פתיחת התפריט הראשי

פרק אעריכה

כי תצא למלחמה – שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

וראית בשביה וגו' וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה – כדי שלא תמצא חן בעיניך. מה כתיב בתריה? כי תהיין לאיש שתי נשים וגו'. שתים בבית – מריבה בבית, ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו? כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. כל מאן דנסיב יפת תאר – נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה – יצא ממנו אבשלום, שבקש להרגו, ושכב עם עשר פילגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, ולמפיבשת ולאיש בשת הרג, והשליט ציבא על כל בית שאול.

ותניא, ר' יוסי אומר: וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין חי, אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמור נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהן, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ויצא לפרשת דרכים והורג ומלסטם את הבריות; ואמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם. בן סורר ומורה – כתיב אחריו: כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת. אם ניצל מזו – לא ניצל מזו. למדנו שעבירה גוררת עבירה.

ומצוה גוררת מצוה, מנין? דכתיב: כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים. אחריו מה כתיב? כי תבנה בית חדש, תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה. מה כתיב אחריו? לא תזרע כרמך כלאים, תזכה לכרם ולזרוע שדה. מה כתיב אחריו? לא תחרוש בשור ובחמור, תזכה לשוורים וחמורים. מה כתיב אחריו? לא תלבש שעטנז, תזכה לבגדים נאים מן צמר ולבגדים נאים מפשתים. מה כתיב אחריו? גדילים תעשה לך, תזכה למצות ציצית. מה כתיב אחריו? כי יקח איש אשה, תזכה לאשה ולבנים. הרי למדנו שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו:

פרשה זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה


פרק געריכה

כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. שלא יהא בכם שום ליצנות, שלא תבא לידי חיוב. ממי אתה למד, מיפתח. מה כתיב בו: "והוא בן אישה זונה" (שופטים יא א). רבן שמעון בן גמליאל אומר: שהכניסה צרה לביתה. ורבותינו אומרים: זונה ודאי. ובשביל שהיה בו שום של ליצנות, נפלו בו כל האוכלוסין.

לכך כתיב: ונשמרת מכל דבר רע. וכן: כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו', אלו ישראל שנטמאו בעבודה זרה, שנאמר: "תזרם כמו דוה, צא תאמר לו" (ישעיה ל כב). ויצא אל מחוץ למחנה, שגולים לבבל. והיה לפנות ערב של מלכויות, והקדוש ברוך הוא מטהרן, שנאמר: ירחץ במים. וכתיב: "אם רחץ ה' את צאן בנות ציון" (ישעיה ד ד). וכבא השמש, שיבא מלך המשיח שכתוב בו: "וכסאו כשמש נגדי" (תהלים פט לז). יבא אל תוך המחנה, אלו ישראל שנכנסים לבית המקדש. ויד תהיה לך, זה זכות של אברהם. אמר רבי פנחס, ויצאת שמה חוץ, לבבל. ויתד תהיה לך על אזנך, נבוכדנצר תובע בהם שיעבדו לצלם, והם אומרים: "לאלהיך לא איתנא פלחין" (דניאל ג יח). ושבת וכסית את צאתך, מכסה של עבודה זרה שהיה בירושלים. כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם מיד והצילם מן האש. והיה מחניך קדוש. אחר כן מקדש אותם, שנאמר: "וקראו להם עם הקדש גאולי ה'" (ישעיה סב יב).

פרק העריכה

זכור את אשר עשה לך וגו'. רבי תנחומא בר חנילאי פתח: "זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם" (איוב יג יב). אמר הקב"ה לישראל: אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה, הוו זהירין בהן; "תמחה את זכר עמלק", "זכור את אשר עשה לך עמלק". משלי אפר, משולי אפר: אם זכיתם – אתם בניו של אברהם, שהמשיל עצמו כאפר, שנאמר (בראשית יח כז): "ואנכי עפר ואפר"; ואם לאו, לגבי חומר גביכם, התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, שנאמר (שמות א יד): "וימררו את חייהם בעבודה קשה" וגו'‏[1].

דבר אחר: "זכרוניכם משלי אפר" – איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו. בשעה שידעו אותן היסורין, היו אומרים כנגדו דברים קשים. אמר להם איוב: "זכרוניכם משלי אפר"! מה אתם מתעים את הבריות, שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם, שנאמר בו: "ואנכי עפר ואפר"? ואתם "לגבי חומר גביכם", כדור הפלגה שכתוב בהן: "והחמר היה להם לחומר" (בראשית יא ג):

  1. ^ ס"א: לשיעבוד גליות, שנאמר (תהלים קכט ג): "על גבי חרשו חורשים".