מדרש תנחומא כי תצא

פרשה הקודמת מדרש תנחומא – פרשת כי תצא פרשה הבאה


פרק אעריכה

כי תצא למלחמה – שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

וראית בשביה וגו' וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה – כדי שלא תמצא חן בעיניך. מה כתיב בתריה? כי תהיין לאיש שתי נשים וגו'. שתים בבית – מריבה בבית, ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו? כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. כל מאן דנסיב יפת תאר – נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה – יצא ממנו אבשלום, שבקש להרגו, ושכב עם עשר פילגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, ולמפיבשת ולאיש בשת הרג, והשליט ציבא על כל בית שאול.

ותניא, ר' יוסי אומר: וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין חי, אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמור נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהן, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ויצא לפרשת דרכים והורג ומלסטם את הבריות; ואמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם. בן סורר ומורה – כתיב אחריו: כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת. אם ניצל מזו – לא ניצל מזו. למדנו שעבירה גוררת עבירה.

ומצוה גוררת מצוה, מנין? דכתיב: כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים. אחריו מה כתיב? כי תבנה בית חדש, תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה. מה כתיב אחריו? לא תזרע כרמך כלאים, תזכה לכרם ולזרוע שדה. מה כתיב אחריו? לא תחרוש בשור ובחמור, תזכה לשוורים וחמורים. מה כתיב אחריו? לא תלבש שעטנז, תזכה לבגדים נאים מן צמר ולבגדים נאים מפשתים. מה כתיב אחריו? גדילים תעשה לך, תזכה למצות ציצית. מה כתיב אחריו? כי יקח איש אשה, תזכה לאשה ולבנים. הרי למדנו שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו:

פרק בעריכה

כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח את האם. זה שאמר הכתוב: מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד כג). אמר רב אדא מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה יש בתורה כמנין איברין שבאדם, ובכל יום ויום צועקין על האדם, עשה אותנו שתחיה בזכותנו ותאריך ימים. ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם, גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה, אל תעבור בי את העברה הזאת, ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה. הרי שש מאות ושלש עשרה מצות. וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם, ושלוח הקן, שכתוב בהן אריכות ימים. ויש מצות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שארחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע. ויש עבירה טעונה סקילה, שריפה, הרג, וחנק. ואין לך מצוה קלה בכל המצות יותר משלוח הקן. ומה שכרה, למען ייטב לך והארכת ימים. משל למה הדבר דומה, למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטע ולא גילה להם שכר נטיעתן, לערב כל מי שנטע אילן אחד נתן לו זהוב אחד, התחילו הכל תמהין ואומרין, ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות נתן לו זהוב אחד אנו שנטענו הרבה על אחת כמה וכמה. ומה שכר שלוח הקן, שכרה אריכת ימים. שכר מצות שיש בהן חסרון וטרח והחיית נפשות על אחת כמה וכמה. לפיכך לא פירש הקדוש ברוך הוא שכר עושי מצות בתורה, שיהיו ישראל עושין אותן מעצמן להרבות שכר. שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. לכך כתיב: מכל משמר נצור לבך. מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת, לפי שנאמר: כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה. אמר הכתוב, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב), אמר רבי אלעזר בן יעקב צריך אדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהיסורין באין עליו. למה, שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה (משלי ג יב). אמר רבי שמעון בן יוחאי אם מת לאדם בן לא יהא קורא תגר, שהבן מרצה אותו להקדוש ברוך הוא. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בן בתו, ובא אחר ורצה את המלך לבן בתו. אומר אותו בן בתו אין צריך להחזיק לו טובה לאותו שריצהו. כך אם מת בן אדם יחזיק טובה להקדוש ברוך הוא שריצהו הבן את אביו לבוראו. למה, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. לכך אמר דוד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה (תהלים צד יב). אם באו ייסורים על האדם יעמוד בהן ויקבלן. למה, שאין סוף למתן שכרן. ומנין אתה למד. משן ועין שעבד עברי יוצא בהן לחרות. יסורין שממרקין כל גופו של אדם אינו דין שתהא לו כפרה. אמר רבי חיא בר אבא ומה מי שמקיים מצות שלוח הקן, נאמר למען ייטב לך. אדם שמת בנו על אחת כמה וכמה שיכפר לו. ואת הבנים תקח לך, אם אין לך בנים, בשכר מצוה זו אני נותן לך בנים. דבר אחר, שלח תשלח, אם שלחתן, כעל גמולות כעל ישלם (ישעיה נט יח). מה כתיב עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם (ירמיה נ לג), גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם (שם לד). והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון (ישעיה טז ב). זה שאמר הכתוב: קורא דגר ולא ילד עושה עשר ולא במשפט וגו' (ירמיה יז יא). מה כתיב אחריו, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם יב). מה ענין זה לזה, מי שהוא אומר קורא דגר, שהוא אומר כסא כבוד. ללמדך שהקורא הזה מביא ביצים אחרים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהן ויצאו אפרוחין, והן עולין אחריו ומורטין את כנפיו ואוכלין אותו, כשהוא רוצה לפרוח, אינו יכול שנמרטו כנפיו. מצא אותו חיה או שרץ אוכלו. מי גרם לו על שגזל ביצים שאינן שלו. כך יהיו אומות העולם ומואבים ועמונים שפשטו ידיהם בכסא כבודו והחריבו מקדשו ושרפו היכלו והגלו את ישראל, הקדוש ברוך הוא יאבד את זכרם, כענין שנאמר: לכן חי אני נאם ה' צבאות אלקי ישראל כי מואב כסדום תהיה וגו' (צפניה ב ט).

פרק געריכה

כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. שלא יהא בכם שום ליצנות, שלא תבא לידי חיוב. ממי אתה למד, מיפתח. מה כתיב בו: "והוא בן אישה זונה" (שופטים יא א). רבן שמעון בן גמליאל אומר: שהכניסה צרה לביתה. ורבותינו אומרים: זונה ודאי. ובשביל שהיה בו שום של ליצנות, נפלו בו כל האוכלוסין.

לכך כתיב: ונשמרת מכל דבר רע. וכן: כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו', אלו ישראל שנטמאו בעבודה זרה, שנאמר: "תזרם כמו דוה, צא תאמר לו" (ישעיה ל כב). ויצא אל מחוץ למחנה, שגולים לבבל. והיה לפנות ערב של מלכויות, והקדוש ברוך הוא מטהרן, שנאמר: ירחץ במים. וכתיב: "אם רחץ ה' את צאן בנות ציון" (ישעיה ד ד). וכבא השמש, שיבא מלך המשיח שכתוב בו: "וכסאו כשמש נגדי" (תהלים פט לז). יבא אל תוך המחנה, אלו ישראל שנכנסים לבית המקדש. ויד תהיה לך, זה זכות של אברהם. אמר רבי פנחס, ויצאת שמה חוץ, לבבל. ויתד תהיה לך על אזנך, נבוכדנצר תובע בהם שיעבדו לצלם, והם אומרים: "לאלהיך לא איתנא פלחין" (דניאל ג יח). ושבת וכסית את צאתך, מכסה של עבודה זרה שהיה בירושלים. כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם מיד והצילם מן האש. והיה מחניך קדוש. אחר כן מקדש אותם, שנאמר: "וקראו להם עם הקדש גאולי ה'" (ישעיה סב יב).

פרק העריכה

זכור את אשר עשה לך וגו'. רבי תנחומא בר חנילאי פתח: "זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם" (איוב יג יב). אמר הקב"ה לישראל: אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה, הוו זהירין בהן; "תמחה את זכר עמלק", "זכור את אשר עשה לך עמלק". משלי אפר, משולי אפר: אם זכיתם – אתם בניו של אברהם, שהמשיל עצמו כאפר, שנאמר (בראשית יח כז): "ואנכי עפר ואפר"; ואם לאו, לגבי חומר גביכם, התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, שנאמר (שמות א יד): "וימררו את חייהם בעבודה קשה" וגו'‏[1].

דבר אחר: "זכרוניכם משלי אפר" – איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו. בשעה שידעו אותן היסורין, היו אומרים כנגדו דברים קשים. אמר להם איוב: "זכרוניכם משלי אפר"! מה אתם מתעים את הבריות, שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם, שנאמר בו: "ואנכי עפר ואפר"? ואתם "לגבי חומר גביכם", כדור הפלגה שכתוב בהן: "והחמר היה להם לחומר" (בראשית יא ג):

  1. ^ ס"א: לשיעבוד גליות, שנאמר (תהלים קכט ג): "על גבי חרשו חורשים".