קטגוריה:שמות טו כב

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויסע משה את ישראל מים סוף וגו' ויסעו כל עדת בני ישראל. ויש לשאול בכאן שאלות:

השאלה הא' למה לא נזכרו כאן המסעות כמו שהיו. והנה הכתוב בסדר מסעי אמר ויסעו ממרה ויבואו אלימה וגומר ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין. ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ויסעו מדפקה ויחנו באלוש ולמה לא נזכרו כאן כל המסעות האלה:

השאלה הב' מדוע התחיל הקב"ה במסע הזה במדבר להביא את ישראל לחסרון מים בהיות המים דבר הכרחי מאד כל שכן לעם רב כמוהו ואיך יוכלו ללכת שבעת ימים מבלי מים ומרה תהיה באחרונה שהביאם מרתה ושם מצאו מים אבל מרים הם. ואם רצה לעשות עמהם נס יותר טוב היה שיספיק צורכם במדבר ההוא מתחלתו עד סופו לא שתהיינה ההתחלות קשות ורעות שלא יוכלו לסבול אותן כמו שהיה בענין המים:

השאלה הג' באמרו שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. כי מה היה הנסיון הזה ולמי נסה אם לעם והם היו מבקשי' מים לצורכם ראוי היה להם להתלונן. ואם היה הנסיון שנסה החוק והמשפט ראוי לבאר ענינם בזה:

השאלה הד' בפסוק והיה אם שמוע תשמע וגו' כי איך יאמר שאם ישמעו בקולו וישמרו מצותיו יהיה שכרם שלא תחול עליהם המחלה שחלה על מצרים כי מצרים היה אויב חרף ה' ואיך יהיה שכר העובד שלא יענוש בעונש המורדים. ומה ענין כי אני ה' רופאך כי במקום שאין מחלה אין צריך רופא ולמה אמר אם שמוע תשמע ?וב' והישר בעיניו תעשה וג' והאזנת למצותיו וד' ושמרת כל חוקיו והם ד' מאמרו' כלם נכללים כאחד ולמה לא זכר משפטים:

השאלה הה' למה התלוננו בני ישראל על משה על אהרן במדבר. כי הנה שם במדבר סין לא היה להם חסרון מים ואם על חסרון הלחם היה ראוי שיפרשהו הכתוב כמו שביאר חסרון המים ומה ענין אומרו במדבר הלא ידענו שבמדבר היה זה וכבר נאמר ויבואו כל עדת בני ישראל מדבר סין ולמה א"כ נאמר כאן במדבר:

השאלה הו' אם היה שישראל דברו שלא כהוגן באלהים ובמשה באמרם מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר כי הוצאת אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב. למה לא נענשו עליו כמו שנענשו בקברו' התאוה שאמרו כדומה למאמרים האלה. והיו התלונות שוות והתרעומות שוות:

השאלה הז' באמרו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כי הנה המן היה מתילד בחלק השני מהאויר האמצעי ולמה אם כן יחסו לשמים האם כל הדברים היורדי' מהאויר על הארץ נאמר שירדו מן השמים ובפירוש הפסוק אפרש ערים גדולות ובצורו' בשמים (דברים כ״ח:י״ב) ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך ודומיהם לפי אמתתם גם שהפסוק הזה היה ראוי שיכתב אחרי שמעתי את תלונות בני ישראל:

השאלה הח' באמרו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא כי מה הנסיון שינסה אות' בתת אליהם לחם לאכול דבר יום ביומו והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו' וזה היה חסד גדול לא נסיון:

השאלה הט' במאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם וגו' ובקר וראיתם את כבוד ה' כי אם היה הדבור האלהי הנני ממטיר לכם וגו' נאמר למשה בלבד למה נשתתף אהרן עמו בהגידו אותו אל העם וכאשר הוצרך לפרשו תראה שמשה לבדו פירש שנאמר ויאמר משה בתת ה' לכם וגו':

השאלה הי' מה ראו משה ואהרן ליחס לבשר ההוכחה כי השם הוציאם ממצרים וללחם לראות הכבוד ולמה לא היו שניהם הבשר והלחם מורים שהשם הוציאם ממצרים ומשגיח בהם ויראו באמצעות שניהם כבוד ה' עד שמפני זה כתב הראב"ע שבפסוק ובקר קשור עם מה שלמעלה ששני אותות נתנו על זה הא' בבקר והב' בערב ואין הכתוב סובלו כי לא אמ' ערב ובקר וידעת' כמ"ש הרמב"ן:

השאלה הי"א בדברי משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו' כי הנה יראה שאין בפסוק הזה גזרה כי לא פירש בתת ה' להם בשר ולחם בשמעו את תלונותיכ' מה יהיה אז כי אמרו ונחנו מה אינו גזרת הפסוק:

השאלה הי"ב אם היה שהקב"ה אמר למשה מהלחם בלבד. הנני ממטיר לכם לחם איך הוציא מלבו ליעד בבשר אשר לא נאמר לו ממנו דבר האם נאמר שלחם כולל לבשר ולפת כדברי הראב"ע אין ראוי לקבלו כי הם בתלונותם הפרידו זה מזה באמרם בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע ואיך ישיבם השם בלחם בלבד אף כי הבדיל הבשר מהלחם בזמן נתינתו ובמצותיו ואם היה הכל נכלל בלחם היה הדין בשניהם אחד:

השאלה הי"ג אם השם כבר אמר למשה הנני ממטיר לכם לחם וגו' ומשה ואהרן כבר הגידו היעוד ההוא לכל העדה ומשה ביארו והגבילו בזמנים בשר בערב ולחם בבקר מה צורך היה אחרי כל זה לצוות שיקרבו לפני ה' ולאי זה צורך היתה אותה הקריב' ומאמ' השם למשה שמעתי את תלונו' בני ישראל דבר אליהם בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם ולא אמר הוצאתי אתכם ממצרים כמו שאמרו משה ואהרן:

השאלה הי"ד אם יעדם שיאכלו בשר איך לא צוה אותם איכה יאכלוהו האם בשחיטה או בנחירה כמו שאחז"ל שנרמז בשלו המתאוים באמרו וישטחו להם שטוח ואם יבוא להם הבשר בשבת או ביום הששי בשר יומים:

השאלה הט"ו אם במקו' הזה נתן להם בשר ומן לאכול איך אח"כ בקברו' התאוה אמרו ישראל מי יאכילנו בשר ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. ומ"ש הרמב"ן שלא היה להם הבשר לשובע והיו גדולי העם לוקטי' אותו או שהיה מזדמן לחסידיה' וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו. חלילה לאל מזה כי אין כילות לפניו ית' והכתוב אומר ותעל השלו ותכס את המחנה שיורה על הריבוי וההפלגה:

השאלה הט"ז באמרו ותעל שכבת הטל וזה כי הטל והמן היה יורד מלמעלה כמו שאמר וברדת הטל על המחנה ואיך אמר א"כ בו לשון עליה. גם שכאן נאמר ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק וגומר מורה שהיה הטל למעלה והמן תחתיו ולכן בהעלות הטל נראה המן שהיה תחתיו. אמנם בסדר בהעלותך נאמר סותר לזה (במדבר י"א ט') וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו וזה מוכיח שהיה המן על הטל ובפירוש הפסוק אודיעך בזה דעות המפרשים:

השאלה הי"ז באמרו ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא והיא שאם היו הדברים האלה בדרך שאלה היה ראוי שיאמר וישאלו איש אל אחיו מן הוא ואם היו הודעה שאמרו זה לזה שהיה מן איך אמרו עוד כי לא ידעו מה הוא:

השאלה הי"ח במצוה שצוה השם במן אם ראשונה למה צוה ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. ואמר זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת מספר נפשותיכם. ומה טעם בזה ולמה לא הניח הדבר לרצונם לקחת ממנו אם מעט ואם הרבה כבשר. ואם שנית למה לא יותירו ממנו עד בקר והנותר וירם תולעים ויבאש:

השאלה הי"ט כיון שהעיד הכתוב ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט וגו'. והוא מה שצוה אותם עומר לגלגולת למה אמר וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט וגו' ואם היה לפרס' הנס שלקחוהו באומד או בהזדמן וכאשר מדדו אותו מצאוהו מצומצם עומר לגלגולת ישאר לשאול טעם הנס הגדול ההוא:

השאלה הכ' באמרו וילקטו אותו בבקר בבק' איש כפי אכלו וחם השמש ונמס שיראו שמה שנלקט בבקר היה נמס כחום השמש ואיך יתפרנסו א"כ ממנו ואם הענין כדברי אונקלוס שהמן הנשאר בשדה שלא לקטו היה נמס יקשה למה לא התפרנסו ממנו למחרתו וישאר ויעמוד בעצמו וגם יקשה למה אותו שנשאר בשדה לא הרים תולעים ויבאש כמו הנלקט שנשאר למחרתו והיה ראוי שיהיה הדין שוה בנותר בשדה ובאהל:

השאלה הכ"א באמרו על היום הז' היום לא תמצאוהו בשדה כי למה לא היה יורד המן בשבת לישראל כי מבלי יגיעה היו לוקטין אותו והיה נאכל כמות שהוא. ואם לכבוד השבת האם יהיה ראוי שבשבת לא יצא השמש על הארץ כשאר הימים ולמה אמר שנית ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו:

השאלה הכ"ב למה אמר הקב"ה על יציאת העם בשבת ללקוט ולא מצאו עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי כאלו עברו בפועל על התורה כלה ועל תרי"ג מצותיה. ולמה אמר ראו כי ה' נתן לכם השבת ולא אמר דעו:

השאלה הכ"ג באמרו והמן כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש כי הנה בסדר בהעלותך נאמר על המן (שם) והיה טעמו כטעם לשד השמן ולא כטעם צפיחית בדבש ומאין בא החלוף הזה בטעם המן:

השאלה הכ"ד למה זה צוה בהנחת המן למשמרת מלא העומר ממנו כמ"ש משה לישראל זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו וכן ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן ולא הגבילו בעומר:

השאלה הכ"ה באמרו ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה עד בואם אל ארץ נושבת וחזר לומר שנית את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען והוא כפל ומותר וחז"ל אמרו (קדושין ל"ח) פסק המן באדר יום ז' בו שבו מת משה ונתפרנסו ישראל מהמן שלקטו בו עד י"ו בניסן שהקריבו העומר והוא א"כ נס אחר שלא הבאיש ושיספיק כמות קטן זמן הרבה לעם גדול והנני מפרש הפסוקי' באופן שיותרו השאלות האלה כלם:

ויסע משה את ישראל וגו' עד ויבואו אלימה. אמרו חז"ל שהסיעם משם בעל כרחם כדי למהר ביאתם אל הר האלהים ולפי שקצת העם היו מתעכבי' שם על הים מפני הביזה שכל היום היה יוצא מהים מהנטבע בו ותכשיטי סוסיה'. ואפשר שהיה ישראל יראים מהכנס במדבר הגדול והנורא ולזה משתעשעים שם על שפת הים. ולכך הוצרך משה להסיעם משם בעל כרחם. והיותר נכון הוא שבמסע הזה משה עצמו צוה אותם לנסוע מאשר לא הכין עדין דגליהם ונשיאיה' וסדר תקיעותיהם וסדר מסעיהם עד בואם אל הר סיני אמנם עמוד הענן שהי' נוסע לפניהם עם היות שהי' הולך לפניה' עד שיעברו את הים לצורך ההעברה וטביעת המצריים כמו שנזכר. הנה אחרי שנגמר אותו הענין לא היה הולך העמוד לפניה' כי היה משה רבי' מנהיגם והולך לפניה' אבל כשראו שלא מצאו מים במר' חשבו שבעבו' שהסיע' משה באותו מסע קרה זה שלא ידע המקו' הראוי לחנו' בו שהיה מקום מים ולכך לא נסעו ממרה אלא בנסוע הענן שהוא הנקרא פי ה' וכמו שיתב' אחר זה אך כאשר לקח משה את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה והיה כל מבקש ה' יבא אצלו נתיקר משה מאד בעיניהם ובבואו אל אהלו קם העם והשתחוו איש פתח אהלו וענן ה' היה על אהל משה לא יסור משם ומחנה ישראל היה י"ב מיל ומשם והלאה היו נוסעי' בהעלות הענן ועל פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו. אמנם במסע הראשון הזה לא נסעו ע"פ הענן כי אם במצות משה שצוה אותם לנסוע ללכת אל הר האלהים וזה טעם ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור. וקרוב לזה הוא דעת הראב"ע ומדבר שור הוא איתם שקדם זכרו. וספר הכתוב שהלכו דרך שלשת ימים ולא מצאו מים וזה היה צער גדול לעם כבד כזה טף ונשים ומקנה רב לעמוד שלשת ימים מבלי מים וכ"ש בהיותם עוברי דרכים ולכן אחשוב שמשה רבי' הגיד להם שלא היה מים בדרך ההוא ולכן הם הוליכו עמהם מפי החירות מים ויין בחמתים ונאדות ושאר המשקים שמהם שתו בצמצום הימים ההם. ואין ספק שטבע המדבר ההוא חייב חסרון המים והם לא היו ראוים להעשו' להם נס. ויש מהמפרשים שאמרו שמפני מה שדברו כנגד משה על הים המבלי אין קברים וגו' הביאם הקב"ה במצוקה הזאת על המים חטאו על המים נענשו. והיותר נכון בעיני הוא שמפני שהיה הקב"ה עתיד לתת להם בסיני רורה ומצות הוצרך במסעות הראשונות האלה להביאם בצרות ומצוקות באופן שיתחננו לפניו והוא ימלא את צורכם וידעו כי יש אלהים בישראל שהוא המוציא נוזלים מסלע וגם לחם יוכל תת כי הכל בידו כחומר ביד היוצר ובזה יקנו למוד מועיל שבצר להם ישחרונהו וימצא להם. הנה א"כ להדריכם בשלמות האמונות והדבקות עמו ית' צריכים לקבול התורה והביאם בנסיונות אלה ומפני זה לא קבלו עונש כלל על דבריהם אשר דברו בזה לפי שמרוב שיחם וכעסם דברו. והנה לא זכרה התורה פה מסעו' אחרו' פרטיות כמו דפקה ואלוש שבין מדבר סין ורפידים לפי שלא בא הכתוב לזכור כאן אלא המסעו' שנעשה בהם שום חדוש ודבר רשום ושאר המסעות שלא נעשה בהם דבר מחודש לא נזכרו אלא בזכרון מסעות בני ישראל. והותרה בזה שתי שאלות הראשונות הא' והב'. ואמר וילונו העם על משה לאמר מה נשתה להגיד שלא הכעיסוהו בדברי' רעי' ולא אמרו לו תנה לנו מים לשתות לפי שהיו עדין עיניהם מלאים מיכולת השם וחסדיו אשר עשה עמהם להפליא בים ולכן לא דברו בזה דבור שלא כהוגן בפעם ההוא ולא היתה תלונתם על צד התרעומת אלא כאומר אדוננו הביטה וראה במים האלו מה נשתה מהם כי הם מרים ועבים וגסים ואינם ראויים לשתות. ולכך לא נענשו על התלונה הזאת גם מרע"ה כשזכר להם עונותיהם במשנה תורה אמר (דברים ט' כ"ב) ובתבערה ובמסה ובקברו' התאוה מקציפים וגו' לא זכר מרה לפי שבמרה כהוגן שאלו כיון שסבלו צמאון שלשת ימי' בימי הקיץ ואח"כ מצאו מים מרים ולבד אמרו מה נשתה ר"ל עיין כמה צער יש לנו כי אין המים האלו ראוים לשתות ומשה צעק אל ה' לפי שראה צרת העם ומצוקתם כי רבה היא ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וחז"ל אמרו שהיו המים קודם לכן מתוקים ונמרדו אז והיה כל זה לנסיון ולקבוע בנפשם מדת הבטחון וע"ז אחז"ל (שמות רבה) ויורהו ה' עץ רבי יהושע בן קרחה אומר הרדופני היה רבי אליעזר המודעי אומר עץ זית היה ומכל מקום בין למר ובין למר דבר מר היה רשב"ג אומר (אמר המגיה נ"ל חסר) בא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי ב"ו. ב"ו במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא במר מרפא את המר וכו' ע"כ וכתב רבינו חננאל כי מה שאמר וילכו שלשת ימים במדבר היה הדרך מהלך שלשת ימים והם הלכו אותו ביום אחד וחסרונם מים יום אחד היה וביאר הטעם שאין טבעו של בשר ודם להתקיים ג' ימים בלא מים אף כי הטף והנשי' מעוברות ותינוקות שהיו שם. והיה הנס כפול שהמתיק המי' המרי' עם דבר מר. וכל זה להודיעם שהוא ית' עושה נפלאו' בכל עת אע"פ שבדרך הטבע לא איזה דבר שיזדמן יתפעל וישתנ' ויתהפך מטבעו מאי זה דבר שיזדמן שהנה במצו' השם המים ההם שהיו מרים מפאת הארץ שהיו עוברים בה נמתקו בעץ ההוא שנכנס בהם בהיות העץ דבר מר ובזה שם לפניהם חוק ומשפט ושם נסהו. ואמנם מה הוא החוק והמשפט ההוא ולמי נסה שמה הנכון הוא ששם שם לו השם יתברך לישראל ולמדו דעת תורני אמתי שהיה חוק בערכם לפי שלא היו משיגים את טעמו והוא שהבוטח בה' ישוגב ושבכל קראם אליו ישמע אל ויענם ויעשה עמהם נסי' ונפלאות כי זה הוא החוק והדבר הנעלם ששם להם שמה כמו שראו בענין המים המרים שהמתיקם בתפלת מרע"ה. והוא היה משפט לאלהי יעקב לשנות הטבעים בתפלת חסידיו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ושם נסהו רוצה לומר ששם התחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים עם ישראל במדבר כי הנה שאר הנסים שנעשו עד הנה היו להעניש את המצריים. אמנם להספיק צורכם של ישראל במדבר מהמקום הזה התחיל לעשו' עמהם נסים ונפלאות לצרכיהם ויהיה נסהו מלשון המסות הגדולות. ואפשר לפרש ושם נסהו מלשון נסיון והחוק הוא רמז להנהגה והמשיל אותו השם יתברך ואמר הכתוב כי שם שם הב"ה לישראל חוק ומשפט בו יתנהגו תמיד והוא מה שזכר מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' כי היא אזהרה כוללת לכל המצות ושם נסה אותו החוק כי בעיניהם ראו הפלא שנעשה במי' בתפלת מרע"ה וחז"ל אמרו (סנהדרין ד' נ"ז) שבת ודינין במרה איפקוד ויהיה החוק רמז לשבת מלשון בחוקו חוג והמשפט רמז לעיקרי הדינין שלמדם שם בקצור ורצו בזה שכאשר ראו ישראל בעיניהם שינוי טבע המים הכירו וידעו שהקב"ה חידש את עולמו ובראו אחר שלא היה ולכן צוה שם להם על השבת המורה על החדוש וגם הורה להם הפועל ההוא הנסיי שפלס ומאזני משפט לה' להיות עזרה בצרות לעבדיו הבוטחים בו וזו היא פינת הידיעה ופינ' ההשגח' האלהי' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והוא עיקר הדינין כלם. והר"ן בדרשותיו פירש ושם נסהו על החוק והמשפט שזכר יאמר כי שם במרה שם לו חוק ומשפט ושם נסה אותו החוק והוכיח בנסיונו כי כח חוקו ומשפטו יספיק בהסרת המחלה כמו שרפא את המי' המרים בעץ מר הפך טבעו לפי שהסבה האלהית פעלה שם לא הטבעית ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון. ואמנם אומרו והיה אם שמוע תשמע וגו' פירש בו הרלב"ג שהיתה מחשבת ישראל שהי"ת הוא היה פועל הרעות כדברי פרעה ראו כי רעה נגד פניכם יען ראו הנסים כלם שנעשו במצרים ועל הים שתמיד היה בהם רעה למצריים. ולכן יעדם פה שאם ישמעו בקולו לא ישים בהם המחלה אשר שם במצרים כי אין מדרכו להיות תמיד פועל הרעות וזה הוא כי אני ה' רופאך פועל הטוב בעצם. והר"ן כתב שענין כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כאומר כל המחלה אשר בטבע ואשר שמתי במצרים לא אשים עליך לא זו ולא זו ויחסר בכתו' הו' כמו שמש ירח עמד זבולה. ולפי שבני אדם הרופאים ירפאו במקרה לא בעצם לפי שאין בידם לשנות המזגים ולהסיר המחלה מעיקרה אמנם השם יתברך הוא מסיר אותה באמצעות כל דבר שירצה בין שיהיה דומה לה או הפכי אליה. לפי שפעולותיו אינם משועבדות אל הכלים אבל הכלים משועבדים אליהן לכך אמר כי אני ה' רופאך רוצה לומר שאוכל להסיר המחלה ממך באמצעות אי זה דבר שארצה כמו שעשיתי למים האלה. והנכון בעיני שהנה כל החוליים שיקרו לבני אדם הם דוגמת מכות מצרים כי לא יחלה האדם אלא להפסד מזג אחד מן הליחות אשר בו שהם כפי ארבעת היסודות. והנה כל מכות מצרים היו מהם בהפסד יסוד המים ומהם בהפסד יסוד הארץ ומהם בהפסד היסודות הקלים אש ואויר הרי לך שכל תחלואי בני אדם בהפסד יסוד מהיסודות וליחה מהליחות שבו והם כלם אם כן דוגמת מכות מצרים. ולכן אמר יתברך לישראל אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך להיות נכנע לפניו כעבד לפני אדוניו והישר בעיניו תעשה במצות המעשיות. וביאר שאין פי' אומרו אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך שתגיע למעלת הנבואה ולשמוע דבר ה' בנביאים אלה שתאזין מצותיו לעשות אותם וע"ז אמר והאזנת למצותיו וגם אין עליך לחקור על המצות אם הם ישרים ומשפטים צדיקים אם לא אלא שיהיו בעיניך כחוקים שטעמם בלתי מושג אצלנו. הנה אם כן אמרו והאזנת למצותיו הוא פי' אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך ואמרו ושמרת כל חוקיו הוא פירוש מה שאמר והישר בעיניו תעשה. הנה בזאת ההנהגה תדע לך באמת שכל המחלה אשר שמתי במצרים המתחייבת מהפסד היסודות לא אשים עליך כי לא אעזבך להנזק מהן כי אני ה' רופאך והדבר מוטל עלי לרפא אותך ולכן אשמרך מהמזיקים שלא יגע בך רע. ואמר לא אשים עליך לפי שהקב"ה סבה ראשונה לכל הדברים וכאלו אמר לא יפלו בך כי אני רופאך ועלי לתקן היסודות והליחות אשר בך. ואפשר שרמז בזה למכת הדם במצרים שמי היאור שהיו מתוקים כשהכה משה אותם במטהו אותו העץ הפכם למרים ועתה במרה היה הדבר בהפך שבהיות המים מרים העץ שהשליך משה בהם השיבם מתוקים. והיה זה לפי שהמצריים היו מורדים ופושעים ולכן היה להם המתוק למר. אבל ישראל בהיותם שומרי מצוה ישימו מר למתוק. והותרו בזה השאלות הג' והד' והראב"ע פירש אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך בדעות ובאמונות והישר בעיניו תעשה על מצות עשה והאזנת למצותיו על מצות לא תעשה ושמרת כל חוקיו להתבונן בהם ומה שכתבתי הוא היותר נכון. והנה בא הפסוק הזה קצתו בלשון המדבר יתברך וקצתו בלשון משה השליח ממנו לנכח וממנו שלא לנכח לפי שהוא ית' מושג מפעולותיו ובלתי מושג מפאת עצמו. ומכאן תקנו חז"ל במטבע הברכות ברוך אתה השם אשר קדשנו במצותיו וצונו כמו שכתב הרמב"ן: