רשב"ם על שמות לב

<< · רשב"ם על שמות · לב · >>

(א). אשר ילכו לפנינו: כעין תרפים העשויין במכשפות שיגידו צורכיהם:

(ד). ויצר אותו בחרט: הזהב לקח מיד כח אחד וקיבץ אותו וקשר את הנזמים כולם בבגד, עד שעשו דפוס של חמר ושל שעוה כדרך המתיכין ועשו בו צורת עגל והשליכו הזהב בתוכו ונעשה עגל, כדכתיב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, וכתיב ויצר ככרים כסף בשני חריטים:
אלה אלהיך ישראל אשר העלוך: וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנוצר היום לא העלם ממצרים? אלא כל עובדי ע"ז יודעים שאלקינו שבשמים ברא את העולם, אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה, ולכך אומרים אלה אלהיך ישראל אשר העלוך, כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו, וכן לבן אמר על התרפים למה גנבת את אלהי, ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה של מיני מכשפות, ואוב וידעוני נתן כח בו להכחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות, לדעת אם יהיו תמים לה' אלקיהם ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף, ולא מאמין לאות ומופת של נביאי רוח הטומאה כדכתיב כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת אם ישכם אוהבים את ה' אלקיכם וגו', וירע משה את העם כי ברע הוא:

(יא). בעמך אשר הוצאת: עמך ולא עמי, אשר הוצאת ולא אני העליתי אלא אתה:

(יב). למה יאמרו: עשה למען שמך שלא יתחלל:

(טז). מעשה אלהים המה: ולא פסל אותם משה, אבל האחרונים כתוב בהם פסל לך:
חרות: כמו חרוט, או חרוש:

(יח). חלושה: נצחון כדכתיב ויחלוש יהושע:

(יט). וישלך מידו: כשראה את העגל תשש כחו ולא היה בו כח והשליכם רחוק ממנו קצת שלא יזיק את רגליו בנפלם, כדרך כל משליכי משאוי כשאין בהם כח לשאת, וכן ראיתי בפרקים של רבי אליעזר, ועיקר פשוטו כך:

(כ). ויזר: ויפזר, ויקן מן קנה, ויזר מן זרה, הנה הוא זורה, ואת האש זרה הלאה:
וישק את בני ישראל: בדקן כסוטות:

(כד). ויצא העגך הזה: נגמרה מלאכתו כדכתיב ויצא לצורף כלי, ומוציא כלי למעשהו:

(כה). כי פרוע הוא: בטל מן המצות ממצות בוראו, כדכתיב ותפרעו כל עצתי, פרעהו אל תעבר בו:
לשמצה: לדברי לעג וקלס בשנאיהם כמו ותקח אזני שמץ מנהו, כעין דיבור:

(כז). איש את אחיו: החוטא בעגל:

(כט). מלאו ידיכם היום: כמו כי מלאו אחרי ה', לשעבר, היום חינכו כל יד ויד שלכם בקרבן לה', שהרי איש בבנו ובאחיו שלחתם ידיכם לשמים:

(לב). מחני נא מספרך: ספר חיים אשר כתבת, כדכתיב כל הכתוב לחיים בירושלים, הרגני נא הרוג:

(לד). נחה: לארץ ישראל:
וביום פקדי: כלומר לפרקים לכשארצה, ולא הכל ביחד: