משנה קידושין א
קידושין פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת קידושין • פרק ראשון ("האישה נקנית") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים.
נקנית בכסף, בשטר, ובביאה.
בכסף, בית שמאי אומרים, בדינר ובשוה דינר.
ובית הלל אומרים, בפרוטה ובשוה פרוטה.
וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי.
וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל.
היבמה נקנית בביאה.
וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.
עבד עברי נקנה בכסף ובשטר.
וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף.
יתרה עליו אמה העבריה, שקונה את עצמה בסימנין.
הנרצע נקנה ברציעה.
וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון.
עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה.
וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים.
בהמה גסה נקנית במסירה, והדקה בהגבהה, דברי רבי מאיר ורבי אליעזר.
וחכמים אומרים, בהמה דקה נקנית במשיכה.
נכסים שיש להם אחריות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה.
ושאין להם אחריות, אין נקנין אלא במשיכה.
נכסים שאין להם אחריות, נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה.
וזוקקין (נכסים שאין להם אחריות) את הנכסים שיש להם אחריות לשבע עליהן.
כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה, נתחייב זה בחליפיו.
כיצד? החליף שור בפרה או חמור בשור, כיון שזכה זה, נתחייב זה בחליפיו.
רשות הגבוה, בכסף.
ורשות ההדיוט, בחזקה.
אמירתו לגבוה, כמסירתו להדיוט.
כל מצוות הבן על האב, אנשים חייבין ונשים פטורות.
וכל מצוות האב על הבן, אחד אנשים ואחד נשים חייבין.
וכל מצות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורות.
וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין.
וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמה בין שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין, חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים.
הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות וההזאות והקבלות, נוהגות באנשים ולא בנשים, חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות.
כל מצוה שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ.
ושאינה תלויה בארץ, נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, חוץ מן הערלה והכלאים.
רבי אליעזר אומר, אף מן החדש.
כל העושה מצוה אחת, מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ.
וכל שאינו עושה מצוה אחת, אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ.
כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ, לא במהרה הוא חוטא, שנאמר (קהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אינו מן הישוב.
הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים,
- וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים.
- נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה.
- בְּכֶסֶף,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- בְּדִינָר וּבִשְׁוֵה דִּינָר;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- בִּפְרוּטָה וּבִשְׁוֵה פְּרוּטָה.
- וְכַמָּה הִיא פְּרוּטָה?
- אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבַּעַל.
הַיְּבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה;
- וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם:
עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר;
- וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּשָׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגֵרְעוֹן כֶּסֶף.
- יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה,
- שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּסִימָנִין.
- הַנִּרְצָע נִקְנֶה בִּרְצִיעָה,
- וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן:
עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
- וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים,
- וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ,
- וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים;
- וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים:
בְּהֵמָה גַּסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- בְּהֵמָה דַּקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה:
נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת,
- נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
- וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת,
- אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה.
- נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת,
- בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
- וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:
כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר,
- כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַּחֲלִיפָיו.
- כֵּיצַד?
- הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר,
- כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַּחֲלִיפָיו.
- הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר,
- רְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ, בְּכֶסֶף;
- וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט, בַּחֲזָקָה.
- אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ, כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט:
כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב,
- אֲנָשִׁים חַיָּבִין, וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת;
- וְכָל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן,
- אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין.
- וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ,
- אֲנָשִׁים חַיָּבִין, וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת;
- וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ,
- אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין.
- וְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה,
- בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ, בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ,
- אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין,
- חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית, וּבַל תַּקִּיף, וּבַל תִּטַּמֵּא לַמֵּתִים:
- בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ, בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ,
הַסְּמִיכוֹת וְהַתְּנוּפוֹת,
- וְהַהַגָּשׁוֹת וְהַקְּמִיצוֹת,
- וְהַהַקְטָרוֹת וְהַמְּלִיקוֹת,
- וְהַהַזָּאוֹת וְהַקַּבָּלוֹת,
- נוֹהֲגוֹת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְּנָשִׁים;
- חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה,
- שֶׁהֵן מְנִיפוֹת:
כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בָּאָרֶץ,
- אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ;
- וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָּאָרֶץ,
- נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ;
- חוּץ מִן הָעָרְלָה וְהַכִּלְאַיִם.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַף מִן הֶחָדָשׁ:
כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת,
- מְטִיבִין לוֹ,
- וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו,
- וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ;
- וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת,
- אֵין מְטִיבִין לוֹ,
- וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו,
- וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ.
- כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ,
- לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא;
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד, יב).
- וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בְּמִקְרָא,
- וְלֹא בְּמִשְׁנָה,
- וְלֹא בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ,
- אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב:
נוסח הרמב"ם
(א) האישה נקנית - בשלש דרכים,
- וקונה את עצמה - בשתי דרכים.
- נקנית - בכסף, ובשטר, ובביאה.
- בכסף -
- בית שמאי אומרין: בדינר, ובשוה דינר.
- ובית הלל אומרין: בפרוטה, ובשוה פרוטה.
- כמה היא פרוטה?
- אחד משמונה באיסר האיטלקי.
- וקונה את עצמה - בגט, ובמיתת הבעל.
- היבמה נקנית - בביאה,
- וקונה את עצמה - בחליצה, ובמיתת היבם.
(ב) עבד עברי -
- נקנה - בכסף, ובשטר,
- וקונה את עצמו - בשנים, וביובל, ובגרעון כסף.
- יתרה עליו אמה עבריה -
- שהיא קונה את עצמה - בסימנין.
- הנרצע נקנה - ברציעה,
- וקונה את עצמו - ביובל, ובמיתת אדון.
(ג) עבד כנעני -
- נקנה - בכסף, ובשטר, ובחזקה,
- וקונה את עצמו -
- בכסף - על ידי אחרים,
- ובשטר - על ידי עצמו,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- אף בכסף - על ידי עצמו,
- ובשטר - על ידי אחרים
- ובלבד שיהא הכסף - משל אחרים.
(ד) בהמה גסה - נקנית במסירה,
- ובהמה דקה - בהגבהה,
- דברי רבי מאיר.
- ובהמה דקה - בהגבהה,
- ורבי אלעזר, וחכמים אומרין:
- בהמה דקה - נקנית במשיכה.
(ה) נכסים -
- שיש להן אחריות - נקנין בכסף, ובשטר, ובחזקה,
- ושאין להן אחריות - אינן נקנין אלא במשיכה.
- נכסים שאין להן אחריות -
- נקנין עם נכסים שיש להן אחריות - בכסף, ובשטר, ובחזקה,
- ושאין להן אחריות -
- זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות - לישבע עליהן.
(ו) כל הנעשה דמים באחר -
- כיון שזכה זה - נתחייב זה בחליפיו.
- כיצד:
- החליף שור - בפרה,
- או חמור - בשור,
- כיון שזכה זה - נתחייב זה בחליפיו.
- רשות הגבוה - בכסף,
- ורשות ההדיוט - בחזקה.
- אמירתי לגבוה - כמסירתי להדיוט.
(ז) כל מצוות הבן על האב -
- האנשים חייבין, והנשים פטורות.
- וכל מצוות האב על הבן -
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין.
- וכל מצות עשה שהזמן גרמה -
- האנשים חייבין, והנשים פטורות.
- וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה -
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין.
- וכל מצוה בלא תעשה -
- בין שהזמן גרמה - ובין שלא הזמן גרמה,
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין,
- חוץ מבל תקיף, ומבל תשחית, ומבל תיטמא למתים.
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין,
- בין שהזמן גרמה - ובין שלא הזמן גרמה,
(ח) הסמיכות, והתנופות,
- וההגשות, והקמיצות, וההקטרות,
- והמליקות, והקבלות, וההזיות,
- נוהגות באנשים, ואינן נוהגות בנשים,
- חוץ ממנחת סוטה, והנזירה - שהן מניפות.
(ט) כל מצוה שאינה תלויה בארץ -
- נוהגת בארץ, ובחוצה לארץ.
- וכל מצוה שהיא תלויה בארץ -
- אינה נוהגת - אלא בארץ,
- חוץ מן הערלה, והכלאים.
- ורבי אליעזר אומר: אף החדש.
- אינה נוהגת - אלא בארץ,
(י) כל העושה מצוה אחת -
- מטיבין לו, ומאריכין את ימיו, ונוחל את הארץ.
- וכל שאינו עושה מצוה אחת -
- אין מטיבין לו, ואין מאריכין את ימיו, ואינו נוחל את הארץ.
- וכל שאינו - לא במקרא, ולא במשנה, ולא בדרך ארץ,
- אין זה מן היישוב.
- והמחזיק בשלשתן -
- עליו הכתוב אומר: "והחוט המשולש, לא במהרה ינתק" (קוהלת ד,יב).
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה קידושין, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב