משנה מעילה ו א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ו · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

השליח שעשה שליחותו, בעל הבית מעל. לא עשה שליחותו השליח מעל.

כיצד, אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד, כבד ונתן להם בשר, השליח מעלד.

אמר לו תן להם חתיכה חתיכהה, והוא אמר טלו שתים שתים, והם נטלו ו שלש שלש, כולן מעלוז.

אמר לו הבא לי מן החלון ח או מגלוסקמא, והביא לו, אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה והביא מזה, בעל הבית מעל.

אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון והביא לו מגלוסקמא, [ או מן גלוסקמא ] והביא לו מן החלון, השליח מעל.

נוסח הרמב"ם

השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו השליח מעל כיצד אמר לו תן לי בשר לאורחין ונתן להן כבד כבד ונתן להם בשר השליח מעל אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר טולו שתים שתים והן נטלו שלש שלש כלם מעלו אמר לו הבא לי מן החלון או מגלוסקמא והביא לו אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בליבי אלא מזה והביא מזה בעל הבית מעל אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון והביא לו מגלוסקמא מגלוסקמא והביא לו מן החלון השליח מעל.

פירוש הרמב"ם

השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל כו': אמר לו הבא מן החלון או מגלוסקמא והביא לו כו': דף כא אף על פי שעיקר בידינו אין שליח לדבר עבירה אבל במעילה אם שגג בעל הבית וצוה השליח להטפל בנכסי ההקדש ונטפל השליח כמו שצוה והוא לא ידע גם כן ולא שינה שום דבר מכל מה שנצטווה הרי בעל הבית מעל הואיל והוא צוהו סמך זה [עי' מה שתמה התוי"ט על זה] למה שנאמר ואשמה הנפש ההיא רומז אל מי ששגג תחלה ודמה שזה חולין וצוה להטפל בו: ומה שאמר והוא אומר טלו שתים על מנת שיאמר השליח טלו מדעתי שתים שיעלה על הדעת שאמרו מדעתי עקר השליחות מכל וכל ולא ימעול בעל הבית למדנו שהוא מועל הואיל ועשה מצותו יותר ואם לא אמר מדעתי לא מעל השליח לפי שהוא מוסף על שליחותו ולא גורע ממנה: ומה שאמר אף על פי שאמר בעל הבית רצה ללמדינו שהעיקר הידוע בידינו והוא דברים שבלב אינם דברים פשוטים גם כן לענין מעילה. וגלוסקמא שק קטן או הדומה לו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השליח - שנתן לו בעל הבית הקדש או מעות הקדש להוציאם בתורת חולין, ועשה השליח שליחותו:

בעל הבית מעל - דבמעילה יש שליח לדבר עבירה א. ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה, חוץ ממעילה ב משום דכתיב בה (במדבר ה) ואשמה הנפש ההיא, מי ששגג תחילה ג דהיינו המשלח:

תן בשר לאורחים - מאותו בשר של הקדש:

ונתן להם כבד - של הקדש:

והוא אומר טלו שתים וכו' - ובלבד שיאמר השליח טלו שתים מדעתי, אז בעל הבית מעל, דלא עקר השליח שליחותו אע"פ שהוסיף על דברי המשלח, הלכך המשלח מעל שהרי נעשית שליחותו, והשליח מעל על זאת שהוסיף מדעתו, והאורחים נמי חייבים על השלישית שנטלו מדעתם. אבל אם לא אמר השליח טלו שתים מדעתי, אלא טלו שתים בשליחות בעל הבית, המשלח מעל שהרי נעשה דברו, והשליח פטור מפני שהוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר את השליחות ומה שהוסיף לא הוסיף מדעתו:

גלוסקמא - בלשון יון קורין לתיבה גלוסקוס. וישם בארון, תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא:

אע"פ שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה כו' מעל - לפי שעשה השליח מאמרו, ודברים שבלב אינן דברישם ט:

פירוש תוספות יום טוב

בעל הבית מעל. לשון הר"ב. דבמעילה יש שליח לדבר עבירה. ולא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. גמרא פ"ב דקדושין דף מ"ב. ומ"ש הר"ב ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה חוץ ממעילה. אע"ג דכתב חוץ לאו כללא הוא. דאף בשליחות יד יש שליח. כמ"ש בספ"ג דב"מ. ועוד טביחה דגנב ילפינן לה דאפי' ע"י שליח מתחייב. וכולהו בגמרא פ"ב דקדושין. ומ"ש הר"ב משום דכתיב בה. ואשמה הנפש ההיא מי ששגג תחלה. וכ"כ הרמב"ם [בפירושו] וההיא הוא דדייק. ותמיהני דבפרק ב' דקדושין אמרינן דילפינן חטא חטא מתרומה. מה תרומה משוי שליח [להרמתה] אף מעילה משוי שליח. והתוס' תמהו שם [דף מ"ב] דלמאי צריך קרא כלל למעילה דבשוגג. הא לא שייך למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ותירצו דהכא מיירי. אפי' דנזכר השליח קאמר דמעל בה"ב. וכדמוכח ממתני' דלקמן שלח ביד פקח ונזכר כו' ובנזכרו שניהם [כדפי' הר"ב] משמע הא אם נזכר השליח לבד בעה"ב מעל. ע"כ.

אמר לו תן בשר כו' השליח מעל. אפילו לר"ע דרפ"ז דנדרים [דפסקו הפוסקים כמותו כמ"ש שם] דס"ל דכל דממליך השליח מקרי מינו. הכא מש"ה השליח מעל. כיון דלא אמליך דהא בעי אמלוכי. גמרא:

אמר לו תן להם חתיכה חתיכה כו'. לשון הרמב"ם בפ"ז מה"מ. בד"א כשהיו החתיכות מקדשי ב"ה. אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו. לא מעל אלא האוכל בלבד. שהרי הוא חייב באיסור יתר על המעילה דאוכל בשר העולה לוקה כמ"ש לעיל פ"ד משנה ב'. ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה. שלא יתערב עמה איסור אחר. ע"כ. וקלסוהו. הראב"ד:

והם נטלו שלש שלש כולן מעלו. ולא עקרי דברי השליח ולא ימעול. דדוקא שליח בעינן דלימא מדעתו שלא יסברו האורחים כשיאמר סתם שלדעת בעה"ב אומר כן. אבל מה שהן לוקחים יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן. ולא מדעת שליח. תוס' פי"א דכתובות [סוף] דף צ"ח:

כולן מעלו. ובמסכת תרומות פ"ד משנה ד' תנן האומר לשלוחו צא ותרום כו'. אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה. כתב שם הר"ש דבירושלמי בעי לה ומשני דגבי מעילה משנטלו חתיכה ראשונה נעשה שליחותו של בעה"ב אבל בתרומה על כל חטה וחטה נסתיימה שליחותו של בעה"ב בתמיהה. והלא כשהוא פוחת או מוסיף הפרשתו בבת אחת עשוים. וה"ל מעביר. ע"כ: [*מן החלון. העשוי להשתמש ולהניח בו חפציו. ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל. אבל אינו פתוח מעבר לעבר ומפולש כחלון העשוי לאורה. וכן חמצא בעדיות פ"ה [משנה ו'] ובבכורות פ"ג [משנה ד'] ובתמיד פ"ה משנה ג' ובמסכת פרה פי"ב משנה ד' לפי' מהר"ם ז"ל ובמסכת טהרות פ"ז משנה ז']:

אף ע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי כו'. כתב הר"ב דדברים שבלב אינם דברים. גמרא. ופי' הרמב"ם דקא משמע לן שזה ג"כ לענין מעילה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ולא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. גמ':

(ב) (על הברטנורא) לאו כללא הוא דאף בשליחות יד ובטביחה דגנב אפי' ע"י שליח מיחייב:

(ג) (על הברטנורא) ההיא הוא דדייק. וק' הא מעילה בשוגג היא ואין שייך לומר דברי הרב כו' ולמה לי קרא. וי"ל דהכא מיירי אפי' בנזכר השליח מעל הבעל הבית כו'. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) מעל. אפי' לרבי עקיבא דריש פרק ז' דנדרים דסבירא ליה דכל דממליך השליח מקרי מינו. הכא מש"ה השליח מעל. כיון דלא אמליך דהא בעי אמלוכי. גמ':

(ה) (על המשנה) חתיכה כו'. ל' הר"מ. במה דברים אמורים כשהיו החתיכות מקדשי ב"ה. אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור יתר על המעילה דהאוכל בשר העולה לבדה לוקה. ובכל התורה כולה אין שליח כו' אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר. הר"מ. והר"א:

(ו) (על המשנה) והם כו'. ולא עקרו דברי השליח ולא ימעול. דדוקא שליח בעינן דלימא מדעתו שלא יסברו האורחים כשיאמר בסתם שלדעת בעל הבית אומר כן. אבל מה שהן לוקחין יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן ולא מדעת שליח. תוס':

(ז) (על המשנה) כולן כו'. ובמס' תרומות פרק ד' משנה ד' תנן האומר לשלוחו צא ותרום כו' אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה. משני בירושלמי דגבי מעילה משנטלו חתיכ' ראשונה נעשה שליחותו של בעה"ב. אבל בתרומה על כל חטה וחטה נסתיימ' שליחותו של בעל הבית. בתמיהה. והלא כשהוא פוחת. או או מוסיף הפרשתו בבת אחת עשויה. והוה ליה מעביר:

(ח) (על המשנה) החלון. העשוי להשתמש ולהניח בו חפציו. ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל אבל אינו פתוח מעבר לעבר ומפולש כחלון העשוי לאורה:

(ט) (על הברטנורא) גמ'. וקמ"ל שזה ג"כ לענין מעילה. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השליח שעשה שליחותו:    פ"ק דחגיגה דף י' ובפרק אלמנה נזונת (כתובות דף צ"ח) ובר"פ הנודר מן הירק ובפרק האיש מקדש דף מ"ב: וביד כוליה פירקין פרק ז' דהלכות מעילה:

כבד ונתן להם בשר השליח מעל:    בגמרא בעי מתניתין דקתני השליח מעל דמשמע דכבד ובשר תרי מילי נינהו דאי חדא מילתא היא שליח אמאי מעל מני אמר רב חסדא דלא כר"ע דאיהו סבר חד מינא הויא דתנן ברפ"ז דמסכת נדרים הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר אלמא דס"ל דדלועין בכלל ירק הן ואע"ג דמימליך עלייהו שליחא וכדתנן בסיפא דמתניתין דהתם ואביי אמר אפילו תימא ר"ע היינו טעמא דכי נתן להם כבד מעל מפני שנתן להם מדעתו דמי לא מודה ר"ע דבעי לאימלוכי בבעל הבית אם יתן להם כבד וכיון דלא אימליך מש"ה מעל השליח דכמו שנתן להם מדעתו דמי ולאו משום דתרי מיני נינהו אלא חדא מילתא נינהו. ואתאמרא מילתא דאביי קמיה דרבא ואמר להו שפיר אמר נחמני:

והוא אומר טולו שתים שתים וכו':    ובלבד שיאמר השליח טולו שתים אחת מדעתי ואחת מדעתו של ב"ה אז ב"ה מעל דלא וכו' הכי מפרש בגמרא. ורעז"ל העתיק מלשון הרמב"ם ז"ל: אבל שם בכסף משנה הביא לשון הגמרא כאשר כתבתיה:

אמר לו הבא מן החלון וכו':    פרק התקבל (גיטין דף ס"ה) ובפרק האיש מקדש (קידושין דף נ') ותוספות ר"פ אמרו לו:

או מגלוסקמא:    ולא פירש לו איזה חלון ואיזה גלוסקמא ולשם הי' הרבה חלונות או הרבה דלוסקמאות:

אע"פ שאמר ב"ה לא היה בלבי על זה אלא על זה:    פירוש לא היה דעתי על אותו חלון כי אם על החלון האחר מ"מ בעל הבית מעל שהרי נעשה שליחותו דדברים שבלב אינם דברים:

אבל אם אמר לו הבא מן החלון והביא לו מדלוסקמא וכו' שליח מעל:    פירוש לכשיוציא ב"ה שהוא מסתמא גזבר שהרי עדיין לא יצאו מרשות הקדש עד שיוציאם תוספות ז"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל שם פ"ז בד"א כשהיו החתיכה מקדשי בדק הבית אבל אם הי' בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעילה ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר ע"כ והיא תוספתא. וקלסהו הראב"ד ז"ל:

תפארת ישראל

יכין


בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים