רי"ף על הש"ס/קידושין/דף ו עמוד א

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מכאן לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה תוך שלשים יום שמקודשת לראשון אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדרבי יוסי בר יהודה דא"ר יוסי בר יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו וכי משייר בה ש"פ הוי קידושין הכא נמי לא שנא ואמר רב נחמן המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדרבי יוסי ברבי יהודה לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו והלואה היא והיא גופיה המשכון וכי משייר ש"פ הוי קידושין ה"נ ל"ש):

כסף ב"ש אומרים דינר ושוה דינר וכו׳: תניא שש מעה כסף דינר מעה ב׳ פונדונין פונדיון שני איסרין איסר שני מסמסין מסמס שני קונטריקין קונטרק שתי פרוטות נמצאת פרוטה אחת משמונה באיסר האיטלקי ושיעורה חד ממאה ותשעין ותרין בזוזא דששרנג והוא דינר זהב של ערביים נמצאת פרוטה ע"פ השיעור הזה חצי חכה לפי שדינר של זהב ששה ותשעים חכה אמר שמואל קדשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי והא אנן תנן בפרוטה ובשוה פרוטה לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק ((כל זה אינו מהל' הרי"ף ד"ת) ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער לה אי אית בה שוה פרוטה ואי לית בה שוה פרוטה למה ליה והאמר שמואל חיישינן רב חסדא לא סבר לה להא דשמואל אמרה ליה אימיה דכלה לרב חסדא בההיא שעתא דקדשה הוה בה שוה פרוטה אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא לאו היינו דיהודית דביתהו דר׳ חייא הוה לה צער לידה א"ל אמרה לי אם קבל ביך אבוך קדושין כי זוטרת אמר לה לאו כל כמינך דאסרת ליך עלי אמרו ליה רבנן לרב חסדא הא איכא סהדי באודית דידעי דבההיא שעתא הוות בה שוה פרוטה השתא מיהא לא איתינהו קמן אמר לאו היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עדיה בצד אסתן ותאסר אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אמרי אם הקלו בשבויה נקל באשת איש אישתייר מההיא משפחה בסורא ופרשו רבנן מינה

 

רבנו ניסים (הר"ן)

בהעראה אלא דמשום דדעתו על גמר ביאה הוא שאינו קונה בסתמא עד גמר ביאה אבל יבמה נקנית בהעראה לעולם דיבמה כיון דלא בעינן דעת כלל דאפילו שניהם אנוסין קני לא אזלינן בתר דעתיה וכי תימא א"כ דתחלת ביאה קונה ביבמה מאי קמפרקינן התם [דף כ ב] גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה הוה לן למימר גזרה תחלת ביאה אטו סוף ביאה דכיון דקניה בהעראה קיים לעשה ומכאן ואילך קאי עלה באיסור לאו וליכא עשה כלל יש לומר דכולה ביאה ראשונה ביאה דמצוה היא ושריא דעיקר מצות יבום להקים זרע הוא ובעי ביאה ראויה להקמת זרע ואע"ג דעל הרוב אין האשה מתעברת בביאה ראשונה זמנין דמתעברת כדאיתא התם [יבמות דף לד א]: וגרסינן תו בגמרא [דף י א] איבעיא להו ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה כלומר המקדש בביאה מי משויא לה הך ביאה נשואה או לא אלא כארוסה ואמרינן למאי נפקא מינה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה דאי אינה עושה אלא אירוסין לא יורשה ולא מטמא לה אם הוא כהן ואינו מפר נדריה אלא בשותפות של אב ולא איפשיטא הלכך נקיטינן דאינה עושה אלא אירוסין ומשמע נמי בסוגיין בגמרא דאביי ורבא הכי סבירא להו דאירוסין עושה:

תניא שש מעה כסף דינר וכו':    פונדיונין איסרין מסמסין קונטריקון מיני מטבעות הן קטנות זו מזו:

נמצאת פרוטה:    על פי שיעור הזה חצי חכה והוא משקל חצי שעורה:

אמר שמואל קדשה בתמרה וכו' הא בקידושי ודאי:    אם ישנן שוה פרוטה במקומן הוו קידושי ודאי ואם בא אחר וקדשה אחר כך מותרת לראשון ואינה צריכה גט מן השני ואם אינן שוה פרוטה במקומן קידושי ודאי לא הוו לבטל קידושי שני אבל קידושי ספק הוו ואינה מותרת לאחר בלא גט דחיישינן שמא שוה פרוטה [במדי] ושיעורא אהני לדעת שאלו הן קידושין גמורין שמאחר שקדש בשוה פרוטה במקומן אין גמגום בדבר: וכתב הר"ם במז"ל בפ"י מהלכות אישות דכי אמרי' דקידושי ספק הוו ה"מ בדבר המתקיים שאם היה לו דרך למדי אפשר להוליכו שם ויהיה שם שוה פרוטה אבל בדבר שאין מתקיים ליכא למיחש כלל דהא הכא לא שוי מידי וקודם שיגיע למקום היוקר יפסד אבל לפי מה שכתבו בתוספות נראה דאפי' בדבר שאינו מתקיים חיישינן שהם פירשו דמשום גזירת הרואין נגעו בה דשמא יש כאן אחד מאנשי מדי ואם יראה שאין אנו חוששין להם כאן אף במקומו לא יחוש להם: וכתב הרמב"ן ז"ל וכן בתוס' דהא דאמרינן חיישינן לאו למימר' דאי ידעינן בודאי ליהוו קידושין גמורין אלא לומר דאפי' בסתמא חיישינן שמא שוה פרוטה במדי אבל אין הכי נמי דאפילו ידעינן דשוה פרוטה במדי לא הוו קידושין גמורין כיון דהכא לא שוה דהא לענין גזל דגר אמרי' בפרק הגוזל קמא (דף קה א) דבפחות משוה פרוטה אפי' בגזילה קיימת אין צריך להוליך אחריו דאין חוששין שמא תתיקר ולא חיישינן נמי שמא שוה פרוטה במדי ומביא אשם ומתכפר לו אלמא אין לממון אלא מקומו ושעתו כדאמרינן בערכין [דף כד א] לגבי הקדש אלא חומרא דרבנן בעלמא הוא באיסור אשת איש ולשון הא בקידושי ספק לפי זה לא אתי שפיר לפיכך נראה לי דאי שוה פרוטה במדי קדושי תורה הן דכיון שהיא נתרצתה בהן ושוין פרוטה באי זה מקום אילו ידעו העדים שדרכה לתת פרוטה באותו דבר הוה ליה כאילו אמרה לדידי שוה לי כדאמרינן לגבי חמש סלעים של פדיון בכור כדאיתא לעיל [דף ח א]:

גרסי' בגמ' ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא:    כלומר שיש שחור דומה לכחול:

יתיב רב אסי וקא מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה או לא:    כלומר לפי שבא אחר וקדשה בפרוטה אחר כן כדמוכח בסמוך:

ומקשינן למה לי:    כלומר לעיוני בה והא אמר שמואל חיישינן. רב חסדא לא סבירא לי' כשמואל:

אמרה ליה אימיה והא ההוא יומא דקדיש הוה בה שוה פרוטה:    כלומר אלא שעכשיו הוזלה:

אמר לה לאו כל כמינך להעיד שהקידושין הראשונים היו קידושין ואסרת לה אבתרא:

לאו היינו דיהודית דביתהו דר' חייא דהוה לה צער לידה:    כלומר לפי שהיתה יולדת תאומים דאמר מר [יבמות דף סה ב] יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי אחוותא ואמרה ליה כדי שיפרוש ממנה: אמרה לי אם קבל ביך אביך קדושין כי זוטרת ואמר לה לאו כל כמינך דאסרת ליך עלי:

אמרי ליה רבנן לרב חסדא אמרי הא איכא סהדי באודית דההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו קמן לאו היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עדים בצד אסתן ותאסר:    פירוש גבי בנתיה דמר שמואל אמר הכי בפרק האשה שנתארמלה (דף כג א) דאשתביין ואייתינהו למדרשא דר' חנינא ואוקמינהו לשבויינהו מאבראי חדא אמרה נשביתי וטהורה אני וכן אידך והתירן ר' חנינא ואמרו לו הא איכא עדים במדינת הים שראו אותן שנשבו ותנן אם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואמר להו השתא מיהא ליתנהו קמן ואין מעיד על שבייתן ונתירן דעדים בצד אסתן ואינם באים להעיד ותאסר בתמיה ואסתן היינו רוח צפונית. ואמרינן עלה אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא. כלומר להתירה משום דאיכא סהדי באודית דאם הקלו בשבויה נקל באשת איש בתמיה:

אשתייר מההיא