רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/פרשת בשלח
פרשת בשלח
עריכה(יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה... וְלֹא נָחָם – [וְלֹא] נְהָגָם, כְּמוֹ: "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" (להלן לב,לד), "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ" (משלי ו,כב).
כִּי קָרוֹב הוּא – וְנוֹחַ לָשׁוּב בְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְמִצְרַיִם. וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ הַרְבֵּה.
בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה – כְּגוֹן מִלְחֶמֶת "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי..." (במדבר יד,מה), אִם הָלְכוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר הָיוּ חוֹזְרִים. וּמַה אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ מְעֻקָּם אָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (שם יד,ד), אִם הוֹלִיכָם בִּפְשׁוּטָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
פֶּן יִנָּחֵם – יַחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבָה עַל שֶׁיָּצְאוּ, וְיִתְּנוּ לֵב לָשׁוּב.
(יח) וַיַּסֵּב – הֱסִבָּם מִן הַדֶּרֶךְ הַפְּשׁוּטָה לַדֶּרֶךְ הָעֲקוּמָה.
יַם סוּף – כְּמוֹ "לְיַם סוּף". וְ"סוּף" הוּא לְשׁוֹן אֲגַם שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ קָנִים, כְּמוֹ: "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" (לעיל ב,ג), "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו יט,ו).
וַחֲמֻשִׁים – אֵין חֲמוּשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים. [לְפִי שֶׁהֱסִבָּן בַּמִּדְבָּר הוּא גָּרַם לָהֶם שֶׁעָלוּ חֲמוּשִׁים, שֶׁאִלּוּ הֱסִבָּן דֶּרֶךְ יִשּׁוּב, לֹא הָיוּ מְחֻמָּשִׁים לָהֶם כָּל מַה שֶּׁצְּרִיכִין, אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבְדַעְתּוֹ לִקְנוֹת שָׁם מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ, אֲבָל כְּשֶׁהוּא פוֹרֵשׁ לַמִּדְבָּר צָרִיךְ לְזַמֵּן לוֹ כָּל הַצּוֹרֶךְ. וּמִקְרָא זֶה לֹא נִכְתַּב כִּי אִם לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן, שֶׁלֹּא תִּתְמַהּ בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּבְמִלְחֲמוֹת סִיחוֹן וְעוֹג וּמִדְיָן, מֵהֵיכָן הָיוּ לָהֶם כְּלֵי זַיִן שֶׁהִכּוּ אוֹתָם יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב.] וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע א,יד): "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים". וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס "וּמְזָרְזִין", כְּמוֹ (בראשית יד,יד): "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" – "וְזָרֵיז". דָּבָר אַחֵר: "חֲמֻשִׁים" – אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ, וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה.
(יט) הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ – הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף: אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְמִצְרַיִם, וְהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָּנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת. לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ.
וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם – לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן. לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִתְּכֶם".
(כ) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת – בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁהֲרֵי בָרִאשׁוֹן בָּאוּ מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת (לעיל יב,לז).
(כא) לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ – נָקוּד פַּתָּח, שֶׁהוּא כְּמוֹ "לְהַנְחוֹתָם”, כְּמוֹ (דברים א,לג): "לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ", שֶׁהוּא כְּמוֹ "לְהַרְאוֹתְכֶם”. אַף כַּאן לְהַנְחֹתָם עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וּמִי הוּא הַשָּׁלִיחַ? עַמּוּד הֶעָנָן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ מוֹלִיכוֹ לִפְנֵיהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן הֵכִין לְהַנְחוֹתָם עַל יָדוֹ, שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי עַמּוּד הֶעָנָן הֵם הוֹלְכִים. עַמּוּד הֶעָנָן אֵינוֹ לְאוֹרָה אֶלָּא לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ.
(כב) לא יָמִישׁ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה. מַגִּיד שֶׁעַמּוּד הֶעָנָן מַשְׁלִים לְעַמּוּד הָאֵשׁ, וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַשְׁלִים לְעַמּוּד הֶעָנָן, שֶׁעַד שֶׁלֹּא יִשְׁקַע זֶה עוֹלֶה זֶה (שבת כ"ג ע"ב).
(ב) וְיָשֻׁבוּ – לַאֲחוֹרֵיהֶם; לְצַד מִצְרַיִם הָיוּ מְקָרְבִין כָּל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת פַּרְעֹה, שֶׁיֹּאמַר: תּוֹעִים הֵם בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (פסוק הבא).
וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת – הוּא פִּיתוֹם, וְעַכְשָׁו נִקְרָא פִּי הַחִירֹת, עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם בְּנֵי חוֹרִין. וְהֵם שְׁנֵי סְלָעִים גְּבוֹהִים וּזְקוּפִים, וְהַגַּיְא שֶׁבֵּינֵיהֶם קָרוּי פִּי הַסְּלָעִים.
לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן – הוּא נִשְׁאַר מִכָּל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, כְּדֵי לְהַטְעוֹתָן, שֶׁיֹּאמְרוּ: קָשָׁה יִרְאָתָן. וְעָלָיו פֵּרֵשׁ אִיּוֹב: "מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם" (איוב יב,כג, וראו ברש"י שם).
(ג) וְאָמַר פַּרְעֹה – כְּשֶׁיִּשְׁמַע שֶׁהֵם שָׁבִים לַאֲחוֹרֵיהֶם.
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְכֵן: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד,יד), עֲלֵיכֶם; "אִמְרִי לִי אָחִי הוּא" (בראשית כ,יג), אִמְרִי עָלַי.
נְבֻכִים הֵם – כְּלוּאִים וּמְשֻׁקָּעִים, וּבְלַעַ"ז שירי"ץ [serez = לחוצים, דחוסים]; כְּמוֹ "נִבְכֵי יָם" (איוב לח,טז), "בְּעֵמֶק הַבָּכָא" (תהלים פד,ז, "מִבְּכִי נְהָרוֹת" (איוב כח,יא). נְבֻכִים הֵם, כְּלוּאִים הֵם בַּמִּדְבָּר, שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לָצֵאת מִמֶּנּוּ וּלְהֵיכָן יֵלְכוּ.
(ד) וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה – כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַקֵּם בָּרְשָׁעִים, שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל וּמִתְכַּבֵּד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ" וְגוֹמֵר (יחזקאל לח,כב), וְאַחַר כָּךְ "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי" וְגוֹמֵר (שם,כג); וְאוֹמֵר: "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת" (תהלים עו,ד), וְאַחַר כָּךְ "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים" (שם,ב); וְאוֹמֵר: "נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה" (תהלים ט,יז).
בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ – הוּא הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה, וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן – לְהַגִּיד שִׁבְחָן, שֶׁשָּׁמְעוּ לְקוֹל מֹשֶׁה וְלֹא אָמְרוּ: הֵיאַךְ נִתְקָרֵב אֶל רוֹדְפֵינוּ? אָנוּ צְרִיכִים לִבְרֹחַ! אֶלָּא אָמְרוּ: אֵין לָנוּ אֶלָּא דִּבְרֵי בֶּן עַמְרָם.
(ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם – אִיקְטוֹרִין[1] שָׁלַח עִמָּהֶם (מכילתא כאן); וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים שֶׁקָּבַע לֵילֵךְ וְלָשׁוּב, וְרָאוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין לְמִצְרַיִם, בָּאוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה בְּיוֹם רְבִיעִי. בַּחֲמִישִׁי וּבְשִׁשִּׁי רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם; לֵיל שְׁבִיעִי יָרְדוּ לַיָּם. בְּשַׁחֲרִית אָמְרוּ שִׁירָה, וְהוּא יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח (ראו סדר עולם, ה; רש"י סוטה י"ב ע"ב ד"ה שירה על הים); לְכָךְ אָנוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (ראו מגילה ל"א ע"א ורש"י שם ד"ה ויהי בשלח פרעה).
וַיֵּהָפֵךְ – נֶהֱפַךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהֶם: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות יב,לא), וְנֶהֱפַךְ לְבַב עֲבָדָיו; שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י,ז), וְעַכְשָׁו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם.
מֵעָבְדֵנוּ – מֵעֲבֹד אוֹתָנוּ.
(ו) וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ – הוּא בְּעַצְמוֹ.
וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ – מְשָׁכָם בִּדְבָרִים: לָקִינוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ, וְשִׁלַּחְנוּם! בּוֹאוּ עִמִּי, וַאֲנִי לֹא אֶתְנַהֵג עִמָּכֶם כִּשְׁאָר מְלָכִים. דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים, עֲבָדָיו קוֹדְמִין לוֹ בַּמִּלְחָמָה; וַאֲנִי אַקְדִּים לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שמות יד,י), הִקְרִיב עַצְמוֹ וּמִהֵר לִפְנֵי חַיְלוֹתָיו. דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים לִטֹּל בִּזָּה בָּרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּבְחַר; אֲנִי אֶשְׁוֶה עִמָּכֶם בְּחֵלֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲחַלֵּק שָׁלָל" (שמות טו,ט).
(ז) בָּחוּר – נִבְחָרִים. בָּחוּר – לְשׁוֹן יָחִיד: כָּל רֶכֶב וְרֶכֶב שֶׁבְּמִנְיָן זֶה הָיָה בָּחוּר.
וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם – וְעִמָּהֶם כָּל שְׁאָר הָרֶכֶב. וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרִים, הֲרֵי נֶאֱמַר: "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט,ו; וְאִם תֹּאמַר מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא נֶאֱמַר: "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ" (שמות י,כו). מִשֶּׁל מִי הָיוּ? מִן "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'" (שמות ט,כ). מִכָּאן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּשֵׁר שֶׁבַּמִּצְרִים[2], הֲרֹג; טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים, רְצֹץ אֶת מוֹחוֹ (מכילתא כאן).
וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ – שָׂרֵי צְבָאוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ[3].
(ח) וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה – שֶׁהָיָה תּוֹלֶה[4] אִם לִרְדֹּף אִם לָאו, וְחִזֵּק אֶת לִבּוֹ לִרְדֹּף.
בְּיָד רָמָה – בִּגְבוּרָה גְּבוֹהָה וּמְפֻרְסֶמֶת.
(י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב – הָיָה לוֹ לִכְתֹּב "וּפַרְעֹה קָרַב"; מַהוּ "הִקְרִיב"? הִקְרִיב עַצְמוֹ וְנִתְאַמֵּץ לְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה עִמָּהֶם (ראו רש"י לעיל פס' ו).
נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם – בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד. דָּבָר אַחֵר: וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, רָאוּ שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם נוֹסֵעַ מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲזֹר לַמִּצְרִים. תַּנְחוּמָא (ראו שמ"ר כא,ה).
וְיִצְעֲקוּ – תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם. בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר: "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם" (בראשית יט,כז). בְּיִצְחָק, "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" (בראשית כד,סג). בְּיַעֲקֹב, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (בראשית כח,יא) (ראו ברכות כ"ו ע"ב).
(יא) הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים – וְכִי מֵחֲמַת חֶסְרוֹן קְבָרִים, שֶׁאֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לִקָּבֵר שָׁם, לְקַחְתָּנוּ מִשָּׁם? ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש [se por feilance de non foses = האם בגלל מחסור של לא קברים[5]].
(יב) אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם – וְהֵיכָן דִּבְּרוּ? "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט" (שמות ה,כא).
מִמּוּתֵנוּ – מֵאֲשֶׁר נָמוּת. וְאִם הָיָה נָקוּד מְלָאפוּם[6], הָיָה נִבְאַר מִמִּיתָתֵנוּ; עַכְשָׁו שֶׁנָּקוּד בְּשׁוּרֻק, נִבְאַר מֵאֲשֶׁר נָמוּת. וְכֵן "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ" (שמות טז,ג), שֶׁנָּמוּת, וְכֵן "מִי יִתֵּן מוּתִי" דְּאַבְשָׁלוֹם (שמ"ב יט,א), שֶׁאָמוּת. כְּמוֹ "לְיוֹם קוּמִי לָעַד" (צפניה ג,ח), "עַד שׁוּבִי בְּשָׁלוֹם" (דה"ב יח,כו), שֶׁאָקוּם, שֶׁאָשׁוּב.
(יג) כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם וְגוֹמֵר – מַה שֶׁרְאִיתֶם אוֹתָם אֵינוֹ אֶלָּא הַיּוֹם; הַיּוֹם הוּא שֶׁרְאִיתֶם אוֹתָם, וְלֹא תוֹסִיפוּ עוֹד.
(יד) ה' יִלָּחֵם לָכֶם – בִּשְׁבִילְכֶם. וְכֵן "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם" (שמות יד,כה), וְכֵן "אִם לָאֵל תְּרִיבוּן" (איוב יג,ח), וְכֵן "וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי" (בראשית כד,ז ורש"י שם), וְכֵן "הָאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל" (שופטים ו,לא).
(טו) מַה תִּצְעַק אֵלָי – לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא עֵת עַתָּה לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה. דָּבָר אַחֵר: מַה תִּצְעַק? אֵלָי, עָלַי הַדָּבָר תָּלוּי וְלֹא עָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: "עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי" (ישעיהו מה,יא).
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ – אֵין לָהֶם אֶלָּא לִסַּע, שֶׁאֵין הַיָּם עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם; כְּדַאי זְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם, וְהָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי וְיָצְאוּ[7], לִקְרֹעַ לָהֶם הַיָּם.
(יט) וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם – לְהַבְדִּיל בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּלְקַבֵּל חִצִּים וּבַלִּיסְטְרָאוֹת שֶׁל מִצְרִים. בְּכָל מָקוֹם הוּא אוֹמֵר "מַלְאַךְ ה'", וְכָאן מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים; אֵין אֱלֹהִים בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא דִּין. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִין בַּדִּין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אִם לְהִנָּצֵל, אִם לְהֵאָבֵד עִם מִצְרַיִם.
וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן – כְּשֶׁחָשְׁכָה וְהִשְׁלִים עַמּוּד הֶעָנָן לְעַמּוּד הָאֵשׁ, לֹא נִסְתַּלֵּק הֶעָנָן כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל לְהִסְתַּלֵּק עַרְבִית לְגַמְרֵי, אֶלָּא נָסַע וְהָלַךְ לוֹ מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהַחֲשִׁיךְ לַמִּצְרִים.
(כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם – מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ מְהַלֵּךְ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ, נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לְאַחֲרָיו; בָּא זְאֵב מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לְפָנָיו וּזְאֵבִים מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ עַל זְרוֹעוֹ וְנִלְחַם בָּהֶם; כָּךְ "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" (הושע יא,ג).
וִיהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ – לַמִּצְרִים.
וַיָּאֶר – עַמּוּד הָאֵשׁ אֶת הַלַּיְלָה לְיִשְׂרָאֵל, וְהוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, כְּדַרְכּוֹ לָלֶכֶת כָּל הַלַּיְלָה; וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁל עֲרָפֶל לְצַד מִצְרַיִם.
וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה – מַחֲנֶה אֶל מַחֲנֶה.
(כא) בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה – בְּרוּחַ קָדִים, שֶׁהִיא עַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת, הִיא הָרוּחַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע בָּהּ מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם" (ירמיהו יח,יז, ושם "כְּרוּחַ"), "יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה'" (הושע יג,טו), "רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים" (יחזקאל כז,כו), "הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים" (ישעיהו כז,ח).
וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם – כָּל מַיִם שֶׁבָּעוֹלָם.
(כג) כָּל סוּס פַּרְעֹה – וְכִי סוּס אֶחָד הָיָה? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁאֵין כֻּלָּם חֲשׁוּבִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא כְּסוּס אֶחָד (מכילתא על שמות טו,א).
(כד) בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר – שְׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי הַלַּיְלָה קְרוּיִין אַשְׁמוּרָה (ברכות ג' ע"א), וְאוֹתָהּ שֶׁלִּפְנֵי הַבֹּקֶר קוֹרֵא אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר. וְאוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁהַלַּיְלָה חָלוּק לְמִשְׁמְרוֹת שִׁיר שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כַּת אַחַר כַּת, לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, לְכָךְ קָרוּי אַשְׁמֹרֶת; וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "בְּמַטְּרַת" [=בְּמִשְׁמֶרֶת].
וַיַּשְׁקֵף – וַיַּבֵּט; כְּלוֹמַר, פָּנָה אֲלֵיהֶם לְהַשְׁחִיתָם. וְתַרְגּוּמוֹ "וְאִסְתַּכִי", אַף הוּא לְשׁוֹן הַבָּטָה, כְּמוֹ "שְׂדֵה צֹפִים" (במדבר כג,יד), "חֲקַל סָכוּתָא" (אונקלוס).
בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן – עַמּוּד עָנָן יוֹרֵד וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ כְּטִיט, וְעַמּוּד אֵשׁ מַרְתִּיחוֹ, וְטַלְפֵי סוּסֵיהֶם מִשְׁתַּמְּטוֹת.
וַיָּהָם – לְשׁוֹן מְהוּמָה, אשטורדישו"ן [estordison = מבוכה, הלם[8]] בְּלַעַז; עִרְבְּבָם, נָטַל סִגְנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם[9]. וְשָׁנִינוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מְהוּמָה, הַרְעָשַׁת קוֹל הוּא; וְזֶה אָב לְכֻלָּן: "וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל" וְגוֹמֵר "עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם" (שמ"א ז,י).
(כה) וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו – מִכֹּחַ הָאֵשׁ נִשְׂרְפוּ הַגַּלְגַּלִּים, וְהַמֶּרְכָּבוֹת נִגְרָרוֹת, וְהַיּוֹשְׁבִים בָּהֶם נָעִים וְאֵיבְרֵיהֶן מִתְפָּרְקִין.
וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת – בְּהַנְהָגָה שֶׁהִיא כְּבֵדָה וְקָשָׁה לָהֶם. בְּמִדָּה שֶׁמָּדְדוּ, "וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו" (שמות ט,לד), אַף כָּאן, וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת.
נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם – בַּמִּצְרִיִּים[10]. דָּבָר אַחֵר: בְּמִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵלּוּ לוֹקִים עַל הַיָּם, כָּךְ לוֹקִים אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּמִצְרַיִם.
(כו) וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם – שֶׁזְּקוּפִים וְעוֹמְדִים כַּחוֹמָה, יָשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם וִיכַסּוּ עַל מִצְרַיִם.
(כז) לִפְנוֹת בֹּקֶר – לְעֵת שֶׁהַבֹּקֶר פּוֹנֶה לָבֹא.
לְאֵיתָנוֹ – לְתָקְפּוֹ הָרִאשׁוֹן.
נָסִים לִקְרָאתוֹ – שֶׁהָיוּ מְהֻמָּמִים וּמְטֹרָפִים וְרָצִין לִקְרַאת הַמַּיִם.
וַיְנַעֵר ה' – כְּאָדָם שֶׁמְּנַעֵר אֶת הַקְּדֵרָה וְהוֹפֵךְ הָעֶלְיוֹן לְמַטָּה וְהַתַּחְתּוֹן לְמַעְלָה, כָּךְ הָיוּ עוֹלִין וְיוֹרְדִין וּמִשְׁתַּבְּרִין בַּיָּם, וְנָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם חַיּוּת לְקַבֵּל הַיִּסּוּרִין.
וַיְנַעֵר – וְשַׁנֵּיק (אונקלוס), וְהוּא לְשׁוֹן טֵרוּף בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה.
(כח) וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְגוֹמֵר לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה – כָּךְ דֶּרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לִכְתֹּב לָמֶ"ד יְתֵרָה, כְּמוֹ "לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת" (שמות כז,ג); וְכֵן: "לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן (לְכֹל) [בְּכֹל] עֲבוֹדָתוֹ" (שמות כז,יט), "וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכָל כְּלֵיהֶם" (במדבר ד,לב). וְאֵינָהּ אֶלָּא תִּקּוּן לָשׁוֹן.
(ל) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת – שֶׁפְּלָטָן הַיָּם עַל שְׂפָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד זֶה – כָּךְ הֵם עוֹלִים מִצַּד אַחֵר, רָחוֹק מִמֶּנּוּ, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵינוּ (פסחים קי"ח ע"ב; ערכין ט"ו ע"א).
(לא) אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה – אֶת הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשְׁתָה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַרְבֵּה לְשׁוֹנוֹת נוֹפְלִין עַל לְשׁוֹן יָד, וְכֻלָּן לְשׁוֹן יָד מַמָּשׁ הֵן, וְהַמְּפָרְשׁוֹ יְתַקֵּן הַלָּשׁוֹן אַחֵר עִנְיַן הַדִּבּוּר.
(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה – אָז, כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס, עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר שִׁירָה. וְכֵן "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע י,יב), וְכֵן "וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה" (מל"א ז,ח), חָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ; אַף כָּאן – יָשִׁיר, אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר. וְכֵן עָשָׂה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה'. וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ, כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיְּדַבֵּר; וְכֵן עָשָׂה, "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (יהושע י,יב). וְכֵן שִׁירַת הַבְּאֵר שֶׁפָּתַח בָּהּ: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל" (במדבר כא,יז), פֵּרֵשׁ אַחֲרָיו: "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (שם). "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" (מל"א יא,ז), פֵּרְשׁוּ בּוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל (סנהדרין צ"א ע"ב) שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָּנָה; לָמַדְנוּ שֶׁהַיּוֹ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה. זֶהוּ לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ. אֲבָל מִדְרָשׁוֹ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צ"א ע"ב), מִכָּאן רֶמֶז לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְכֵן בְּכֻלָּן; חוּץ מִשֶּׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ בִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָּנָה. וְאֵין לוֹמַר וּלְיַשֵּׁב לָשׁוֹן הַזֶּה כִּשְׁאָר דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים בִּלְשׁוֹן עָתִיד וְהֵן בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה, כְּגוֹן "כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב" (איוב א,ה), "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ" (במדבר ט,כ), "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן" (שם); לְפִי שֶׁהֵן דָּבָר הַהֹוֶה תָּמִיד, וְנוֹפֵל בּוֹ בֵּין לְשׁוֹן עָתִיד בֵּין לְשׁוֹן עָבָר. אֲבָל זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא לְשָׁעָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְיַשְּׁבוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.
כִּי גָאֹה גָּאָה – [שֶׁנִּתְגָּאָה עַל כָּל גֵּאֶה], כְּתַרְגּוּמוֹ[11]. [דָּבָר אַחֵר: בָּא הַכֶּפֶל לוֹמַר שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לַעֲשׂוֹת, כְּשֶׁהוּא נִלְחָם בַּחֲבֵרוֹ וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו מַפִּילוֹ מִן הַסּוּס, וְכָאן סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. וְכָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זוּלָתוֹ נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן גֵּאוּת, כְּמוֹ "כִּי גֵּאוּת עָשָׂה" (ישעיהו יב,ה). וְכֵן כָּל הַשִּׁירָה תִּמְצָא כְּפוּלָה, "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (פסוק הבא), "ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ" (פס' ג), וְכֵן כֻּלָּם.] דָּבָר אַחֵר: כִּי גָאֹה גָּאָה, עַל כָּל הַשִּׁירוֹת וְכֹל מַה שֶּׁאֲקַלֵּס בּוֹ עוֹד יֵשׁ תּוֹסֶפֶת, וְלֹא כְּמִדַּת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאֵין בּוֹ.
סוּס וְרֹכְבוֹ – שְׁנֵיהֶם קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה, וְהַמַּיִם מַעֲלִין אוֹתָם וְיוֹרְדִין לָעֹמֶק וְאֵינָן נִפְרָדִין.
רָמָה – הִשְׁלִיךְ; וְכֵן "וּרְמִיו לְגוֹ אַתּוּן נוּרָא" (דניאל ג,כא). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר רָמָה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "יָרָה" (פס' ד), מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹלִין לָרוֹם וְיוֹרְדִין לַתְּהוֹם, כְּמוֹ "מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ" (איוב לח,ו), מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.
(ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ – אוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "תּוּקְפִי וְתוּשְׁבַּחְתִּי", עָזִּי כְּמוֹ "עֻזִּי", וְזִמְרָת כְּמוֹ "וְזִמְרָתִי". וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין לְךָ כָּמוֹהוּ בִּנְקֻדָּתוֹ בַּמִּקְרָא אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל "וְזִמְרָת", וְכָל שְׁאָר מְקוֹמוֹת נָקוּד שׁוּרֻק: "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי" (ירמיהו טז,יט), "עֻזִּי אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה"[12]. וְכֵן כָּל תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַנְּקוּדָה מְלֹאפוֹ"ם[13], כְּשֶׁהִיא מָאֳרֶכֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית וְאֵין הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁוָא בַּחֲטָף, הָרִאשׁוֹנָה נְקוּדָה בְּשׁוּרֻק, כְּגוֹן "עֹז" "עֻזִּי", "רֹק" "רֻקִּי", "חֹק" "חֻקִּי", "עֹל" "עֻלּוֹ", "יָסוּר עֻלּוֹ"[14], "כֹּל" "כֻּלּוֹ", "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד,ז). וְאִלּוּ שְׁלֹשֶׁת "עָזִּי וְזִמְרָת", שֶׁל כָּאן וְשֶׁל יְשַׁעְיָה (יב,ב) וְשֶׁל תְּהִלִּים (קיח,יד), נְקוּדָה בַּחֲטַף קָמָץ; וְעוֹד, אֵין בְּאֶחָד מֵהֶם כָּתוּב "וְזִמְרָתִי" אֶלָּא "וְזִמְרָת", וְכֻלָּם סָמוּךְ לָהֶם "וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר לְיַשֵּׁב לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין "עָזִּי" כְּמוֹ "עֻזִּי" וְלֹא "וְזִמְרָת" כְּמוֹ "וְזִמְרָתִי", אֶלָּא "עָזִּי" שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ "הַיֹּשְׁבִי בַשָּׁמָיִם" (תהלים קכג,א), "שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע" (עובדיה א,ג), "שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים לג,טז). וְזֶהוּ הַשֶּׁבַח: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ הוּא הָיָה לִי לִישׁוּעָה; "וְזִמְרָת" דְבוּק הוּא לְתֵבַת הַשֵּׁם, כְּמוֹ "לְעֶזְרַת ה'" (שופטים ה,כג), "בְּעֶבְרַת ה'" (ישעיהו ט,יח), "עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ג,יח). וּלְשׁוֹן "וְזִמְרָת" – לְשׁוֹן "לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה,ד), "זְמִיר עָרִיצִים" (ישעיהו כה,ה), לְשׁוֹן כִּסּוּחַ וּכְרִיתָה; עֻזּוֹ וְנִקְמָתוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ הָיָה לָנוּ לִישׁוּעָה. וְאַל תִּתְמַהּ עַל לְשׁוֹן "וַיְהִי", שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "הָיָה"; שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן זֶה, וְזֶה דֻּגְמָתוֹ: "אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב" (מל"א ו,ה), הָיָה לוֹ לוֹמַר "עָשָׂה צְלָעוֹת סְבִיב". וְכֵן "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם" (מל"א יב,יז), הָיָה לוֹ לוֹמַר: "מָלַךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם"; "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" וְגוֹמֵר "וַיִּשְׁחָטֵם" (במדבר יד,טז), הָיָה לוֹ לוֹמַר "שְׁחָטָם"; "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה" וְגוֹמֵר "וַיָּמֻתוּ" (במדבר יד,לו), "מֵתוּ" הָיָה לוֹ לוֹמַר; "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב" (שמות ט,כא), הָיָה לוֹ לוֹמַר "עָזַב".
זֶה אֵלִי – בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע (ראו סוטה ל' ע"ב). רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶׁלֹּא רָאוּ נְבִיאִים.
וְאַנְוֵהוּ – אוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם[15] לְשׁוֹן נָוֶה: "נָוֶה שַׁאֲנָן" (ישעיהו לג,כ); "לִנְוֵה צֹאן" (ישעיהו סה,י). דָּבָר אַחֵר: "וְאַנְוֵהוּ" – לְשׁוֹן נוֹי; אֲסַפֵּר נוֹיוֹ וְשִׁבְחוֹ לְבָאֵי עוֹלָם, כְּגוֹן: "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד? דּוֹדִי צַח וְאָדֹם" וְכָל הָעִנְיָן (שה"ש ה,ט-טז).
אֱלֹהֵי אָבִי – הוּא זֶה, וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. אֱלֹהֵי אָבִי, לֹא אֲנִי תְּחִלַּת הַקְּדֻשָּׁה, אֶלָּא מֻחְזֶקֶת וְעוֹמֶדֶת לִי הַקְּדֻשָּׁה, וֶאֱלֹהוּתוֹ עָלַי מִיְּמֵי אֲבוֹתַי.
(ג) ה' אִישׁ מִלְחָמָה – בַּעַל מִלְחָמוֹת, כְּמוֹ "אִישׁ נָעֳמִי" (רות א,ג), וְכָל "אִישׁ" וְ"אִישֵׁךְ" מְתֻרְגָּמִין בַּעַל. וְכֵן "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ" (מל"א ב,ב), לְגִבּוֹר.
ה' שְׁמוֹ – מִלְחֲמוֹתָיו לֹא בִּכְלֵי זַיִן, אֶלָּא בִּשְׁמוֹ הוּא נִלְחָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת" (שמ"א יז,מה). דָּבָר אַחֵר: ה' שְׁמוֹ – אַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹקֵם וְנִלְחָם בְּאוֹיְבָיו, אוֹחֵז הוּא בְּמִדָּתוֹ לְרַחֵם עַל בְּרוּאָיו וְלָזוּן אֶת כָּל בָּאֵי עוֹלָם; וְלֹא כְּמִדַּת מַלְכֵי אֲדָמָה, כְּשֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִלְחָמָה – פּוֹנֶה עַצְמוֹ מִכָּל עֲסָקִים, וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת זוֹ וְזוֹ.
(ד) יָרָה בַיָּם – "שְׁדִי בְיַמָּא" (אונקלוס). "שְׁדִי" – לְשׁוֹן יְרִיָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט,יג), "אוֹ אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדֵי" (אונקלוס), וְהַתָּי"ו מְשַׁמֶּשֶׁת בְּאֵלּוּ בִּמְקוֹם יִתְפַּעֵל.
וּמִבְחַר – שֵׁם דָּבָר, כְּמוֹ מֶרְכָּב, מִשְׁכָּב, מִקְרָא קֹדֶשׁ.
טֻבְּעוּ – אֵין טְבִיעָה אֶלָּא בִּמְקוֹם טִיט, כְּמוֹ "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה" (תהלים סט,ג), "וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" (ירמיהו לח,ו). מְלַמֵּד שֶׁנַּעֲשָׂה הַיָּם טִיט, לִגְמֹל לָהֶם כְּמִדָּתָם, שֶׁשִּׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים (מכילתא כאן).
(ה) יְכַסְיֻמוּ – כְּמוֹ יְכַסּוּם, וְהַיּוֹ"ד הָאֶמְצָעִית יְתֵרָה בּוֹ. וְדֶרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת בְּכָךְ, כְּמוֹ "וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (דברים ח,יג), "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ" (תהלים לו,ט). וְהַיּוֹ"ד רִאשׁוֹנָה, שֶׁמַּשְׁמָעָהּ לְשׁוֹן עָתִיד, כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: טָבְעוּ בְּיַם סוּף כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ הַמַּיִם וִיכַסּוּ אוֹתָן. יְכַסְיֻמוּ – אֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא בִּנְקֻדָּתוֹ, וְדַרְכּוֹ לִהְיוֹת נִנְקָד יְכַסְיֻמוֹ בִּמְלֹאפוֹ"ם[16].
כְּמוֹ אָבֶן – וּבְמָקוֹם אַחֵר: "צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת" (פס' י), וּבְמָקוֹם אַחֵר: "יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ" (פס' ז')? הָרְשָׁעִים כַּקַּשׁ, הוֹלְכִים וּמִטָּרְפִין, עוֹלִין וְיוֹרְדִין; בֵּינוֹנִים כָּאָבֶן; וְהַכְּשֵׁרִים כַּעוֹפֶרֶת, שֶׁנָּחוּ מִיָּד.
(ו) יְמִינְךָ... יְמִינְךָ – שְׁתֵּי פְּעָמִים; כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, הַשְּׂמֹאל נַעֲשֵׂית יָמִין.
יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ – לְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל, וִימִינְךָ הַשֵּׁנִית תִּרְעַץ אוֹיֵב. [וְלִי נִרְאֶה, אוֹתָהּ יָמִין עַצְמָהּ תִּרְעַץ אוֹיֵב, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי מְלָאכוֹת בְּיָד אַחַת. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: יְמִינְךָ הַנֶּאְדֶּרֶת בַּכֹּחַ, מַה מְּלַאכְתָּהּ? יְמִינְךָ הִיא תִּרְעַץ אוֹיֵב. וְכַמָּה מִקְרָאוֹת דֻּגְמָתוֹ: "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ" (תהלים צב,י), וְדוֹמֵיהֶם[17].]
נֶאְדָּרִי – הַיּוֹ"ד יְתֵרָה, כְּמוֹ "רַבָּתִי עָם" (איכה א,א), "שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת" (שם), "גְּנֻבְתִי יוֹם" (בראשית לא,לט).
תִּרְעַץ אוֹיֵב – תָּמִיד הִיא רוֹעֶצֶת וּמְשַׁבֶּרֶת הָאוֹיֵב; וְדוֹמֶה לוֹ, "וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", בְּשׁוֹפְטִים (י,ח). (דָּבָר אַחֵר: יְמִינְךָ הַנֶּאְדֶּרֶת בַּכֹּחַ, הִיא מְשַׁבֶּרֶת וּמַלְקָה אוֹיֵב):
(ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ – אִם הַיָּד בִּלְבַד רוֹעֶצֶת הָאוֹיֵב – כְּשֶׁהוּא מְרוֹמָם בְּרֹב גְּאוֹנוֹ, אָז יַהֲרֹס קָמָיו. וְאִם בְּרֹב גְּאוֹנוֹ לְבַד אוֹיְבָיו נֶהֱרָסִים – קַל וָחֹמֶר כְּשֶׁשָּׁלַח בָּם חֲרוֹן אַף, יֹאכְלֵמוֹ.
תַּהֲרֹס – תָּמִיד אַתָּה הוֹרֵס קָמֶיךָ הַקָּמִים נֶגְדְּךָ. וּמִי הֵם הַקָּמִים כְּנֶגְדּוֹ? אֵלּוּ הַקָּמִים עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן" (תהלים פג,ג), וּמָה הִיא הַהֶמְיָה? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד" (שם,ד), וְעַל זֶה קוֹרֵא אוֹתָם אוֹיְבָיו שֶׁל מָקוֹם.
(ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ – הַיּוֹצֵא מִשְּׁנֵי נְחִירַיִם שֶׁל אַף. דִּבֵּר הַכָּתוּב כִּבְיָכוֹל בַּשְּׁכִינָה דֻּגְמַת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ אֹזֶן הַבְּרִיּוֹת כְּפִי הַהֹוֶה, שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִין דָּבָר. כְּשֶׁאָדָם כּוֹעֵס – יוֹצֵא רוּחַ מִנְּחִירָיו, וְכֵן: "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ" (שמ"ב כב,ט), וְכֵן "וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ" (איוב ד,ט). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי" (ישעיהו מח,ט), כְּשֶׁזַּעְפּוֹ נָחָה – נְשִׁימָתוֹ אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהוּא כּוֹעֵס נְשִׁימָתוֹ קְצָרָה. "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ" (שם), וּלְמַעַן תְּהִלָּתִי אָשִׂים חֲטָם בְּאַפִּי לִסְתֹּם נְחִירַי בִּפְנֵי הָאַף וְהָרוּחַ שֶׁלֹּא יֵצְאוּ. לָךְ – בִּשְׁבִילְךָ. אֶחֱטָם – כְּמוֹ "נָאקָה בַּחֲטָם" בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פ"ה מ"א), כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְכָל אַף וְחָרוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא אֲנִי אוֹמֵר כֵּן, [חָרָה אַף כְּמוֹ "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל,ל)], לְשׁוֹן שְׂרֵפָה וּמוֹקֵד, שֶׁהַנְּחִירַיִם מִתְחַמְּמִים וְנֶחֱרִים בְּעֵת הַקֶּצֶף. וְחָרוֹן מִגִּזְרַת חָרָה כְּמוֹ רָצוֹן מִגִּזְרַת רָצָה. וְכֵן חֵמָה לְשׁוֹן חֲמִימוּת, עַל כֵּן הוּא אוֹמֵר: "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ" (אסתר א,יב), וּבְנוּחַ הַחֵמָה אוֹמֵר: נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ (חגיגה י"ג ע"א ועוד).
נֶעֶרְמוּ מַיִם – אוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם[18] לְשׁוֹן עַרְמִימוּת. וּלְשׁוֹן צַחוּת הַמִּקְרָא כְּמוֹ "עֲרֵמַת חִטִּים" (שה"ש ז,ג), וְנִצְּבוּ כְמוֹ נֵד יוֹכִיחַ. נֶעֶרְמוּ – מִמּוֹקֵד רוּחַ שֶׁיָּצָא מֵאַפֶּיךָ יָבְשׁוּ הַמַּיִם, וְהֵם נַעֲשׂוּ כְּמִין גַּלִּים וּכְרִיּוֹת שֶׁל עֲרֵמָה, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים.
כְמוֹ נֵד – כְּתַרְגּוּמוֹ, "כְשׁוּר", כְּחוֹמָה.
נֵד – לְשׁוֹן צִבּוּר וְכִנּוּס כְּמוֹ "נֵד קָצִיר [בְּיוֹם נַחֲלָה" (ישעיהו יז,יא). "כֹּנֵס כַּנֵּד" (תהלים לג,ז), לָא כְּתִיב כּוֹנֵס כַּנֹּאד אֶלָּא כַּנֵּד]. וְאֵלּוּ הָיָה כַּנֵּד כְּמוֹ כַּנֹּאד וְכוֹנֵס לְשׁוֹן הַכְנָסָה, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב מַכְנִיס כַּנֹּאד מֵי הַיָּם. אֶלָּא כּוֹנֵס לְשׁוֹן אוֹסֵף וְצוֹבֵר הוּא, וְכֵן "קָמוּ נֵד אֶחָד" (יהושע ג,טז), "וַיַּעַמְדוּ נֵד אֶחָד" (שם,יג), וְאֵין לְשׁוֹן קִימָה וַעֲמִידָה בְּנֹאדוֹת אֶלָּא בְּחוֹמוֹת וְצִבּוּרִים. וְלֹא מָצִינוּ נֹאד נָקוּד אֶלָּא בִּמְלֹאפוֹם, כְּמוֹ "שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ" (תהלים נו,ט), "אֶת נֹאד הֶחָלָב" (שופטים ד,יט).
קָפְאוּ – כְּמוֹ "וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי" (איוב י,י), שֶׁהֻקְשׁוּ וְנַעֲשׂוּ כַּאֲבָנִים, וְהַמַּיִם זוֹרְקִים אֶת הַמִּצְרִים עַל הָאֶבֶן בְּכֹחַ וְנִלְחָמִים בָּם בְּכָל מִינֵי קֹשִׁי.
בְּלֶב יָם – בְּחֹזֶק הַיָּם. וְדֶרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, "עַד לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד,יא), "בְּלֵב הָאֵלָה" (שמ"ב יח,יד), לְשׁוֹן עִקָּרוֹ וְתָקְפּוֹ שֶׁל דָּבָר.
(ט) אָמַר אוֹיֵב – לְעַמּוֹ, כְּשֶׁפִּתָּם בִּדְבָרִים: אֶרְדֹּף וְאַשִּׂיגֵם, וַאֲחַלֵּק שָׁלָל עִם שָׂרַי וַעֲבָדַי.
תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם.
נַפְשִׁי – רוּחִי וּרְצוֹנִי. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תֵּבָה הַמְּדַבֶּרֶת בִּשְׁתַּיִם, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם; יֵשׁ הַרְבֵּה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי", כְּמוֹ "נָתַתָּ לִי"; "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", כְּמוֹ "דַּבֵּר עִמּוֹ"; "בָּנַי יְצָאוּנִי", כְּמוֹ "יָצְאוּ מִמֶּנִּי"; "מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ", כְּמוֹ "אַגִּיד לוֹ". אַף כָּאן, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם.
אָרִיק חַרְבִּי – אֶשְׁלֹף. וְעַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵרִיק אֶת הַתַּעַר בִּשְׁלִיפָתוֹ וְנִשְׁאָר רֵיק – נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן הֲרָקָה, כְּמוֹ: "מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם" (בראשית מב,לה), "וְכֵלָיו יָרִיקוּ" (ירמיהו מח,יב). וְאַל תֹּאמַר: אֵין לְשׁוֹן רֵיקוּת נוֹפֵל עַל הַיּוֹצֵא, אֶלָּא עַל הַתִּיק וְעַל הַשַּׂק וְעַל הַכְּלִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, אֲבָל לֹא עַל הַחֶרֶב וְעַל הַיַּיִן; וְלִדְחֹק וּלְפָרֵשׁ אָרִיק חַרְבִּי, כִּלְשׁוֹן "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית יד,יד): אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי. מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב אַף עַל הַיּוֹצֵא: "שֶׁמֶן תּוּרַק" (שה"ש א,ג), "וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי" (ירמיהו מח,יא), "לֹא הוּרַק הַכְּלִי" אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא הוּרַק הַיַּיִן מִכְּלִי אֶל כֶּלִי; מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב עַל הַיַּיִן. וְכֵן "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ" (יחזקאל כח,ז) דְּחִירָם.
תּוֹרִישֵׁמוֹ – לְשׁוֹן רִישׁוּת וְדַלּוּת, כְּמוֹ "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב,ז).
(י) נָשַׁפְתָּ – לְשׁוֹן הֲפָחָה, וְכֵן "וְגַם נָשַׁף בָּהֶם" (ישעיהו מ,כד).
צָלְלוּ – שָׁקְעוּ, עָמְקוּ, לְשׁוֹן "מְצוּלָה" (תהלים סט,ג).
כָּעוֹפֶרֶת – אֲבָר, פלו"ם [plom = עופרת] בְּלַעַ"ז.
(יא) בָּאֵלִם – בַּחֲזָקִים, כְּמוֹ "וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח" (יחזקאל יז,יג), "אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (תהלים כב,כ).
נוֹרָא תְהִלּוֹת – יָראוּי מִלְּהַגִּיד תְּהִלּוֹתֶיךָ פָּן יִמְעֲטוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהלים סה,ב).
(יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ – כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֶה יָדוֹ, הָרְשָׁעִים כָּלִים וְנוֹפְלִים, לְפִי שֶׁהַכֹּל נָתוּן בְּיָדוֹ, וְנוֹפְלִים בְּהַטָּיָתָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַה' יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר" (ישעיהו לא,ג). מָשָׁל לִכְלֵי זְכוּכִית הַנְּתוּנִים בְּיַד אָדָם, מַטֶּה יָדוֹ מְעַט וְהַן נוֹפְלִין וּמִשְׁתַּבְּרִין.
תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ – מִכָּאן שֶׁזָּכוּ לִקְבוּרָה, בִּשְׂכַר שֶׁאָמְרוּ "ה' הַצַּדִּיק" (שמות ט,כז).
(יג) נֵהַלְתָּ – לְשׁוֹן מְנַהֵל. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן נוֹשֵׂא וְסוֹבֵל[19], וְלֹא דִּקְדֵּק לְפָרֵשׁ אַחַר לָשׁוֹן הָעִבְרִית.
(יד) יִרְגָּזוּן – מִתְרַגְּזִין (מכילתא כאן).
יוֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת – מִפְּנֵי שֶׁהָרְגוּ אֶת בְּנֵי אֶפְרַיִם שֶׁמִּהֲרוּ אֶת הַקֵּץ וְיָצְאוּ בְּחָזְקָה, כַּמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א' ז,כא, עיינו שם ובסנהדרין צ"ב ע"ב), וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַּת.
(טו) אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב – וַהֲלֹא לֹא הָיָה לָהֶם לִירָא כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עֲלֵיהֶם הוֹלְכִים? אֶלָּא מִפְּנֵי אֲנִינוּת, שֶׁהָיוּ מִתְאוֹנְנִים וּמִצְטַעֲרִים עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (מכילתא כאן).
נָמֹגוּ – נָמַסּוּ, כְּמוֹ "בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה" (תהלים סה,יא). אָמְרוּ: עָלֵינוּ הֵם בָּאִים, לְכַלּוֹתֵינוּ וְלִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ.
(טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה – עַל הָרְחוֹקִים.
וָפַחַד – עַל הַקְּרוֹבִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ" וְגוֹמֵר[20].
עַד יַעֲבֹר... עַד יַעֲבֹר – כְּתַרְגּוּמוֹ[21].
קָנִית – חִבַּבְתָּ מִשְּׁאָר אֻמּוֹת, כְּחֵפֶץ הַקָּנוּי בְּדָמִים יְקָרִים, שֶׁחָבִיב עַל הָאָדָם.
(יז) תְּבִאֵמוֹ – נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס[22] לָאָרֶץ; לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר תְּבִיאֵנוּ (ב"ב קי"ט ע"ב).
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ – מִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁל מַעְלָה, אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה).
מִקְּדָשׁ – הַטַּעַם עָלָיו זָקַף גָּדוֹל, לְהַפְרִידוֹ מִתֵּבַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחֲרָיו: הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, ה'. חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַף יָדִי יָסְדָה אָרֶץ" (ישעיהו מח,יג); וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ"ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (פסוק הבא), לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ.
(יח) לְעוֹלָם וָעֶד – לְשׁוֹן עוֹלָמִית הוּא, וְהַוָּי"ו בּוֹ יְסוֹד; לְפִיכָךְ הִיא פְּתוּחָה[23]. אֲבָל "וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד", שֶׁהַוָּי"ו בּוֹ שִׁמּוּשׁ – קְמוּצָה הִיא[24].
(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה – כַּאֲשֶׁר בָּא.
(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה – הֵיכָן נִתְנַבְּאָה? כְּשֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אַהֲרֹן קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה, אָמְרָה: עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן וְכוּלֵּי, כִּדְאִיתָא בְּסוֹטָה (י"ב ע"ב-י"ג ע"א; וראו גם מגילה י"ד ע"א). דָּבָר אַחֵר: אֲחוֹת אַהֲרֹן, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁנִּצְטָרְעָה (במדבר יב,יא-יב) נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.
אֶת הַתֹּף – כְּלִי [שֶׁל מִינֵי] זֶמֶר.
בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת – מֻבְטָחוֹת הָיוּ צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים וְהוֹצִיאוּ תֻּפִּים מִמִּצְרַיִם.
(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם – מֹשֶׁה אָמַר שִׁירָה לָאֲנָשִׁים, הוּא אוֹמֵר וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו (ראו סוטה ל' ע"ב), וּמִרְיָם אָמְרָה שִׁירָה לַנָּשִׁים.
(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה – הִסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם; שֶׁעִטְּרוּ מִצְרִים סוּסֵיהֶם בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב וָכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין אוֹתָם בַּיָּם (תנחומא בובר). וּגְדוֹלָה הָיְתָה בִּזַּת הַיָּם מִבִּזַּת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" (שה"ש א,יא) (מכילתא פ' בא); לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם.
(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה – כְּמוֹ לְמָרָה, הֵ"א בְּסוֹף תֵּבָה בִּמְקוֹם לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ. וְהַתָּי"ו הִיא בִּמְקוֹם הֵ"א הַנִּשְׁרֶשֶׁת בְּתֵבַת מָרָה; וּבִסְמִיכָתָהּ, כְּשֶׁהִיא נִדְבֶּקֶת לְהֵ"א שֶׁהוּא מוֹסִיף בִּמְקוֹם הַלָּמֶ"ד, תִּתְהַפֵּךְ הַהֵ"א שֶׁל שֹׁרֶשׁ לְתָי"ו. וְכֵן כָּל הֵ"א שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה תִּתְהַפֵּךְ לְתָי"ו בִּסְמִיכָתָהּ, כְּמוֹ "חֵמָה אֵין לִי" (ישעיהו כז,ד) – "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א,יב), הֲרֵי הֵ"א שֶׁל שֹׁרֶשׁ נֶהֱפֶכֶת לְתָי"ו, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְמֶכֶת אֶל הַוָּי"ו הַנּוֹסֶפֶת. וְכֵן "עֶבֶד וְאָמָה" (ויקרא כה,מד) – "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה" (בראשית ל,ג); "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב,ז) – "וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם" (איוב לג,כ); "בֵּין הָרָמָה" (שופטים ד,ה) – "וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה" (שמ"א ז,יז).
(כד) וַיִּלֹּנוּ – לְשׁוֹן נִפְעָל הוּא; וְכֵן הַתַּרְגּוּם לְשׁוֹן נִפְעָל הוּא, "וְאִתְרָעַמוּ" (אונקלוס). וְכֵן דֶּרֶךְ לְשׁוֹן תְּלוּנָה לְהָסֵב הַדִּבּוּר אֶל הָאָדָם, 'מִתְלוֹנֵן', 'מִתְרוֹעֵם', וְלֹא אָמַר 'לוֹנֵן', 'רוֹעֵם'. וְכֵן יֹאמַר הַלּוֹעֵז: דקומפלישנ"ט שי"י [decompleinst sei = התלונן (מלה במלה: קונן על עצמו)[25]], מוּסָב הַדִּבּוּר אֵלָיו בְּאָמְרוֹ שי"י [sei = ].
(כה) שָׁם שָׂם לוֹ – בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצָת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם: שַׁבָּת וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין (סנהדרין נ"ו ע"ב).
וְשָׁם נִסָּהוּ – לָעָם, וְרָאָה קְשִׁי עָרְפָּן, שֶׁלֹּא נִמְלְכוּ בְּמשֶׁה בְּלָשׁוֹן יָפָה: בַּקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת, אֶלָּא נִתְלוֹנְנוּ.
(כו) אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע – זוֹ קַבָּלָה, שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם.
תַּעֲשֶׂה – הִיא עֲשִׂיָּה.
וְהַאֲזַנְתָּ – תַּטֶּה אָזְנַיִם לְדַקְדֵּק בָּהֶם.
כָּל חֻקָּיו – דְּבָרִים שֶׁאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּלֹא שׁוּם טַעַם, וְיֵצֶר הָרַע מְקַנְטֵר עֲלֵיהֶם: מָה אִסּוּר בְּאֵלּוּ? לָמָּה נֶאֶסְרוּ? כְּגוֹן לְבִישַׁת כִּלְאַיִם, וַאֲכִילַת חֲזִיר, וּפָרָה אֲדֻמָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.
לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ – וְאִם אָשִׂים, הֲרֵי הוּא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (מכילתא כאן). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמְלַמֶּדְךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת לְמַעַן תִּנָּצֵל מֵהֶם, כָּרוֹפֵא הַזֶּה הָאוֹמֵר לָאָדָם: אַל תֹּאכַל דְּבָרִים שֶׁמַּחֲזִירִים אוֹתְךָ לִידֵי חֹלִי; וְזֶהוּ אִזּוּן מִצְוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג,ח).
(כז) שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם – כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים נִזְדַּמְּנוּ לָהֶם.
וְשִׁבְעִים תְּמָרִים – כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵנִים.
(א) בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם – נִתְפָּרֵשׁ הַיּוֹם שֶׁל חֲנָיָה זוֹ, לְפִי שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם כָּלְתָה הַחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם וְהֻצְרְכוּ לַמָּן. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאָכְלוּ מִשְּׁיָרֵי הַבָּצֵק שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעֻדּוֹת, וְיָרַד לָהֶם מָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר. וְיוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת הָיָה, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פ"ז ע"ב).
(ב) וַיִּלּוֹנוּ – לְפִי שֶׁכָּלָה הַלֶּחֶם.
(ג) מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ – שֶׁנָּמוּת. וְאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ מִיתָתֵנוּ [נ"א: מוֹתֵנוּ], אֶלָּא כְּמוֹ עֲשׂוֹתֵנוּ, "חֲנֹתֵנוּ" (במדבר י,לא), "שׁוּבֵנוּ" (תהלים פה,ה) – לַעֲשׂוֹת אֲנַחְנוּ, לַחֲנוֹת אֲנַחְנוּ; לָמוּת אֲנַחְנוּ. וְתַרְגּוּמוֹ: "לְוֵי דְּמֵיתְנָא" (אונקלוס), "לוּ מַתְנוּ" (במדבר יד,ב), הַלְוַאי וְהָיִינוּ מֵתִים.
(ד) דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ – צֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם יִלְקְטוּ בְּיוֹמוֹ, וְלֹא יִלְקְטוּ הַיּוֹם לְצֹרֶךְ מָחָר.
לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי – אִם יִשְׁמְרוּ מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יֵצְאוּ בְּשַׁבָּת לִלְקֹט.
(ה) וְהָיָה מִשְׁנֶה – לַיּוֹם וְלַמָּחֳרָת.
מִשְׁנֶה – עַל שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִלְקֹט יוֹם יוֹם שֶׁל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. [אוֹמֵר אֲנִי: אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה – לְאַחַר שֶׁיָּבִיאוּ, יִמְצְאוּ מִשְׁנֶה בַּמְּדִידָה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ וְיָמֹדּוּ יוֹם יוֹם; וְזֶהוּ לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה, בִּלְקִיטָתוֹ הָיָה נִמְצָא לֶחֶם מִשְׁנֶה. וְזֶהוּ "עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם" (להלן פסוק כט), נוֹתֵן לָכֶם בְּרָכָה, פוישו"ן [foison = שפע[26]], בַּבַּיִת, לְמַלֹּאות הָעֹמֶר פַּעֲמַיִם לְלֶחֶם יוֹמַיִם].
(ו) עֶרֶב – כְּמוֹ לָעֶרֶב.
וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – לְפִי שֶׁאֲמַרְתֶּם לָנוּ: "כִּי הוֹצֵאתֶם אוֹתָנוּ", תֵּדְעוּ כִּי לֹא אֲנַחְנוּ הַמּוֹצִיאִים, אֶלָּא ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם; שֶׁיָּגִיז לָכֶם אֶת הַשְּׂלׇו.
(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם – לֹא עַל הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן" (להלן פסוק י), נֶאֱמַר; אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי הַיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן תַּאֲוַתְכֶם. וּבָשָׂר יִתֵּן, אַךְ לֹא בְּפָנִים מְאִירוֹת יִתְּנֶנָּה לָכֶם, כִּי שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ, וּמִכָּרֵס מְלֵאָה. וְהַלֶּחֶם, שֶׁשְּׁאַלְתֶּם לְצֹרֶךְ – בִּירִידָתוֹ לַבֹּקֶר תִּרְאוּ אֶת כְּבוֹד אוֹר פָּנָיו, שֶׁיּוֹרִידֵהוּ לָכֶם דֶּרֶךְ חִבָּה, בַּבֹּקֶר, שֶׁיֵּשׁ שָׁעוֹת [נ"א: שָׁהוּת] לַהֲכִינוֹ; וְטַל מִלְּמַעְלָה וְטַל מִלְּמַטָּה, כְּמֻנָּח בְּקוּפְסָא.
אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' – כְּמוֹ אֲשֶׁר עַל ה'.
וְנַחְנוּ מָה – מָה אֲנַחְנוּ חֲשׁוּבִין?
כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ – שֶׁתַּרְעִימוּ עָלֵינוּ אֶת הַכֹּל: אֶת בְּנֵיכֶם וּנְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְעֵרֶב רַב. וְעַל כָּרְחִי אֲנִי זָקוּק לְפָרֵשׁ תַּלִּינוּ בִּלְשׁוֹן תַּפְעִילוּ, מִפְּנֵי דַּגְשׁוּתוֹ וּקְרִיָּתוֹ; שֶׁאִלּוּ הָיָה רָפֶה – הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תִּפְעֲלוּ, כְּמוֹ "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה" (שמות יז,ג). אוֹ אִם הָיָה דָּגוּשׁ וְאֵין בּוֹ יוֹ"ד, וְנִקְרָא תִּלּוֹנוּ – הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן תִּתְלוֹנְנוּ. עַכְשָׁו הוּא מַשְׁמָע תַּלִּינוּ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ בַּמְּרַגְּלִים: "וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה" (במדבר יד,לו).
(ח) בָּשָׂר לֶאֱכֹל – וְלֹא לָשֹׂבַע; לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁאֵין אוֹכְלִין בָּשָׂר לָשֹׂבַע. וּמָה רָאָה לְהוֹרִיד לֶחֶם בַּבֹּקֶר, וּבָשָׂר בָּעֶרֶב? לְפִי שֶׁהַלֶּחֶם שָׁאֲלוּ כַּהֹגֶן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם בְּלֹא לֶחֶם; אֲבָל בָּשָׂר שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, שֶׁהַרְבֵּה בְּהֵמוֹת הָיוּ לָהֶם; וְעוֹד, שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם בְּלֹא בָּשָׂר. לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם בִּשְׁעַת טֹרַח, שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן (ראו יומא ע"ה ע"א-ע"ב).
אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו – אֶת הָאֲחֵרִים, הַשּׁוֹמְעִים אֶתְכֶם מִתְלוֹנְנִים.
(ט) קִרְבוּ – לַמָּקוֹם שֶׁהֶעָנָן יָרַד.
(יג) הַשְּׂלָו – מִין עוֹף, וְשָׁמֵן מְאֹד (יומא ע"ה ע"ב).
הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל – הַטַּל שׁוֹכֵב עַל הַמָּן. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וּבְרֶדֶת הַטַּל" וְגוֹמֵר (במדבר יא,ט)? הַטַּל יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ, וְהַמָּן יוֹרֵד עָלָיו, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד טַל עָלָיו, וַהֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בְּקוּפְסָא (יומא שם).
(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְגוֹמֵר – כְּשֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, עוֹלֶה הַטַּל שֶׁעַל הַמָּן לִקְרַאת הַחַמָּה, כְּדֶרֶךְ טַל עוֹלֶה לִקְרַאת הַחַמָּה (ראו פרה פ"ט מ"א); אַף אִם תְּמַלֵּא שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה טַל וְתִסְתֹּם אֶת פִּיהָ וְתַנִּיחֶהָ בַּחַמָּה, הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בָּאֲוִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שֶׁהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ בָּאֲוִיר; וְכַעֲלוֹת שִׁכְבַת הַטַּל, נִתְגַּלָּה הַמָּן וְרָאוּ וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר [דַּק], דָּבָר דַּק.
מְחֻסְפָּס – מְגֻלֶּה; וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא. וְיֵשׁ לוֹמַר, מְחֻסְפָּס – לְשׁוֹן חֲפִיסָה וּדְלוֹסְקָמָא שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (מעילה פ"ו מ"א): כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה מִשִּׁכְבַת הַטַּל, רָאוּ שֶׁהָיָה דָּבָר דַּק מְחֻסְפָּס בְּתוֹכוֹ בֵּין שְׁתֵּי שִׁכְבוֹת הַטַּל. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "מְקֻלַּף", לְשׁוֹן "מַחְשׂוֹף הַלָּבָן" (בראשית ל,לז).
כַּכְּפֹר – כְּפוֹר, ייליד"א [jelede = (שכבה) קפואה] בְּלַעַ"ז , "דַּעְדַּק כְּגִיר"[27], "כְּאַבְנֵי גִּיר" (ישעיהו כז,ט), וְהוּא מִין צֶבַע שָׁחֹר, כִּדְאָמְרִינַן גַּבֵּי כִּסּוּי הַדָּם: "הַגִּיר וְהַזַּרְנִיךְ"[28]. "דַּעְדַּק כְּגִיר[27] כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא" – דַּק הָיָה כְּגִיר, וְשׁוֹכֵב מֻגְלָד כְּקֶרַח עַל הָאָרֶץ. וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: "דַּק כַּכְּפֹר" – שָׁטוּחַ קָלוּשׁ וּמְחֻבָּר כִּגְלִיד דַּק, טינב"ש [tenves = דק[29]] בְּלַעַ"ז , שֶׁהָיָה מַגְלִיד גֶּלֶד דַּק מִלְּמַעְלָה. וּ"כְגִיר" שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תּוֹסֶפֶת הוּא עַל לָשׁוֹן הָעִבְרִית, וְאֵין לוֹ תֵּבָה בַּפָּסוּק.
(טו) מָן הוּא – הֲכָנַת מָזוֹן הוּא, כְּמוֹ: "וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ" (דניאל א,ה).
כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא – שֶׁיִּקְרָאוּהוּ בִּשְׁמוֹ.
(טז) עֹמֶר – שֵׁם מִדָּה.
מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם – כְּפִי מִנְיַן נְפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ בְּאָהֳלוֹ, תִּקְחוּ עֹמֶר לְכָל גֻּלְגֹּלֶת.
(יז) הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט – יֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ הַרְבֵּה, וְיֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ מְעַט; וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם – מָדְדוּ בָּעֹמֶר, אִישׁ אִישׁ מַה שֶּׁלָּקְטוּ, וּמָצְאוּ שֶׁהַמַּרְבֶּה לִלְקֹט – לֹא הֶעֱדִיף עַל עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת אֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, וְהַמַּמְעִיט לִלְקֹט לֹא מָצָא חָסֵר מֵעֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת. וְזֶהוּ נֵס גָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ.
(כ) וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים – דָּתָן וַאֲבִירָם (שמ"ר כה,י).
וַיָּרֻם תּוֹלָעִים – לְשׁוֹן רִמָּה.
וַיִּבְאַשׁ – הֲרֵי זֶה מִקְרָא הָפוּךְ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הִבְאִישׁ, וּלְבַסּוֹף הִתְלִיעַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ" (שמות טז,כד). וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל הַמַּתְלִיעִים.
(כא) וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס – הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה נַעֲשֶׂה נְחָלִים, וְשׁוֹתִין מִמֶּנּוּ אַיָּלִים וּצְבָאִים, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם צָדִין מֵהֶם וְטוֹעֲמִים בָּהֶם טַעַם מָן וְיוֹדְעִין מַה שִּׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל "נָמָס" – "פָּשַׁר" (אונקלוס), לְשׁוֹן "פּוֹשְׁרִים" (נדה נ"ו ע"א). עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ מִתְחַמֵּם וּמַפְשִׁיר, דישטימפרי"ר [destemprer = למתן, להפשיר] בְּלַעַז, וְדֻגְמָתוֹ בְּסוֹף אַרְבַּע מִיתוֹת (סנהדרין ס"ז ע"ב).
(כב) לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה – כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם, מָצְאוּ כִּפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לְאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (מכילתא על פסוק ה).
וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה – שְׁאָלוּהוּ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים? וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת, שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ" וְגוֹמֵר (לעיל פסוק ה), עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת זֹאת. אָמַר לָהֶם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (פסוק כג), שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם. וּלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב, שֶׁאָמַר לוֹ: "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם" (להלן פסוק כח), וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל.
(כג) אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ – מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר, אֱפוּ הַיּוֹם הַכֹּל לִשְׁנֵי יָמִים, וּמַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים לְבַשֵּׁל מִמֶּנּוּ בְּמַיִם – בַּשְּׁלוּ הַיּוֹם. לְשׁוֹן אֲפִיָּה נוֹפֵל בְּלֶחֶם, וּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל בְּתַבְשִׁיל.
לְמִשְׁמֶרֶת – לִגְנִיזָה.
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם וְגוֹמֵר – שַׁחֲרִית, שֶׁהָיוּ רְגִילִים לָצֵאת וְלִלְקֹט, בָּאוּ לִשְׁאֹל אִם נֵצֵא אִם לָאו. אָמַר לָהֶם: אֵת שֶׁבְּיֶדְכֶם אִכְלוּ. לָעֶרֶב חָזְרוּ לְפָנָיו וּשְׁאָלוּהוּ: מַהוּ לָצֵאת? אָמַר לָהֶם: שַׁבָּת הַיּוֹם. רָאָה אוֹתָם דּוֹאֲגִים, שֶׁמָּא פְּסַק הַמָּן וְלֹא יֵרֵד עוֹד? אָמַר לָהֶם: הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם? הַיּוֹם לֹא תִּמְצָאוּהוּ, אֲבָל מָחָר תִּמְצָאוּהוּ (מכילתא כאן).
(כו) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת – שַׁבָּת הוּא. לֹא יִהְיֶה בּוֹ – הַמָּן. וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְרַבּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיָמִים טוֹבִים (מכילתא כאן).
(כח) עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם[30] – מְשַׁל הֶדְיוֹט הוּא: בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְּרָבָא[31]; עַל יְדֵי הָרְשָׁעִים, מִתְגַּנִּין הַכְּשֵׁרִין (ב"ק צ"ב ע"א).
(כט) רְאוּ – בְּעֵינֵיכֶם כִּי ה' בִּכְבוֹדוֹ מַזְהִיר אֶתְכֶם עַל הַשַּׁבָּת; שֶׁהֲרֵי נֵס נַעֲשֶׂה בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, לָתֵת לָכֶם לֶחֶם יוֹמָיִם.
שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו – מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים אַרְבַּע אַמּוֹת לַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם [שָׁלוֹשׁ לְגוּפוֹ, וְאַחַת לְפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם] (עירובין מ"ח ע"א).
אַל יֵצֵא וְגוֹמֵר – אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת (עירובין נ"א ע"א). וְלֹא בִּמְפֹרָשׁ, שֶׁאֵין תְּחוּמִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (ראו סוטה ל' ע"ב); וְעִקָּרוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל לוֹקְטֵי הָמָן נֶאֱמַר.
(לא) וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן – עֵשֶׂב שֶׁשְּׁמוֹ אליינדר"א [aliendre = כוסבר], וְזֶרַע שֶׁלּוֹ עָגֹל, וְאֵינוֹ לָבָן. וְהַמָּן הָיָה לָבָן, וְאֵינוֹ נִמְשָׁל לְזֶרַע גַּד; אֶלָּא לְעִנְיַן הָעִגּוּל כְּזֶרַע גַּד הָיָה, וְהוּא לָבָן.
כְּצַפִּיחִת – בָּצֵק שֶׁמְּטַגְּנִין אוֹתוֹ בִּדְבַשׁ, וְקוֹרִין לוֹ אַסְקֵרִיטוֹן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (חלה פ"א מ"ד), וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוֹס[32].
(לב) לְמִשְׁמֶרֶת – לִגְנִיזָה.
לְדֹרֹתֵיכֶם – בִּימֵי יִרְמְיָהוּ, כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מוֹכִיחָם: לָמָּה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה? וְהֵם אוֹמְרִים: נַנִּיחַ מְלָאַכְתֵּנוּ וְנַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס? הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן; אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'" (ירמיהו ב,לא); "שִׁמְעוּ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "רְאוּ": בָּזֶה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם! הַרְבֵּה שְׁלוּחִין יֵשׁ לוֹ לְמָקוֹם לְהָכִין מָזוֹן לִירֵאָיו (מכילתא כאן).
(לג) צִנְצֶנֶת – צְלוֹחִית שֶׁל חֶרֶס, כְּתַרְגּוּמוֹ (אונקלוס).
וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' – לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְלֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה עַד שֶׁנִּבְנָה אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב כָּאן בְּפָרָשַׁת הַמָּן.
(לה) אַרְבָּעִים שָׁנָה – וַהֲלֹא חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם? שֶׁהֲרֵי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּיר יָרַד לָהֶם הַמָּן תְּחִלָּה, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן פָּסַק, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" (יהושע ה,יב)! אֶלָּא מַגִּיד שֶׁהָעֻגוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם[33], טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן (קידושין ל"ח ע"א).
אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת – לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן [שֶׁאוֹתָהּ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מְיֻשֶּׁבֶת וְטוֹבָה, שֶׁנֹּאמַר: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (דברים ג,כה). וְתַרְגּוּם שֶׁל נוֹשָׁבֶת – "יָתֵיבְתָּא", רוֹצֶה לוֹמַר מְיֻשֶּׁבֶת].
אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן – בִּתְחִלַּת הַגְּבוּל, קֹדֶם שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהוּא עַרְבוֹת מוֹאָב. נִמְצְאוּ מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה? אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, פָּסַק הַמָּן מִלֵּירֶד, וְנִסְתַּפְּקוּ מִמָּן שֶׁלָּקְטוּ בּוֹ בַּיּוֹם עַד שֶׁהִקְרִיבוּ הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עֶשֶׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (יהושע ה,יא) (קידושין ל"ח ע"א).
(לו) עֲשִׂרִית הָאֵיפָה – הָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין, וְהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין, וְהַקַּב אַרְבָּעָה לֻגִּין, וְהַלֹּג שֵׁשׁ בֵּיצִים, נִמְצָא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה אַרְבָעִים וְשָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה. וְהוּא שִׁעוּר לְחַלָּה וְלִמְנָחוֹת.
(ב) מַה תְּנַסּוּן – לוֹמַר: הֲיוּכַל לָתֵת מַיִם בַּצִּיָּה?
(ד) עוֹד מְעַט – אִם אַמְתִּין עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.
(ה) עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם – וּרְאֵה אִם יִסְקְלוּךָ! לָמָּה הוֹצֵאתָ לַעַז עַל בָּנַי?
וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל – לְעֵדוּת, שֶׁיִּרְאוּ שֶׁעַל יָדְךָ הַמַּיִם יוֹצְאִים מִן הַצּוּר וְלֹא יֹאמְרוּ: מַעֲיָנוֹת הָיוּ שָׁם מִיְּמֵי קֶדֶם.
וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים עַל הַמַּטֶּה שֶׁאֵינוֹ מוּכָן אֶלָּא לְפֻרְעָנֻיּוֹת: בּוֹ לָקָה פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם כַּמָּה מַכּוֹת, בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם; לְכָךְ נֶאֱמַר: אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, יִרְאוּ עַתָּה שֶׁאַף לְטוֹבָה הוּא מוּכָן.
(ו) וְהִכִּיתָ בַצּוּר – "עַל הַצּוּר" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בַצּוּר; מִכָּאן שֶׁהַמַּטֶּה הָיָה שֶׁל מִין דָּבָר חָזָק וּשְׁמוֹ סַנְפְּרִינוּן, וְהַצּוּר נִבְקַע מִפָּנָיו.
(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וְגוֹמֵר – סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה, לוֹמַר: תָּמִיד אֲנִי בֵּינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים: הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן? חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם, וְאַתֶּם צוֹעֲקִים אֵלַי וְתֵדָעוּן הֵיכָן אֲנִי. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. הָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן רוֹאֶה חֵפֶץ וְאוֹמֵר: אַבָּא, טֹל חֵפֶץ זֶה וְתֵן לִי! וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית. פָּגְעוּ בְּאָדָם אֶחָד, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן: רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו: אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי? הִשְׁלִיכוּ מֵעָלָיו, וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ.
(ט) בְּחַר לָנוּ – לִי וּלְךָ; הִשְׁוָהוּ לוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ (אבות פ"ד מי"ב; אדר"נ פכ"ז): יְהַי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ. וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי" (במדבר יב,יא); וַהֲלֹא אַהֲרֹן גָּדוֹל מֵאָחִיו הָיָה, וְעוֹשֶׂה אֶת חֲבֵרוֹ כְּרַבּוֹ. וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" (במדבר יא,כח), כַּלֵּם מִן הָעוֹלָם; חַיָּבִין הֵם כְּלָיָה הַמּוֹרְדִים בְּךָ, כְּאִלּוּ מָרְדוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וְצֵא הִלָּחֵם – צֵא מִן הֶעָנָן וְהִלָּחֵם בּוֹ.
מָחָר – בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, אָנֹכִי נִצָּב.
בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים – גִּבּוֹרִים וְיִרְאֵי חֵטְא, שֶׁתְּהֵא זְכוּתָן מְסַיַּעְתָּן. דָּבָר אַחֵר: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים – שֶׁיּוֹדְעִין לְבַטֵּל כְּשָׁפִים, לְפִי שֶׁבְּנֵי עֲמָלֵק מְכַשְּׁפִין הָיוּ.
(י) וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר – מִכָּאן לְתַעֲנִית שֶׁצְּרִיכִים שְׁלֹשָׁה לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁבְּתַעֲנִית הָיוּ שְׁרוּיִים.
חוּר – בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה, וְכָלֵב בַּעֲלָהּ.
(יא) כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ – וְכִי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה נוֹצְחוֹת הָיוּ הַמִּלְחָמָה וְכוּלֵּיהּ? כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה[34].
(יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים – בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַצֵּל בַּמִּצְוָה וּמִנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, נִתְיַקְּרוּ יָדָיו.
וַיִּקְחוּ – אַהֲרֹן וְחוּר.
אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו – וְלֹא יָשַׁב לוֹ עַל כַּר וְכֶסֶת; אָמַר: יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר, אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר (תענית י"א ע"א).
וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה – וַיְהִי מֹשֶׁה יָדָיו בֶּאֱמוּנָה פְּרוּשׁוֹת הַשָּׁמַיִם, בִּתְפִלָּה נֶאֱמָנָה וּנְכוֹנָה.
עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ – שֶׁהָיוּ עֲמָלֵקִים מְחַשְּׁבִין אֶת הַשָּׁעוֹת בְּאִצְטְרוֹלוֹגִיאָה בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הֵם נוֹצְחִים, וְהֶעֱמִיד לָהֶם מֹשֶׁה חַמָּה וְעִרְבֵּב אֶת הַשָּׁעוֹת.
(יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ – חָתַךְ רָאשֵׁי גִּבּוֹרָיו, וְלֹא הִשְׁאִיר אֶלָּא חַלָּשִׁים שֶׁבָּהֶם; וְלֹא הֲרָגָם כֻּלָּם. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁעָשׂוּ עַל פִּי הַדִּבּוּר שֶׁל שְׁכִינָה.
(יד) כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן – שֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל קֹדֶם לְכָל הָאֻמּוֹת.
וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ – הַמַּכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת גְּמוּלוֹ. כָּאן נִרְמַז לוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ.
כִּי מָחֹה אֶמְחֶה – לְכָךְ אֲנִי מַזְהִירְךָ כֵּן, כִּי חָפֵץ אֲנִי לִמְחוֹתוֹ.
(טו) וַיִּקְרָא שְׁמוֹ – שֶׁל מִזְבֵּחַ.
ה' נִסִּי – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה לָנוּ כָּאן נֵס גָּדוֹל. לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא הַמַּזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – זוֹכֵר אֶת הַנֵּס שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם: ה' הוּא נֵס שֶׁלָּנוּ.
(טז) וַיֹּאמֶר – מֹשֶׁה.
כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ – יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּרְמָה לִשָּׁבַע בְּכִסְאוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִלְחָמָה וְאֵיבָה בַּעֲמָלֵק עוֹלָמִית. וּמַהוּ כֵּס, וְלֹא נֶאֱמַר "כִּסֵּא", וְאַף הַשֵּׁם נֶחֱלַק לְחֶצְיוֹ? נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין שְׁמוֹ שָׁלֵם וְאֵין כִּסְאוֹ שָׁלֵם, עַד שֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק כֻּלּוֹ; וּכְשֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ, יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט,ז), זֶהוּ עֲמָלֵק שֶׁכְתוּב בּוֹ: "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א,יא); "וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה" (תהלים שם). מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרָיו? "וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב" (תהלים ט,ח), הֲרֵי הַשֵּׁם שָׁלֵם; "כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ" (שם), הֲרֵי כִּסְאוֹ שָׁלֵם (תנחומא כי תצא, יא).
הערות
עריכה- ^ משגיחי עבדים. יאסטרוב.
- ^ נ"א: שֶׁבַּגּוֹיִם
- ^ וְגִבָּרִין מְמֻנַּן עַל כּוּלְּהוֹן. אונקלוס.
- ^ =מִתְלַבֵּט.
- ^ לעז זה, הארוך מכל הלעזים שבפירוש רש"י על התורה, ואולי בכל פירושי רש"י, מיועד להסביר חריג תחבירי: השימוש בשתי שלילות, המחזקות, ולא מבטלות, זו את זו. כפי שבעברית יש לנו "מבלי" ו"אין", היה אפשרי בצרפתית, כפי הנראה, לומר "מחסור של לא" במקום "מחסור" סתם. (הערת ויקיעורך: באנגלית קיימת תופעה זו, המכונה "שלילה כפולה", בדיבור העממי (slang), אך הוא אינו נחשב תקין מבחינה דקדוקית).
- ^ רוֹצֶה לוֹמַר חוֹלָם. וְעַיֵּן רש"י לְהַלָּן טז,ג.
- ^ ראו רש"י לעיל יב,לט.
- ^ רש"י אינו מתרגם את הפועל שבפסוק (ויהם), אלא מתרגם את הסברו שלו: "לשון מהומה".
- ^ פֵּרוּשׁ: נֵס וְדֶגֶל.
- ^ וּמָצָאנוּ לְשׁוֹן "מִצְרַיִם" עַל הָאֲנָשִׁים: "וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם" (פסוק הבא).
- ^ אֲרֵי אִתְגְּאִי עַל גֵּיוְתָנַיָּא וְגֵיאוּתָא דִּילֵיהּ הִיא. (אונקלוס).
- ^ הַרְכָּבָה שֶׁל שְׁנֵי פְּסוּקִים: "עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה" (תהלים נט,י), "עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה" (שם,יח).
- ^ =חוֹלָם.
- ^ צ"ל "וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ" (ישעיהו יד,כה).
- ^ וְאֶבְנֵי לֵיהּ מַקְדַּשׁ.
- ^ =בְּחוֹלָם.
- ^ עַיְּנוּ גַּם בְּרַשְׁבָּ"ם.
- ^ חֲכִימוּ מַיָּא.
- ^ לפנינו בתאג': דַּבַּרְהִי. והוא לשון מנַהֵג ומנהל. ובדפוסים: סוֹבַרְהִי, לשון נושא וסובל.
- ^ "וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים: יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" וגו'. (יהושע ב,ט-י).
- ^ "עַד דְּיִעְבַּר עַמָּךְ יְיָ יָת אַרְנוֹנָא, עַד דְּיִעְבַּר עַמָּא דְּנָן דִּפְרַקְתָּא יָת יַרְדְּנָא" [=עד שיעבור עמך, ה', את הארנון; עד שיעבור העם הזה שפדית, את הירדן]. (אונקלוס).
- ^ לא הוא ולא הם, אלא הבנים. ראו בגמ' ב"ב ובמכילתא כאן.
- ^ העי"ן נקודה סגול, הקרוי "פתח קטן" בלשון המדקדקים הקדמונים. ברלינר בשם רד"ק, ספר הזכרון ועוד.
- ^ העי"ן נקודה צירה.
- ^ צורת היחיד לפי הנושא: "העם". רש"י מסביר, שהנפעל משמעותו חוזרת, כלומר: הנושא מפעיל את עצמו. אינני יודע, מה מוסיפה הקידומת -de.
- ^ רש"י מסביר "לקטו לחם משנה", לא שלקטו יותר, אלא שהקב"ה השרה "ברכה" על מה שלקטו.
- ^ 27.0 27.1 אונקלוס. ובנוסח התאג': דַּעְדַּק דְּגִיר. והוא מלשון ערימה, כמו גל אבנים שתרגומו דְּגוֹרָא.
- ^ לפנינו (חולין פ"ח ע"ב) אין "הגיר".
- ^ אין מקום כאן לרבים, ואולי לפנינו יחסת־נושא.
- ^ וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בַּכְּלָל.
- ^ יַחַד עִם הַקּוֹץ, נֶעֱקָר גַּם הַכְּרוּב.
- ^ אִסְקְרִיטָוָן.
- ^ רְאוּ שמות טז,א ורש"י שם.
- ^ וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְגַּבְּרִים; וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. ר"ה פ"ג מ"ח