ולא דרשו אצל "לא תעשה". גם אתיא הך מכילתא אליבא דכולי עלמא, אף לרבנן, וכמו שנתבאר למעלה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְכָל תְּמוּנָה – תְּמוּנַת כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
על פני. על דרך הפשט על עצמי כמו (שמואל ב יז) ופניך הולכים בקרב. או יאמר על פני על המקום שאני פונה וזהו אזהרה על שום מקום בעולם לפי שהוא יתברך בכל מקום.
וע"ד הקבלה סוד מלת על פני על הפנים שלי, כמו שכתוב (דברים ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם. והסוד במלת אחרים שלא אמר לא יהיה לך אל אחר על פני ואמר אחרים כדרך (בראשית לא) ואם תקח נשים על בנותי כי לא יתכן לומר אם תקח אשה על בנותי וכבר בארתיו בפסוק וידבר.כתב הרמב"ן כי ענין ע"ג על שלשה חלקים יש עובדים למלאכים ויש עובדים לכוכבים ולמזלות כל צבא השמים ויש עובדים לשדים. תחלה החלו הקדמונים בעבודת המלאכים כי ידעו להם כח השררה על האומות, כענין שכתוב (דניאל י) שר יון ושר מלכות פרס, וכל אחד היה עובד לשר שלו שהוא ממונה עליו, והוא שכתוב בהקב"ה (דברים י) הוא אלהי האלהים, כי המלאכים נקראים אלהים והש"י אלהים עליהם וכן (תהלים צז) השתחוו לו כל אלהים, ואמר יתרו (שמות יח) כי גדול ה' מכל האלהים וכן אמרו רז"ל דקרו ליה אלהא דאלהיא. אחרי כן חזרו לעבודת הכוכבים והמזלות כל צבא השמים כי ידעו להם כח גדול ויכולת בשפלים והוא שכתוב (ירמיה ח) ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם, כי היו חכמים גדולים יודעים כח המזל כפי משטרו על הארץ שלהם והיו חושבים כי בעבודת הכחות ההם יגבר מזלם ויועיל להם. ואחרי כן חזרו לעבוד את השדים כענין שכתוב (דברים לב) אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו, ילעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל, שנאמר (שם) יזבחו לשדים לא אלוה, שאינם כמלאכים הנקראים אלוה אבל הם אלהים שלא ידעום אבותיהם, כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות ושלטנות והם חדשים להם שלמדו לעשות כן מחדש מן המצריים המכשפים. ועל כן יזהיר לא יהיה לך אלהים אחרים שהם המין הראשון וזהו על פני כאשר רמזתי סודו, ע"כ.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
2 ד"א לפי שנראה להם ה' בהרבה פנים, על הים כגבור מלחמה ועל הר סיני כזקן יושב בישיבה, ושמא תאמר מאחר שנראתי בכמה פנים שהרבה רשויות יש ע"כ אמר על פני לשון רבים במשמע לומר שכל אותן הפנים הכל אחד המה
3 ד"א פני לשון כעס וחימה, שאם יאמרו כדרך שאמרו בימי יחזקאל נהיה כגוים וגו' ורצו לפרוק מעליהם עול מלכות שמים והשיב להם הקב"ה והעולה על רוחכם היו לא תהיה כי ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כלב–לג) לכך נאמר על פני כי באפי ובחמתי אמלוך עליכם אם תרצו לפרוק עול מלכותי מעליכם.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ונראה שיכוין לומר איסור מין עבודה זרה חוץ מהמוזכר בפסוק לא יהיה לך, והוא כי יאמר אדם האמת כי ה' הוא האלהים וכל זולתו אין אבל לצד עוצם גדולתו תתמעט תכונת האדם והשגתו לדבר לפניו ולשאול פרטי שאלותיו כי אינו ממוסר גדר הכבוד שתבא בריה שפלה אפילה כמוני ותשאל שאלות מלפני המלך הגדול והנורא ולפעמים ירבה בפרטי צרכיו דקים ורבים ואיך יהיה לו כל כך עזות פנים להרבות לשאול דקדוקי השאלות, אשר על כן יתיעץ בדעת יצרו שיבחר לדבר דבריו לפני אחד ממשמשי עליון המשמשים לפניו במרום והוא יעזור לו גם יהיה אמצעי לדבר דבריו לפני המלך הגדול בדבר הגדול אם יצטרך ובאמצעות כן כבד יכבד את השמש ההוא ויברכהו וישתחוה לפניו בדרך כל הכבוד והמעלה שבזה יתרצה לשאת משאו עליו לעשות לו צרכיו. ודע כי טעות זה בה טעו רוב העובדים עבודה זרה כי יודעים הם שעובדים ללא אלוה אלא כדי שיהיה להם לאמצעי וכו' כנזכר, ובחינה זו לא יקרא לה שם אלוה אלא פסל כי הוא יודע כי לא אלוה הוא וזה הוא פסלותו שאין בו כח אלהי ופסולת הוא לפני העיקר שהוא הבורא עולם, או קראו פסל כי הוא עומד להתפסל כשיעבירנו ה' מממשלתו על ידי סיבה או על ידי סיבת זה המשתחוה לו שיהא גורם להתפסל על דרך אומרם ז"ל (איכה רבתי פ"ב) במעשה דור המבול שאמרו אנו משביעים לשרים הממונים וכו' וה' העביר ממשלת השרים כאומרו (ישעי', מג) ואחלל שרי קודש. וצוה ה' גם על בחינה זו ואמר לא תעשה לך פסל פירוש הגם כי לך בעצמך בדעתך שהוא פסל אף על פי כן לא תעשהו לך וחזר ופירש מה הוא המעשה ואמר לא תשתחוה להם וגו' ואמר הטעם להאיסור כי אנכי ה' אל קנא פירוש מתקנא אני על הדבר הגם שיהיה בדרך זה. ולהבין תוכן הכוונה הנה מצינו לה' שהזכיר פרט זה של הקנאה בפרשת נשא (במדבר, יד) דכתיב ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו' הנה לפעמים יתקנא אדם באשתו על בנו ועל עבדו, וכבר ידעת כי ישראל בבחינת כלה הם כרמוז באורך בספר קודש קדשים שיר השירים, ומעתה כשישראל עושים להם בעלים הגם שלא ימרדו ולא יכחידו בבורא כי הוא אדון האדונים, השכל יחייב כי יתקנא הבעל. והמשל בזה אשת מלך כי תאהוב עבד מלך או בנו להכין דקדוקי פרטים הצריכה להם ותחבקהו ותנשקהו האם לא יתקנא המלך לדוקרה בחרב, כמו כן הדבר הזה, והמבחין אופן דביקות נפש עם בני ישראל עם הבורא בחפיצה בחשיקה בדביקה באהבה רבה ישיג התבוננות המושכל, והוא מה שאמר כי אנכי ה' אלהיך דקדק לומר אלהיך לרמוז האמור והוא סוד השראת שכינתו יתברך על ישראל וייחוד שמו והמשכיל יבין. ולזה תמצא כי אמר הכתוב (דברים ד', י"ט) אשר חלק ה' וגו' לכל העמים כי העמים שריהם שרי מעלה והם המושלים בהם לא כן בני ישראל הוא מלכנו הוא שרינו הוא אלהינו ברוך הוא:
ובדרך רמז ירמוז אומרו לא תעשה לך פסל פירוש שלא יפסול את עצמו, כי בחטא האדם בעון עבודה זרה שהיא כנגד כל התורה כולה מטבעו נפסל ויוסר צלם אלהי דכתיב (תהלים, לט) אך בצלם יתהלך איש ולא יראו פניו למעלה ונכנס בגדר איסור לבני אל חי לבל יסתכלו בפניו כמאמר הנביא למלך ישראל (מ"ב, ג) לולי פני יהושפט וגו':מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
- לא יעשה לו אטומה, אבל יטע לו מטע? תלמוד לומר "לא תטע לך אשרה" (דברים טז כא).
- לא יטע לו מטע, אבל יעשה לו של עץ? תלמוד לומר "כל עץ".
- לא יעשה לו של עץ, אבל יעשה לו של אבן? תלמוד לומר "ואבן משכית" (ויקרא כו א).
- לא יעשה לו של אבן, אבל יעשה של כסף? תלמוד לומר "אלהי כסף" (שמות כ כ).
- לא יעשה לו של כסף, אבל יעשה לו של זהב? תלמוד לומר "ואלהי זהב".
- לא יעשה לו של זהב, אבל יעשה לו של נחשת, של בדיל, של עופרת? תלמוד לומר "ואלהי מסכה לא תעשה" (שמות לד יז).
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו כל סמל - תלמוד לומר "פן תשחיתון" וכו' (דברים ד טז).
- לא יעשה לו כל סמל, אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף? תלמוד לומר "תבנית כל בהמה" (דברים ד יז)וגו'.
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים? תלמוד לומר "כל רמש באדמה" (דברים ד יח).
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות? ת"ל "ופן תשא עיניך השמימה" (דברים ד יט).
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים? ת"ל "אשר בשמים".
- אי "אשר בשמים", יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים? תלמוד לומר "ממעל" לא דמות כרובים לא דמות אופנים.
- לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות תהום וחשך? תלמוד לומר "ואשר במים מתחת לארץ" להביא את הבוביא דברי רבי עקיבא. ויש אומרים להביא את השברירים.
- כל כך רדף הקדוש ברוך הוא אחר יצר הרע, שלא ליתן פתחון פה למצוא לו מקום מתלא התר:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כ ג.
הדיבר השני
" "לא תעשה לך פסל וכל תמונה,
אשר בשמים ממעל,
ואשר בארץ מתחת,
ואשר במים מתחת לארץ.
" "לא תשתחוה להם ולא תעבדם,
כי אנכי ה' אלהיך אל קנא,
פקד עון אבת על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי,
ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי" ".
לא תעשה לך פסל וכל תמונה
הדיבר השני אוסר לעשות פסלים ותמונות של כל בריה, ואוסר להשתחוות להם; האם האיסור כולל גם פסלים ותמונות שמטרתם אומנותית בלבד? - ראו על היצירה האומנותית וחופש היצירה .
לא תעבדם
הדיבר השני אוסר לעבוד פסלים; האיסור כולל כמה רמות:
- ברמה הפרטית ביותר, מדובר בארבעה סוגים של מעשים שאסור לעשות - השתחוויה, זביחת קרבנות, הקטרת בשמים וניסוך משקאות;
- ברמה כללית יותר, מדובר בכל סוג של עבודה שמקובל לעשות לאֵל כלשהו;
- וברמה כללית יותר, מדובר בכל שיעבוד הכולל את כל הלב וכל הנפש.
ראו עבודת אלהים אחרים - מהי "עבודה"
אל קנא
הביטוי " א-ל קנא " מופיע במקרא שבע פעמים. בשש מהן, מתייחס הביטוי לעבודת אלילים, ולתגובת ה' לעבודה זו. רק במקום אחד, בפרק א בספר נחום, מתייחס הביטוי "אל קנוא" לעבירות אחרות, ולעם אחר (ראו אל קנוא ונוקם - נחום א ).
פוקד עוון אבות על בנים... לשונאיי
המשמעות של "פוקד" היא "מביא בחשבון", והמשמעות של "פוקד עוון אבות על בנים" היא "מביא בחשבון את עוון האבות כאשר הוא שופט את הבנים" (ראו פוקד עוון ).
בהקשר של הדיבר השני, זוהי מידה של קנאוּת, כמו שנאמר לפני כן "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא"; משמעותה היא, שה' שופט בחומרה רבה יותר צאצאים של אנשים שחטאו בעבודת אלילים; אך מידה זו מתקיימת רק "לשונאיי", רק לאנשים שעבדו אלילים מתוך שנאה לה', כי רגשות של שנאה עוברים בירושה לבנים ומשפיעים עליהם לדורות (ראו רגשות נחשבים לדורות הבאים ).
במקומות אחרים בתורה נזכרת מידה דומה בהקשר של רחמים, ושם לא נאמר "לשונאיי" - שם הכוונה היא, שה' מתחשב בקשייהם של הבנים לתקן את חטאי הוריהם ונותן להם "ארכה", משום שחטאיהם של ההורים של הבנים לא נבעו מתוך שנאה (ראו פוקד עוון ).
מכיוון שבני אדם אינם יכולים לקרוא מחשבות, ואינם יכולים לדעת אם חטאו של אדם נעשה מתוך שנאה, ועד כמה הוא השפיע על צאצאיו, הרי שבני אדם צריכים להשתמש במידה זו רק כמידת רחמים, ואסור להם להעניש אנשים על חטאי אבותם - ראו איש בחטאו יומת .
מידת "פוקד עוון אבות על בנים" התגלתה, לאורך הדורות, ב:
- מצוות מחיית עמלק;
- תוכחת ירמיהו לעם ישראל - ראו מאבות עד בני בנים בדברי ירמיהו ;
- ואולי גם ב מות בני אהרן.
יש מפרשים, שהמידה "פוקד עוון אבות על בנים " חלה רק על ילדים קטנים, מתחת לגיל מצוות, שעדיין נחשבים קשורים באופן מהותי להוריהם, ונענשים לפעמים בעוון הוריהם; אך ילדים גדולים, שנחשבים כבר "אנשים" בפני עצמם, לא נענשים, ועל כך נאמר " איש בחטאו יומת".
ונוצר חסד לאלפים לאוהביי ולשומרי מצוותיי
ה' הוא אל קנא לא רק לשונאיו אלא גם לאוהביו - כשאנשים עושים חסד (=מעבר למה שהם חייבים), ומקיימים מצוות מתוך אהבה (=מעבר לקיום טכני חיצוני), ה' זוכר מעשים אלה לדורות רבים (ראו רגשות נחשבים לדורות הבאים ).
מידה זו התגלתה, לאורך הדורות, אצל:
- דוד מלך ישראל - לכל הדורות (ראו שמואל ב ז, תהלים פט ועוד);
- יהוא, מלך ישראל הצפונית - אך רק לחמישה דורות (ראו יחי המלך יהוא );
- ונזכרת גם בדברי ירמיהו (ירמיהו ב ד): "זכרתי לך חסד נעורייך...".
למידה זו יש משמעות מעשית עבורנו - גם אנחנו חייבים לזכור את המעשים הטובים שעשו לנו .
חלוקת הדיברות והטעמים
בדיבר השני, כמו בדיבר הראשון, ה' מדבר באופן ישיר, בגוף ראשון; ראו איפה היה משה בעשרת הדברות .
ישנן שתי גירסאות לגבי החלוקה של שני הדיברות הראשונים, המתבטאות בשתי גירסאות של טעמי המקרא בפרק זה (ראו חלוקת עשרת הדיברות )
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-30.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 5 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 5 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "שמות כ ג"
קטגוריה זו מכילה את 37 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 37 דפים.