יוכבד, אמו של משה, הסתירה את משה הקטן שלושה חודשים בביתה, ולאחר שלושה חודשים:

(שמות ב ג): "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח לוֹֹֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר"

מדוע לא יכלה עוד הצפינו? - " "שמנו לה המצריים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, והם בדקו אחריה לסוף תשעה" " ( רש"י ) .

גומא הוא צמח בעל קנה גמיש, הגדל על-גדות היאור . מדוע עשתה יוכבד את התיבה דווקא מגומא, ולא מעץ?

חז"ל במדרש  שמות רבה א כא הביאו שני פירושים:

1. " "שחביב עליהם לצדיקים ממונן יותר מגופן, וכל כך למה? שאין פושטים ידיהן בגזל" " (רבי אלעזר) - יוכבד רצתה לחסוך בהוצאות, ולכן השתמשה בחומר גלם פשוט וזמין.

2. " "דבר רך הוא, שהוא יכול לעמוד לפני רך ולפני קשה" " (רבי שמואל בר נחמן) - יוכבד רצתה שהתיבה תהיה גמישה ועמידה בטלטולים שיעברו עליה ביאור: " "רבי שמואל בר נחמן מבין, שאם היתה עושה יוכבד תיבה מעץ, עלולה היתה הסירה להישבר כתוצאה מפגיעתה בעצים או אבנים בדרכה. לעומת זאת, הגומא הגמיש, בהתנגשותו, רק יתקפל ויוסט ממסלולו, אך לא ישבר או יזדעזע. בכך מסמל הגומא את הרכות המונעת התנגשויות מיותרות וזעזועים מסוכנים, ולכן אין טוב ממנו לאחסון תינוק השט על גבי הנהר" " ( מדרשטח ) .

והרב ד"ר ש"ז כהנא זצ"ל, בספרו  מועדי ישראל בגלגולי השנה / שירת הים בים סוף , הביא שלושה פירושים נוספים:

3." "ולמה בחרה בגומא? מפני שממנו עשו עלי ניר לכתיבה, והתוספתא אף קוראת להם בשם כלי "פפיר" (משנה כלים ה טו). במעשה זה צייינה, תיכף בהתחלתו, שמשה ספרא רבא של ישראל." "

4. " "ויש אומרים ששמה אותו בתיבת גמא להדגיש שמשה וכל מי שמתדמה למשה ומתדבק בתורתו חי כמו הגמא, החי מן המים. מחוסר מים נובל הגומא, כפי שנאמר ב" (איוב ח יא): "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה? יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם?""והמים משמעותם תורה המשולה למים" ".

5. " "ויש מספרים שהגומא, שמספרו (בגימטריה) 44, כמו דם, רומז על דם תמציתה של האם יוכבד, שבו עשתה את התיבה, ולתוכו שמה בדמעות-אם את בנה והשליכתו לתוך המים; ויש אומרים שהגמא רמז לנו על מכת דם." "  

המלך פקד "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א כב), וקיים רק הבדל קטן בין "להשליך" ו"לשים", כך שמבחינת פקודת המלך, יוכבד, אם התינוק, קיימה את פקודת המלך אשר לא הבהירה שהילוד חייב למות.

למעשה התיבה לא היתה יכולה לשוט במים ולהתרחק משפת היאור, כי היא היתה לכודה בסוף על שפת היאור. במידה והתוכנית לא היתה מצליחה, ובת פרעה לא היתה מתרגשת מהבכי, מרים היתה מחזירה את התינוק הביתה.