ירושלמי קידושין א ז

<< | ירושלמי · מסכת קידושין · פרק א · הלכה ז | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ז משנה

כל מצות האב על הבן האנשים חייבין והנשים פטורות כל מצות הבן על האב אחד אנשים ואחד נשים חייבין כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין כל מצוה בלא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ומבל תטמא למתים הסמיכות והתנופות הגשות והקמיצות הקטרות והמליקות הקבלות וההזיות נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים חוץ ממנחת סוטה והנזירות שהן מניפות

הלכה ז גמרא

מצות שהאב חייב לעשות לבנו למולו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים למוהלו (ויקרא יב) ביום השמיני ימול בשר ערלתו לפדותו דכתיב (שמות יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה ללמדו תורה (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם ללמדו אומנות תני רבי ישמעאל (דברים ל) ובחרת בחיים זו אומנות להשיאו אשה (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך בשעה שאת משיא את בניך קטנים רבי עקיבה אומר אף לשוט על פני המים דכתיב (דברים ל) למען תחיה אתה וזרעך מה למצוה או לעיכוב נשמעינה מן הדא בר תרימה אתא לגבי רבי אימי אמר לי פייס לאבא דיסביני אתא פייסיה ולא קביל עלוי הדא אמרה למצוה אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה מנין שאם לא עשה לו אביו שהוא חייב לעשות לעצמו תלמוד לומר אדם תפדה (בראשית יז) וגמלתם אתם ולמדתם אתם והודעתם אתם למען תחיה אתה תמן תנינן האב זכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים בנוי מניין (תהילים צ) יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם בכח (תהילים קיב) גבור בארץ יהיה זרעו וגו בעושר (תהילים לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם בחכמה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשנים למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים כך הוא חייב לו בחמשה דברים ואילו הן מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג) יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב תשיש ומצורע עזיב ומחזיק בפלך בוריי נופל בחרב קצר ימים וחסר לחם מסכן כד אתא שלמה מיקטול ליואב אמר ליה אביך גזר עלי חמש גזירות קבלין ואנא מיתקטיל וקבלין וכולהון קמין מן דבית דוד זב היה רחבעם (דברי הימים ב כו) ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו מחזיק בפלך זה יואש (דברי הימים ב כד) ואת יואש עשו שפטים תני רבי ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בירניות קשים שלא הכירו אשה מימיהם והיו מענין בו כדרך שמענין את האשה הדא הוא דכתיב (הושע ה) וענה גאון ישראל בפניו ועינה גאון ישראל בפניך ונופל בחרב זה יאשיהו דכתיב (דברי הימים ב לה) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רבי יוחנן מלמד שעשו גופו ככברה תני רבי ישמעאל שלש מאות חיצים יורו במשיח י"י וחסר לחם זה יויכין (מלכים ב כה) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו תמן תנינן אם התחילו אין מפסיקין התחלת המרחץ אי זו היא רבי זריקן בשם ר חנינה משיתיר איזורו רב אמר משיתיר מנעלו ר יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתה דבר בריה בכל ערובת שובתא חד זמן אינשי ועל מיסחי בההן דימוסין דטיבריא והוה מיסתמיך על כתפיה דרבי חייה בר בא אנהר ונפק ליה מן דימוסא מה הוה ר דרומי אמר כך הוה רבי לעזר בר יוסי אמר שליח מנוי א"ל רבי חייה בר בא לא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין אמר ליה חייה בני וקלה היא בעיניך שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני מ"ט (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך וגו יום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב כיום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב רבי חזקיה בר ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלשל שמועה עד משה שלשלה ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון גידול אמר כל האומר שמועה משם אומרה יהא רואה בעצמו כאלו בעל השמועה עומד לפניו מה טעמא (תהילים לא) אך בצלם יתהלך איש וגו (משלי כ) רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא דאמר ר זעירא לית אנן חשין על שמועתה דרב ששת דהוא גברא מפתחא ואמר רבי זעירא לר יסא חכם ר לבר פדייה דאת אמר שמועתא מן שמיה א"ל ר יוחנן אמרן משמו אמר רבי זעירא לר בא בר זבדא חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא משמיה א"ל רב אדא בר אחוה אמרין משמו מצות שהבן חייב לעשות לאביו אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זהו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ומנעיל מכניס ומוציא מן דמאן חונה בר חייה אמר משל זקן ואית דבעי מימר משלו לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה מניין אפילו אמר לו אביו השלך את הארנקי הזו לים ששומע לו בההוא דאית ליה חורנין ובעושה הנחת רוחו של אביו אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספיקה בידו האשה אינה ספיקה בידה מפני שיש רשות לאחרים עליה נתאלמנה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידה לעשות עד איכן הוא כיבוד אב ואם אמר להן ולי אתם שואלין לכו שאלו לדמה בן נתינה דמה בן נתינה ראש פטר בולי הוה פעם אחת היתה אמו מסטרתו לפני בולי שלו ונפל קורדקסין שלה מידה והושיט לה כדי שלא תצטער א"ר חזקיה הגוי האשקלוני היה וראש כל פטר בולי היה ואבן שישב עליה אביו לא ישב עליה מימיו וכיון שמת עשה אותה יראה משלו פעם אחת אבדה ישפה של בנימין אמרין מאן דאית ליה טבא דכוותה אמרין דאית לדמה בן נתינה אזלון לגביה ופסקו ליה עמיה במאה דינרין סליק בעא מייתיתא להון ואשכח לאבוי דמך ואית דאמרין מפתחא דתיבותא הוה יהיב גוא אצבעיה דאבוה ואית דאמרין ריגליה הוות פשוטא על תיבותא נחת לגביהון אמר לון לא יכילית מייתיתה לכון אמרין דלמא דהוא בעי פריטין טובן אסקיניה למאתים אסקיניה לאלף כיון דאיתיעיר אביו מן שינתיה סלק ואייתיתה להון בעו מיתן ליה כד פסקו לה לאחרייא ולא קביל אמר מה אנא מזבנא לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכיבוד אבותיי כלום מה פרע לו הקב"ה שכר אמר רבי יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב ושקלוה א"ר שבתי כתיב (איוב לז) ומשפט ורב צדקה לא יענה אין הקב"ה משהא מתן שכרה של עושה מצות בגוים אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי אמרין לה מה הוא עביד ליך ותניית להן עובדא אמרין לה אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע אמו של רבי ישמעאל באת ואמרה וקבלה עליו לרבותינו אמרה גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרין איפשר לית רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו אמרו לה מהו עביד ליך אמרה כד נפיק מבית וועדא אנא בעה משזנה ריגלוהי ומישתי מהן ולא שבק לי אמרין הואיל והוא רצונה הוא כיבודה אמר ר מנא ויאות אילין טחונייא אמרין כל בר נש ובר נש זכוותיה גו קופתיה אימיה דר טרפון אמרה לון אכין ואגיבונתה אכין אימיה דרבי ישמעאל אמרה לון אכן ואגיבונה אכן רבי זעירא הוה מצטער ואמר הלואי הוה לי אבא ואימא דאוקרינון ואירת גן עדן כד שמע אילין תרין אולפנייא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ולא אימא לא כרבי טרפון הוינא יכיל עביד ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלוי אמר ר אבין פטור אני מכיבוד אב ואם אמרין כד עברת ביה אימיה מיית אבוהי כד ילידתיה מיתת יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש שהוא כודנו לריחים ויורש גן עדן כיצד הוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם חד בר נש הוה מייכיל לאביו תרנגולין פטומין חד זמן אמר ליה אביו ברי אילין מנן לך אמר ליה סבא סבא אכול ואדיש דכלבייא אכלין ומדשין נמצא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם כיצד כודנו בריחיים ויורש גן עדן חד בר נש הוה טחין בריחייא אתא מצוותא לטחונייא א"ל אבא עול וטחון תחתיי אין מטת מבזייה טב לי אנא ולא את אין מטת מילקי טב לי אנא ולא את ונמצא כודנו לריחיים ויורש גן עדן (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו ונאמר (דברים ו) את ה אלהיך תירא הקיש מורא אב ואם למורא המקום נאמר (שמות כא) ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר (ויקרא כד) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו הקיש קיללת אב ואם לקיללת המקום אבל אי אפשר לומר מכה כלפי למעלה וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זהו הכיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל ומכניס ומוציא ומן דמאן חונה בר חייה אמר מילתיה דר חייה בר בא פליגא דאמר רבי חייה בר בא תני ר יודן בר ברתיה דר שמעון בן יוחי דתני ר שמעון בן יוחי גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו נאמר כאן (שמות כ) כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן (משלי ג) כבד את י"י מהונך במה את מכבדו מהונך מפריש לקט שכחה ופיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית מאכיל את הרעיבים ומשקה את הצמיאים אם יש לך את חייב בכל אילו ואם אין לך אין את חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך בין שאין לך כבד את אביך ואת אמך אפילו את מסבב על הפתחים רבי אחא בשם ר אבא בר כהנא כתיב (משלי ה) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצוה כדי שיהו עושין אותם באמונה רבי אחא בשם ר יצחק כתיב (משלי ד) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים מכל מה שאמרתי לך בתורה תשמור שאין את יודע מאי זה מהן יוצא לך חיים אמר ר אבא בר כהנא השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה מן החמורות מצוה קלה שבקלות זו שילוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זו היא היא כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב והארכת ימים אמר רבי אבון מה אם דבר שהוא כפריעת חוב כתיב בו (דברים ה) למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן אמר ר לוי וההיא דרבנין גדול הוא דבר שהוא כפריעת חוב מדבר שאינו כפריעת חוב תני רבי שמעון בן יוחי אומר כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה (משלי ל) עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת לא תקח האם על הבנים יקרוה עורבי נחל יבוא עורב שהוא אכזרי ויקירנה ולא יהנה ממנה ויאכלוה בני נשר יבא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה ר ינאי ור יונתן הוון יתבין אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דר יונתן אמר ליה ר ינאי מה טיבו הוא שלם לך מן יומוי א"ל חד זמן אתא קביל לי על בריה דיזונוניה ואמרית ליה איזיל צור כנישתא עלוי ובזיתיה ואמר ליה ולמה לא כפתוניה אמר ליה וכופין אמר ליה ואדיין את לזו אמר לון חזר ביה ר יונתן וקבעה שמועה משמיה אתא ר יעקב בר אחא ר שמואל בר נחמן בשם ר יונתן שכופין את הבן לזון את האב אמר ר יוסי הלואי הויין כל שמועתי בריין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ושופר ולולב ותפילין אי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן ומעקה וציצית ר"ש פוטר הנשים מן הציצית שהיא מ"ע שהזמן גרמא אמר להן ר שמעון אין אתם מודין לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית אמר ר הילא טעמון דרבנין שכן אם היו מיוחדות לו ליום ולילה שהיא חייבת בציצית אמר ר לעזר פסחן של נשים רשות ודוחין עליו את השבת ר יעקב בר אחא בשם רבי לעזר פסחן של נשים ושל עבדים רשות כ"ש דוחין עליו את השבת מצתן מהו אמר ליה חובה רבי זעירה אמר מחלוקת ר הילא אמר דברי הכל מתניתא מסייעא לדין ומתני מסייעא לדין מתני מסייעא לר זעירא חזרת מצוה ופסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות מתניתא מסייעא לר הילא נאמר (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ ונאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני את שהוא בבל תאכל חמץ הרי הוא בקום אכול מצה ונשים הרי הן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה והא תנינן כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבים והנשים פטורות אמר ר מנא חומר הוא מצות עשה שהיא באה מכח בלא תעשה ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי ר מאיר ר יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה א"צ לומר הראשון ר אלעזר בי ר שמעון אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני מה טעמא דר מאיר (שמות יב) איש שה לבית אבות ואם רצו לבית מה טעמא דר יוסי איש שה לבית אבות כ"ש לבית מה טעמא דר אלעזר בי ר שמעון איש לא אשה מה מקיימין רבנן איש פרט לקטן אמר ר יונה אפי כמאן דמר חובה שנייא היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה חוץ מבל תשחית ומבל תקיף ומבל תיטמא למתים איסי אומר אף משום לא יקרחו קרחה מה טעמא לא יקרחו קרחה את שישנו בפאת זקן ישנו בקרחה ונשים שאין להן זקן פטורות מן הקרחה ועוד מן הדא בנים ולא בנות אמר רבי לעזר נשים חייבות בקרחה מה טעמא (דברים יד) כי עם קדוש אתה לי"י אלהיך אחד אנשים ואחד נשים מה מקיים רבי לעזר בנים בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה קרואים בנים ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה אינן קרויין בנים רב מפקד לאילין דבי רב אתי רב המנונא מפקד לחברייא פקדון לנשיכון כד הווין קיימין על מיתיא דלא ליהויין מתלשן בשעריהון שלא יבואו לידי קרחה עד כמה היא קרחה אית תניי תני כל שהוא ואית תניי תני כגריס מאן דמר כל שהוא ממשמע קרחה כל שהוא מ"ד כגריס נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה מה קרחה האמורה להלן כגריס אף כאן כגריס רבי יוסי בר ממל כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ מ"ט אמור אל הכהנים לא אל הכהנות דלא כן מה אנן אמרין הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא אם אומר את כן נמצאת דוחה פרשת טמאות וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה אין הדבר כאור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימר כהן ילד אין יצר הרע מצוי לשעה תני רבי חייה מצוי סוטה גידמת שני כהנים מגיפין על ידיה