פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק אעריכה

(דף רי"ף א' ע"א) האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל והיבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

גמ׳ וניתני האיש קונה אי תנא האיש קונה הוה אמינא אפילו בעל כרחה תנא האשה נקנית מדעתה אין בעל כרחה לא מניינא דרישא למעוטי מאי למעוטי חליפין סלקא דעתך אמינא הואיל וגמירנא קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה נקנה בחליפין אף אשה נמי מקניא בחליפין קמשמע לן דלא ואימא ה"נ חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה (דף רי"ף א' ע"ב) מנינא דסיפא למעוטי חליצה ס"ד אמינא תיתי בקל וחומר מיבמה ומה יבמה שאינה יוצאה בגט יוצאה בחליצה אשה שיוצאה בגט אינו דין שתצא בחליצה קמ"ל דלא ואימא הבי נמי אמר קרא (דברים, כד) וכתב לה ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה:

בכסף מנא לן אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא (שמות, כא) ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב:

ותנא מייתי לה מהכא דברים כב כי יקח איש אשה אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר (בראשית, כג) נתתי כסף השדה קח ממני:

בשטר מנא לן דכתיב (דברים, כד) ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר ירושלמי הדא דתימא בשטר שאין בו שוה פרוטה אבל אם יש בו ש"פ כסף הוא:

בביאה מנא לן דכתיב (דברים, כד) ובעלה מלמד שנקנית בביאה:

ת"ר כיצד בכסף נתן לה כסף שהוא אחד משמונה באיסר האיטלקי או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו הרי זו מקודשת אבל היא שנתנה לו ואמרה לו הריני מקודשת לך הריני מאורסת לך הריני לך לאנתו אינה מקודשת וכן אם נתנה היא ואמר הוא לא הוו (דף רי"ף ב' ע"א) קדושין ואם נתן הוא ואמרה היא חיישינן מדרבנן וצריכה גט אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף או שוה כסף וא"ל הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו הרי זו מקודשת הריני אישך הריני בעליך הריני ארוסיך אין כאן בית מיחוש דכתיב דברים כב כי יקח איש ולא שיקח את עצמו וכן בגרושין הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת איני אישך איני ארוסיך איני בעליך אין כאן בית מיחוש דכתיב (שם כה) ושלחה ולא שישלח את עצמו תנן התם במסכת מעשר שני (פ"ד מ"ז) היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה גיטה וקדושיה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו רבי יהודה אומר צריך לפרש אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כרבי יוסי והוא שעסוקין באותו ענין ((ד"ת מ"ז) ר׳ אלעזר ב"ר שמעון אומר אע"פ שאין עסוקין באותו ענין מנא ידעינן (דף רי"ף ב' ע"ב) מאי קאמר לה אמר אביי מענין לענין באותו ענין) אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית הנאת מלוה היכי דמיא כגון דמטא זימניה למגבא מינה וארוח לה זימנא ואמר לה בההיא הנאה דארווחנא ליך עד זמן פלוני מיקדשת לי ואי קשיא לך היכי אלימא הנאת מלוה ממלוה גופה לא קשיא הנאת מלוה איתא ולהכי מתקדשת בה ומלוה גופה ליתא דתתקדיש בה דקיימא לן מלוה להוצאה ניתנה:

אמר רבא אמר רב נחמן המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת ואמר רבא המקדש במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ומקודשת (דף מו.) ואמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי במכר לא קנה ובאשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי בתרומה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות והאמר רבא מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אלא אמר רב אשי בכולהו קנה לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין אמר ליה רב הונא מר בריה דרב נחוניא לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כותיך:

אמר רבא (דף רי"ף ג' ע"א) תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אף על גב דלא מטי הנאה לידיה קא משעבד נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא מקניא נפשה הא לך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני עבד כנעני לאו אע"ג דלא חסר מידי קא קני נפשיה האי גברא נמי אע"ג דלא חסר מידי קא קני להך איתתא ואמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לו מקודשת מדין שניהם מדין ערב ומדן עבד כנעני בעי רבא הילך מנה ואקדש אני לך מהו מר זוטרא משמיה דרב פפא אמר מקודשת והני מילי באדם חשוב דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה קא מקניא נפשה ((ד"ת מ"ז) אמר רבא וכן לענין ממונא) (דף רי"ף ג' ע"ב) ההוא גברא דקדיש בשיראי רבה אמר לא צריכי שומא ורב יוסף אמר צריכי שומא אי אמר לה בכל דהו כולי עלמא לא צריכי שומא ואי אמר לה בחמשין ולא שוו חמשין הא לא שוו חמשין כי פליגי דאמר לה בחמשין ושוו חמשין רבה אמר לא צריכי שומא דהא שוו חמשין ורב יוסף אמר צריכי שומא דכיון דאיתתא לא בקיאה בשומא לא סמכה דעתה והלכתא שיראי לא צריכי (דף רי"ף ד' ע"א) שומא אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא דכיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה ע"מ דמי ואמר (ס"א רב הונא אמר רב) רב אסי א"ר אלעזר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכן הילכתא והני מילי היכא דאמר לה מנה סתם אבל אם א"ל מנה זה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור בו ואפילו בדינר האחרון הרשות בידו:

תוספתא (מכילתין פ"ב) התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר אחד או דינר נחושת אינה מקודשת היה בו דינר רע יחליף היה מונה ומשליך לתוך ידה ראשון ראשון יכולה היא שתחזור בה עד שעה שיגמור. (תוספתא שם) זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה וקידשו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש וכן המוכר חפץ לחברו זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה אם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר ואם המוכר תבע את הלוקח יעשו דברי הלוקח אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהם אינה (דף רי"ף ד' ע"ב) מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן והא דתניא קדשה במשכון מקודשת במשכון דאחרים וכדר׳ יצחק דא"ר יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון בני רב הונא בר אבין זבין ההיא אמתא בפריטי ולא הוו בידייהו זוזי אותיבו נסכא עילווה לסוף אייקר אמתא אתו לקמיה דרב אמי א"ל פריטי אין כאן נסכא אין כאן (תנו רבנן התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת והוא הדין אם השליכתו לפניו אינה מקודשת) תנו רבנן התקדשי לי במנה (תנם לאבא ולאביך אינה מקודשת (על מנת שיקבלום לי מקודשת התקדשי לי במנה תנם לפלוני אינה מקודשת (על מנת) שיקבלם לי מקודשת ת"ר התקדשי לי במנה תנם על גבי הסלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם היה כלב שלה מקודשת בעי רב מרי כלב הרץ אחריה מאי תיקו וכל תיקו דקדושין צריכה גט דהוה ליה ספקא דאורייתא ולחומרא עבדינן:

התקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת ואפילו לעני הסמוך עליה מאי טעמא דאמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי נמי מחייבת ביה את ההוא גברא דהוה מזבין חומרי פתכייתא אתיא ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד שוכא אמר לה אי יהיבנא לך מקדשת לי אמרה ליה הב מיהבא אמר רב חמא כל הב מיהבא ולא כלום הוא ההוא גברא דהוה קא מזיג חמרא אתיא ההיא איתתא אמרה ליה אשקיאן אמר לה אי יהיבנא לך מקדשת לי אמרה ליה אשקיאן אשקויי אמר רב חמא כל אשקיאן אשקויי לאו כלום היא ההוא גברא דהוה שדי תמרי מדיקלא אתיא ההיא איתתא אמרה ליה שדי לי תרתי אמר לה אי שדינא לך מקדשת לי אמרה ליה שדי מישדא אמר רב זביד כל שדי מישדא ולא כלום הוא איבעיא להו (דף רי"ף ה' ע"א) הב אשקיאן שדי מהו אמר רב סמא בר רקתא תגא דמלבא אי שדי לה אינה מקודשת והלכתא אינה מקודשת:

אמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו בין על ידי אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה:

שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה אינה מקודשת דאתקש הויה ליציאה דכתיב (דברים, כד) ויצאה והיתה מה יציאה בעינן לשמה אף הויה בעינן לשמה:


(דף רי"ף ה' ע"ב) איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת והלכתא כרב פפא ורב שרביא משום דמותבינא עלייהו דרבא ורבינא מהא דתנן אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם ואף על גב דמוקמי לה בשטרי פסיקתא ((ד"ת מ"ז) וכדרב גידל דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך הן הן הדברים הנקנים באמירה) ההוא שנויא הוא ולא סמכינן עליה דהא בתרא הכי אוקמה בפרק הנושא את האשה (דף קב:) בשטרי אירוסין ממש כרב פפא ורב שרביא למימרא דהלכתא כוותייהו:

((כ' ד"ת כל זה יתר ואינו מן ההלכות והכל נמחק) גרסינן לקמן בגמרא ת"ר כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מיועדת לי הרי את מאורסת לי הרי את מקודשת לי אפי׳ בסוף שש ואפילו סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות ואין נוהג בה מנהג שפחות רבי יוסי ברבי יהודה אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמה שוה פרוטה (דף רי"ף ו' ע"א) מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מכאן לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה תוך שלשים יום שמקודשת לראשון אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדרבי יוסי בר יהודה דא"ר יוסי בר יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו וכי משייר בה ש"פ הוי קידושין הכא נמי לא שנא ואמר רב נחמן המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדרבי יוסי ברבי יהודה לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו והלואה היא והיא גופיה המשכון וכי משייר ש"פ הוי קידושין ה"נ ל"ש):

כסף ב"ש אומרים דינר ושוה דינר וכו׳: תניא שש מעה כסף דינר מעה ב׳ פונדונין פונדיון שני איסרין איסר שני מסמסין מסמס שני קונטריקין קונטרק שתי פרוטות נמצאת פרוטה אחת משמונה באיסר האיטלקי ושיעורה חד ממאה ותשעין ותרין בזוזא דששרנג והוא דינר זהב של ערביים נמצאת פרוטה ע"פ השיעור הזה חצי חכה לפי שדינר של זהב ששה ותשעים חכה אמר שמואל קדשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי והא אנן תנן בפרוטה ובשוה פרוטה לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק ((כל זה אינו מהל' הרי"ף ד"ת) ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער לה אי אית בה שוה פרוטה ואי לית בה שוה פרוטה למה ליה והאמר שמואל חיישינן רב חסדא לא סבר לה להא דשמואל אמרה ליה אימיה דכלה לרב חסדא בההיא שעתא דקדשה הוה בה שוה פרוטה אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא לאו היינו דיהודית דביתהו דר׳ חייא הוה לה צער לידה א"ל אמרה לי אם קבל ביך אבוך קדושין כי זוטרת אמר לה לאו כל כמינך דאסרת ליך עלי אמרו ליה רבנן לרב חסדא הא איכא סהדי באודית דידעי דבההיא שעתא הוות בה שוה פרוטה השתא מיהא לא איתינהו קמן אמר לאו היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עדיה בצד אסתן ותאסר אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אמרי אם הקלו בשבויה נקל באשת איש אישתייר מההיא משפחה בסורא ופרשו רבנן מינה (דף רי"ף ו' ע"ב) ולא משום דסבירא להו כשמואל אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא):

ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב (בגמ' וברא"ש איתא רב אחא בר הונא) הונא בר אחא קמיה דרב יוסף שלח ליה נגיד כרב ואצריך גיטא כשמואל דרב מנגיד מאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בלא שידוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמצער שליחא דרבנן ומאן דחיילא עליה שמתא דרבנן תלתין יומין וחתנא דדייר בבי חמוה נהרדעי אמרי לא מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה בלא שדוכי ואיכא דאמרי אפילו בשדוכי משום פריצותא:

ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא אמרו ליה והא לית בה שוה פרוטה אמר להוי תיקדיש לי בארבע זוזי דאית בה שקלתה ואשתיקה אמר רבא הויא שתיקה דלאחר מתן מעות וכל שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום הוא אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דרישא כי אמרה לא נמי הוו קידושי אמאי והא אמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דשתקה משתק ושמע מינה דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בדיה דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה סברה אי שדינא להו חייבנא בהו הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה אם איתא דלא ניחא לה תשדינהו פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי שלח רב אחא בר רב קמיה דרבינא שלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא כריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה הילכך לאפוקי צריכה גט ולעיולי צריכה קידושי אחריני ולא סגי בהנהו קידושי (ד"ת מ"ז) (אמר רב פפא הלכתא (דף רי"ף ז' ע"א) מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשים דשיעבודא דאוריית׳ ואינו גובה מן הלקוחות דהא לית להו קלא) ההיא איתתא דהות מזבנה ורשכי אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה אמרה ליה הבה ניהלי אמר לה אי יהיבנא ליך מיקדשת לי שקלתיה ואישתיקה אמר רב נחמן יכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי ואי קשיא לך הא דתניא קדשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה בו מקודשת התם בדשדיך ובדלא שדיך גמי לא אמרן אלא היכא דשקלה ליה ושתקה אבל אי אמרה אין ושקלה ליה אף על גב דלא שדיך קידושי׳ קידושין דתניא אמר לה כנסי סלע זה שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה מקודשת והוינן בה מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא אשתיקה הוו קדושי וניתני מקודשת סתם בי התם אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאשתיקה ואוקימנא בדלא שדיך ולפיכך לא הויא מקודשת וכי אמרה אין מיהת הוי מקודשת אלמא בדאמרה אין אע"ג דלא שדיך קדושיה קדושין בין בחוב דילה בין בגזל דילה וכן הלכתא ודוקא בגזל דילה כדבעינן למימר קמן בפרקא תניינא (סי' תרמב) אבל בגזל דעלמא אע"ג דשדיך לא הוו קדושין אא"כ קדשה ביה לבתר דקנייה ביאוש בעלים דה"ל כדידיה:

מתני׳ עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו אמה העבריה שקונה עצמה בסימנין והנרצע נקנה ברציעה וקונה עצמו בי ובל ובמיתת אדון עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וקונה עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר ע"י עצמו דברי ר"מ וחכ"א בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים:

גמ׳ קי"ל (דף סט.) אין (דף רי"ף ז' ע"ב) עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אמר רבא עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה שנאמר (ויקרא, כה) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית ליה יורש ור׳ דף יח.ע"ש יוחנן אמר מהכא (דברים, ב) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודלמא ישראל מומר שאני אלא מהכא שם כי לבני לוט נתתי את ער ירושה גר את העובד כוכבים אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים שמא יחזור לסורו דתניא גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים יכול הגר לומר לעובד כוכבים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות טול אתה יין נסך ואני פירות ומשבאו לרשות גר אסור ואי סלקא דעתך דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי קא שקיל חלופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל אלא מדרבנן וגזירה הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו:

עובד כוכבים את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תורה ולא מד"ס דתניא הלוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו והתניא רוח חכמים נוחה הימנו לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה:

מתני׳ עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה:
(דף רי"ף ח' ע"א) תנא אף בחליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה כיצר תקפו והביאו אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנאו ואי קשיא לך הא דתניא לענין בהמה כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה שאני בהמה דאדעתא דמרה אזלא אבל עבד אדעתא דנפשיה אזיל אמר רב אשי עבד קטן כבהמה דמי:

תנו רבנן כיצד בחזקה התיר לו מנעלו הנעיל לו מנעלו הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גרדו הלבישו הנעילו הגביהו לרבו קנאו הגביהו רבו לו לא קנאו אמר רבי שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום רב יהודה הנדואה גר שאין לו יורשים הוה חלש עאל מר זוטרא לשיולי ביה חזייה דקא תקיף ליה עלמא טובא אמר ליה לעבדיה שלוף לי מסאני ואמטינהו לגו ביתאי איכא דאמרי גדול היה זה פירש למיתה וזה פירש לעבדות ואיכא דאמרי קטן היה וכדאבא שאול דתניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן:

וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו ((ד"ת מ"ז) אלו) דברי ר"מ וחכמים אומרים וכו׳:

מתני׳ רשב"א היא אבל חכמים אומרים עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר בין ע"י אחרים בין ע"י עצמו ובלבד שיהא הכסף משל אחרים דקי"ל אין קנין לעבד בלא רבו (דף רי"ף ח' ע"ב) ואין קנין לאשה בלא בעלה ולפיכך צריך שיהא הכסף משל אחרים בכסף ע"י עצמו כיצר כגון דאקני ליה אחד מנה ואמר לו ע"מ שתצא בו לחירות דלא קני ליה רביה אלא אדעתא דמפיק ליה לחירות ובכסף ע"י אחרים כיצד כגון שנתן אחר מנה לרבו של עבד על מנת שיוציא בו העבר לחירות אף על פי שנתנו לרבו שלא מדעתו של עבד דקי"ל זכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות ותנן זכין לאדם שלא בפניו כדתנן בגיטין (דף יא:) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר"מ וחכ"א חוזר בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו:

ובשטר ע"י עצמו כיצד כגון דכתב ליה הרי את בן חורין הרי את לעצמך ומסר לו השטר דקי"ל גיטו וידו באין כאחד ובשטר ע"י אחרים כיצד כגון שכתב לו רבו גט חירות וזיכה לו ע"י אחר כיון דזכות הוא לו זכין לו לאדם (דף רי"ף ט' ע"א) שלא בפניו וכן הלכתא תנא עבד יוצא בשן ועין ובראשי אברים שאינן חוזרין בשלמא שן ועין כתיבי אלא ראשי אברים שאינן חוזרין מנא לן כשן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין:

((ד"ת מ"ז) תנו רבנן) עשרים וארבעה ראשי אברים באדם שכולן אינן מטמאין במחיה ואלו הן ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי הדדין שבאשה רבי יהודה אומר אף באיש ותאני עלה וכולן עבד יוצא בהן לחירות רבי אומר אף הסירוס בן עזאי אומר אף הלשון:

ת"ר וכולן עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט שחרור דברי ר"ש ר"מ אומר אינו צריך ר' אלעזר אומר צריך ר' טרפון אומר א"צ ר"ע אומר צריך המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא והלכתא כר"ע דר"ט חבירו הוא וקי"ל (עירובין דף מו: ועיי' כתובות דף פד:) הלכה כר"ע מחבירו ואע"ג דמכריעין לפני חכמים אמרו נראין דברי ר"ט בשן ועין לא סמכינן אהא דלא אמרינן כ"מ ששנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע אלא במתני' אבל בברייתא לא דגרסי' בפ' כירה בענין הא דתניא (דף לט.) לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי ר' מאיר ר"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הלכה כרבי יהודה אמר ליה רב יוסף לרבב"ח בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך מאי כללא דא"ר תנחום א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר רבי כ"מ ששנים חולקין ואחד מכריע הלכתא כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות שאע"פ שר' אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל ור"ע מכריע אין הלכה כדברי המכריע דר"ע גבי ר' אליעזר ור' יהושע תלמיד הוא ועוד הא הדר ביה ר"ע לגבי רבי יהושע ואמר ליה ואי מכללא מאי דלמא הני מילי במתני' אבל בברייתא לא אמר ליה אנא בפירוש שמיע לי:

תנו רבנן הכהו על עינו וסמאה על וחרשה עבד יוצא בהן לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות מ"ט כיון דבר דעתא הוא איהו בעית נפשיה דתניא המבעית את חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחרשה פטור אחזו ותקע באזנו וחרשה חייב:

ת"ר הכהו על עינו וכהתה על שינו ונדדה אם יכול להשתמש בהן עכשיו אין עבד יוצא בהן לחירות ואם לאו עבד יוצא בהן לחירות תניא אידך הרי שהיתה עינו כהויה וסמאה שינו נדודה והפילה אם היה יכול להשתמש בבר עבד יוצא בהן לחירות ואם לאו אין עבד יוצא בהן לחירות:

תנו רבנן הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסמאה חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות רבן שמעון בן גמליאל אומר ושחתה עד שיתכוין לשחתה וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים אמר רב ששת הרי שהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בהן לחירות מאי טעמא מחוסר אבר הוא אמר רב חייא בר אשי אמר רב היתה לו אצבע יתרה וחתכה עבד יוצא בה לחירות אמר רב חסדא ותא שנספרת ע"ג היד:

מתני' בהמה גסה נקנית (דף רי"ף ט' ע"ב) במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה וזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

גמ' דרש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב אמר להו מאי אמר רב בבהמה גסה אמרו ליה הכי אמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה והא אנן במסירה תנן איהו נמי במסירה קאמר והדר ביה הוא דאמר בי האי תנא דתניא וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה וכן הלכתא:

נכסים שיש להן (דף רי"ף י' ע"א) אחריות נקנין בכסף. אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין לא קנה עד שיכתוב שטר ואי פריש פריש כי הא דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא אקני ואי בעינא בשטרא אקני אי בעינא בכספא אקני דאי בעי למהדר לא מצי הדר ואי בעינא בשטרא אקני דאי בעינא למהדר הדרנא בי:

ובשטר אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן דמים ואי קשיא לך הא דתניא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאינו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה התם במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנה בקש ליתנה לו ולא כתב לו לשון מכר אלא כדי ליפות את כחו:

נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה (דף רי"ף י' ע"ב) מנא הני מילי אמר חזקיה אמר קרא (דברי הימים ב, כא) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות (אשר) ביהודה (אמר (כל זה אינו מן ההלכות ונמחק ד"ת) רבה בר יצחק אמר רב ב' שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שיכתבו לו את השטר חוזר בו בין בשדה בין בשטר ורב חייא בר אבין אומר שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן אידך אם קדם מוכר וכתב שטר ללוקח כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר כל מקום שהוא) איבעיא להו בעינן צבורין בהו או לא ואסיקנא והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן כלומר שצריך המקנה לומר לקונה קנה לך האי ארעא וקני אגבה הנך מטלטלין דאית לי במקום פלוני וכיון דאחזיק בההיא ארעא קנה לה לההיא ארעא וקני להו מטלטלי כל היכא דאיתנהו איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו תא שמע עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו אלמא שדה במכר ומטלטלין במתנה קני:

אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן אמר רבא ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו תניא כותיה דרבא מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן (דף רי"ף י"א ע"א) לא קנה אלא כנגד מעותיו:

וזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן: אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה שנאמר ואמרה האשה אמן אמן אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה אשכחן איסור דאורייתא ממונא מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל ק"ו ומה סוטה שלא ניתנה ליתבע בעד אחד מגלגלין ממון שניתן ליתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין אשכחן ודאי שמא מנא לן דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר נאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי עד היכן גלגול שבועה אמר רב יהודה אמר רב עד דאמר ליה עבדי אתה ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו עד לחייו אמר (רבא כ"ה בגמ') רבה דאמר ליה השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי:

מתני' כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב (דף רי"ף י"א ע"ב) זה בחליפיו ((ד"ת מ"ז) רשות הגבוה בכסף רשות ההדיוט בחזקה אמירתו לגבוה במסירתו להדיוט):

גמ' שמעת מינה מטבע נעשה חליפין אמר רב יהודה הכי קאמר כל הנישום דמים באחר וכו' וכבר ברירנא לה בפרק הזהב (בסי' שנ"ז שנ"ח) ופרישנא לה התם שפיר:

ת"ר כיצד רשות הגבוה בכסף גזבר שנתן מעות בבהמה אפי' בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט זה האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתים שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש פדאו במאתים ולא הספיק למשכו עד שעמד במנה נותן מאתים שנאמר (ויקרא, כז) ונתן הכסף וקם לו פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים אין נותן לו אלא מנה אמאי הכא נמי נימא שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי:

מתני' כל מצות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות ושלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבים כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבים חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים:


(דף רי"ף י"ב ע"א) גמ' תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו בנהר ר' יהודה אומר כל שאין מלמד בנו אומנות כאילו למדו ולסטות:

למולו מנלן דכתיב (בראשית, כא) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא לממהליה דכתיב (שם יז) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו לממהל נפשיה דכתיב (שם) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו לפדותו מנלן דכתיב (שמות, יג) כל בכור בניך תפדה והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרק נפשיה תפדה קרי ביה תיפדה ואיהי מנלן דלא מיחייבה דכתיב (במדבר, יח) תפדה תיפדה כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים וכל שאינו מצווה לפדות עצמו אינו מצווה לפדות אחרים ואיהי מנלן דלא מיחייבא בפרקונה דכתיב תפדה תפדה כל שאחרים מצווין לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווין לפדותו אינו מצווה לפדות את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא (בגמרא מייתי קרא דפ' כי תשא (שמות לד) כל בכור בניך תפדה וצ"ע אמאי לא מייתי קרא דמייתי הרי"ף וכל בכור אדם בבניך תפדה שהוא מוקדם בפ' בא (שם יג) וצ"ע.) (שמות, יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה בניך ולא בנותיך:

תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו מאי טעמא מצוה דגופיה עדיף:

ת"ר מנין שאם היו לו חמש נשים ויש לו מהן חמשה בנים שחייב לפדות את כלן שנאמר וכל בכור בניך תפדה פשיטא בפטר רחם תלה רחמנא מהו דתימא נילף בכור בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו קמ"ל:

ללמדו תורה מנלן דכתיב (דברים, יא) ולמדתם אותם את בניכם והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למגמר נפשיה דכתיב ולמדתם ואיהי מנלן דלא מיחייבא לאגמורי דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמוד וכל שאין אחרים מצווים ללמדו אין מצווה ללמוד ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה אמר קרא ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם:

תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם היה בנו זריז וממולא בתלמודו ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו כדרב יעקב דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדן שמעתתיה אמר ליה אנא עדיפנא מינך תיב את ואיזיל אנא ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה לומד תורה ואחר כך נושא אשה ואם אי אפשר לו בלא אשה נושא אשה ואחר כך לומד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך לומד תורה ור' יוחנן אמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו אמר ר' אבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד עשרים שנה הקב"ה יושב ומצפה לאדם אימתי ישא אשה כיון שהגיע עשרים שנה ולא נשא אשה אמר תפח עצמותיו אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי (בגמרא איתא אדידך) ידך על צוארי דברך משיתסר ועד עשרים ותרתין ואמרי לה מתמני סרי ועד עשרים וארבע דכתיב משלי כב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה תא שמע דתניא למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר רבי אבא מקרא זה וכשם שהוא חייב ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר (דברים, ד) והודעתם לבניך ולבני בניך אם כן מה ת"ל (דברים, יא) ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם אמר ר' יהושע בן לוי כל המלמד את בנו תורה כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת אמר רב ספרא משמיה דרבי יהושע בן חנניה לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד ומי ידע כמה חיי (דף רי"ף י"ב ע"ב) לא צריכא ליומי:

להשיאו אשה מנלן דכתיב (ירמיה, כט) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים:

ללמדו אומנות מנלן א"ר חזקיה אמר קרא (קהלת, ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות ואם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות:

ויש אומרים אף להשיטו בנהר מאי טעמא חיותיה הוא:

כל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין: תנינא להא דתנו רבנן אין לי אלא איש אשת מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים אם כן מה תלמוד לומר איש איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי בר אבין נתגרשה שניהם שוין תנו רבנן נאמר (שמות, כ) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי, ג) כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר כאן (ויקרא, יט) איש אמו ואביו תיראו ונאמר (דברים, ו) את ה' אלהיך תירא השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר (שמות, כא) ומקלל אביו ואמו ונאמר (ויקרא, כד) איש איש כי יקלל אלהיו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום בהכאה ודאי אי אפשר וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו ת"ר שלשה שותפין יש בו באדם אביו ואמו והקב"ה בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו הקב"ה אומר מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הכתוב מוראת אם למוראת אב:

גרסינן בפרק הנושא את האשה (כתובות קג, א) תניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול והני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא:

אמר ר' יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגלוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקני מים ואימא אומרת השקני מים איזה מהן קודם אמר לו הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך בא לפני ר' יהושע אמר לו כך אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את רבי אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר והיה המפתח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו לשנה נתן לו המקום שכרו נולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם הרי אתם נותנין לי אלא איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא א"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה על אחת כמה וכמה כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סריקון של זהב ויושב בין גדולי רומי ובאת אמו וקרעה ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה בפניו ולא הכלימה:

ועוד שאלו את רבי אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי שלו ויטילנו לים בפניו ואין מכלימו:

רבי טרפון הוה ליה אימא סבתא דבל אימת דבעיא מסקא לפוריא גחין וסלקא עליה אתא וקא משתבח בי מדרשא אמרו לו עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקי שלך לים בפניך ולא הכלימתה:

ת"ר מכבדו בחייו מכבדו במותו (דף רי"ף י"ג ע"א) בחייו כיצד הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי שלחוני בשביל עצמי אלא בכולהו בשביל אבא במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו והני מילי תוך שנים עשר חדש אבל מכאן ואילך זכרונו לחיי העולם הבא:

גרסינן בסנהדרין (דף פ:) (וכן הוא כאן ג"כ דף לב. ע"ש וצ"ע מפני מה מביא הרי"ף ז"ל ממרחק) תניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא כך כתוב בתורה:

תנו רבנן איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר דבריו ולא מכריעו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא משל מי רב יהודה אמר משל בן רב הושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן לר' ירמיה ואמרי לה לבריה דרבי ירמיה כמאן דאמר משל אב והיכא דרויח הבן והאב לית ליה כייפינן (דף רי"ף י"ג ע"ב) ליה לבן ושקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה וכן שדרו ממתיבתא:

ר' אלעזר בן מתתיה אומר אבא אומר השקני מים ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה אני את המצוה שאני ואבא חייבין במצוה איסי בן יהודה אומר אם אפשר למצוה שתיעשה על ידי אחרים תיעשה על ידי אחרים אמר רב אחא בר מתנא הלכה כאיסי בן יהודה גרסינן במגילה (דף טז:) אמר רבא אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש עליהן:

א"ר יצחק בר שילא אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול וסוגיין כרב יוסף אלא מיהו אע"ג דכבודו מחול הידור בעי למיעבד לי' כי הא דרבא הוה משקי בי הלוליה דבריה ודלא להו כסא לרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע וקמו מקמיה לרב מרי ולרבי פינחס בני רב חסדא ולא קמו מקמיה ואיקפד אמר הני רבנן רבנן והני רבנן לאו רבנן וכן נמי נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר (דברים, יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

ת"ר (ויקרא, יט) מפני שיבה תקום יכול אפי' זקן אשמאי ת"ל זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר (במדבר, יא) אספה לי שבעים איש רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא שקנה חכמה שנאמר (משלי, ח) ה' קנני ראשית דרכו יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק ת"ל תקום והדרת לא אמרתי אלא קימה שיש בה הידור אי הידור יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי אלא קימה שיש בה הידור ((מהר"ם מ"ז) ואי זו היא קימה שיש בה הידור הוי אומר זה ארבע אמות) יכול יעצים עיניו ממנו כדי שלא יראהו תלמוד לומר תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו ויראת ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא איכא בינייהו יניק וחכים תנא קמא סבר לא ורבי יוסי הגלילי סבר אפי' יניק וחכים נמי:

מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעסוקין במלאכתן יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ תלמוד לומר תקום והדרת והני מילי בבתי גואי אבל בבתי בראי חייב לעמוד מפניו יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי אלא קימה שיש בה הידור ואי זו היא קימה שיש בה הידור הוי אומר זה ארבע אמות אמר (דף רי"ף י"ד ע"א) אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק מלא עיניו:

אביי מכי חזי ליה לאוני דחמריה דרב יוסף הוה קאים דקיימא לן דרכוב במהלך דמי ומחייב למיקם מקמיה:

גרסי' בפרק הוציאו לו את הכף (דף נג.) תלמיד הנפטר מרבו אל יחזיר פניו וילך אלא לצדדין כי הא דרבי אלעזר כי הוה מיפטר מיניה דרבי יוחנן הוה מסגי ואזיל לאחוריה כי הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין וקאים רבי אלעזר אדוכתיה עד דהוה מיכסי רבי יוחנן מיניה:

ר"ש בן אלעזר אומד מנין לזקן שלא יטריח תלמוד לומר (ויקרא, יט) זקן ויראת אמר אביי נקיטינן דאי מקיף חיי אביי מקיף רבי זירא מקיף:

איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע: אמר אביי הלכה כאיסי בן יהודה רבי יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני רבא מיקם לא קאים הידור עביד להו אביי יהיב להו ידא לסבי:

גרסינן ביש נוחלין (דף קכ.) אמר רבי אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה:

וגרסינן נמי התם והלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והלכתא אין חולקין קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג ליה רביה יקרא אמר ר' אלעזר כל ת"ר שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנאמר (קהלת, ח) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים מורא זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר תקום ויראת הוי אומר מורא זו קימה:

גרסינן בפרק אלמנה ניזונית (דף צו:) אמר רבי יהושע בן לוי כל מלאכה שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת מנעל והנעלת מנעל.אמר רבא לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה אמר רב אשי ובמקום שאין מכירין אותו נמי לא אמרן אלא דלא מנח תפילין אבל מנח תפלין לית לן בה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד שנאמר איוב ו למס מרעהו חסד רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר שם ויראת שדי יעזוב:

(לקמן דף נז.) תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן אמר להן כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא ר' עקיבא ולמד את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים:

גרסינן במסכת הוריות (דף יג:) תנו רבנן כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ואין יושבין עד שיאמר להם שבו כשאב ב"ד נכנס עושין לו שתי שורות מכאן ומכאן עד שיושב במקומו חכם שנכנס אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו בני חכמים ותלמידי חכמים בזמן שהרבים צריכים להם מפסיעים על ראשי העם אע"פ שאמרו אין שבח לתלמיד חכם שיכנס באחרונה יצא לצורך נכנס ויושב במקומו בני חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור בזמן שיש בהן דעת לשמוע נכנסין ויושבין אחר אביהן והופכין פניהם כלפי אכיהן אין בהם דעת לשמוע הופכין פניהן כלפי העם יצא לצורך נכנס ויושב במקומו אמר רב פפא לא אמרן אלא לקטנים אכל לגדולים לא דהוה ליה למבדק נפשיה מעיקרא דאמר רב יהודה לעולם (גי' ד"ת יבדוק) ילמד אדם עצמו שחרית וערבית (דף רי"ף י"ד ע"ב) כדי שלא יתרחק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אף בבית המשתה עושין להם סניפין אמר רבא בחיי אביהם איבעיא להו מהו לעמוד מפניי ספר תורה רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרו קל וחמר מפני לומדיה עומדין מפניה לא כל שכן:

כל מצות עשה שהזמן גרמא: תנו רבנן איזו היא מצות עשה שהזמן גרמא סוכה ולולב ושופר וציצית (בגמ' וברא"ש איתא וציצית ותפילין) ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה ומעקה אבידה ושלוח הקן וכללא הוא והרי מצה ושמחה והקהל דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים (דף רי"ף ט"ו ע"א) חייבות ותו הרי ת"ת ופריה ורביה ופדיון הבן דמצות עשה שאין הזמן גרמא ונשים פטורות:

א"ר יוחנן אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ: חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות ולית הלכתא כאיסי אלא אחד אנשים ואחד נשים חייבין:

ירושלמי (סוף הלכה ז) רב המנונא מפקיד לחבריה פקדון לנשיכון כד יהון קיימין על מיתא לא יתלשון בשעריהון שלא יבאו לידי קרחה שנאמר (דברים, יד) כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים תנו רבנן (ויקרא, כא) לא יקרחו יכול אפילו קרח ארבעה וחמשה קרחות לא יהא חייב אלא אחת תלמוד לומר קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה שם בראשם מה תלמוד לומר לפי שנאמר (דברים, יד) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים מנין לרבות את כל הראש ת"ל בראשם לחייב על הראש כבין העינים אין לי אלא כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות ישראל מנלן נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים ומה להלן על מת אף כאן על מת:

מתני' כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אלעזר אומר אף החדש:

גמ' מאי תלויה ומאי אינה תלויה אילימא תלויה דכתיב בה ביאה שאינה תלויה דלא כתיב בה ביאה והרי תפלין ופטר חמור דכתיב בהו ביאה ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ אמר רב יהודה ה"ק כל מצויה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אלעזר אומר אף החדש וקי"ל כר' אלעזר דסתם לן תנא כותיה דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה (דף רי"ף ט"ו ע"ב) והכלאים מדברי סופרים:

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה א"ל רבי אלעזר לרב אסי והא אנן תנן הכלאים מדברי סופרים לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת אילן כדשמואל דאמר שמואל (ויקרא, יט) את חקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך שם בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ ((ד"ת מ"ז) ואלא הא כתיב שדך ההוא למעוטי זרעים שבחוצה לארץ) רב נחמן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא חזיוהו לההוא נברא דהוה זרע חיטי ושערי אמר ליה ניתי מר ונשמתיה א"ל לא חווריתו כלומר לא נתחוור לך שדבר זה מותר תוב חזיוהו לההוא גברא דהוה זרע שערי ביני גופני א"ל ניתי מר ונשמתיה אמר ליה לא צהריתו לא קי"ל כרבי יאשיה (דף רי"ף ט"ז ע"א) דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד רב יוסף מערב ביזרוני וזרע אמר ליה אביי והא תנן כלאים מדברי סופרים א"ל לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים כלאי הכרם שבארץ אסורין בהנאה בחוצה לארץ נמי גזרו בהו רבנן כלאי זרעים דבארץ אין אסורין בהנאה בחוצה לארץ לא גזרו רבנן נמצאו עכשיו דין כלאים בחוצה לארץ נחלק לשלשה פנים יש מהן אסור מדאורייתא ויש מהן אסור מדרבנן ויש מהן מותר כלאי בהמה והרכבת אילן אסורין מדאורייתא וכלאי הכרם אסורין מדברי סופרים וכלאי זרעים מותרין:

מתני' כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין את ימיו ואינו נוחל את הארץ וכל שאינו לא במשנה ולא במקרא ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב וכל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר (קהלת, ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

גמ' כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב רבי יוחנן אומר פסול לעדות:

ת"ר האוכל בשוק הרי זה ככלב ויש אומרים פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים:

סליק פירקא האשה נקנית